מצודת ציון על תהלים ט

לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד׃

לבן. שם אדם נלחם עם דוד וכשמת אמר עליו שירה:

אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃

אשמחה ואעלצה. כפל הדבר במ״ש:

כִּי־עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃

משפטי ודיני. להתמדת הדבר כפל במ״ש: לכסא. כמו בכסא ובא הלמ״ד במקום הבי״ת וכן כי בוחר אתה לבן ישי (ש״א כ׳) ומשפטו בבן ישי:

גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד׃

גערת. ענין זעקת נזיפה:

הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה׃

נתשת. ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א׳):

וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃

משגב. חוזק: לדך. מושבר וכתוש כמו דכאי רוח (לקמן ל״ד): לעתות. מלשון עת:

זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו׃

עלילותיו. מעשיו:

כִּי־דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא־שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים׃]

ענוים. שפל הרוח:

טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת־זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם׃

ברשת. פח יקוש:

נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה׃

נוקש. מל׳ מוקש: הגיון. ענינו מחשבה כמו והגיון לבי (לקמן י״ט):

יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל־גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים׃

לשאולה. כן יקרא הגיהנם:

קוּמָה יְהוָה אַל־יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל־פָּנֶיךָ׃

אנוש. הוא שם משמות האדם ויורה על חולשו שהוא מל׳ ואנוש הוא (ירמיה י״ז): פניך. כעסך כמו פני ה׳ (לקמן ל״ד):

שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה׃

מורה. השלכה כמו ירה בים (שמות ט״ו):