עֶזְרָא ב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור [נְבוּכַדְנֶצַּר] מֶלֶךְ־בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ׃

רַשִׁ״י ואלה בני המדינה. אלה בני ישראל אשר ממדינת ארץ ישראל העולים עתה מן השבי אשר בגולה לירושלים: וישובו. ועתה חזרו לירושלים: ויהודה. ובני יהודה חזרו כל א' וא' לעירו:

אִבְּן עֶזְרָא בני המדינה - היא מדינת בבל.

מְצוּדַת דָּוִד בני המדינה. בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳ וישיבו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:

ב אֲשֶׁר־בָּאוּ עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י אשר באו. בני המדינה הללו בתחילה כאשר גלו מארץ ישראל לבבל עם זרובבל וגו': מספר. הראשון פ"א קמוצה בגדול ושם אדם הוא מספר השני פ"א פתוחה ודבוק הוא: אנשי עם ישראל. הללו בני אדם גדולים וחשובים היו והאחרים היו משוכים אחריהם ועל כן מנאום אחריהם לבד:

אִבְּן עֶזְרָא אשר באו, ישוע - הוא יהושע הכהן הגדול. מרדכי בלשן - הוא מרדכי היהודי. רק בלשן יתכן שהוא איש אחר והוא חסר וי"ו כאדם שת אנוש. מספר - השני בפסוק הוא שם חשבון והראשון שם איש.

רַלְבַּ״ג ישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול: נחמיה. הוא נחמיה התרשתא: מרדכי. הוא אשר היה יושב בשער המלך בימי המלך אחשורוש ואל תתמה איך יצא מירושלים אחר שנכנס שם כי מפני השטנה שכתבו אחשורוש ושאר מלכי פרס להשבית המלאכה הוצרכו לצאת משם להשתדל בכל עז בהשלמת הבנין אחר שימצאו חן בעיני מלכי פרס: אנשי עם ישראל. ר"ל ראשי עם ישראל והנה מנה כמה עלו מכל מקום ומקום ומכל משפחה ומשפחה וגם מנה הנתינים שהיו מהגבעונים וקראם נתינים כי נתנם דוד לעבודת בית ה' לחצוב אבנים ולכרות עצים ומה שידמה לזה. ומנה עמהם בני עבדי שלמה כי גם הם משבעה עממים כמו שנזכר בס' מלכים (א' ט' כ'. ס"ס):

מְצוּדַת דָּוִד אשר באו. עתה באו למקומם עם זרובבל וכו׳: ישוע. הוא יהושע כ״ג: מרדכי בלשן. הוא שם אחד והוא דוד לאסתר המלכה ונקרא בלשן על שידע בשבעים לשון כן ארז״ל: מספר. הראשון הוא שם איש: מספר אנשי. זהו מספר של החשובי׳ וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:

ג בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם׃

רַשִׁ״י בני פרעוש וגו'. יש בהם בפרשה שמזכיר שם אביהם על שם בני המשפחה ויש מהם שמזכירם על שם מקומם לומר בני מקום פלוני:

מְצוּדַת דָּוִד בני פרעוש וכו׳. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפחה ויש מהם מזכיר ע״ש עירם:

ד בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם׃

ה בְּנֵי אָרַח שְׁבַע מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים׃

ו בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ יוֹאָב אַלְפַּיִם שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר׃

אִבְּן עֶזְרָא פחת מואב - הוא ראש לישוע וליואב בנים שנולדו לאלה הנזכרים. ויתכן, להיות ישוע ויואב קדומים לפחת מואב.

מְצוּדַת דָּוִד פחת מואב. המושל במואב: לבני ישוע יואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו בני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:

ז בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה׃

ח בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃

ט בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים׃

אִבְּן עֶזְרָא זכי - כתוב וק' זכי נקרא בב' לשונות. וכן: בני אטר ליחזקיה, שנולדו ליחזקיה רק אטר הוא הראש, או חזקיה הראש ואטר בנו הוא והוא הנכון.

י בְּנֵי בָנִי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם׃

יא בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה׃

יב בְּנֵי עַזְגָּד אֶלֶף מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם׃

יג בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה׃

יד בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה׃

טו בְּנֵי עָדִין אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה׃

טז בְּנֵי־אָטֵר לִיחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה׃

מְצוּדַת דָּוִד בני אטר ליחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:

יז בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה׃

יח בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר׃

יט בְּנֵי חָשֻׁם מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה׃

כ בְּנֵי גִבָּר תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה׃

כא בְּנֵי בֵית־לָחֶם מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה׃

כב אַנְשֵׁי נְטֹפָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה׃

כג אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה׃

אִבְּן עֶזְרָא אנשי ענתות - כתוב עליהם כה אמר ה' אל אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנותיהם ימותו ברעב ושארית לא תהיה להם, כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקדתם. אכן מהקבלה ידענו ששבו לאל טרם יום הפקידה ובטלה הגזירה מעליהם ונשארו מהם קכ"ח.

כד בְּנֵי עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם׃

כה בְּנֵי קִרְיַת עָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה׃

אִבְּן עֶזְרָא קרית ערים - היא יערים. וכן הפירוש בני קרית יערים, בני כפירה, בני בארות, כך וכך.

מְצוּדַת דָּוִד קרית ערים. הוא קרית יערים הנזכר ביהושע: שבע מאות. ר״ל בני כל שלשה המקומות היו שבע מאות וכו׳:

כו בְּנֵי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד׃

אִבְּן עֶזְרָא בני הרמה - בני גבע טעמו כך וכך.

כז אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם׃

כח אַנְשֵׁי בֵית־אֵל וְהָעָי מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה׃

כט בְּנֵי נְבוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם׃

אִבְּן עֶזְרָא נבו - שם איש, וכן: מגביש ועילם וחרים. ויתכן שהוא נבו ובעל מעון וכן לוד וחדיד ואונו חסר וי"ו וכן הוא וחדיד, משלשתם יצאו בני ירחו, הוא הידוע.

ל בְּנֵי מַגְבִּישׁ מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה׃

לא בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה׃

מְצוּדַת דָּוִד עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוין במספר אנשיהן:

לב בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא חרים - אחד הוא.

לג בְּנֵי־לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה׃

לד בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃

לה בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים׃

לו הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה׃

רַשִׁ״י הכהנים בני ידעיה. עד עתה מנה בני יהודה ובנימן ומעכשיו הוא מונה והולך הכהנים והלוים כמו שנאמר למעלה ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והכהנים והלוים וגו':

מְצוּדַת דָּוִד הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים: בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:

לז בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם׃

לח בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה׃

לט בְּנֵי חָרִם אֶלֶף וְשִׁבְעָה עָשָׂר׃

מְצוּדַת דָּוִד בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה, או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:

מ הַלְוִיִּם בְּנֵי־יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי הוֹדַוְיָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה׃

אִבְּן עֶזְרָא בני ישוע וקדמיאל - הם נולדו לבני הודויה, כי הפועל האמתי הוא אחרון כאשר אמרתי.

מְצוּדַת דָּוִד לבני הודויה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני הודויה:

מא הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה׃

רַשִׁ״י המשוררים. הלוים שהיו משוררים וכן השוערים הם הלוים שהיו שוערים משערי בית המקדש:

מב בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי־שַׁלּוּם בְּנֵי־אָטֵר בְּנֵי־טַלְמוֹן בְּנֵי־עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה׃

אִבְּן עֶזְרָא בני השוערים - שומרי השערים, הם בני אסף.

מְצוּדַת דָּוִד השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:

מג הַנְּתִינִים בְּנֵי־צִיחָא בְנֵי־חֲשׂוּפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת׃

רַשִׁ״י הנתינים. עכשיו הוא מונה אותם נתינים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ומשם היתה יוצאת פרנסתם:

אִבְּן עֶזְרָא הנתינים - הם ראשי גבעון ובנותיה ויהושע נתנם לבית אלהיו, ועל כן נקראו נתינים אע"פ שנאמר אחרי כן ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים, כי הטעם קיים הנתינה, או נקראו מן היום ההוא נתינים כי מקודם היו נקראים גבעונים.

מְצוּדַת דָּוִד הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):

מד בְּנֵי־קֵרֹס בְּנֵי־סִיעֲהָא בְּנֵי פָדוֹן׃

מה בְּנֵי־לְבָנָה בְנֵי־חֲגָבָה בְּנֵי עַקּוּב׃

מו בְּנֵי־חָגָב בְּנֵי־שמלי [שַׁלְמַי] בְּנֵי חָנָן׃

אִבְּן עֶזְרָא שמלי - הכתיב ושלמי קרי, כי נקרא בשני שמות.

מז בְּנֵי־גִדֵּל בְּנֵי־גַחַר בְּנֵי רְאָיָה׃

מח בְּנֵי־רְצִין בְּנֵי־נְקוֹדָא בְּנֵי גַזָּם׃

מט בְּנֵי־עֻזָּא בְנֵי־פָסֵחַ בְּנֵי בֵסָי׃

נ בְּנֵי־אַסְנָה בְנֵי־מעינים [מְעוּנִים] בְּנֵי נפיסים [נְפוּסִים׃]

אִבְּן עֶזְרָא מעונים ונפוסים - שמות בני אדם.

נא בְּנֵי־בַקְבּוּק בְּנֵי־חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר׃

נב בְּנֵי־בַצְלוּת בְּנֵי־מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא׃

נג בְּנֵי־בַרְקוֹס בְּנֵי־סִיסְרָא בְּנֵי־תָמַח׃

נד בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא׃

נה בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנֵי־סֹטַי בְּנֵי־הַסֹּפֶרֶת בְּנֵי פְרוּדָא׃

אִבְּן עֶזְרָא בני הסופרת - יתכן שהוא שם תואר לאשה, או פועלת, בגלל ה"א הדעת.

מְצוּדַת דָּוִד בני עבדי שלמה. והם היו בני סטי וכו׳:

נו בְּנֵי־יַעְלָה בְנֵי־דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל׃

נז בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי־חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמִי׃

אִבְּן עֶזְרָא פוכרת הצביים - לא ידענו אם זה שם אשה.

נח כָּל־הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם׃

רַשִׁ״י ובני עבדי שלמה. עבדים היו לשלמה המלך והללו בנים היו מבני בניהם:

נט וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית־אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם׃

רַשִׁ״י ואלה העולים מתל מלח וגו'. ואי זה מעשה הגיע להם ולא יוכלו להגיד וגו': וזרעם. של אבותם לפי שאבדו יחוס שלהם ולא ידעו אם מישראל הם:

אִבְּן עֶזְרָא תל מלח תל חרשא - מקומות שנים. ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם - הם נקראו אסופים שנאספו מן השוק, כי לא הכירו אב ואם ולא נודע אם מישראל הם.

רַלְבַּ״ג ואלה העולים מתל מלח וגו'. זכר שמאלו המקומות יצאו ישראלים וכהנים ולא יכלו להגיד בית אבותם ומשפחתם כי התערבו בגוים ונקראו על שמם:

מְצוּדַת דָּוִד ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל: ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם: בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל הזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

ס בְּנֵי־דְלָיָה בְנֵי־טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם׃

רַשִׁ״י בני דליה וגו'. גם הם בכלל אלה העולים מתל מלח:

סא וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל־שְׁמָם׃

רַשִׁ״י אשר לקח. כל אחד מבני ברזילי הגלעדי לקח אשה: ויקרא על שמם. והיה נקרא שמו של ברזילי על שמם לפי שהם לקחו מבנותיו:

אִבְּן עֶזְרָא ויקרא על שמם - על שם הבנות שהם מזרע ברזילי, קרא את שם עצמו ברזילי. מבנות - הטעם: אחת מבנותיו. וכן: ויקבר בערי הגלעד.

מְצוּדַת דָּוִד ומבני הכהנים. והם בני חביה וגו׳: אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:

סב אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן־הַכְּהֻנָּה׃

רַשִׁ״י אלה. כהנים הללו המתיחסים שהיה להם להתיחס באותו כתב ולא נמצא כתב יחוסן: ויגאלו. שהיו מגואלים ומגועלים שלא יעבודו עוד עם שאר הכהנים בעבור שלא נמצא כתב יחוסן:

אִבְּן עֶזְרָא אלה, ולא נמצאו - יש אומרים: שהוא דבק עם כתבם, כי המלה מחברת מן האחדים כדרך תקראנה מלחמה. והנכון בעיני: שהוא דבק עם המתיחשים והם בני ידעיה הנזכרים למעלה ולא נמצאו בכתב יחוסם, על כן הוסרו מן הכהונה כי מלת ויגואלו מן הכהונה, מלשון לחם מגואל. והטעם: נמאסו. ויש אומרים:כי האל"ף תחת העי"ן.

רַלְבַּ״ג אלה בקשו כתבם המתיחשים. בהם לכהונה: ולא נמצאו. לכהנים כתובים ועדויות יתבאר בהם באור שלם שהם כהנים כשרים ולזאת הסבה נתרחקו מן הכהונה ר"ל שלא הורשו לקרב אל המזבח ואמר נחמיה התרשתא להם שלא יאכלו מקדשי הקדשים עד שיעמוד הכהן וישאל באורים ותומים אם הם כהנים כשרים אם לא ואמנם לא מנע אותם מלאכל קדש כי כבר החזיקו לאכלו קודם זה ובמה שהחזקו בו הורשו לא במה שהוא למעלה ממנו בקדושה. וראוי שתדע כי לא זכר כל הפרטים כמו שלא זכר כל הפרטים בכלי בית המקדש. וזה שכבר תמצא שלא יגיע מספר כל אלו הפרטים למספר כל הקהל שזכר אך הוא פחות מזה הרבה ולזה ידמה שכבר באו עמהם אחרים זולת אלו:

מְצוּדַת דָּוִד אלה. הכהנים האלה: כתבם. דבר כתוב מהם: המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות: ולא נמצאו. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים: ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:

מְצוּדַת צִיּוֹן המתיחשים. ענין יחוס הוא הודעת סדר הדורות מן המשפחות ממי יצאו ומי אביהם: ויגואלו. ענין טנוף ונמאס כמו לחם מגואל (מלאכי א):

סג וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים׃

רַשִׁ״י התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה ואמרו רבותינו שנקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך של עכו"ם על אשר היה משקה למלך: מקדש הקדשים. חטאות ואשמות כשאר כהנים: עד עמד כהן וגו'. כאדם האומר לחבירו עד ימות המשיח לא יעלה דבר זה ואיני יכול לפתור עד עמוד כהן לאורים ותומים בבית שני לפי שמצינו בפ"א של יומא שהיה בית שני חסר מאורי' ותומים:

אִבְּן עֶזְרָא התרשתא - יש אומרים: שנקרא כן, בעבור שהותר לו שתיית יין של עכו"ם, והטעם התיר שתא. ויתכן: שהוא שם תפארת וגדולה בלשון כשדים, כעניין שר או פחה והוא הנכון. הקדש הקדשים - הם התרומות. עד עמוד כהן לאורים ותומים - האורים שעשה משה נגנזו ולא נעשו עוד אחרים תחתם. ופירוש עד עמוד כהן - הראוי לאורים ולתומים.

מְצוּדַת דָּוִד התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח׳:ט׳) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא: אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח: לאורים ולתומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרי׳ וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:

סד כָּל־הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שִׁשִּׁים׃

רַשִׁ״י כל הקהל כאחד. כשהיו כולם ביחד עם הכהנים והלוים והנתינים היה בהם חשבון זה ובני ישראל המנויים למעלה הם של שבט יהודה ובנימין ואותם אשר נחסרו מחשבון זה שלא תמצאם למעלה הם היו משאר השבטים וכן מפורש בסדר עולם כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו' ובפרטן אינן אלא שלשים אלף י"ג אלף היכן הם אלא שעלו משאר השבטים:

אִבְּן עֶזְרָא כל, כאחד - כאשר היו הקהל מספר אחד בכללם כך וכך.

מְצוּדַת דָּוִד כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים הלוים והנתינים בני עבדי שלמה: ארבע רבוא וגו׳. ובפרטן לא יעלו אף למספר שלשה רבוא אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מהם שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע:

מְצוּדַת צִיּוֹן רבוא. הוא עשרת אלפים:

סה מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם׃

רַשִׁ״י מלבד עבדיהם ואמהותיהם. שלא היו בכלל הקהל: ולהם משוררים ומשוררות מאתים. לפי שהיו עולים בשמחה מבבל לא"י היו צריכים למשוררים ומשוררות כדי שיהו מטיילות בהם ברוב שמחתם:

אִבְּן עֶזְרָא מלבד - ולהם משוררים ומשוררות להלל לה'.

מְצוּדַת דָּוִד מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳: משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול:

סו סוּסֵיהֶם שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה פִּרְדֵיהֶם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃

מְצוּדַת צִיּוֹן פרדיהם. הם הבאים מן הסוס והחמור:

סז גְּמַלֵּיהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים׃

סח וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת בְּבוֹאָם לְבֵית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם הִתְנַדְּבוּ לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל־מְכוֹנוֹ׃

רַשִׁ״י התנדבו. היו מתנדבין לבניין הבית:

אִבְּן עֶזְרָא ומראשי - ממקצתם ולא כולם. לבית ה' - הלמ"ד כטעם בעבור. על מכונו - על היסוד שהיה שם בתחילה מוכן.

מְצוּדַת דָּוִד ומראשי. מקצת מראשי האבות: לבית ה׳. ר״ל למקום בית ה׳ כי עדיין לא בנו הבית: לבית האלהים. וחוזר ומפרש: להעמידו וגו׳. ר״ל להעמיד הבית על כנו ובסיסו:

מְצוּדַת צִיּוֹן מכונו. מל׳ כן ובסיס:

סט כְּכֹחָם נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שֵׁשׁ־רִבֹּאות וָאֶלֶף וְכֶסֶף מָנִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים מֵאָה׃

רַשִׁ״י ככחם. כפי כחם וממונם: דרכמונים. שם מטבע של זהב: וכתנות כהנים. לשרת בהם:

אִבְּן עֶזְרָא ככוחם - כנגד הקהל ידבר, כי לא נתנו האבות רק שתי רבוא וכסף שנים אלפים ומאתים, כי כן מפורש במספר השני ובאמרו שש רבואות בכלל אחד, רצה לומר בין הקהל ובין ראשי האבות ושארים המתנדבים ממלכות כורש. דרכמונים - דינרי זהב. רבואות - האל"ף תחת הכפל וכן: בזאו נהרים. מנים - משקלים וחבירו המנה יהיה ותרגום שבעה שקלים שבעה מנים.

רַלְבַּ״ג דרכמונים. יתכן שהיה מטבע משקלו דרכמון והוא לפי מה שאחשוב דינר זהב: מנים. משקל המנה ששים שקלים:

מְצוּדַת דָּוִד ככחם. כ״א התנדב כפי כח עשרו: לאוצר המלאכה. אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף למלאכת הבנין: וכתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:

מְצוּדַת צִיּוֹן דרכמונים. שם מטבע ידוע אצלם: מנים. שם משקל ליטרא:

ע וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן־הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם וְכָל־יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם׃

אִבְּן עֶזְרָא וישבו השוערים - שומרי השערים להלל השם.

מְצוּדַת דָּוִד ומן העם. מבני יהודה ובנימין: בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו: וכל ישראל. הם העולים מיתר השבטים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.