מצודת ציון על ירמיהו ל

כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ׃

ושבתי. ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו): שבות. מל׳ שביה: והשיבותים. מל׳ השבה:

שַׁאֲלוּ־נָא וּרְאוּ אִם־יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן׃

כל גבר. כל איש: חלציו. מתניו: לירקון. למראה ירוק:

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא־יַעַבְדוּ־בוֹ עוֹד זָרִים׃

ומוסרותיך. הם קשורי רצועות העול: אנתק. ענין העתק והסרה: זרים. נכרים:

וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־יְהֹוָה וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד׃

תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם (לעיל א): ושב. ענין השקט ומנוחה: ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו (לקמן מח) וכפל הדבר במ״ש לרוב השלוה וההשקט: מחריד. מלשון חרדה:

כִּי־אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם־יְהוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ׃

הפיצותיך. ענין פוזור: למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ור״ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה׳ אך במשפט (לעיל י):

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ׃

אנוש. ענין מכאוב חזק כמו ומכתי אנושה (לעיל טו): לשברך. הלמ״ד היא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ג): נחלה. מל׳ חולי:

אֵין־דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ׃

למזור. ענין רפואת המכה ותקרא כן לפי שדרך לפזר על המכה סממנים לרפאותה כמו לא זוריו ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳) וגם המכה עצמה תקרא כן כמ״ש ויהודה את מזורו (הושע ה׳:י״ג) תהו לפי שעליה מפזרים הסממנים: תעלה. ענין רפואה כמו תעלה אין לו (לקמן מו) וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

כָּל־מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ׃

מוסר. מלשון יסורים: עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (לעיל טו):

לָכֵן כָּל־אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל־צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל־בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז׃

שאסיך למשיסה. ענין רמיסה ודריכה כמו מי נתן למשיסה יעקב (ישעיה מב):

כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם־יְהוָה כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ׃

ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (לעיל ח):

כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי־שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב׃

שב. ענין השקט: שבות. מלשון שביה: ומשכנותיו. מל׳ משכן ומדור: תלה. מלשון תל וגל ור״ל על גבהה וחזקתה: וארמון. ענין היכל ופלטרין וכן כי ארמון נוטש (ישעיהו ל״ב:י״ד): משפטו. דרכו ומנהגו וכן עומד על העמוד כמשפט (מ״ב יא):

וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ׃

תודה. מלשון הודאה: משחקים. מל׳ שחוק ושמחה: והכבדתים. ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ): יצערו. ענין מיעוט כמו ויצערו ולא יבין למו (איוב י״ד:כ״א):

וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כָּל־לֹחֲצָיו׃

ופקדתי. ענין השגחה: לוחציו. הדוחקים ומצירים לו כמו וגר לא תלחץ (שמות כב):

וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם־יְהוָה׃

אדירו. ענין חוזק ועל המלך יאמר שהוא החזק מכל: ונגש. ענין הקרבה: ערב. ענין התחייבות ודוגמתו התערב נא את אדוני וכו׳ (ישעיהו ל״ו:ח׳):

הִנֵּה סַעֲרַת יְהוָה חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל׃

סערת. רוח סערה: מתגורר. ענין כריתה וחתוך כמו מגוררות במגרה (מ״א ז): יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש״ב יג):

לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף־יְהוָה עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ׃

מזימות. מחשבות כמו על בבל מזמתו (לקמן נא): באחרית. בסוף: תתבוננו. מל׳ בינה: