מצודת דוד על דברי הימים א טז

וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת־הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה׃

בשם ה׳. בהזכרת שם ה׳:

וַיְחַלֵּק לְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר־לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה׃

לאיש. ר״ל לכל אחד:

וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה מִן־הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

משרתים. לכבד ולרבץ לפני הארון:

אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ׃

ומשנהו. השני לו: במצלתים. היה מקיש במצלתים להשמיע קול גדול:

בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָה בְּיַד־אָסָף וְאֶחָיו׃

אז נתן וכו׳. אז מסר בתחילה ביד אסף להודות לה׳ בזה השיר:

הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו׃

הודו לה׳. ר״ל וזה השיר הודו לה׳ וכו׳: קראו בשמו. בהשם המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו: הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:

שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹתָיו׃

שירו לו. בפה: זמרו לו. בכלי שיר: שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו:

הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה׃

התהללו. שבחו א״ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכולתו: ישמח. למען ישמח לב כ״א ממבקשי ה׳ בשמעו כל אלה:

דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד׃

ועוזו. דרשו להראות לכם עוז יכלתו:

זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִיהוּ׃

ומשפטי פיהו. המשפטים שעשה בעכומ״ז במאמר פיו:

זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו׃

זרע ישראל. אתם זרע ישראל עבדו: בחיריו. הנבחרים לה׳ מיתר העובדי כוכבים:

הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו׃

הוא ה׳. דעו שה׳ אלהינו הוא בהויתו ובכל הארץ שולטים משפטיו כמאז:

זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׃

בריתו. התורה הנתונה בברית: דבר צוה. והוא הדבר אשר צוה לנו אחר אלף דור כי תתקע״ד דורות העביר הקב״ה מן העולם ולא בראם ולאחר כ״ו דורות משנברא העולם נתן את התורה הרי אלף דור:

אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק׃

אשר כרת. על הדבר אשר כרת עליה ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:

וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם׃

ויעמידה. הדבר ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע: לישראל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם׃

לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם: חבל. מהו שהוא עתה חבל נחלתכם:

בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ׃

בהיותכם. בעוד היותכם מתי מספר כחשבון היותר מעט ר״ל בימי האבות שהיו מעטים והיו בהארץ ההיא כגרים:

וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר׃

ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד והלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וכו׳ ודרך בני המדינה לעשוק הנכרי הבא לגור בלי קבע:

לֹא־הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים׃

ויוכח. בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה):

אַל־תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ׃

אל תגעו. בהמכאוב שהביא הוא כאלו אמר אל תגעו וכו׳ ולאבימלך נאמר בפירוש: במשיחי. ר״ל בגדולי ונסכי וכן למשיחו לכורש (ישעיה מה): ובנביאי. כי האבות היו נביאים: אל תרעו. אל תעשו רעה:

שִׁירוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם־אֶל־יוֹם יְשׁוּעָתוֹ׃

בשרו. בכל יום בשרו הישועה הבאה כי בכל יום תהיה:

כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים׃

על כל אלהים. הם שרי מעלה של העכו״ם:

כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה׃

אלילים. היא מלה מורכבת מאל ולא ור״ל דבר שאין בו ממש וכן רועי האליל (זכריה י״א): וה׳. אבל ה׳ עשה את השמים וכחו רב:

הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ׃

הוד והדר. יסוד ההוד וההדר המה לפניו:

הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז׃

הבו לה׳. וחוזר ומפרש הכבוד והעוז הבו לו ר״ל אמרו שהכבוד והעוז המה לו ובידו וכן נתנו לדוד רבבות (ש״א י״ח):

הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ׃

כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו: בהדרת. באוהל הארון המהודר בקדושה:

חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל־הָאָרֶץ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט׃

כל הארץ. יושבי הארץ: אף תכון. ר״ל אף אתה תבל עמדי על כנך ובסיסך ואל תהי נוטה ליפול כל הימים אשר גזר המקום לעמוד על עמדך:

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ׃

ישמחו וכו׳. ר״ל עת יבוא תגלה מלכותו וישמחו צבאות השמים ויושבי הארץ ה׳ מלך. ר״ל גלה מלכותו:

יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ׃

ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהוָה כִּי־בָא לִשְׁפּוֹט אֶת־הָאָרֶץ׃

עצי היער. הוא ענין מליצה ולומר שמאד יתרבה השמחה בעולם: מלפני ה׳. הרננה תהיה מלפני ה׳ כאשר יבוא לשפוט את הארץ לשלם לכ״א גמול כמפעלו:

הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

כי טוב. כי ה׳ הוא טוב לכל וכי הוא עושה חסד לעולם:

וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃

ואמרו. דוד אמר להם התפללו לה׳ בעבור בני הגולה שתהיה לאחרונה ואמר בעבורם הושיענו כי אתה מעולם אלהי ישענו: להודות וכו׳. על התשועה הבאה להשתבח בתהלתך. לשבח את עצמנו בתהלתך כי לשבח יחשב להדבק בה׳ המהולל מאד:

בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָה׃

מן העולם וכו׳. מן העה״ז עד העה״ב: ויאמרו. צוה דוד שיאמרו כולם אמן רצה לומר אמת הדבר אף יאמרו הלל לה׳ כ״א לפי מהללו:

וַיַּעֲזָב־שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ׃

לאסף. את אסף: לשרת. בדבר השיר: לדבר יום. שירה הראוי בכל יום ישירו ביומו:

וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן־יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים׃

לשוערים. להיות שומרים שערי אוהל הארון:

וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן׃

לפני משכן. היו משמשים לפני המשכן: בבמה. במזבח אשר עמד בגבעון:

לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה עַל־מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל־הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה עַל־יִשְׂרָאֵל׃

להעלות. שהם יעלו שמה את התמידין: ולכל הכתוב. המה המוספין:

וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

אשר וכו׳. אשר פרשם בשמות מי ומי יעמדו לפני המשכן: כי לעולם חסדו. ומהראוי להודות לו על זה:

וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר׃

ועמהם. ר״ל עם הימן וידותון היו חצוצרות וכו׳: למשמיעים. העשויים להיות משמיעים קול גדול: וכלי שיר. ושאר כלי שיר העשויים לשורר בהם לפני משכן האלהים: לשער. היו ממונים לשמור שער המשכן:

וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת־בֵּיתוֹ׃

ויסב דוד. מאת פני אוהל הארון: לברך את ביתו. כדרך שבירך את העם בשם ה׳: