מצודת דוד על תהלים קז

יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר׃

יאמרו גאולי ה׳‎. יאמרו הודו וגו׳‎ על אשר גאלם מיד צר:

וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם׃

ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳‎ לשוב למקומם: ומים. מאיי הים:

תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ׃

תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת:

רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף׃

רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים: תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו:

וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם׃

בצר להם. בעת הים צר להם: ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא:

וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָׁב׃

וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה:

יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃

יודו. האנשים ההם יודו לה׳‎ חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס:

כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב׃

כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה: מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב:

יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל׃

יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל:

כִּי־הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ׃

כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל:

וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר׃

ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר:

יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק׃

ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר״‎ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים:

כִּי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ׃

כי שבר. על כי שבר וכו׳‎ ר״‎ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים:

אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ׃

אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:

כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָוֶת׃

תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה: ויגיעו. קרובים המה למות:

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם׃

ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ״‎א מרפא במאמרו: משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם:

וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה׃

זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס:

יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים׃

יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים): עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה:

וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו׃

ויאמר. כאשר אמר ה׳‎ תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים:

יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג׃

יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״‎ז מורידים אותה למטה עם אנשיה: ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם:

יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע׃

יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״‎א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור: וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה:

יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם׃

יקם סערה לדממה. ר״‎ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד:

וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם׃

וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים: וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו:

וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ׃

בקהל עם. בקבוץ עם רב:

יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן׃

ישם נהרות. ר״‎ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר: ומוצאי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ׃

ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי: מרעת. ר״‎ל לא על חנם יעשה זאת כ״‎א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם:

יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם׃

ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים: וארץ ציה. כפל הדבר במ״‎ש:

וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב׃

ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם: ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה:

וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה׃

ויעשו. השדות והכרמים: פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה:

וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן׃

וימעטו. ר״‎ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי׳‎ עליהם:

שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ׃

שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים: ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״‎ל שוגים בדעתם:

וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת׃

וישגב. ר״‎ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן:

יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ׃

יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון: וישמחו. בראותם מהשגחת המקום: וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה:

מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה׃

מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳‎ ר״‎ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳‎ ויבן אותם: