מצודת דוד על תהלים סו

לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל־הָאָרֶץ׃

הריעו. בעת בוא מלך המשיח יריעו כל העמים תרועת מלך לקבל את ה׳‎ לאלוה:

זַמְּרוּ כְבוֹד־שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ׃

כבוד שמו. כפי הכבוד הראוי לשמו: שימו. הללוהו בכבוד הראוי לו וכפל הדבר במ״‎ש:

אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה־נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ׃

אמרו לאלהים. אמרו על אלהים: מה נורא. מה מאוד נוראים ונפלאים מעשיך ברוב. בעבור רוב חזקך יכחשו לך אויביך לאמר שהמה אוהביך:

כָּל־הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ־לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה׃

יזמרו שמך סלה. לעולם יזמרו לשמך ולא יחזרו לסורם:

לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל־בְּנֵי אָדָם׃

לכו. אז יאמרו ישראל זה לזה לכו וראו וגו׳‎: נורא עלילה. מעשיו נוראים בעבור בני אדם:

הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה־בּוֹ׃

הפך ים. בעת יצאו ממצרים: בנהר יעברו ברגל. בימי יהושע עברו בירדן ברגלם: בו. בהישועה הבאה ממנו:

מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל־ירימו [יָרוּמוּ] לָמוֹ סֶלָה׃

מושל. עתה הנה מושל בגבורתו על כל העולם ועיניו צופים באנשים להשיב להם גמול: הסוררים. הסרים מדרך הטוב לא יהיה להם עוד התרוממות עד עולם:

הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא־נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ׃

השם וגו׳‎. ולא יכלו לכלות אותנו: למוט רגלינו. להיות נופלים מאין תקומה:

כִּי־בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף־כָּסֶף׃

כי בחנתנו. הצרות אשר באו עלינו המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה׳‎: צרפתנו. כמו הצורף מסיר סיג הכסף ע״‎י הצירוף כן נתמרקו עונינו ע״‎י הצרות:

הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ׃

הבאתנו במצודה. אף כי ישבנו במאסר הוספת עוד להשים במתנינו דבר המעיק ומיצר:

הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ־בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה׃

ותוציאנו. אבל עכ״‎ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו:

אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי׃

אבוא. ולזה אבוא לביתך בעולות וכו׳‎:

אֲשֶׁר־פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר־פִּי בַּצַּר־לִי׃

אשר פצו וכו׳‎. לנדור לה׳‎:

עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה־לָּךְ עִם־קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם־עַתּוּדִים סֶלָה׃

קטורת אילים. הקטרת אימורי אילים: סלה. לעולם מבלי הפסק כי הבה״‎מ האחרון לא יחרב עוד:

לְכוּ־שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל־יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי׃

לכו שמעו. אמר דוד אל יפג לבבכם מלהאמין כי שמעו וכו׳‎ את אשר עשו לנפשי ומזה תאמינו שגם לכם יעשה כזאת:

אֵלָיו פִּי־קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי׃

אליו פי קראתי. בעת הייתי בצרה: ורומם. רוממות ה׳‎ היתה תחת לשוני ר״‎ל ספרתי רוממות האל:

אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃

און וגו׳‎. אף כשראיתי בלבי און ר״‎ל אף אם חשבתי לעשות און מה עכ״‎ז לא ישמע ה׳‎ ר״‎ל עשה עצמו כאלו לא ישמע ולא יודע מחשבתי כי אינו מצרף מחשבה רעה למעשה ולא דחה את תפלתי בעבור המחשבה ההיא:

בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי׃

לא הסיר תפלתי. לא דחה תפלתי מלפניו בעבור רוע המחשבה ההיא: וחסדו. מוסב על לא הסיר חסדו מאתי וחוזר למעלה לומר מזה תדעו כאשר שמע אלי כן ישמע אליכם ותצאו מן הגולה: