מצודת דוד על תהלים פג

אֱלֹהִים אַל־דֳּמִי־לָךְ אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט אֵל׃

אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה: אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:

כִּי־הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃

יהמיון. לכלות את ישראל: נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה:

עַל־עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל־צְפוּנֶיךָ׃

יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך:

אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא־יִזָּכֵר שֵׁם־יִשְׂרָאֵל עוֹד׃

אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד:

כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ׃

עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:

אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים׃

אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים: והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם:

גַּם־אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי־לוֹט סֶלָה׃

גם אשור. עם כי ראו גבורת ה׳‎ במחנה סנחריב מ״‎מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל:

עֲשֵׂה־לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן׃

כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ״‎ש בשופטים: כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק:

נִשְׁמְדוּ בְעֵין־דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה׃

נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר: היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע״‎פ האדמה:

שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל־נְסִיכֵמוֹ׃

שיתמו. שים הנדיבים שבהם: כעורב וכו׳‎. והם היו שרי מדין:

אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים׃

אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים:

אֱ‍לֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי־רוּחַ׃

כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע״‎י הרוח:

כְּאֵשׁ תִּבְעַר־יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים׃

תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל: תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו:

כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם׃

כן תרדפם. מאמר דוד ע״‎ה לכלות הכל מבלי שארית:

מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה׃

ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך:

יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי־עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ׃

יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם:

וְיֵדְעוּ כִּי־אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל־כָּל־הָאָרֶץ׃

וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה׳‎ המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור״‎ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה: