א
וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר׃
רַשִׁ״י
ויוסף אליהוא. ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג' מענות כנגד ג' ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת:
מְצוּדַת דָּוִד
ויוסף. על כי כבר השיב על כל אשר התלונן איוב אמר ויוסף כי לא בא עתה רק להוסיף דברים לחזק מאמריו הראשונים:
ב
כַּתַּר־לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים׃
רַשִׁ״י
כתר לי זעיר ואחוך. כולו ל' ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר ל' הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) יכתרון: לאלוה. לבאים במקומו:
אִבְּן עֶזְרָא
כתר לי - רובי המפרשים פירשו בו: המתן לי מעט ואומרים: כי כמוהו כתרו את בנימן. ויתכן היות כתרו סבבו כי כתר ועטרה קרובים בעניין, כמו עוטרים את דוד. וכן: מכתיר את הצדיק. וכן: בי יכתירו צדיקים ויהיה פירושו: כתר לי שים לי כבוד מעט.
רַלְבַּ״ג
כתר לי זעיר. המתן לי מעט: ואחוך. ואגידך:
מְצוּדַת דָּוִד
כתר לי. לבל יחשוב איוב שכבר השלים כל מאמריו ויבוא הוא להשיב מה לזה אמר עוד המתן לי מעט זמן ואגיד לך אמרים כי יש עוד עמדי מלים בעבור אלוה ובמקומו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כתר. ענין המתנה כי ולתורתו איים ייחלו (שם מב) ת״י יכתרון: זעיר. מעט עמו זעיר שם (שם כח): ואחוך. ואגיד לך כמו אחוך שמע לי (לעיל טו):
ג
אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן־צֶדֶק׃
אִבְּן עֶזְרָא
למרחוק - הוא המקום שהוא העילה הרחוקה כי העילות הרחוקות רבות כעניין האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק. ויש אומרים: שהוא כמשמעו: שישא דעו וישמע למרחוק.
מְצוּדַת דָּוִד
אשא דעי. אשא קול להשמיע דעתי למרחוק למען ישמעו רבים וכאומר כל הרוצה להשיב יבא וישיב: ולפועלי אתן צדק. אדבר צדק בעבור פועלי ויוצרי:
ד
כִּי־אָמְנָם לֹא־שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ׃
רַשִׁ״י
תמים דעות עמך. הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה:
אִבְּן עֶזְרָא
תמים דעות עמך - הוא המקום כעניין מפלאות תמים דעים והעניין הוא יעיד.
מְצוּדַת דָּוִד
כי אמנם. כי באמת אין דברי אמרי שקר ולמען הקניטך כי הדעות המה תמימים ושלמים עמך כאומר הלא אוהבים אנחנו ומה לי להקניטך באמרי שקר אבל האמת אגיד ולזה אשא דעי למרחוק ולא אירא ממי כי לא ימצא מי יכזב אמרי:
ה
הֶן־אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב׃
רַשִׁ״י
הן אל כביר. בחכמה וברחמים: ולא ימאס. עני: כביר כח לב. הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע:
רַלְבַּ״ג
כביר. רב ההשגחה: כביר כח לב. רב הכנת השכל להשיג המושכלות:
מְצוּדַת דָּוִד
הן אל כביר. הנה עם כי האל חזק מאד ואין לו יחוס וערך עם מי מ״מ משגיח בשפלים ולא ימאס את התם אם הוא חזק בכח הלב לעמוד מול היצה״ר:
ו
לֹא־יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן׃
מְצוּדַת דָּוִד
לא יחיה רשע. איננו משגיח דרך כלל אבל אם בעת יתן די צורך עניים שפלי הרוח אז יבדיל את הרשע מהם ולא יחיה אותו עמהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ומשפט. ענינו דבר הראוי והצורך וכן מה יהיה משפט הכהנים (דברים י״ח:ג׳):
ז
לֹא־יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת־מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ׃
רַשִׁ״י
לא יגרע מצדיק עיניו. עד אשר עם מלכים יושיבם:
אִבְּן עֶזְרָא
לא יגרע מצדיק - כעניין: הנה עין ה' אל יראיו. ואת מלכים לכסא - הוא יקים מלכים לכסא ואם יגבהו ישיבם.
מְצוּדַת דָּוִד
לא יגרע. ואף כאשר יעלים עין בעון רשעי הדור יבדיל מהם את הצדיק המוחה בידם ולא יגרע עיניו ממנו עד ירום אותו לשבת לפני מלכים בכסא: ויושיבם. ועד עולם מושיב אותם בכסא ויוגבהו עד למעלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יגרע. מל׳ גרעון: לכסא. כמו בכסא למ״ד במקום הבי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט, ה):
ח
וְאִם־אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי־עֹנִי׃
רַשִׁ״י
ואם אסורים. ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי אוני, בל' גורל ומיתרים נקרא חבלי ובל' דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני. קודר"ש בלע"ז אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם לנקותם ולהזהירם לשוב אליו:
מְצוּדַת דָּוִד
ואם אסורים. ואם לפעמים יקרה אשר הצדיקים קשורים בשלשלאות היסורים ונלכדין בחבלי עוני:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בזקים. בשלשלאות כמו בזקים יעבורו (ישעיה מה): בחבלי. מל׳ חבל ויתר: עוני. ענויים ויסורין:
ט
וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ׃
רַשִׁ״י
ויגד להם פעלם. בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך:
מְצוּדַת דָּוִד
ויגד. ר״ל לא קרה להם כזאת בעבור שאין המקום משגיח בכל עת אבל גם זה בהשגחה באה כי סרו מעט מדרך הישר ויבא עליהם יסורים ובזה כאלו מגיד להם רוע פעלם ופשעיהם אשר הדרך שהמה מתגברים והולכים אף אם ינטה אליהם כמעט קט:
י
וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי־יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן׃
רַשִׁ״י
ויאמר. כי בייסורין ישובון מאון:
מְצוּדַת דָּוִד
ויגל. ובזה יגלה אזנם לקבל מוסר וכאלו יאמר להם אשר ישובון מן האון אשר התחילו לאחוז בה ולטובה א״כ יחשב להם:
יא
אִם־יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים׃
מְצוּדַת דָּוִד
אם ישמעו. אם יבינו ע״י היסורים אשר לא טוב עשו וישובו לעבוד את ה׳ כמאז: יכלו. אז ישלימו יתר ימיהם בטוב ושנותם בנעימים כי ישגא אחריתם:
יב
וְאִם־לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ כִּבְלִי־דָעַת׃
מְצוּדַת דָּוִד
בשלח יעבורו. יעברו מן העולם בחרב וימותו על כי לא היה בהם דעת להבין הוראת היסורים ולשוב מאון:
יג
וְחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם׃
רַשִׁ״י
וחנפי לב. שהם רשעים הם ישימו אף. בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים: ולא ישועו. לפניו בתחינה: כי אסרם. כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם:
מְצוּדַת דָּוִד
וחנפי לב. אבל הרשעים המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו המה מעלים אף וחמה ולא יצעקו אל ה׳ כאשר אסרם ביסורים כי תולים הכל במערכת השמים וכועסים על רוע הסדור וחושבים שאין מקום לתפלה:
יד
תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים׃
רַשִׁ״י
תמות בנוער. ובשינוק שעליהם נפשם:
רַלְבַּ״ג
וחייתם בקדשים. ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי' להיות' קדשים מפני רתיחת הטבע אז:
מְצוּדַת דָּוִד
תמות בנוער. ולכן תמות נפשם בימי נערותם: וחיתם. נפשם החיוני תצא מהם בין הקדשים ר״ל במיתה מנוולת כמותם ושוה להם:
טו
יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם׃
רַשִׁ״י
יחלץ עני. את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים יחלץ מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו: ויגל בלחץ אזנם. בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי:
מְצוּדַת דָּוִד
יחלץ. הנה באמת עוני היסורים לטובה תחשב כי המעונה ביסורים הנה בעבור העוני יחלצו המקום מדין גיהנם הקשה יותר ועוד כי בלחץ היסורים יגלה אזנם לקבל מוסר למען ישובו ולא יחטאו עוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יחלץ. יוציא וישלוף כמו חלוץ הנעל (שם כה): בלחץ. ענין הדחק כמו ולחצו אתכם (עמוס ו):
טז
וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי־צָר רַחַב לֹא־מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן׃
רַשִׁ״י
ואף. זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב: לא מוצק. כדי שיהא עשנה צבור לתוכה ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן:
אִבְּן עֶזְרָא
ואף הסיתך - כמו הסירך כמו: ויסיתם אלהים ממנו. צר - כמו: צר ומצוק. רחב - אל רחב שאין מוצק תחתיה, שאין בו מוצק והוא דרך משל, כי רחב הוא הקו הסובב העגולה ומוצק הוא הנקודה. ונחת שלחנך - ומה שתניח בשולחנך וזה עשה לך המקום.
רַלְבַּ״ג
הסיתך. הסירך מזה הענין ויסיתם אלהים ממנו: מפי צר. מפי הצר והמצוק ר"ל שלא תהיה בפיו למאכל: מוצק. הוא מענין מצוק: ונחת שולחנך. ומה שיורד בשולחנך:
מְצוּדַת דָּוִד
ואף הסיתך. אל מול איוב יאמר דע שאף אותך הסיתו היסורים לשוב לה׳ להצילך מדין גיהנם אשר פיה צר ודחוק לשמור חומה ותחתיה רחב לא צר ודחוק להצביר עשנה בה לצער הרבה: ונחת. מה שיהיה מונח על שולחנך יהיה מלא דשן ושומן ור״ל ועוד תתענג בתענוג הנפשי בעוה״ב:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הסיתך. מל׳ הסתה ופתוי: מוצק. צר ודוחק כמו ורוחב מים במוצק (לקמן לז):
יז
וְדִין־רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ׃
רַשִׁ״י
ודין רשע מלאת. ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהנם ויש לך לקבלם באהבה:
רַלְבַּ״ג
מלאת. פעל יוצא אע"פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים:
מְצוּדַת דָּוִד
ודין רשע. ואף אם נתמלאת מדין יסורים הראוי לרשע מה בכך הלא לטובה תחשב כי הדין והמשפט הבאים עליך הם יסעדו אותך להנצל מדין גיהנם ולהתענג בעוה״ב:
יח
כִּי־חֵמָה פֶּן־יְסִיתְךָ בְסָפֶק וְרָב־כֹּפֶר אַל־יַטֶּךָּ׃
רַשִׁ״י
כי חמה. גדולה תהיה: פן יסיתך. יצרך לדבר דברים: בשפק. בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - יש לך שתפחד מחמה פן יסירך בהכות, והכופר אם היה רב אל יטך.
רַלְבַּ״ג
פן יסיתך בשפק. פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה:
מְצוּדַת דָּוִד
כי חמה. כי חמת ה׳ חלה עליך ליסרך לשמרך כי פן יסיתך יצרך לבעט במקום בעבור די ספוק צרכך כענין שנאמר וישמן ישרון ויבעט (דברים לב) וכשתהיה ניסת לו ותהיה נשרש בחטא אז אף רב כופר לא יטך מדין גיהנם ר״ל אף בהרבה יסורים לא יהיה פדיון להנצל מדין גיהנם וא״כ מאד טוב לך היסורים כי עתה תהיה נשמר מן היצה״ר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בשפק. כמו בספק בסמ״ך וענינו די הספיק והצורך: כופר. מל׳ פדיון כמו אם כופר יושת עליו (שמות כא):
יט
הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי־כֹחַ׃
רַשִׁ״י
היערוך שועך לא בצר. וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך אם כן במה יגבה את חובו:
אִבְּן עֶזְרָא
היערך שועך - הוא ההון ובעל ההון קרא שוע, כמו אם בפידו להם שוע והעניין היועיל שועך. ולא בצר - והעניין בצר לא יערוך לא השוע ולא כל מאמצי כח. והלא תראה כי לא תשאף לילה והתי"ו לשון נקבה, כמו שמצאנו מקום, במקום אחד לשון נקבה עד שיוריד מאמצי כח ויעלה עמים תחתם.
רַלְבַּ״ג
שועך. עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל: בצר. זהב מגזירת והיה שדי בצריך:
מְצוּדַת דָּוִד
היערוך. וכי יהיה שררתך ערוך ומתוקן מבלי תקדים לה צרה וכל אמיץ כח ותוקף יסורים כי הלא אם תתמיד הטובה תבעט במקום מרוב כל ותאבד עדי עד:
כ
אַל־תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם׃
רַשִׁ״י
אל תשאף הלילה. כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא: לעלות. כמו אל תעלני בחצי ימי (תהילים ק״ב:כ״ה) כעלות גדיש בעתו:
רַלְבַּ״ג
תשאף. תביט וחשתדל: לעלות. לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו: תחתם. במקומם:
מְצוּדַת דָּוִד
אל תשאף. אל תתאוה צרה חשוכה כלילה אשר באה על העכו״ם להסתלק מן העולם במקומם אשר ישבו בהן והם דור המבול וסדום וחברותיה שבעטו במקום מרוב טובה ונאבדו במקומם ור״ל אל תתאוה לשבת בשלוה בהתמד מבלי שבט אלוה כי פן תאבד כמו העכו״ם האלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תשאף. ענין תאוה וחשק כמו כעבד ישאף צל (לעיל ז): לעלות. עניין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו (לעיל ה):
כא
הִשָּׁמֶר אַל־תֵּפֶן אֶל־אָוֶן כִּי־עַל־זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי׃
רַשִׁ״י
השמר אל תפן אל און. לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות: כי על זה בחרת מעני כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש וא"ת איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום וכן מפורש במדרש רבי תנחומא מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות הגמרא:
אִבְּן עֶזְרָא
השמר אל תפן אל און כי על זה - שתשמר יותר טוב לך שתבחר אותו בימי העוני, והמקום ישגיב אותך.
מְצוּדַת דָּוִד
השמר. לזאת השמר מעתה ואל תפנה אל און להרשיע דין שמים כי עד הנה בחרת על זה האון יותר מן ההכנעה למול המקום לומר שהדין עמו מעתה אל תוסיף לעשות כזאת:
כב
הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה׃
רַשִׁ״י
הן אל ישגיב בכחו. מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו:
אִבְּן עֶזְרָא
מורה - כמו: אשכילך ואורך. ויש אומרים: מי יוכל למרות כמוהו ואיננו נכון בעיני.
מְצוּדַת דָּוִד
הן אל וגו׳. מדוע לא תכניע עצמך למולו הלא בכחו הרב יחזק וירומם את אשר ישר בעיניו אף אין מי כמוהו משליך בשפל המצב את מי שירצה והכל בידו להרע או להיטיב:
כג
מִי־פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי־אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה׃
רַשִׁ״י
מי פקד עליו דרכו. יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך:
מְצוּדַת דָּוִד
מי פקד. מי צוה עליו דרכו ללמדו מה יעשה ומי אמר לו פעלת עולה לא כבשר ודם שיש לו יועצים ללמדו מה יעשה וכשעושה מה בלבו יקרה לפעמים אשר יאמרו לו פעלת עולה וא״כ הואיל ואין לו ערך ודמיון מה זה לא תכניע למולו:
כד
זְכֹר כִּי־תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים׃
רַשִׁ״י
זכור. דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו: אשר שררו אנשים. אשר ראו אנשים כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב:
אִבְּן עֶזְרָא
זכור - כל מה שתזכור ותחשוב בפעליו יותר תראה גדולתם, ופירושו תשגיא מן שגיא. שוררו - ראו כמו אשורנו.
מְצוּדַת דָּוִד
זכור. תן דעתך לזכור מעשיו כי בעצמך תגדיל פעלו אשר ראו אנשים ר״ל הידועות והנגלות לכל מגודל השגחתו מלבד הנעלמות והנסתרות אשר לא נדע:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תשגיא. תגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהילים צ״ב:י״ג): שוררו. ראו כמו ישור שחקים (לעיל לה):
כה
כָּל־אָדָם חָזוּ־בוֹ אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחוֹק׃
רַשִׁ״י
חזו בו. בפעלו: מרחוק. מיצירת עולם עד עכשיו:
אִבְּן עֶזְרָא
כל אדם - מי שיש בו דעת יחזה בפעליו. אנוש יביט מרחוק - על דרך החכמה.
מְצוּדַת דָּוִד
כל אדם חזו בו. הנה כל בני אדם רואים המה בסבתו כי הוא יוצר עין כל אדם והלא האנוש לפי ערכו יביט מרחוק ואיך תחשוב שהמקום לא יראה מה שנעשה בארץ וכענין שנאמר היוצר עין הלא יביט (תהילים צ״ד:ט׳):
כו
הֶן־אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא־חֵקֶר׃
רַשִׁ״י
מספר שניו ולא חקר. לפיכך צריך לאנוש להביט מרחוק לשאול מה שאירע בראשונים וילמד מהם:
רַלְבַּ״ג
שגיא. שגיא כח או יהיה סגיא ונפלא במציאותו:
מְצוּדַת דָּוִד
הן אל שגיא. הנה האל גדול הוא מאוד ולא נדע לשער גדלו ומספר שניו רבו ואין חקר להם כי אין להם תחלה ותכלה ולא יושג א״כ מהותו לא מעצמותו ולא ממספר שניו:
כז
כִּי יְגָרַע נִטְפֵי־מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ׃
רַשִׁ״י
כי יגרע. כי ירבה כמו ותגרע שיחה (לעיל טו) ויש פותרים יגרעם מן השמים להורידם ארץ: ויזקו. הרקיעים את המטר: לאידו. לעננו:
אִבְּן עֶזְרָא
כי יגרע - פעם יגרע נטפי מים. יזוקו מטר - כאילו יזקק המטר מן האיד העולה, שהוא סבת המטר, כמו: ואיד יעלה מן הארץ.
רַלְבַּ״ג
יגרע. ימנע: נטפי מים. הגרת המים וזה בסבת היובש: יזוקו מטר לאידו. יזלו מהם לחיות הם בכח מטר ר"ל שיעשו מהם איד לח אשר הוא מוכן להיוח ממנו מטר:
מְצוּדַת דָּוִד
כי יגרע. אולם מעט יושג מצד פעולותיו כי לפעמים יחסר נטפי מי המטר עם כי הרבה מטר היה נשפך אל עננו מ״מ בחפצו יכלא את המטר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יגרע. מלשון גרעון וחסרון: נטפי. מל׳ טיפין: יזוקו. ענין יציקה כמו ומקום לזהב יזוקו (לעיל כח): לאדו. לעננו כמו ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳):
כח
אֲשֶׁר־יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב׃
מְצוּדַת דָּוִד
אשר יזלו. ולפעמים בהפוך אשר יזלו שחקים מאוצר המים אשר בשמים ממעל עם כי הטבע לא יורה אז על המטר מ״מ ירעפו מאוצרו הטוב בעבור שאלת אדם רב ר״ל צדיק וחסיד בדור השואל על המטר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יזלו. יטיפו כמו תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב:ב׳): ירעפו. גם הוא ענין נטיפה כמו יערוף כמטר לקחי (, שם): רב. גדול וחשוב כמו ורבי המלך (ירמיה מא):
כט
אַף אִם־יָבִין מִפְרְשֵׂי־עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ׃
רַשִׁ״י
אף אם יבין. או אם יבין אדם מה יש במפרשי עב, בתמיה: תשואות. לשון ערפל סוכתו:
אִבְּן עֶזְרָא
ופעם יבין מפרשי עב, כאילו ישים בינה למפרשי עב כמו הבן להלז את המראה ועניין מפרשי, בעבור שהם נפרשים. תשואות סוכתו - העניין כפול ועניין סוכתו כמו: ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו.
רַלְבַּ״ג
מפרשי עב. מיני הפרשיות אשר לעב והרצון בו כי כבר יתחדשו עבים מחחלפים זה מזה עד שמקצתם יהיה מטר ומקצחם יהיה רוח ומקצתם עניינים אחרים כמו שזכר אחר זה: תשואות סוכתו. הרצון בסוכתו עננו והרצון בזה המיית עננו והוא הרעם:
מְצוּדַת דָּוִד
אף אם יבין. אף כאשר יבין המקום עת בוא בטבע פרישת העב תחת השמים: תשואות. עת בוא המיית עליית הענן אשר היא כסוכה על יושבי האדמה והוא כפל ענין במ״ש:
ל
הֵן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה׃
רַשִׁ״י
הן פרש. (על העב את אורו) ושרשי הים כסה בו:
אִבְּן עֶזְרָא
הן פרש עליו אורו - על העב מטרו. ויש אומרים: כי נקרא המטר אור, בעבור המאור הקטן כי בתנועותיו יהיה המטר בצווי הבורא. והנכון בעיני: כי הן פרש עליו אורו כי הוא כמשמעו, כי יפרוש על העב האור. ושרשי הים כסה - כי בם ידין עמים באור ובמטר.
מְצוּדַת דָּוִד
הן פרש. הנה לפעמים יגביר חסדו ויפרוש על הענן את מטרו הבא מאוצרו הטוב ואת שרשי הים ועמקם יכסה לבל יתמלא הענן מהם כ״א מאוצרו הטוב:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אורו. ענינו המטר וכן כל אור האמור בענין והוא מלשון יורה ומלקוש (דברים יא):
לא
כִּי־בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן־אֹכֶל לְמַכְבִּיר׃
רַשִׁ״י
כי בם. בעבים ידין עמים ייסרם בעצירת גשמי' ברעב וכל מכה, חטאו דור המבול וארובות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א) אנשי סדום גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כ״ט:כ״ב) סיסרא מן השמים נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳:כ׳): יתן אוכל למכביר. משם באים מזונות הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טו) משל לנחתום העומד לפני הכבשן נכנס שונאו חות' גחלים וזורק בו נכנ' אוהבו מוציא פת חמה ונותן לו. למכביר למי שטפליו מרובים וכבירים וצריך למזונות:
אִבְּן עֶזְרָא
יתן אוכל למכביר - מן כביר שיתיקר או למכביר מן בכברה. ורבי משה הכהן אמר: כי זה הפסוק דבק עם על כפים. וזה איננו נכון כלל, כאשר הזכרתי בספר מאזני הלשון.
מְצוּדַת דָּוִד
כי בם. כי המים הבאים מאוצר השמים אשר בהם היה דן את אנשי דור המבול בהמים ההם עצמן יתן אוכל עד להרבות ועושה שני הפכים בנושא אחד פעם שלחם למחות את כל היקום ופעם יתהפכו לגשמי ברכה עוד יותר ממי המטר הבא בטבע:
לב
עַל־כַּפַּיִם כִּסָּה־אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ׃
רַשִׁ״י
על כפים. על העננים וכן נשא לבבינו אל כפים (איכה ג׳:מ״א) על שם עב קטנה ככף איש (מלכים א י״ח:מ״ד) ורבותינו אמרו על (חמס) ועון כפי' כסה אור, המטר נעצר: ויצו עליה. לבא ע"י מפגיע בתפלה אוהבו של דור וגדול וחכם שבו יגיד עליו לפני הקב"ה צרת הדור וצרכיו:
אִבְּן עֶזְרָא
על כפים כסה אור - הפך הן פרש עליו אורו, כאילו בכפים כסה אור והכפים הם העננים כמו וסכותי כפי עליך. ויצו עליה - על השמש. במפגיע - הוא הגשם של העבים, כאילו פגעו בשמש, בעבור מרוצת העבים.
רַלְבַּ״ג
כפים. עננים ומזה הענין ושכותי כפי: כסה אור. הוא האיד הקיטורי שהוא מתלהב בקלוח ובמעט סבה: במפגיע. בממשש ופוגש:
מְצוּדַת דָּוִד
על כפים. כבר יקרה אשר יכסה המטר אשר על העבים והמה כלואים בהם ולא יריקו על הארץ ואח״ז יצוה עליה לרדת בעבור תפלת הצדיק השואל עליה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כפים. כן יקראו העננים לפי שבתחלה נראה ככף היד כענין שנאמר עב קטנה ככף איש (מ״א יא), או לפי שהם כמו כפה על ראשי בני האדם: במפגיע. ענין תפלה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):
לג
יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל־עוֹלֶה׃
רַשִׁ״י
יגיד עליו רעו. ידרוש להם לבדוק להם במעשיה' ולשוב אליו: מקנה. וזהו קנין שנקנין בו הגשמים: אף על עולה. גם למעלה למעלה (עולה כך) כמו ישובו אל על (הושע ז) או הקם אל (שמואל ב כג) ורבותינו פירשוהו קניין אף וחמה על המגיס דעתו אבל הניקוד שנקד מקנה פתח מוכיח שהוא אינו דבוק לאף שאילו הי' דבוק הי' נקוד קמץ ולא הי' בו פיסוק הטעם שהוא נטעם ברביעי:
אִבְּן עֶזְרָא
יגיד - על הגשם. רעו - כמו תרועתו והוא הרעם כמו וישמע יהושע את קול העם ברעה, אפילו המקנה והעולה כמו עלות עלי ירגישו בעת שיקרב זמן ביאת המטר, וסימנים רבים יש לבני אדם בבקר ובצאן משכיבתם על צד ימין ובשאר החיות.
רַלְבַּ״ג
רעו. הוא האיד האחר שהוא רעו וחבירו: מקנה אף על עולה. קנין אף על האיד הקיטורי שמדרכו לעלות למעלה:
מְצוּדַת דָּוִד
יגיד עליו רעו. וכבר יקרה אשר הרעם שלו יגיד על המטר ויורה עליה אשר קרבה לבוא והנה קנין האף אשר אנשי הארץ הבעירו חמת ה׳ עולה היא ממעל על הוראת הרעם ומבטלת אותה ולא יבוא הגשם ומכל זה נראה גודל ההשגחה כי פעם הגשמים כלואים ויריקו ע״י המפגיע ופעם מאוד קרבו לבוא והמה נעצרים כאשר יחטאו אנשי הארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
רעו. מלשון תרועה והוא קול הרעם: על. ממעל כמו נאום הגבר הוקם על (ש״ב כג):
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.