א
וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב־מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי־בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה־בֶכֶה׃
רַלְבַּ״ג
הרבה בכה. הרבה בכיה וידמה שאמר זה עזרא בקול רם כדי שיכנע לב החוטאים בזה:
מְצוּדַת דָּוִד
וכהתפלל. וכאשר התפלל עזרא וכו׳: כי בכו. בעבור תפלת עזרא בכו העם אשר נמצאו עמו ולקול בכיותם נקבצו קהל רב:
ב
וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן־יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם [עֵילָם] וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ־מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל־זֹאת׃
רַשִׁ״י
ונושב. והושבנום: יש מקוה. יש תקוה לישראל על כך שהם יכולים להוציא נשיהם העכו"ם והנולד מהם ולהוציא כל הבנים הנולדים מן הנשים העכו"ם:
רַלְבַּ״ג
יש מקוה לישראל על זאת. ר"ל מקוה מים ירחצו ויטהרו והוא שיעזוב רשע דרכו להוציא כל הנשים והנולד מהם או יהיה מקוה מענין תקוה ובטחון והרצון יש להם תקוה להטהר מזאת הטומאה והענין אחד איך שיפורש:
מְצוּדַת דָּוִד
ונשב. הושבנו בבתינו לקחת אותן לנשים: יש מקוה. יש תקוה לבטל העון הזאת:
ג
וְעַתָּה נִכְרָת־בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל־נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה׃
רַשִׁ״י
בעצת אד'. בעצתו וברצונו של הקב"ה: וחרדים במצות אלהינו. ויראי שמים יוציאם: וכתורה יעשה. העושה המעשה הזה אשר יוציא אשתו ובניו העובדי כוכבים:
אִבְּן עֶזְרָא
ועתה והנולד מהם - כמו מהן. בעצת אדני - לקרב אל קהל ה' או להרחיק ולא מצאנו שהקריבו אחד מהם ואולי הוציאום שלא היו גיורות כרות המואביה. וחכמינו ז"ל אמרו: בנו הוא לכל דבר חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הכותית והוציאו האמות והבנים. והחרדים במצות אלהינו - לבלתי התחתן בם יוציאו נשותיהם. וכתורה יעשה - למי שאינו חרד כי נכריחנו להוציא.
מְצוּדַת דָּוִד
כל נשים. מבנות העובדי כוכבים: והנולד. הבנים הנולדים מהן: בעצת אד׳. בעבור עצת ה׳ כמ״ש ולא תתחתן וכו׳ כי יסיר וכו׳ (דברים ז): והחרדים. במצות והתעוררות החרדים במצות אלהינו: וכתורה יעשה. וכאשר נעשה כן אז יעשה כדבר התורה:
ד
קוּם כִּי־עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה׃
רַשִׁ״י
ואנחנו עמך. להיות מסכימים עמך:
מְצוּדַת דָּוִד
קום. היה זריז בדבר כי היא מוטלת עליך כי אתה הראש לכולנו ואנחנו נהיה עמך בעזרתך:
ה
וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת־שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ׃
ו
וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ אֶל־לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב וַיֵּלֶךְ שָׁם לֶחֶם לֹא־אָכַל וּמַיִם לֹא־שָׁתָה כִּי מִתְאַבֵּל עַל־מַעַל הַגּוֹלָה׃
ז
וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם׃
ח
וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל־רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה׃
רַשִׁ״י
לשלשת הימים. לסוף שלשת הימים:
רַלְבַּ״ג
יחרם כל רכושו. יהיה כל קנינו חרם והוא יהיה נבדל מקהל הגולה:
מְצוּדַת דָּוִד
לשלשת הימים. לסוף ג׳ הימים מעת הכרוז: כעצת וכו׳. אשר הגבילו זה הזמן: והוא יבדל. לא יצטרפו אותו לקהל הגולה בדבר מהדברים:
ט
וַיִּקָּבְצוּ כָל־אַנְשֵׁי־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וַיֵּשְׁבוּ כָל־הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְעִידִים עַל־הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים׃
רַשִׁ״י
חדש התשיעי. הוא חדש כסליו: מרעידים על הדבר. מתייראים על הדבר ומתייראים היו ממכשול של עבירה זאת: ומהגשמים. ומן הגשמים היורדים עליהם שם היו רעודים ועלובים:
רַלְבַּ״ג
ברחוב בית האלהים. הוא הרחוב אשר לפני בית האלהים חוץ מהעזרה כי אין ראוי לישב בעזרה:
מְצוּדַת דָּוִד
ברחוב. רחובות היו בהר הבית וכן בבית הראשון כמ״ש לרחוב המזרח (דה״ב כט): מרעידים. היו רועדים על דבר מכשול העון ומחמת רוב הגשמים היורד עליהם:
י
וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל־אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל׃
מְצוּדַת דָּוִד
ותושיבו. הושבתם בבתיכם לנשים: על אשמת ישראל. אשר יש בידם מאז:
יא
וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי־אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן־הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת׃
מְצוּדַת דָּוִד
תנו תודה. היו מודים אשר עשיתם הרע ותתחרטו עליו ועשו מעתה רצונו: מעמי הארץ. לבלי תת מבנותיכם לעובדי כוכבים:
יב
וַיַּעְנוּ כָל־הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כדבריך [כִּדְבָרְךָ] עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת׃
יג
אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא־לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי־הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה׃
רַשִׁ״י
והעת גשמים. שהגשמי' יורדי' עלינו: והמלאכה. והרחקת עבירה זו אין אתה יכול לתקן כל כך במהירות:
מְצוּדַת דָּוִד
העם. נושאי עבודת כוכבים המה רבים ואין כאן בתים להכיל את כולם והעת היא עת גשמים וכו׳: והמלאכה. מלאכת הפרשת הנשים העובדות כוכבים: כי הרבינו. ר״ל רבים הם אשר פשעו בדבר הזה:
יד
יַעֲמְדוּ־נָא שָׂרֵינוּ לְכָל־הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וְעִמָּהֶם זִקְנֵי־עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף־אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה׃
רַשִׁ״י
לכל הקהל. עם כל הקהל: ההושיב. אשר הושיב: עד להשיב. עד אשר ישוב חרונו של הקב"ה מעלינו:
אִבְּן עֶזְרָא
ההושיב - הה"א לידיעה והיא הנכנסת על העוברים והוא כטעם אשר. עד לדבר הזה - כמו עד זה מדבר, ופירש: עוד יעמדו השרים בעבור הענין הזה.
רַלְבַּ״ג
ההושיב נשים נכריות. ר"ל אשר הושיב נשים נכריות:
מְצוּדַת דָּוִד
שרינו לכל הקהל. השרים שעל כל הקהל יעמדו פה בירושלים עד יושלם הדבר ההושיב. אשר הושיב בביתו נשים עובדות כוכבים: לעתים מזומנים. לפי העת אשר יכינו להם השרים: ועמהם. עם האנשים אשר הושיבו נשים עובדות כוכבים יבואו זקני העיר ושופטיה לדעת אם כולם באו: עד להשיב. ר״ל יתמידו השרים לשבת בירושלים עד אשר יעשו להשיב חרון אף ה׳ וחוזר ומפרש עד יכלו הדבר הזה כי אז ישוב החרון מישראל:
טו
אַךְ יוֹנָתָן בֶּן־עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן־תִּקְוָה עָמְדוּ עַל־זֹאת וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם׃
רַשִׁ״י
עמדו על זאת. לקנתר על דבר זה: עזרום. החזיקו ידיהם:
מְצוּדַת דָּוִד
עמדו על זאת. התחזקו ביותר על הדבר ההיא להבדיל הנשי׳ העובדו׳ כוכבים עזרום. היו להם לעזר בהדבר ההיא:
טז
וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויבדלו עזרא הכהן אנשים - חסר וי"ו והטעם ואנשים. לדריוש - מלה זרה בעבור היו"ד והוא בן ארבע אותיות ומבנין הכבד הדגוש, ובא בחולם על דרך יסור יסרני, קוה קויתי, ויברך ברוך והטעם לדרוש.
רַלְבַּ״ג
ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות. ר"ל שכבר נבדלו על זה ואנשים ראשי האבות: לדריוש הדבר. ר"ל לדרוש הדבר מי הם המועלים:
מְצוּדַת דָּוִד
ויעשו כן. להוציא הנשים העובדות כוכבים: ויבדלו. הבדילו הנשים העובדות כוכבים והמבדילים היו עזרא הכהן ואנשים ראשי האבות של בית אבותם ר״ל ראשי המשפחות: וכולם בשמות. ראשי האבות ההם היו ידועים וניכרים בשמותם לרוב חשיבותם: לדריוש. כמו לדרוש והיוד נוספת:
יז
וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׃
רַשִׁ״י
ויכלו בכל. והשלימו את תיקון המעשה מן האנשים אשר הושיבו נשים של עובדי כוכבים כי הוציאם: לחדש הראשון. עד יום אחד בניסן:
אִבְּן עֶזְרָא
ויכלו בכל - הבי"ת במקום שנים והם ויכלו בכל באנשים הושיבו.
רַלְבַּ״ג
ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות. ר"ל שככה השלימו בכל המקומות לדרוש מי הם האנשים שהושיבו נשים נכריות:
מְצוּדַת דָּוִד
ויכלו. השלימו דבר ההבדל בכל האנשים אשר השיבו נשים עובדות כוכבים מעת שישבו עד יום אחד וכו׳:
יח
וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וְאֶחָיו מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה׃
יט
וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם וַאֲשֵׁמִים אֵיל־צֹאן עַל־אַשְׁמָתָם׃
רַשִׁ״י
ידם. עצתם כמו הנה יד יואב אתך בכל זאת (שמואל ב י״ד:י״ט): על אשמתם. הוראת שעה היתה:
אִבְּן עֶזְרָא
ויתנו ידם - רמז לתקיעת יד בשבועה או נתינת היד כאדם שמוסר עצמו לאחר לעשות רצונו ושאלתו, וכן נתנו יד מסרנו עצמנו להם. ואשמים - תואר השם, ופירש: ונתנו יד האשמים להקריב איל צאן ואנחנו לא מצאנו עונש אשם לבועל עכו"ם, ואולי עצת הראשים היה לעשות כן.
רַלְבַּ״ג
ואשמים איל צאן על אשמתם. ידמה שזאת היתה הוראת שעה כי לא מצאנו אשם בבעילת נכרית כ"א בשפחה חרופה והנה הוכרחו להוציא הבנים שהיו להם מהן כי הבן הבא מן הגויה הוא בנה לא בן ישראל כמש"נ במקומות הרבה מהתורה. הנה זה באור מה שיצטרך אל באור בזאת הפרשה אשר הגבלנו באורה בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם. התועלת הראשון הוא להודיע שהוא ראוי לאדם שיעיין בדרכים שהוא פונה אליהם שישלם בהם מה שיכון בתכלית מה שאפשר ולזה תמצא שספר שבהיות עזרא אצל הנהר הבא אל אהוא חנה שם ימים שלשה לעיין בעולים עמו אם ישלם לו בהם מבוקשו וכאשר ראה שלא היו שם לוים ומשרתים לבית אלהים השתדל לשלוח במקום אשר ימצאו אנשים ראשים ואנשים חכמים ושלחם אל אדו שהוא הראש ושם ואל אחיו ואל הנתינים למען ישיגו מבוקשם באופן שלם כי האנשים הראשים הם נשמעים וכן החכמים הם נשמעים וכאשר יקובצו שני אלה היו יותר נשמעים ויותר מוכנים להשלים שליחותם. ולא הספיק לעזרא כל זה אבל שם בפיהם דברים יאמרו שם כדי שיהיו דבריהם יותר שלמים ויותר מוכנים להגעת התכלית ולזה גם כן זכר כי בהיות עזרא אצל נהר אהוא נתן אל לבו הסכנה אשר יהיו בה הוא והעולים עמו מפני צרי יהודה ובנימין וענו בצום נפשם הוא והעולים עמו והתפללו לה' ית' להישיר לפניהם הדרך להצילם מכל אויב ואורב עד שנעתר להם ה' ית' והובטחו שלא יקרם רע בדרכם. התועלת השני הוא להודיע שראוי לקדם פני ה' ית' בצום ובתפלה בעתות הצרה והפחד ולזה זכר שכבר צמו עזרא וסיעתו והתפללו לה' ית' כאשר יראו מאויב ואורב בדרכם וכן ספר שכבר צם עזרא והתודה והתפלל על מעל הגולה ליראתו פן יעשן אף ה' בהם והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו יותר להתקרב אל ה' ית' ולעזוב את דרכו הרעה ולזה תהיה תפלתו יותר נשמעת. ואולם לטובים ימצא בזה תועלת כי מפני שהם מושגחים והם מצטערים על זה הנה על צד ההשגחה עליהם יסור הרע שהם מצטערים עליו ותהיה מפני זה תפלתם נשמעת להציל האחרים שאינם ראוים שתדבק בהם כמו ההשגחה הזאת מפני ההשגחה האלהית הדבקה בהם והנה בזה הצד יתכן שתועיל תפלת האדם לזולתו. התועלת השלישי הוא להודיע שאשר יבקש דבר מה מהשליט אין ראוי שיבקש עמו דבר יחשב שיהיה מקביל אל הדברים אשר התעורר אליהם השליט לתת את בקשתו כי אולי ימנע ממנו מה שכבר השיג אותו. ולזה תמצא כי מפני שהדברים שהניעו ארתחששתא יותר אל שיתן לעזרא בקשתו והוא מה שיסד עזרא בלב המלך כי יד אלהי ישראל על כל מבקשיו לטובה ועוזו ואפו על כל עוזביו כי מפני זה נמשך לב המלך יותר לעבודת בית האלהים כדי שלא יהיה קצף על מלכות המלך ובניו הנה מפני זה לא הסכים עזרא לשאול מהמלך חיל ופרשים לשמרו בדרך כי אולי יחשב ארתחששתא שיהיה זה מקביל אל הדברים הראשונים. אע"פ שאין הענין כן כי ה' ית' אע"פ שהוא עוזר לאוהביו אין רצונו שיסמכו על הנס אחר שאפשר להם לקחת עצה על הדבר. התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי להפקיד הממון הרב של הקדש ביד רבים במשקל כדי שלא יוכלו לקחת ממנו ולא ישיגם גם כן חשד כי אם לא יהיה הדבר כן הנה כבר יקרה שישיגם חשד שגנבו מן הממון ההוא אם העשירו או העניו וזה שאם העשירו יאמרו הלא זה הממון גנבו מההקדש. ואם העניו יאמרו כי בעון גנבת ההקדש אבדו ממונם ולזה ספר שכבר הקפיד עזרא זה ההקדש ביד שנים עשר אנשים בדרך ושקל אותו להם והם השיבוהו במשקל אל שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל והם כל משפחות ישראל ולזה היו כל אלו נקיים מן החשד כי לא תוכל משפחה אחת מאלו לגנוב דבר מההקדש שלא ידעו זה כלם ואחר זה שמוהו בלשכות בית ה'. התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי להניח הקדש אצל הקדש ולזה ספר כי עזרא אמר לאשר הפקיד להם ההקדש. אתם קדש לה' והכלים קדש. כאלו אמר כי מפני זה ראוי להפקיד להם הקדש וזה מבואר התועלת. התועלת הששי הוא להודיע שהתחתן בגוים הוא עבירה קשה מאד ואע"פ שאין בה עונש כי אם מלקות הלא תראה כי התחתן שלמה בבנות הגוים אע"פ שנתגיירו הגלנו מארצנו והרבה את חללינו. ולזה תמצא שהתפעל עזרא מזאת העבירה כשמצאה בישראל זה ההתפעלות הנפלא והשתדל לנקות ישראל ממנה במהירות עד שלא היה חושש אל הצער שהיו מצטערים מפני הגשמים כדי שימהרו להתנקות מזה החטא קודם שיבער אף ה' ית' בהם. התועלת השביעי הוא להודיע שמי שיראה שאם יבא הקשוי שיהיה לבעלי אלו הנשים להוציאן ולהוציא בניהן עשה הענין בחכמה נפלאה עד שבזולת הוכיחו אותם נוכחו מעצמם מפני מה ששמעו מדברי עזרא כדברו עם ה' ית' שבאר בדבריו בתכלית הבאור שמפני העון הזה הם באופן שראוי שיאנף בהם ה' ית' עד כלה לאין שארית ופליטה ולזה היה עזרא בוכה ומנפל לפני האלהים וקרע בגדו ומעילו עד שאלו הדברים שהיה אומר עזרא לה' ית' בהתנפלו לפניו הפילו פחד גדולה על כל הגולה והסכימו מעצמם להוציא הנשים ההן ובניהן. ואע"פ שהיו רבים כמו שספר הנה לא היה אחד מהם שלא הסכים בזה:
מְצוּדַת דָּוִד
ויתנו ידם. תקעו כף להוציא נשיהם ולהביא קרבן אשם איל מן הצאן בעבור האשמה והיתה הוראת שעה:
כ
וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה׃
רַשִׁ״י
ומבני אמר. כל אלו כהנים עד ומן הלוים וגומר:
כא
וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה׃
כב
וּמִבְּנֵי פַּשְׁחוּר אֶלְיוֹעֵינַי מַעֲשֵׂיָה יִשְׁמָעֵאל נְתַנְאֵל יוֹזָבָד וְאֶלְעָשָׂה׃
כג
וּמִן־הַלְוִיִּם יוֹזָבָד וְשִׁמְעִי וְקֵלָיָה הוּא קְלִיטָא פְּתַחְיָה יְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר׃
מְצוּדַת דָּוִד
ומן הלוים. היו נושאים נשים עובדות כוכבים: וקליה הוא קליטא. בשתי השמות היה נקרא קליה וקליטא:
כד
וּמִן־הַמְשֹׁרְרִים אֶלְיָשִׁיב וּמִן־הַשֹּׁעֲרִים שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי׃
כה
וּמִיִּשְׂרָאֵל מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִּיָּה וּבְנָיָה׃
כו
וּמִבְּנֵי עֵילָם מַתַּנְיָה זְכַרְיָה וִיחִיאֵל וְעַבְדִּי וִירֵמוֹת וְאֵלִיָּה׃
כז
וּמִבְּנֵי זַתּוּא אֶלְיוֹעֵנַי אֶלְיָשִׁיב מַתַּנְיָה וִירֵמוֹת וְזָבָד וַעֲזִיזָא׃
כח
וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי׃
כט
וּמִבְּנֵי בָּנִי מְשֻׁלָּם מַלּוּךְ וַעֲדָיָה יָשׁוּב וּשְׁאָל ירמות [וְרָמוֹת׃]
ל
וּמִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב עַדְנָא וּכְלָל בְּנָיָה מַעֲשֵׂיָה מַתַּנְיָה בְצַלְאֵל וּבִנּוּי וּמְנַשֶּׁה׃
לא
וּבְנֵי חָרִם אֱלִיעֶזֶר יִשִּׁיָּה מַלְכִּיָּה שְׁמַעְיָה שִׁמְעוֹן׃
לב
בְּנְיָמִן מַלּוּךְ שְׁמַרְיָה׃
לג
מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי׃
לד
מִבְּנֵי בָנִי מַעֲדַי עַמְרָם וְאוּאֵל׃
לה
בְּנָיָה בֵדְיָה כלהי [כְּלוּהוּ׃]
לו
וַנְיָה מְרֵמוֹת אֶלְיָשִׁיב׃
לז
מַתַּנְיָה מַתְּנַי ויעשו [וְיַעֲשָׂי׃]
לח
וּבָנִי וּבִנּוּי שִׁמְעִי׃
לט
וְשֶׁלֶמְיָה וְנָתָן וַעֲדָיָה׃
מ
מַכְנַדְבַי שָׁשַׁי שָׁרָי׃
מא
עֲזַרְאֵל וְשֶׁלֶמְיָהוּ שְׁמַרְיָה׃
מב
שַׁלּוּם אֲמַרְיָה יוֹסֵף׃
מג
מִבְּנֵי נְבוֹ יְעִיאֵל מַתִּתְיָה זָבָד זְבִינָא ידו [יַדַּי] וְיוֹאֵל בְּנָיָה׃
מד
כָּל־אֵלֶּה נשאי [נָשְׂאוּ] נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים׃
רַשִׁ״י
ויש מהם נשים וישימו בנים. מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים:
אִבְּן עֶזְרָא
ויש מהם נשים - טעמו: ויש מקצת מאלה שהיו להם נשים וכבר שמו בנים והטעם הולידו מהם בנים, או וישימו בנים לפי ראשי האבות להתיעץ מה יעשה להם, או יגרשום או אם יקריבום.
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.