מצודת ציון על תהלים מט

שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד׃

האזינו. הטו אוזן: חלד. אנשי הזמן:

גַּם־בְּנֵי אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן׃

בני אדם. המון העם: בני איש. הגדולים שבהם כמו הלא איש אתה (ש״א כו):

פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת׃

והגות. ומחשבות:

לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׃

עקבי. עקב הרגל:

הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ׃

חילם. עשרם: יתהללו. ישתבחו:

אָח לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא־יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ׃

כפרו. פדיון נפשו:

וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם׃

ויקר. דבר אשר תקשה מציאותו קרוי יקר וכן ודבר ה׳ היה יקר (ש״א ג):

וִיחִי־עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת׃

השחת. בור הקבר:

כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם׃

ובער. שוטה: חילם. עשרם:

וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ׃

ביקר. מלשון יקר: נדמו. מלשון דמיון:

זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה׃

כסל. מל׳ כסילות: למו. להם: ירצו. מלשון רצון:

כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ׃

שתו. שמו: ירעם. ישברם: וירדו. וימשלו: וצורם. מלשון צור ור״ל חזקם לבלות. מלשון בליה ורקבון: מזבול. ענין מדור כמו בית זבול לך (מ״א ח):