מצודת דוד על תהלים צב

מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃

ליום השבת. המזמור הזה הוקבע לזמר על הדוכן בשבת:

טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃

טוב להודות לה׳‎. טוב וישר לנו להודות לה׳‎ ולזמר לשמך העליון על כל:

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃

בבוקר. בכל בוקר: ואמונתך. קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות:

עֲ‍לֵי־עָשׂוֹר וַעֲלֵי־נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר׃

עלי עשור. נזמר על כלי נגון בעל עשרה נימין: עלי הגיון בכנור. על השיר שבדבור הפה מנגן בכנור לבסם הקול כדרך המנגנים:

כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃

בפעליך. במעשה הנסים שעשית לי: במעשי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃

עמקו. הם דברים עמוקים ואין להבינם:

אִישׁ־בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא־יָבִין אֶת־זֹאת׃

איש בער וגו׳‎. וחוזר ומפרש וכסיל לא יבין את זאת והיא האמורה למטה:

בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי־עַד׃

בפרוח. במה שהרשעים מפריחים: כמו עשב וגו׳‎. לא יבין אשר הכוונה היא להשמידם עד עולם כי משלם להם מעט שכר צדקתם לטרדם מעוה״‎ב:

וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהוָה׃

ואתה. כי אתה מרום לעולם ובכל עת ידך על העליונה ואם לא תפרע מהם בחייהם תפרע מהם אחרי מותם:

כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהוָה כִּי־הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

כי הנה וגו׳‎. וחוזר ומפרש כי הנה אויביך יאבדו ר״‎ל האבדון נכון בידם וימק בשרם ויתפרדו עצמותם:

וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן׃

ותרם. אבל קרני תרומם כקרני הראם: בלותי. אהיה נבלל בראשי בשמן לח ודשן והוא משל על רבוי התענוג:

וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי׃

ותבט עיני. עיני תראה חפצה בהאויב המביט בי בעין רעה: בקמים. בעת יקומו עלי מרעים תשמענה אזני מה שחפצה לשמוע והוא אבדן המרעים:

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃

כתמר יפרח. יעשה פרי בבנים ובבנות כתמר הזה הפורח להוציא פירות: ישגה. יתגדל ויעלה מעלה מעלה כקומת הארז אשר בלבנון:

שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ׃

שתולים. יהיו נטועים וקבועים בבית ה׳‎ לומדי התורה והחכמה: בחצרות. כפל הדבר במ״‎ש:

עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃

עוד ינובון. בימי זקנתם ירבו עוד תנובה והצמחה ויהיו דשנים ורטובים:

לְהַגִּיד כִּי־יָשָׁר יְהוָה צוּרִי וְלֹא־עלתה [עַוְלָתָה] בּוֹ׃

להגיד. למען יודע לכל כי ישר ה׳‎ ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו: