נַחוּם ב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הִנֵּה עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור־[לַעֲבָר־] בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת׃

רַשִׁ״י שלמי נדריך. אשר נדרת להקב"ה אם יצילך מכף סנחריב מלך אשור כי עתה נצלת: כי לא יוסיף עוד לעבר בך. אותו הבליעל: כלה נכרת. הוא וזרעו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל רַגְלֵי מְבַשֵׂר מַשְׁמַע שְׁלַם חוֹגִי יְהוּדָה חַגֵךְ שַׁלִימִי נִדְרֵךְ אֲרֵי לָא יוֹסְפוּן עוֹד דְיֶעְדוּן בִּיךְ רַשִׁיעִין כּוּלְהוֹן אֶשְׁתַּצִיאוּ:

אִבְּן עֶזְרָא הנה חגי יהודה - הם שנמלטו מיד סנחריב.

מְצוּדַת דָּוִד הנה על ההרים. הנה כבר נראה על ההרים ביאת רגלי המבשר המשמיע שלום כי יבשר ויאמר שנפלה אשור ועוד לא יבוא למלחמה על ארץ ישראל: חגי יהודה חגיך. ר״ל שמחו בחג בשמחת לבב: שלמי נדריך. מה שנדרת לה׳ אם יצילך מכף מלך אשור כי הנה נצלת ממנו כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל הוא זרע סנחריב כי נכרת כל הזרע ואין להם שארית:

מַלְבִּי״ם הנה על ההרים רגלי מבשר, כי מלך זה רצה להכניע את יהודה, והם התיראו מפניו, ובאה להם הבשורה מן מפלתו, והנה לדעת המבארים שהיה מעשה זו בימי מנשה מבואר בד"ה ששרי הצבא אשר למלך אשור לקחו את מנשה ויביאוהו לבבל בחוחים ויעתר מנשה אל ה' וישיבהו למלכותו, מבואר כי נלקח ע"י בעליזאס שר צבא בבל שהיה אז תחת פקודת מלך אשור, ואח"ז כשמרד שר צבא בבל בסרדנאפל מלך אשור השיב את מנשה למלכותו, ומבואר בד"ה שם שמנשה נדר אז נדרים לעבוד את השם, ולפי פרושי הוסד ע"ז מזמור ס"ו בתהלות ואמר שם אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי כו', ואז יצאו מבשרים על הרי יהודה משמיע שלום כי אין פחד מן הצר, ואמר להם שיחוגו את חגיהם כי נבנה המזבח והחלו לעבוד את ה' וישלמו נדריהם אשר נדרו בצר להם, כי אין פחד מן מלך אשור שקראו למעלה בשם יועץ בליעל, כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כי כלה נכרת ר"ל הוא וביתו, (וגם למ"ש אני שנראה שהיה מעשה זאת קודם, היה דעתו להלחם ביהודה, וכבר החל להרע לעשרת השבטים ולא נזכר בכתוב מפני שלא יצאה רעתו אל הפועל):

ב עָלָה מֵפִיץ עַל־פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה צַפֵּה־דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד׃

רַשִׁ״י עלה מפיץ על פניך נצור מצורה. המפיץ אשר עלה על פניך אל ארץ יהודה בימי יחזקיהו עכשיו הוא נצור מצורה נבוכדנצר מלך בבל שהוא צר עליו: צפה דרך. הבט אתה איש יהודה על אם הדרכים ותראה את ההולכים לצור עליו ויתחזקו מתניך ואמץ כח מאד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דַהֲווֹ סַלְקִין וּמִתְבַּדְרִין עַל אַרְעִיךְ צָיְרִין עֲלָךְ בִּצְיָר מְקַיְמִין סִכְוָאִין עַל אוֹרְחָתָךְ תַּקִיפֵי קְדַל חֲסִינֵי חֵיל לַחֲדָא:

אִבְּן עֶזְרָא עלה - עתה שב לדבר אל נינוה. והמפיץ - הוא נבוכדנצר. נצור מצורה - ידבר למלך נינוה וככה צפה דרך - שים צופים בדרכים. והנגיד אמר: כי נצור שם הפועל כמו ויכלת עמוד וככה צפה דרך לכלא הפשע ודע.

מְצוּדַת דָּוִד עלה מפיץ. אשור שהגלה אותך והפיץ אותך בארצות הנה נסתלק מן העולם: על פניך. ר״ל לפניך וכאלו אתה רואה הסתלקו: נצור מצורה. ערי המבצר שעזבתם מפחד מלך אשור הנה עתה שמור אותם: צפה דרך. הסתכל בדרך הבא מאשור ולא תראה עוד מי בא מהם: חזק מתנים. חזק ואמץ כי לא תירא עוד מאשור:

מְצוּדַת צִיּוֹן עלה. ענין סלוק כמו אל תעלני (תהלים קב): מפיץ. מל׳ הפצה ופזור: נצור. ענין שמירה כמו נוצר תאנה (משלי כז): מצורה. ערי מבצר כמו ויבן ערי מצורה (ד״ה ב יד): צפה. ענין הבטה כמו עמדי וצפי (ירמיה מח): אמץ. ענין חוזק:

מַלְבִּי״ם עלה, כבר עלה המפיץ על פניך הוא מלך אשור שהפיץ (או שהיה דעתו להפיץ) את ישראל בגולה, אמנם עתה הוא נצור מצורה ששרי הצבא אשר לו צרו עליו והוא נתון במצור (כנ"ל א' א') על כן צפה דרך לשמוע בשורה טובה ממפלתו, וחזק מתנים ואמץ כח מאד כי תשמע בשורות טובות:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת צפה. בפועל נקשר בו תמיד מושג התקוה: חזק, אמץ. האומץ הוא התמדת החוזק בלב כמ"ש בכ"מ ובא על הכח הפנימי (ישעיה מ' כ"ו) , (משלי כ"ד ה') :

ג כִּי שָׁב יְהוָה אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ׃

רַשִׁ״י כגאון ישראל. כמו שהיה כבר: בקקום. בזזום והריקום לשון בקיקה נופל על גפן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי אָתִיב יְיָ תּוּקְפֵיהּ לְיַעֲקֹב רְבוּתֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי בְזוּנוּן בָּזוֹזִין וְקִרְוֵי תוּשְׁבַּחְתְּהוֹן חַבִּילוּ:

אִבְּן עֶזְרָא כי - עתה ישיב השם שבות גאון יעקב כגאון ישראל, בהיותו בארצו. הטעם ישיבם לגאונם, כמו שהיו ישראל מימי קדם בגאונם. ומלת בקקום – תורה כי הפועל יוצא והנה יהיה גפן בוקק פועל והפועל הוא הפרי שישוה לו, או תהיה כמלת שב שתמצא עומדת ויוצאה. וטעם כי בקקום - שמום כגפן בוקק על כן. וזמוריהם - כמו: ויכרתו משם זמורה ושב לפרש המפיץ העולה.

מְצוּדַת דָּוִד כי שב וגו׳. כי עתה יניח וישקיט ה׳ את גאון יעקב להיות כגאון ישראל ר״ל כמו שהיה מאז ומקדם: כי בקקום בוקקים. כי המריקים הם הכשדים הריקו את אשור ושחתו זמוריהם ר״ל לקחו עשרם והרגו גבוריהם ולכן תשב במנוחה והשקט כי אין לך לפחוד עוד מאשור:

מְצוּדַת צִיּוֹן שב. ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיה ל): גאון. ענין רוממות וממשלה: בקקום בוקקים. ענין ריקות כמו גפן בוקק (הושע י): וזמוריהם. כן יקראו ענפי הגפן כמו ויכרתו משם זמורה (במדבר י״ג:כ״ג):

מַלְבִּי״ם כי שב ה' את גאון יעקב, שגם עשרת השבטים שהיו בגלות תחת ידו נתן להם רשות לשוב לארצם, ויהיה גאונם דומה כגאון ישראל שהוא שבט יהודה שלא היו תחת ידו, כי עד עתה בקקום בוקקים היו דומים כגפן שהריקו את פירותיו, וגם זמורותיהם שחתו ששחתו זמורות הגפן עצמו, ר"ל שמלבד ששללו את ממונם הגלום מארצם עד שלא יוכלו עוד לשאת ענף ולעשות פרי, (וגם אם נאמר שהיה מעשה זו בימי קדם, צ"ל שמלך אשור כבר התחיל להשליח חילו בעשרת השבטים מזמן קדם הגם שלא נזכר בכתוב :

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת יעקב ישראל. התבאר בכ"מ שכשבאו נרדפים יציין בשם יעקב את עשרת השבטים ובשם ישראל את שבט יהודה שהם נכבדים מהם, כי שם ישראל נכבד משם יעקב: בקקום, בא תמיד על הרקת פרי הגפן, גפן בוקק (הושע י') :

ד מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ־פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ׃

רַשִׁ״י מגן גבוריהו. של נבוכדנצר הצרים על אשור: מאדם. מאודמים הם. ואנשי חילם מתולעים. לבושי זהורית: באש פלדות הרכב ביום הכינו. ביום שהוא מוכן לצאת בצבא מצחצח רכב ברזל שלו ולא ידעתי מהו פלדות ואומר אני שהוא מין המצחצחת ברזל יפה ויש פותרין פלדות לשון לפיד אש בדרך ההפך: והברושים הרעלו. ת"י ורבני משריתהון מסרבלין בצבעונין: הרעלו. מעוטפין ודומה לו (ישעיהו ג׳:י״ט) הנטיפות והשרות והרעלות ובל' משנה שנינו מדיות רעולות מסכת שבת (דף ס"ה ע"ש):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן תְּרִיסֵי גִבָּרֵיהוֹן מְסַמְקִין גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא לְבִישִׁין דְזָהֲרִיתָא בְּאֶשְׁתָּא פִּילֵי רְתִיכֵיהוֹן זַמִינִין לְיוֹם קִשׁוּטֵיהוֹן וְרַבָּנֵי מַשִׁרְיָתְהוֹן מְסַרְבְּלִין בְּצִבְעוֹנִין:

אִבְּן עֶזְרָא מגן - אמר רבי משה הכהן: כי גבורהו בתוספת ה"א לשון רבים וככה בהתפללו בעד רעהו. ולא דבר נכונה, כי פיו כמו פיהו אחיו אחיהו שיו שיהו וטעם רעהו שהתפלל בעבור כל אחד. וגבורהו – שם המין שכולל גבורת הגבורים. מתלעים - שלובשים תולעת שני. ביום הכינו - הרכב כאילו אש פלדות יוצא במרוצתו. ומלת פלדות זרה אולי היא הפוכה לפידות. והברושים הרעלו - כמו רעדו ברושי היער. ויפת אמר: כי הם חניתות.

מְצוּדַת דָּוִד מגן גבוריהו מאדם. המגן של גבורי הבוקקים הכשדים יהיו אדומים מדם החללים: אנשי חיל מתולעים. יהיו מלובשים בגדי תולעת שני שהיא צבע אדומה ר״ל בגדיהם יהיו צבועות מדמי ההרוגים: באש פלדות הרכב וגו׳. ר״ל ביום שהכינו את הרכב למלחמה היה נראה כאלו הולך בלפידי אש כי הברזל שעל גלגלי הרכב היה מוציא ניצוצי אש במרוצתם על הסלעים: והברושים הרעלו. ר״ל המקלות של ברוש העשויות כחניתות המחודדות בראשן כבר הושם שם הסם הממית כי הכינו מקלות כאלה על המלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן גבוריהו. גבוריו: מאדם. מל׳ אודם: מתלעים. ל׳ תולעת שני והיא צבע אדומה: פלדות. מל׳ לפיד אש בדרך ההפוך והוא העץ שהשלהבת נאחז בו: והברושים. ר״ל מקלות מאילני ברוש: הרעלו. ענינו סם הממית ודוגמתו יין תרעלה (תהילים ס׳:ה׳) המטמטם את הלב מרוע תכונתו והוא מל׳ ערל בדרך ההפך שהוא ענין אוטם כמו ערלה אזנם (ירמיה ו):

מַלְבִּי״ם מגן, עתה חוזר לספר חורבן הראשון של נינוה בפרטות, תחלה בטח המלך סרדנאפל על המון גבוריו שנצחו את המלחמה עד שמגן גבוריהו היה מאדם צבוע אדום, שהוא אות שישפכו דם רב ולא יחמולו, אנשי חיל שלו הם מתולעים לבשו מלבושים צבועים בדם תולע לסימן רצח ודם, באש פלדות הרכב, הרכב שהוכנו עתה מחדש למלחמה נתנו באש פלדות דהיינו בלפידי אש שיהיו חדשים כאילו הוכנו היום, והברושים הרעלו, החניתות שהיו מעצי ברושים המשחו ברעל וסם המות:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מאדם. פעל מן הדגוש, מתלעים. מענין תולעת שני: באש פלדת, כמו באש לפידות, וחכמי הלשון יאמרו כי בלשון ערבי יקרא המגל פ¢ל£ד והיה לרכב המלחמה מגלות משני הצדדים להכרית את האויב, ור"ל מגלות של הרכב נתנו מחדש באש להכינם למלחמה: הברושים. החניתות מעצי ברוש, הרעלו, הטבלו ברעל שהוא סם המות:

ה בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ׃

רַשִׁ״י יתהוללו. ינהגו עצמן בשגעון: ישתקשקון. ת"י קל נקוש זיניהון משתמע והוא מלשון והשיקו היקבים (יואל ב׳:כ״ד) כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳) ל' השמעת קול: ירוצצו. ירועעו את השומעים כברקים הללו הטורדים את הבריות כן ת"י:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּשׁוּקַיָא מִשְׁתַּגְשְׁגִין רְתִיכַיָא קַל נִקוּשׁ זְיָנֵיהוֹן מִשְׁתְּמַע בִּרְחוֹבֵי קִרְוַיָא חֶזְוֵיהוֹן כִּבְעוּרִין כִּבְרָקִין טְרִידִין:

אִבְּן עֶזְרָא בחוצות - אמר רבי יונה: ישתקשקון יכו שוק אל שוק. ירוצצו - כפול האות האחרון והפעל כפל ירוצצו נפשם, מגזרת רץ וככה: ויתרצצו הבנים.

מְצוּדַת דָּוִד יתהוללו הרכב. אנשי הרכב יתהוללו בחוצות לרוץ הנה והנה: ישתקשקון ברחובות. השמעת קול כלי זיין ישמיעו ברחובות קריה: מראיהן. מראה פניהם כלפידי אש וקלות מרוצתם כברקים אשר מעט תשיגם הראות לרוב המהירות:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתהוללו. ענין שטות ושגעון כמו ויתהולל בידם (ש״א כג) כי מרוב המרוצה נראה כמשתגעים: הרכב. ר״ל אנשי הרכב: ישתקשקון. ענין השמעת קול כמו והשיקו היקבים (יואל ב): ירוצצו. מלשון ריצה ורדיפה:

מַלְבִּי״ם בחוצות, החוץ היא אחורי הבתים שם יתהוללו הרכב וישתגעו כמשוגעים, וברחובות שהם מקומות הרחבות לפני הבתים ישתקשקון יתקבצו כמו שמתקבצים על השוק רבים ביחד, ומראיהם דומה כלפידים וירוצו כברקים במהירות גדול. ע"כ ספר איך הכין כל גבוריו ורכבו והמונו למלחמה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת יתהוללו הרכב. כמו והתהוללו הרכב (ירמיה מ"ו) , שרצים הנה והנה כמשוגע, וכבר התבאר (עמוס ה' ט"ו) כי חוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים: ישתקשקון, פעל משם שוק, כמו בשוקים וברחובות (שיר השירים ג׳:ב׳) מקום קיבוץ הרבים, וכן בעיר ישוקו (יואל ב' ט') :

ו יִזְכֹּר אַדִּירָיו יִכָּשְׁלוּ בהלכותם [בַּהֲלִיכָתָם] יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ׃

רַשִׁ״י יזכור. מלך אשור את אדיריו וגבוריו וידמה בלבו לצאת ולהלחם והם יכשלו בהליכתם: ימהרו חומתה. לנוס לרוץ אל חומת העיר כל תיבה הצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה: והוכן הסוכך. ת"י יבנון מגדליא ויש לפרש והוכן הסוכך והמלך נזדיין בכלי זיונו כמו ממשח הסוכך לשון מושל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יְמַנוּן רַבָּנֵי מַשִׁרְיָתְהוֹן יִתְקְלוּן בְּמַהֲכֵיהוֹן יוֹחוּן יִכְבְּשׁוּן שׁוּרָא יִבְנוּן מִגְדָלַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא יזכר - כאשר יזכר האויב שהוא מלך כשדים בעבור מרוצתם יכשלו בהליכתן. ימהרו - אל חומות נינוה. והוכן - מגדלי העץ הגדולים. ויפת אמר: כי יזכור מלך נינוה אדיריו יכשלו יברחו אל החומה ויכינו המגנים לסוכך עליהם, וזה לא יועיל להם כי.

מְצוּדַת דָּוִד יזכור אדיריו. מלך אשור יזכור גבוריו ללכת לקראת המלחמה אבל יכשלו בהליכתם ולא יצליחו: ימהרו חומתה. ר״ל ישובו למהר לעלות על חומת העיר למנוע את הכשדים לבוא בעיר: והוכן הסוכך. יכינו דבר הסוכך עליהם ממעל להגן מן החצים ואבני הקלע:

מְצוּדַת צִיּוֹן אדיריו. גבוריו: והוכן. מלשון הכנה: הסוכך. מל׳ סכך ומכסה:

מַלְבִּי״ם יזכר אדיריו, חוץ מזה זוכר האדירים שהוא המחנה שהלכו לעזרתו מן באקטריען שעליהם סמך לנצח את האויב, אבל יכשלו בהליכתם, בעת לכתם נכשלו בדרך, ר"ל שהיה רוח אחרת עמם והתחברו אל המורדים והיו כנגדו, כאילו נכשלו ע"י המכשילים ומפתים אותם מלכת לעזרתו ועפ"ז נכשלו כל גבורי חילו ונפלו במלחמה כמבואר בספור אשר הבאתי בריש הספר, אז ימהרו חומתה, אז נסגרו בחומת העיר להשגב מני צר, והוכן הסוכך שהכינו את המבצר שיסוכך בעדם מן האויב:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת יכשלו. ימרדו בו, וכן הרבה כושל (ירמיה מ"ו) : הסכך, כינוי על החומה והמגדלים הסוככים ומגינים על העיר, כמו ויגל את מסך יהודה (ישעיה כ"ב ז') :

ז שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג׃

רַשִׁ״י שערי הנהרות. שערי העיר אשר מצד הנהרות: וההיכל נמוג. נרעד ונע מכח אבני בליסטרא הנזרקי' בכתליו הנקרא בומ"א:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן גִשְׁרֵי נַהֲרְוָתָא אִתְפְּסַקָא וּמַלְכָּא בְּהֵיכְלֵיהּ זָע:

אִבְּן עֶזְרָא שערי - יורה כי מפאת הנהרות נתפש ארמון המלך וזהו: וההיכל נמוג.

מְצוּדַת דָּוִד שערי הנהרות. ר״ל עכ״ז לא יוכלו למנוע את האויב כי נפתחו שערי העיר הפונים מול הנהרות כי חיל הכשדים שברום: וההיכל נמוג. היכל המלך נמוג ונמס ר״ל ינתצו ויכתתו אותו:

מְצוּדַת צִיּוֹן נמוג. מל׳ המגה והמסה ואמר בדרך שאלה:

מַלְבִּי״ם שערי הנהרות נפתחו, אח"כ עבר נהר חדקל את חקו ונפתחו שעריו והציף את העיר, ואז ההיכל נמוג, ר"ל המלך וכל בני היכלו נמוגו מפחד, כי מכשפיו אמרו לו שעת יציף הנהר את העיר ימסר ביד האויב:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת וההיכל נמוג, ת"י ומלכא בהיכליה זע, ר"ל שוכני ההיכל:

ח וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים מְתֹפְפֹת עַל־לִבְבֵהֶן׃

רַשִׁ״י והוצב. היא המלכה הנצבת לימין המלך כד"א (תהילים מ״ה:י׳) נצבה שגל לימינך: גלתה הועלתה. בגלוי הלכה בשבי והעלתה מן העיר: מנהגות כקול יונים. מנהגות עצמן בקינה כקול יונים המקוננים. מנהגות שרימייצנ"ט בלע"ז: מתופפות על לבבהן. ת"י מקישות ידיהן על לבן כהקיש בתופים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלְכְּתָא יָתְבַת צִיבָא בְגָלַיָא נַפְקַת וְאַמְהָתָהָא מַדְבְּרָן אָזְלָן בַּתְרָאָה מְנַהֲמָן כְּקַל יוֹנִים מְטַרְפָן עַל לִבֵּיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא והצב - לא מצאתי למלה זו פירוש יותר נכבד מדברי רב שמואל הנגיד, כי הצב שם המלכה, על כן גולתה העלתה על המרכבה להוליכה בשביה ואמהותיה שהיו נוהגות אותה דומות לקול יונים בהמותן. מתופפות - דרך התוף להכות בו ביד.

מְצוּדַת דָּוִד והוצב גלתה הועלתה. ר״ל המלכה הנצבת פנימה לימין המלך כענין שנאמר נצבה שגל לימינך (תהילים מ״ה:י׳) נתגלית לעין כל והועלתה על המרכבה להוליכה בגולה: ואמהותיה. שפחותיה מנהגות אותה בקול קינה כנהימת קול יונים: מתופפות. כמו שהאדם מכה בתוף כן הן מכות על לבבהן כדרך הנשים המקוננות:

מְצוּדַת צִיּוֹן והוצב. ר״ל דבר הנצב במקום אחד מבלי רגילות התנועה וההליכה: גלתה. מל׳ גלוי: הועלתה. מל׳ עליה: ואמהותיה. שפחותיה: מנהגות. מל׳ הנהגה והבאה: מתופפות. מל׳ תוף והוא שם כלי נגון:

מַלְבִּי״ם והוצב גלתה הועלתה, ואז הוכן מדורת אש לשרוף את המלכה ואת כל פלגשיו וגולתה היינו המלכה הועלתה על המוקד מכוסה בצב שהוא כסא מכוסה שבו נושאים את השרים, ואמהותיה גם הם הועלו על האש, והם מנהגות ומקוננות כקול יונים, ומתופפות על לבביהן מכים על לבבם מרוב הצער:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת והוצב גלתה העלתה, לדעתי גלתה היא שם המלכה, שהמלך נקרא גלת. תגלת פלאסר מלך אשור, ששם תגלת הוא שם כבוד המלכות בלשונם, והמלכה נקראת גלתה, והצב היא מענין עגלת צב, בצבים ובכרכרות, מרכבה מכוסה שבה נשאו את המלכה, ונקרא הוצב של גלתה, ר"ל כסא המלכה או מרכבת המלכה, והשרפה כליל באש בא בלשון העלאה, ר"ל מרכבת המלכה הועלתה לעולה על המוקד, כמ"ש אח"כ והעברתי בעשן רכבה: מנהגות. משתתף עם כיונים הגה נהגה, ויש ששרשו הגה ויש ששרשו נהג, שמבואר אצלנו שבעלי פ"א נו"ן ובעלי למ"ד ה"א משתתפים במובנם:

ט וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת־מַיִם מִימֵי הִיא וְהֵמָּה נָסִים עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה׃

רַשִׁ״י ונינוה כברכת מים מימי היא. מיום שהיא נעשית ישבה בשלוה ואין מניד כבריכת מים מכונסין שאין זזים ממקומם: והמה. עתה מרוב דוחקם למדו לנוס ונסים: עמדו עמודו. אומרים להם ואין מפנה לבו לשמוע ולעמוד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְנִינְוֵה כְּבֵית כְּנִישַׁת מַיָא מִיוֹמֵי קֳדָם הִיא וְאִינוּן עֲרָקוּ קוּמוּ קוּמוּ וְלֵית דְמַפְנֵי לְמֵיקָם:

אִבְּן עֶזְרָא ונינוה כבריכת מים - היתה מליאה מימי קדם עושר ואנשיה נסים ואומרים זה לזה: עמדו אל תברחו. ואין מפנה - שישב פניו, על כן בזו כסף דברי הנביא לכשדים.

מְצוּדַת דָּוִד ונינוה. והנה נינוה מימים קדמונים היא היתה מלאה כל טוב כברכת המים המלאה לה: והמה נסים. ועתה המה נסים ומניחים כל העושר: עמדו עמודו. עם כי המלך והשרים יצעקו למה תנוסו עמדו והלחמו מול האויב אבל אין מי פונה להקוראים ולא יאבו להלחם:

מְצוּדַת צִיּוֹן כברכת. הוא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים כמו בתעלת הברכה (מלכים ב יח): מימי. ר״ל מימים רבים: נסים. בורחים: מפנה. מל׳ הפנה וסבוב:

מַלְבִּי״ם ונינוה כברכת מים, שע"י נהר חדקל שהציף אותה נעשית כברכה מלאה מים, אמנם הלא מימי היא, הלא כן דרכה מימי קדם שהנהר מציף אותה בכל פעם, וכבר כתב הרי"א שנינוה היתה תמיד מלאה מים והוצרכו לבנות בתיהם ע"ג עליות וא"כ הלא זה דבר רגיל שם, ובכ"ז והמה נסים, בא עליהם פחד ע"י הסימן שהיה להם מקוסמיהם מהצפת הנהר ונסו כולם, עמדו כבר בארנו את אשר סופר בדה"י הקדמונים כי החיל שכבשו אז את נינוה הבטיחו לבני העיר שלא יעשו להם רעה כי לא באו למלחמה על העיר רק להשפיל גאון הבליעל סרדנאפל וצעקו אליהם שלא יברחו, וז"ש עמדו עמודו, כן צעקו אליהם שלא יברחו, ואין מפנה כי רעדה אחזתם ונסו ואין רודף:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מימי. מימי קדם. או ר"ל מימי היא מיום שהיא נמצאת בהווייתה:

י בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה׃

רַשִׁ״י בזו כסף. אתם הבאים על נינוה: ואין קצה. אין חשבון: לתכונה. לאוצרותיהם על שם שהכסף והזהב הנתון באוצר נתון בחשבון כמה דאת אמר את הכסף המתוכן (מלכים ב י״ב:י״ב): כבוד מכל כלי חמדה. לשון הכבדה כמו (לקמן ג) התכבד כילק לשון מכבד הבית אשקוונ"ט בלע"ז ולכבד אותם מכל כלי חמדתא וכן ת"י ספו מכל מני חמדתא, כבוד כמו זכור ושמור:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בּוֹזוּ כַסְפָּא בּוֹזוּ דַהֲבָא וְלֵית סוֹף לְאוֹצְרַיָא סָפוּ מִכָּל מָנֵי חֶמְדָתָא:

אִבְּן עֶזְרָא לתכונה - להון שהכין.

מְצוּדַת דָּוִד בוזו כסף. אתם אנשי כשדים שללו הכסף והזהב ואין סוף אל העושר שתקחו מאשר הכינו אנשי נינוה לעצמם: כבוד. ר״ל שם תמצאו כבוד היקר מכל כלי חמדה והוא כבוד נצחון המלחמה, או ר״ל גרפו אותה מכל כלי חמדה וקחו לעצמיכם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בוזו. מל׳ בזה ושלל: קצה. סוף: לתכונה. מל׳ הכנה: כבד. מל׳ כבוד או הוא ענין טיאוט וגריפה כמו התכבד כילק (לקמן ג):

מַלְבִּי״ם בזו, עוד סופר בדה"י שהמנצחים לא רצו לגעת בשלל נינוה ובבזה לא שלחו את ידם כי היה די להם בכבוד הנצחון שכבשו את העיר ולא באו בעבור בז ושלל, עפ"ז ימליץ, שאומר אל המנצים בזו כסף בזו זהב, הלא נמצא שלל רב כי אין קצה לתכונה, ויש שם אוצרות אין קץ, והמנצחים משיבים כבוד מכל כלי חמדה ר"ל הכבוד של הנצחון הוא יקר וגדול אצלנו מכל כלי חמדה, באנו בעבור הכבוד לא בעבור השלל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת לתכונה. שרשו כון, האוצרות שהוכנו:

יא בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל־מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר׃

רַשִׁ״י בוקה. ריקנית: ומבוקה. ומרוקנת על ידי בוקקים: ומבולקה. מפורצת בחומותיה אישברטיר"א בלע"ז: ופיק ברכים. כשלון ברכים כמו (שמואל א כה) לפוקה ולמכשול: קבצו פארור. שחרורית כקדירה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּזִיזָא וּמִתְבַּזְזָא וּפְתִיחַ תַּרְעָא לְסָנְאָה וְלֵב מְסֵי וְנִקוּשׁ רְכוּבִין וְזִיוּעַ בְּכָל חַרְצִין וְאַפֵּי כּוּלְהוֹן אִתְחַפִּיאוּ אִכְּרוּם אוֹכָמִין כְּקִידְרָא:

אִבְּן עֶזְרָא בוקה ומבוקה - גזרה אחת להם כדרך: גאה וגאון, ה' עזי ומעזי. ומבולקה - כמו הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. וטעם בוקה גם מבולקה כמו שממה תהיה נינוה. ולב - כל שומע נמס. ופיק ברכים - על דרך ויפק רצון אך הוא מעט רחוק. והנכון: כי הוא כמו לפוקה ולמכשול. וחלחלה - חיל וחילה כפול. פארור - כבר פירשתיו.

מְצוּדַת דָּוִד בוקה וגו׳. ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר: ולב נמס. לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם: קבצו פארור. פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש:

מְצוּדַת צִיּוֹן בוקה ומבוקה. ענין ריקות כמו גפן בוקק (הושע י׳:א׳) וכפל המלה לחוזק הענין: ומבולקה. ענין כריתה כמו ובולקה ועוה פניה (ישעיהו כ״ד:א׳): ופיק. ענין כשלון כמו ולא יפיק (ירמיה י): פארור. קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר יא):

מַלְבִּי״ם בוקה, מצייר מעמד אנשי העיר, הכל נתרוקן וזה בוקה ומבוקה, והכל נשחת וזה מבולקה, ולב אנשי העיר נמס מרוב הפחד, ופיק ברכים בעת הניסה והבריחה, וחלחלה בכל מתנים מרוב שבר ויגון:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בוקה ומבוקה, תוספת המ"ם מורה על הגדלת הריקות כמו שמה ומשמה (יחזקאל ו') : מבלקה. מענין השחתה (ישעיה כ"ד א') . ופיק ברכים. עי' ש"א כ"ה ל"א מש"ש, קבצו פארור, פרשתי יואל ב' ו'.

יב אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד׃

רַשִׁ״י איה מעון אריות. קינה היא על נינוה שהיתה מדור מלכים גבורים וחזקים כאריות: אשר הלך אריה לביא שם. ת"י אתר דהוו אזלין מלכין ושבקין תמן בניהון הא כאריה דשרי לרוחצן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אָן מְדוֹרֵי מַלְכַיָא וּבֵית מֵישְׁרֵי שִׁלְטוֹנַיָא אֲתַר דַהֲווֹ אָזְלִין מַלְכַיָא תַמָן בְּנֵיהוֹן שָׁבְקִין הָא כְאַרְיָה דְשָׁרֵי עַל צֵידֵיהּ לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד:

אִבְּן עֶזְרָא איה - בעבור זה יתמהו השומעים ויאמרו, וכל זה דרך משל על נינוה שהיו הולכין לטרוף טרף, להחריב כל העולם וטעם הלך אל מעון אריות.

מְצוּדַת דָּוִד איה מעון אריות. אמר דרך קינה איה נינוה שהיתה מדור אריות ומקום מרעה אל הכפירים ר״ל מקום מלכים אדירים ושרים עצומים: אשר הלך. ר״ל אשר היה הולך ויוצא משם האריה והלביא לכל פאות העולם לטרוף טרף והיה נשאר שם גורי האריה הם הבנים הקטנים וישבו בבטחה ולא היה מי מחרידם ר״ל המלך והגבורים יצאו לשלול שלל ובניהם נשארו במקומם בבטחון רב:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעון. מדור: לכפירים. לביא שם משמות האריה: גור. כן יקרא האריה הקטן וכן גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳):

מַלְבִּי״ם איה עתה ישים המליץ פניו אל בית המלך, אשר חרב ושמם, ויתפלא על האכזריות של סרדנאפל ששרף את נשיו ואת ילדיו הרג כאכזר ולא חמל, ואומר איה מעון אריות, הוא בית המלכות ששם ישבו המלכים שהם האריות הזקנים, ומרעה היא לכפירים שסביב ארמון המלך רעו הכפירים שהם צעירי האריות ר"ל בני המלך, אשר הלך אריה ולביא שם ששם היה הולך תמיד האריה והלביא שהוא נקבת האריה, רצה לומר המלך והמלכה, וגם שם הלך גור אריה היינו הילדים הקטנים בני מלכים, ואין מחריד כי היו בטוחים שמה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אריה גדול מכפיר, וכפיר גדול מגור כמ"ש בכ"מ, ולביא כולל גם הנקבה, ובא עליה גם שם ל¡ב י¢א (יחזקאל י"ט ב' ע"ש) : אריה לביא, אריה ולביא:

יג אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו וַיְמַלֵּא־טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה׃

רַשִׁ״י אריה טורף בדי גורותיו. כתרגומו מלכיה היו מביאים שלל רב עד שהיה די לבני ביתם: ומחנק. בהמות לצורך לבאותיו כלומר מרבה אוצרותיו לבניו: וימלא טרף חוריו. ת"י וממלן אוצרותיהן חטוף:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מַלְכַיָא מַיְתָן חֲטוֹף לִנְשֵׁיהוֹן וּבִזַיָא לִבְנֵיהוֹן וּמְמַלָן אוֹצְרֵיהוֹן חֲטוֹף וּבִרְנְיָתֵיהוֹן בִּזָא:

אִבְּן עֶזְרָא אריה טורף - להספיק גורותיו. בדי - מלשון די השיב לו די שה. ומחנק - החיות להיות טרף ללבאותיו ומעונותיו, מלא טרפם.

מְצוּדַת דָּוִד אריה טורף. האריה ההוא אשר הלך היה טורף בעבור מרבית צורך ספוק גורותיו הם בניו הקטנים והיה מחנק והורג מחיות השדה להביא אל לבאותיו הם נקבות האריה: וימלא. והיה ממלא החורים שיושב בהן מן הטרף וכפל דבריו ואמר ומעונותיו טרפה והוא משל על מלכי נינוה ושריה שהיו מביאים שלל רב די צורך בניהם ונשותיהם ומלאו ארצם מן העושר ששללו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בדי. בהרבות כמו בדי שופר (איוב ל״ט): ומחנק. מלשון חנק: חוריו. מלשון חור ונקב היא המערה אשר יסתר שם האריה: ומעונותיו. מלשון מעון ומדור:

מַלְבִּי״ם אריה, ואיך נעשה שם עתה האכזריות הזה שהאריה טורף את גורותיו, ר"ל שהמלך הרג את ילדיו הקטנים, והאריה מחנק ללבאותיו שצוה לחנק את נשיו שהם הלביאות. כי נתחנקו ע"י העשן, וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה, מה שטרף את נשיו קורא טרפה בלשון נקבה ומה שטרף את גוריו קורא טרף בלשון זכר, ומצייר שהנשים דרו במעונות והגורים שכנו בחורים קטנים, (כמשל האריה) ר"ל שהילדים היו בחדרים קטנים ומלא אותם טרף, ונשיו היו בארמנותיו וימלא אותם טרפה, הנשמע כזאת?

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בדי. לדעתי הב' שורש, כמו וכלתה בדיו (הושע י"א ו') , יאכל בדיו בכור מות (אויב י"ח י"ג) , ענפיו וסעיפיו, ובא במשקל הסמיכות שלא כדרכו, ר"ל שטורף ענפי ואיברי גורותיו. ומחנק ללבאותיו היינו את לבאותיו, כמו הרגו לאבנר, ויל"פ ב' בדי שימושיית שהורג וטורף בגורותיו הרבים כמו ויהיו הורגים בהם (מ"ב י"ז כ"ח) , ומלת די מורה על הריבוי:

יד הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ וְלֹא־יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה׃

רַשִׁ״י רכבה. רוב רכב שבה קרטדי"ן בלע"ז ה"א יתירה היפך הלשון לריבוי מרכבות וכן (יחזקאל כ״ד:ו׳) סיר אשר חלאתה בה זוהם רב: ולא ישמע עוד קול מלאככה. קול מלאכיך כמו שעשה כבר רבשקה וחביריו שלוחי אשור (ישעיה לז) ויקרא בקול גדול יהודית:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאַדְלֵיק בְאֶשְׁתָּא רְתִיכָךְ וְכַפְרָנָךְ תִּקְטוֹל חַרְבָּא וֶאֱשֵׁיצֵי מֵאַרְעָא סְחוֹרְתִּיךְ וְלָא יִשְׁתְּמַע עוֹד קַל אִזְגַדָךְ:

אִבְּן עֶזְרָא הנני אליך - נינוה. בעשן - מרוב חום האש, והטעם על חרון השם. טרפך - הטרף שהיית טורפת וה"א מלאככה, תחת יו"ד סימן לשון נקבה, כמו עוניכי תחלואיכי והטעם רבשקה וכתוב: ביד מלאכיך:

מְצוּדַת דָּוִד הנני אליך. הנה אני אלחם בך: והבערתי. אשרוף רוב הרכב שבה בהעלאת עשן השמים לגודל השרפה: וכפיריך. ר״ל בניך וזרעם תאכל החרב: והכרתי וגו׳. ר״ל עוד לא תטרוף בארץ לשלול את העכו״ם: קול מלאככה. שהיו מרימים קול על ארצות העכו״ם ליראם ולבהלם וכמו שעשה רבשקה על ירושלים כמ״ש (במ״ב ובישעי׳):

מְצוּדַת צִיּוֹן והבערתי. ענין שריפה: רכבה. קבוצת המרכבות: מלאככה. מל׳ מלאך ושליח:

מַלְבִּי״ם הנני משיב הנני אליך נאום ה', ר"ל זה היה בגזרת ה', והבערתי בעשן רכבה של המלכה, שהיא הועלתה למוקד עם רכב שלה ועגלת צב כמ"ש והוצב גולתה הועלתה ונחנקה בעשן המוקד, וכפיריך תאכל חרב גם יתר בניו שנשארו תאכל אותם חרב האויב (וכבר מובא בדברי המפ' שדרך צודי אריות להבעיר עשן במעון האריה ואז יצאו הכפירים מחוריהם ויהרגום הציידים בחרב) ועי"כ והכרתי מארץ טרפך שלא תטרף עוד גוים רבים, וגם לא ישמע עוד קול מלאככה אשר ביד מלאכיך חרפת ה':

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.