מצודת ציון על זכריה ט

מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לַיהוָה עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃

משא. ענין נבואה ולתוספת ביאור אמר דבר ה׳: חדרך. הוא מקום אצל דמשק כן ארז״ל:

וְגַם־חֲמָת תִּגְבָּל־בָּהּ צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד׃

תגבל. מל׳ גבול:

וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר לָהּ וַתִּצְבָּר־כֶּסֶף כֶּעָפָר וְחָרוּץ כְּטִיט חוּצוֹת׃

ותבן. מל׳ בנין: מצור. ענין מבצר וחוזק: ותצבר. ענין כרי וגל כמו שני צבורים (מ״ב י): וחרוץ. מין זהב טוב כמו בירקרק חרוץ (תהלים סח):

הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל׃

יורישנה. ענין שלוח וגרושין, כמו ויורש ה׳ מפניהם (יהושע כג): והכה. ר״ל יטביע: חילה. מל׳ חיל וצבאות עם:

תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי־הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב׃

ותחיל. מל׳ חיל וחלחלה: הוביש. מל׳ בושה: מבטה. מל׳ הבטה והסתכלות:

וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים׃

גאון. ענין רוממות וממשלה:

וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם־הוּא לֵאלֹהֵינוּ וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי׃

ושקוציו. מל׳ שקץ ושרץ: כאלוף. ענין למוד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כ״ב:כ״ה): כיבוסי. היא ירושלים:

וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וְלֹא־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי׃

מצבה. כמו מצבא באל״ף: נוגש. דוחק ולוחץ:

גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃

הריעי. מל׳ תרועה: עני. ר״ל מוכנע ועניו וכן עם עני תושיע (תהילים י״ח:כ״ח): עיר. כן יקרא החמור בעודו קטן כמו ועירים עשרה (בראשית לב): אתונות. כן תקרא נקבת החמור וכן ואחת האתונות (מ״ב ד):

וְהִכְרַתִּי־רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ׃

אפסי. קצות כי בקצה הארץ היא אפס וכלה:

גַּם־אַתְּ בְּדַם־בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ׃

שלחתי. כמו אשלח עבר במקום עתיד כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות: אסיריך. ענין קשירה:

שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם־הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ׃

לבצרון. מל׳ מבצר: משנה. ענין כפל כמו וכסף משנה (בראשית מג): אשיב. מל׳ השבה ומענה:

כִּי־דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל־בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר׃

דרכתי. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק: קשת. בקשת: מלאתי. זה הלשון יאמר על אחיזת הקשת בכח כמו ויהוא מלא ידו בקשת (מ״ב ט): ועוררתי. מל׳ התעוררות:

יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי־קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ־יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ׃

וכבשו. ענין האחיזה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה לד): אבני קלע. האבנים הנזרקים בכף הקלע והוא הכלי המיוחד לזה: המו. מל׳ המייה: כמזרק. הוא הספל: כזויות. כקרנות:

וְהוֹשִׁיעָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי־נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל־אַדְמָתוֹ׃

נזר. כתר כמו את הנזר (מ״ב י״א): מתנוססות. מל׳ נס והוא ענין הרמה כמו נס להתנוסס (תהלים ס׳):

כִּי מַה־טּוּבוֹ וּמַה־יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת׃

מה טובו. מלת מה יורה על הפלגת הרבוי כמו מה רב טובך (שם נ״א): ותירוש. ענבי היין: ינובב. ענין דבור כמו ינוב חכמה (משלי י׳):