אבן עזרא על ישעיהו סב

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר׃

למען. אלה דברי השם, ורבים אמרו שגם אלה דברי ישראל בגלות: כלפיד יבער. היו"ד שב אל לפיד, ותחסר מת אשר, (בגלות) :

וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל־מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ׃

קורא לך. מהבנין שלא נקרא שם פועלו: יקבנו. כמו נקבו בשמות (במדבר א' י"ז) :

וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְהוָה וצנוף [וּצְנִיף] מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃

והיית עטרת. ביד יי, כי יש מקומות שיתקנו העטרות בידים:

לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי־חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל׃

לא וגו'. זה הכתוב יורה כי למען ציון דברי השם, ואמ' לא אשקוט כלשון בני אדם: חפצי בה. שתים מלות: [תבעל. הנה] פרשהו:

כִּי־יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ׃

כי יבעלוך וגו'. דרך משל על שוב המלוכה:

עַל־חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת־יְהוָה אַל־דֳּמִי לָכֶם׃

על וגו'. אלה השומרים כנוי על אבלי ציון, שאין להם עסק כי אם בכי, ולא ישנו בלילה, כשומרי החומות: והוסיף כל היום, כי מנהג השומרים לישן ביום וכן כתוב משמרים לבוקר (תהלים ק"ל ו') (משמרים הבלי שוא יונה ב' ט') , והנה פירש הנביא דבריו, שהם מזכירים הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו הזכירני נשפטה יחד (ישעיהו מ"ג כ"ו) :

נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם־אֶתֵּן אֶת־דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם־יִשְׁתּוּ בְנֵי־נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ׃

נשבע. גם זה יורה לאות כי זאת הנבואה לעתיד, כי הנה נשבע השם, שהיא גזר' בלא תנאי, וטעם בימינו כמו גבורתו שהיא עומדת לעד, וטעם להזכיר במקום הזה בימינו, שאדם לא יוכל לקחת דגנך בחזקה:

כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת־יְהוָה וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי׃

כי וגו'. יאכלוהו שב אל דגנך ומקבציו ישתוהו שב אל התירוש:

עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל־הָעַמִּים׃

עברו וגו'. טעם, להזכיר טוב לארץ, בעבור אבלי ציון שיתענגו בלא פחד, והנה שב לבאר שתהיה יציאת ישראל מגלותם ושובם אל ארצם בכבוד, וכן יאמרו פקידי הגוים. וטעם עברו בשערים להכריז בכל שער ושער לאמר, פנו דרך העם, סקלו אותה מאבן, הרימו נס בעולם:

הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל־קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃

הנה. בת ציון, הבת שהולידה: ופעולתו. פרשתיו (ישעיהו כ"א ח') : וטעם שכרו, שיתן שכר טוב לסובלי הגלות, או טעמו שיתן שכר טוב למי שיכבד ישראל:

וְקָרְאוּ לָהֶם עַם־הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יְהוָה וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה׃

וקראו. ולך יקרא, הכ"ף לנוכח ציון: