כניסה

רוּת ב

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וּלְנָעֳמִי מידע [מוֹדַע] לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז׃

רַשִׁ״י מודע. קרוב בן אחיו של אלימלך היה אמרו רבותינו ז"ל אלימלך ושלמון אבי בועז ופלוני אלמוני הגואל ואבי נעמי כולם בני נחשון בן עמינדב היו ולא הועילו להם זכות אבותם בצאתם מהארץ לחוצה לארץ:
אִבְּן עֶזְרָא מודע. קרוב ידוע, כמו ומודע לבינה תקרא. לאישה. מאת אישה והנה הלמ"ד כמו אמרי לי אחי הוא. בועז. אמרו רבותינו ז"ל שהוא אבצן שהיה שופט את ישראל.

ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל־נָעֳמִי אֵלְכָה־נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָּה בַשִׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי׃

רַשִׁ״י אלכה נא השדה. לאחד משדות אנשי העיר אחרי אחד מהם אשר אמצא חן בעיניו שלא יגער בי: ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. אחר מי אשר אמצא חן בעיניו:
אִבְּן עֶזְרָא אחר אשר אמצא חן בעיניו. יש אומרים כי הוי"ו שב אל בועז הנזכר. והטעם אולי יהיה. ולפי דעתי שהוי"ו שב אל בעל השדה, ואם לא נזכר בעבור ויקר מקרה, וטעמו כן הוקרה. ה' עמכם. לעזור אתכם בעבור שהם עמלים. יברכך ה'. שיתן ברכה בקציר.

ג וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ׃

רַשִׁ״י ותבא ותלקט בשדה. מצינו במדרש רות עד לא אזלת אתת שהוא אומר ותבא ואחר ותלקט אלא שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה והלכה ובאה וחזרה לעיר כדי לעשות סימנים וציונים שלא תטעה בשבילין ותדע לשוב: ויקר מקרה לבא בחלקת השדה אשר לבועז:

ד וְהִנֵּה־בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהוָה׃

ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל־הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת׃

רַשִׁ״י למי הנערה הזאת. וכי דרכו של בועז לשאול בנשים אלא דברי צניעות וחכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלשה אינה לקטה והיתה מלקטת עומדות מעומד ושוכבות מיושב כדי שלא תשחה:
אִבְּן עֶזְרָא למי הנערה הזאת. חשב שהיא אשת איש. אולי שאל את הנער כי ראה לבושה כלבוש ארצה, גם הצורות משתנות בעבור האוויר, ודרך הדרש ידוע.

ו וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל־הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם־נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב׃

רַשִׁ״י השבה עם נעמי. הטעם למעלה תחת השי"ן לפי שהוא לשון עבר ואינה לשון פועלת:

ז וַתֹּאמֶר אֲלַקֳטָה־נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד־עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט׃

רַשִׁ״י ותאמר. בלבה: אלקטה נא. לקט השבלים: ואספתי בעמרים. שכחה של עמרים
אִבְּן עֶזְרָא ותבא ותעמד. שתתעסק תמיד בצרכה ולא בדבר אחר שלא יחשדנה בעבור יפיה. זה שבתה הבית מעט. זמן מועט. שבתה. שישבה. וטעם בית. כמו סוכה.

ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל־רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל־תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם־נַעֲרֹתָי׃

אִבְּן עֶזְרָא תעבורי. בשורק תחת חולם, כמו ישפוּטו הם, והיא מלה זרה, בעבור היותה מלרע. אולי היתה כן בעבור שאיננו במקום מוכרת. ונו"ן תדבקין - נוסף.

ט עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתִּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת־הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל־הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים׃

רַשִׁ״י וצמית והלכת אל הכלים. ואם תצמאי אל תכלמי מלכת ולשתות מכלי המים אשר ישאבון הנערים:
אִבְּן עֶזְרָא וצמית. בא בבעלי הה"א בסוף.

י וַתִּפֹּל עַל־פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָּנֹכִי נָכְרִיָּה׃

יא וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂית אֶת־חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָּבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל־עַם אֲשֶׁר לֹא־יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

אִבְּן עֶזְרָא הגד הגד לי. פועל שלא נקרא שם פועלו. אשר לא ידעת. לדור עמהם.

יב יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת־כְּנָפָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא משכרתך. כמו מתכונת הלבנים, והוא שם מן הבניין הכבד הנוסף בעבור המ"ם.

יג וַתֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל־לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ׃

רַשִׁ״י לא אהיה כאחת שפחתך. איני חשובה כאחת מן השפחות שלך:
אִבְּן עֶזְרָא ואנכי לא אהיה. אינני ראויה להיות כאחת שפחותיך.

יד וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן־הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט־לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר׃

רַשִׁ״י וטבלת פתך בחומץ. מכאן שהחומץ יפה לשרב: ויצבט לה קלי. ויושט לה ואין לו דמיון במקרא אלא בלשון משנה אחוריים ותוך ובית הצביטה:
אִבְּן עֶזְרָא בחמץ. בעבור החום. ותותר. בעבור סוף פסוק כמו זכור מלחמה אל תוסף. ויצבט. אין לו חבר ופירושו כמו נתינה.

טו וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת־נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ׃

אִבְּן עֶזְרָא של תשלו. מגזרת שלל. ויש אומרים כמו שגגה מן על השל.

טז וְגַם שֹׁל־תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן־הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ־בָהּ׃

רַשִׁ״י וגם של תשלו שכח תשכחו עשו עצמיכם כאילו אתם שוכחים תרגום כל שגגה שלותא וכן על השל, דבר אחר לשון כי ישל זיתך: צבתים. עמרים קטנים יש דוגמתו בלשון משנה מצאן צבתים או כריכות:

יז וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד־הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר־לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא ויהי כאיפה שעורים. פעם אחת שאלני אדם, מה טעם באיפה שעורים. אמרתי לו, אין טעם לשאלה הזאת, כי הכתוב ספר מה היה. אז נקלותי בעיניו, ויאמר לי כי יש לו טעם, ואני החרשתי ממנו ולא שאלתיו. והנה בא ביום אחד ואמר לי, כי יש לו טעמים הרבה. האחד שראתה רות בדרך נבואה כי עתיד היה אחד מבניה להעמיד עמוד על שם בעלה, וטעם 'איפה' - צ"ו רמונים שהיו על העמוד, וזה בגימטריא 'איפה', ופירוש 'שעורים' כמו 'שיעורים' כמו 'שער בנפשו'. וטעם אחר, 'ויהי' - שתי מלות, ארמית ועברית. והיא כאשר ראתה שיתלה אבשלום שהוא מבניה, והנה כ"ף עם אל"ף רמז לשנות אבשלום במותו. ואחר כך 'איפה שערים' - לשון רבים, בעבור היותו כבד עליו. וטעם אחר, כי תחילת אות כאיפה עם תחילת שעורים הוא בגמטריא 'ישי' שהוא צדיק גמור. אז שמח וישב לבו בקרבו.

יח וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר־לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן־לָהּ אֵת אֲשֶׁר־הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ׃

יט וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז׃

רַשִׁ״י יהי מכירך ברוך. בעל השדה שנשא ונתן לך פנים ללקט בשדהו:

כ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא׃

רַשִׁ״י את החיים ואת המתים. שזן ומפרנס את החיים ונטפל בצורכי המתים:
אִבְּן עֶזְרָא ברוך ה' אשר לא עזב חסדו. לאות כי עשה חסד בתחילה עם אלימלך ועם בניו כי שופט היה. החיים. נעמי ורות. מגואלנו הוא. אין הגאולה יבום רק הוא דרך אחרת.

כא וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי־אָמַר אֵלַי עִם־הַנְּעָרִים אֲשֶׁר־לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם־כִּלּוּ אֵת כָּל־הַקָּצִיר אֲשֶׁר־לִי׃

כב וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל־רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם־נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ־בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר׃

אִבְּן עֶזְרָא כי תצאי ללקוט עם נערותיו. ולא עם הנערים שהוא נצב על הקוצרים והקוצרות. ולא יפגעו בך. אנשים וכמוהו רבים.

כג וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד־כְּלוֹת קְצִיר־הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת־חֲמוֹתָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא ותשב את חמותה. כמו עם חמותה.

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.