מצודת ציון על זכריה ו

וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת׃

מרכבות. העגלות שהסוסים מושכים אותם:

וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים׃

ברודים. בעלי כתמים לבנים כעין הברד וכן נקודים וברודים (בראשית ל״א): אמוצים. בעלי מראה דשן כן ת״י קטמנין והוא דשן בל׳ ארמי:

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל־אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ׃

ארבע. כמו לארבע ותחסר הלמ״ד וכן היו בן שאול (ש״ב ד׳) והראוי לבן שאול: רוחות. פאה ועבר: מהתייצב. ענין עמידה: על אדון. לפני אדון וסמוך לו:

וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר רְאֵה הַיּוֹצְאִים אֶל־אֶרֶץ צָפוֹן הֵנִיחוּ אֶת־רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן׃

אותי. ר״ל אלי: הניחו. מל׳ הנחה והשקטה: רוחי. ענין כעס כמו ינחל רוח (משלי י״א):

וְלָקַחְתָּ כֶסֶף־וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל׃

עטרות. כתרות:

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת־הֵיכַל יְהוָהּ׃

איש. ר״ל גדול וחשוב: ומתחתיו. ממקומו ר״ל מזרעו:

וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל יְהוָה וְהוּא־יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל־כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם׃

הוד. ענין הדר ויופי: כהן על כסאו. ר״ל לפני כסאו וכן לרצים הנצבים עליו (ש״א כב):