מצודת ציון על מלכים ב יט

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה׃

ותוכחה. מלשון ויכוח וברור דברים: ונאצה. ענין בזיון, כמו (שמואל א ב יז): כי נאצו האנשים: משבר. הוא מקום מושב היולדות, וכן (הושע יג יג): במשבר בנים:

אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה׃

אולי. הלואי, כמו (שמואל ב טז יב): אולי יראה ה׳ בעיני: והוכיח. נתווכח:

וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֹתִי׃

גדפו. חרפו:

הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ׃

רוח. רצון, כמו (יחזקאל א יב): אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת:

כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר אַל־יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃

ישיאך. יסית ויפתה אותך:

הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח יְהוָה עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי׃

פקח. פתח כמו (זכריה יב ד): אפקח את עיני:

בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר ברכב [בְּרֹב] רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ׃

כרמלו. מקום שדות וכרמים משובחים, קרוי כרמל:

אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר׃

קרתי. חפרתי אחר מקור, והוא מלשון (משלי ל יז): יקרוה עורבי נחל, שהוא ענין נקב ובקוע: זרים. שוטפים, כמו (חבקוק ג י): זרם מים עבר: ואחריב. מלשון חורב ויובש: פעמי. רגלי: יאור. ענין נהר ונחל: מצור. ענין חוזק, והוא מלשון צור:

הֲלֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ עָשִׂיתִי לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת׃

להשות. מלשון שאיה ושממון, כמו (איוב ל ג): אמש שואה ומשואה: גלים. הוא כענין תל: נצים. פרחים, כמו (שיר השירים ז יג): הנצו הרמונים:

וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי־יָד חַתּוּ וַיֵּבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה׃

חתו. נשברו: ושדפה. מלשון (מלכים א ח ל): שדפון ירקון, והוא לקות הזרע:

וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי׃

התרגזך. ענין תנועת חרדת המהירות, וכן (ישעיהו כג יא): הרגוז ממלכות:

יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ׃

ושאננך. הוא מלשון שאון והמייה: חחי. הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים, למושכה על ידו, וכן (יחזקאל כט ד): ונתתי חחים בלחייך: ומתגי. הוא כעין רסן, כמו (משלי כו ג): מתג לחמור:

וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם׃

ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו, כמו (ויקרא כה ה): ספיח קצירך: סחיש. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות, ואין לו דומה:

לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא־יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה׃

יורה. ישליך: ולא יקדמנה. לא יערוך לפניה, כי התרגום של ׳לפני׳, הוא ׳קדם׳, וכן (מיכה ו ו): במה אקדם ה׳: סללה. הוא צבור העפר ששופכין מול העיר, ועולים בה להלחם, וכן (ירמיהו ו ו): ושפכו על ירושלים סוללה:

וְגַנּוֹתִי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׃

וגנותי. מלשון הגנה: