רש"י על משלי לא

דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲ‍שֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ׃

דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך: משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה: משא אשר יסרתו אמו. משא של משל שיסרתו אמו:

מַה־בְּרִי וּמַה־בַּר־בִּטְנִי וּמֶה בַּר־נְדָרָי׃

מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו: בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים: ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה:

אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין׃

אל תתן. אל תתיש: לנשים חילך. כחך:

אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים או [אֵי] שֵׁכָר׃

אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב"ה, למואל כמו למו פי (שם): אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר: אי שכר. כמו אין שכר:

פֶּן־יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל־בְּנֵי־עֹנִי׃

מחוקק. הכתוב בתורה וכ"ש מה שהוא בגרס':

תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ׃

לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים: למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם:

פְּתַח־פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל־דִּין כָּל־בְּנֵי חֲלוֹף׃

כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה:

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר׃

ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב:

וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׃

טרף. מזון: וחוק. הוא מזון הקצוב להם:

יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ׃

בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי"ל בלע"ז:

לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׃

לא תירא לביתה. לבני ביתה: משלג. מצינה: לבוש שנים. בגדי צבעונין:

מַרְבַדִּים עָשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׃

מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז):

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָרֶץ׃

נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:

סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי׃

לכנעני. תגר:

עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן׃

ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב: ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל׃

צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות:

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה׃

רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה:

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל׃

שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל:

תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ׃

מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת: אשת חיל. היא התורה: מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה: מפנינים. מרגליות: ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב: דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים: היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון: ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת: ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם: זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה: ותקחהו. מן העולם להאבידו: מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב: טעמה. דבורה: לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם: בכישור. בכשרון מעשיה: תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך: כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת: לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג: לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה: סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים: וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם: ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון: צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה: קמו בניה. התלמידים: בעלה. הקב"ה: שקר החן. שב על כל הע"ג: והבל. גדולתן ויופין: תנו לה. לעתיד לבא: מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה: