מצודת דוד על תהלים לד

לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ׃

בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה: לפני אבימלך. שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ״‎ש (בש״‎א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד: ויגרשהו. ועי״‎ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו:

בַּיהוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׃

בה׳‎. בתשועת ה׳‎ תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה:

גַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃

גדלו. ספרו גדולתו עמי: יחדו. ואני אתם:

הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל־יֶחְפָּרוּ׃

הביטו אליו. לבטוח בו: ונהרו. ויבוא אליכם הארה ותשועה: אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:

זֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל־צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃

זה עני קרא. כשזה הקורא הוא עני מוכנע אז ה׳‎ שומעו:

חֹנֶה מַלְאַךְ־יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃

ויחלצם. יוציאם בשליחותו של מקום:

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהוָה לֹא־יַחְסְרוּ כָל־טוֹב׃

כפירים. ר״‎ל גדולים ועשירים:

מִי־הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׃

החפץ חיים. חיי עוה״‎ב: אוהב ימים. ר״‎ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״‎ט לראות בטוב האמיתי בעוה״‎ב:

סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ׃

בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו: ורדפהו. ר״‎ל מאד תהיה מחזר אחר השלום:

צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל־צָרוֹתָם הִצִּילָם׃

צעקו וה׳‎. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה׳‎ אז ישמע להם ויצילם מצרותם:

קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃

לנשברי לב. המכניע עצמו ושב ממעשיו:

רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהוָה׃

רבות רעות. ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה׳‎:

תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ׃

תמותת וגו׳‎. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר״‎ל העון עצמו מקטרג עליו:

פּוֹדֶה יְהוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל־הַחֹסִים בּוֹ׃

פודה. בגמול שכר המעש״‎ט פודהו מן הצרה: