מצודת ציון על איוב כט

בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ׃

בהלו. ענין הארה וזריחה כמו עד ירח ולא יאהיל (לעיל כה):

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי׃

חרפי. קדמותי ובדרז״ל חרפי ואפלי (נדה סה): בסוד. ענין עצה על כי נעשה בסוד, או שהעצה למעשה היא כיסוד לבנין: עלי אהלי. אל אהלי:

בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי־שָׁמֶן׃

בחמה. כמו בחמאה והוא שומן החלב:

בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי׃

עלי קרת. אצל הקריה והעיר:

רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ׃

ונחבאו. הסתירו עצמם:

שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם׃

עצרו. מנעו כמו ועצור במלין (לעיל ד): וכף. כף היד:

קוֹל־נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה׃

לחכם. מל׳ חיך:

כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי׃

ותאשרני. ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א):

עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי׃

לפסח. חגר ברגליו:

וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף׃

מתלעות. הוא הפוך מן מלתעות כפירים (שם כח) והם השינים הגסות:

וָאֹמַר עִם־קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים׃

קני. מדורי והוא מושאל מל׳ קן צפור (דברים כב):

שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי׃

ילין. ענין התמדה כמו תלן עיני (לעיל יז): בקצירי. בענפי כמו ועשה קציר (לעיל יד):

לִי־שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי׃

וידמו. ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י): למו עצתי. אל עצתי:

אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי׃

ישנו. מלשון שנוי: תטוף. ענין הזלה והוא מושאל לדבור וכן אל תטיפו יטיפון (מיכה ב׳:ו׳):

וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ׃

פערו. פתחו כמו פערו עלי בפיהם (לעיל טז): למלקוש. ענין איחור וכן וכרם רשע ילקשו (לעיל כד) וכן יקרא גשם המאוחר מלקוש:

אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן׃

יפילון. ענין גרעון ופחיתות כמו נופל אנכי מכם (לעיל יב):