רש"י על איוב לה

הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל׃

(מענה אליהוא): הזאת חשבת למשפט. שהוא משפט הבריות כנגד יוצרם אשר אמרת צדקי משל הבורא:

כִּי־תֹאמַר מַה־יִּסְכָּן־לָךְ מָה־אֹעִיל מֵחַטָּאתִי׃

כי תאמר מה יסכן לך. דרכי יושר: מה אועיל. בצדקתי יותר מחטאתי:

אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת־רֵעֶיךָ עִמָּךְ׃

ואת רעיך עמך. ששתקו על דבריך:

הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ׃

הבט שמים. ואחרי שהוא גבוה ואתה נמוך ואין לו תועלת ברשעך וצדקך למה תתפאר אליו בצדקך:

לְאִישׁ־כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן־אָדָם צִדְקָתֶךָ׃

לאיש. אשר כמוך יוכל ויועיל רשעך וצדקתך, ראה רשעים רבים אשר:

מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים׃

מרוב עשוקים. שהם עושקים יזעיקו את הבריות לפניו וישועו עניים מזרוע רבים העושקים אותם:

וְלֹא־אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה׃

ולא אמר. הרשע: איה אלוה עושי. לירא מפניו: נותן זמירות. כמו כרמך לא תזמור (ויקרא כה) שמכרית את הרשעים בלילה כגון אמרפל וחביריו ומצרים וסנחרב:

מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ׃

מלפנו. מלמדנו חכמה יותר מבהמו' כלו' חשבנו וגדלנו מבהמו' ומעוף:

שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים׃

שם יצעקו. וראה אשר שם צועקים העניים מפני גאון העושקים אותם והוא אינו עונה:

אַךְ־שָׁוְא לֹא־יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה׃

אך שוא לא ישמע. מיד: ושדי לא ישורנה. להנקם מיד אלא מאריך אפו:

אַף כִּי־תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ׃

אף כי תאמר. כ"ש אתה שאין צעקתך באה כי אם על ידו ואתה תאמר ותזעק על אשר לא תשורנו להתווכח עמו כלומר אותם הקובלים וצועקים אינו ממהר לענות' ואתה תצעק שלא תשורנו: דין לפניו. (דברך סס"א) בכל מקום שהוא: ותחולל. וקוה לתנחומין:

וְעַתָּה כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹא־יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד׃

ועתה. דע לך כי אין היא פקידת (אפו) זאת עליך אינה כלום לפי רוב עוונותך: ולא ידע בפש מאד. ברוב חטאך התנהג הבור' כאילו לא ידעם: בפש. ל' רוב כמו ופשתם (מלאכי ג) וכמו כי תפושו וגו' (ירמיה נ, יא) כי פשה הנגע (ויקרא יג):

וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּר׃

יכביר. ל' מאד: