אבן עזרא על תהלים מח

שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי־קֹרַח׃

שיר מזמור - לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו: מצור החלמיש, מחלמיש צור.

גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר־קָדְשׁוֹ׃

גדול ה' ומהולל מאד - גדול זה המזמור להזכירו שבח ירושלם.

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׃

יפה נוף - מחוז שלשת הנפת על משקל אשר זורה ברחת ולהיותו סעיף או מתנופת אין לו טעם. הר ציון - בצפון ירושלם. מלך רב - גדול, כמו על כל רב ביתו והוא דוד, קרית חנה דוד.

אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב׃

אלהים - הטעם אף על פי שיש לו ארמנות רבות, השם הוא משגבה וכבר נודע זה בגבורות שהראה.

כִּי־הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו׃

כי הנה המלכים - שנועדו ובאו עליה.

הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ׃

המה - כאשר ראו גבורת השם נבהלו.

רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃

רעדה - על כן ברחו וזה טעם נחפזו.

בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ׃

ברוח - דמה החיל שאחזם כמו רוח קדים, בהיותו בים שישבר האניות.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר־יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד־עוֹלָם סֶלָה׃

כאשר - אז יאמרו ישראל בדרך נבואה, לשובם אל ירושלם.

דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ׃

דמינו - אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.

כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ׃

כשמך - בהיכלך. ותהלתך – היא צדק מלאה ימינך.

יִשְׂמַח הַר־צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ׃

ישמח הר ציון - השוכנים בערים סביב ציון, כי ירושלים היא כאם. וטעם למען משפטיך – בעבור שאתה עושה משפט כאשר עשית במלכים שנועדו.

סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ׃

סבו - דברי ירושלם לעמים. אמר רבי משה: זה היה בימי דוד. ורבים אמרו: כי זה לימות המשיח.

שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן׃

שיתו, לחילה - כמו חומות וחיל. פסגו - הביטו ארמנותיה שהם פסגה.

כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל־מוּת׃

כי עלמות - כמו עולמית, כי הוא עומד עולם ועד, הוא יהיה מנהג לעולם. ובעל המסורת אומר: כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו. ורבי משה אמר: שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד, כמנהג הנערות והטעם כאשר נהגנו בימי נעורינו. ויש אומרים: מגזרת ונעלם דבר, במנהג טוב נעלם מהנבראים.