אבן עזרא על איוב ל

גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח׃

כלח - ימי הזקנה והעניין שהיו בתחלה בצער, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקנו.

בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה׃

בחסר ובכפן - תרגום רעב. גלמוד - מקום בלא יישוב. העורקים - הנסים אל צייה תרגום וינס וערק ובלילה הם במקום שואה.

הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי־שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם׃

הקוטפים - מן וקטפת מלילות. מלוח - מן לחים. עלי שיח - אפילו עלי השיח שהוא האילן וכמוהו: לשוח בשדה, ללכת בין שיחי השדה.

מִן־גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב׃

מן גו - תרגום תוך ועניינו מתוך בני אדם יגורשו, בעבור חסרונם ויריעו בני אדם עלימו, כמו לגנב.

בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים׃

בערוץ - במקום שיפחד אדם לרדת אליו.

בֵּין־שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ׃

שיחים - אילנים. ינהקו - כמו הפראים. חרול - מן: כסו פניו חרולים והוא רוח. יסופחו - מן: ונספחו על בית יעקב, יתקבצו ויאספו.

בְּנֵי־נָבָל גַּם־בְּנֵי בְלִי־שֵׁם נִכְּאוּ מִן־הָאָרֶץ׃

נכאו - יותר נכאים ושפלים מן הארץ, או מאנשי הארץ, כמו: וכל הארץ באו מצרימה.

כִּי־יתרו [יִתְרִי] פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ׃

כי יתרי פתח - הפך קשתי בידי. ורסן מפני שלחו - בתחלה היה רסן להם, כמו לבהמות מפני פחדי ועתה שלחו רסן מפני. ויש אומרים: כי הסוס הזקן יסירו הרסן ממנו ויעזבוהו וישחקו בני אדם והנערים ממנו. וכן: ורסן מפני שלחו, והוא רחוק.

עַל־יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם׃

פרחח - קטנים, כאשר הם פורחים. רגלי שלחו - הם נתנו חוחים בדרך. ויסולו - מן סלון ממאיר.

כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ׃

כפרץ רחב יאתיו - התלאות והם ארחות אידם והתגלגלו עלי במקום שואה, והענין שאין עוזר לי.

הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי׃

ההפך עלי - יש אומרים: כי בימים הקדמונים, אם באו עלי בלהות - תרדף נדיבתי פירש מזלי, ועניינו מזלי תרדפם כרוח הבלהות ותדחפם ותעבור ישועתי לבוא אלי, כעב במהירות.

וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי־עֹנִי׃

ועתה עלי תשתפך נפשי - והקרוב אלי: כי ההפך על כל בלהות וכל בלהות תרדף כרוח נדיבתי - והיא נפשי, כעניין: ורוח נדיבה תסמכני. וכעב שעברה – כך עברה ישועתי ועתה על כן תשתפך עלי נפשי, כי יאחזוני ימי עוני.

לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן׃

לילה עצמי נקר - ישוב אל עוני. ועורקי - בלשון קדר גידי.

בְּרָב־כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי׃

ברב כח - העוני והכאב. יתחפש לבושי - כלומר שלא אזכירנו, בעבור שיצר עלי.

הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר׃

הורני לחומר - השליכני ונמשלתי לעפר ואפר.

תִּשָּׂאֵנִי אֶל־רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תשוה [תּוּשִׁיָּה׃]

תשאני אל רוח - במחשבות כל הלילה תרכיב בנפשי דברים והתושיה שהיא כעין החכמה, תמוגגני כמו הגבעות תתמוגגנה, ופ"א אתה נשאתני ברוח והרכבתני ואדע באמת, כי תמוגגני הפך תרכיבני:

כִּי־יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל־חָי׃

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד - בית מזומן.

אַךְ לֹא־בְעִי יִשְׁלַח־יָד אִם־בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ׃

בעי - כמו מעי מפלה והוא הקבר, והעניין כי אין מי ישלח ידו לעזרו בקבר, ובשעת הפיד הוא השבר לא יועיל השוע לנפשות, והוא הנדיבות והעניין: הממון ובעל השוע יקרא שוע בחולם, כמו: לא נכר שוע.

אִם־לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה־יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן׃

לקשה יום - מי שהיה יומו קשה עליו. עגמה - דאגה כפי העניין ואין לו חבר. אח הייתי לתנים - כענין אעשה מספד כתנים והם חיות, יש להם קול משומם.

עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי־חָרָה מִנִּי־חֹרֶב׃

שחר - מן שחור.