שְׁמוּאֵל א א

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן־הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־אֱלִיהוּא בֶּן־תֹּחוּ בֶן־צוּף אֶפְרָתִי׃

רַשִׁ״י ויהי איש אחד. הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א): וזקנים לנביאים: מן הרמתים צופים. שתי רמות היו, שצופות ורואות זו את זו ויונתן תרגם: צופים, מתלמידי נביאיא: אלקנה. לוי היה, מבני אביאסף בן קרח, כן נתייחס בדברי הימים (א ה ח): אפרתי. יונתן תרגם: בטורא דבית אפרים (בהר אפרים). ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז): אפרתי. בן פלטין אבגינוס, אדם חשוב, כמו (בבא מציעא קיט א): אפריון נמטייה לרבי שמעון, לשון חן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה גַבְרָא חַד מֵרָמָתָא מִתַּלְמִידֵי נְבִיאַיָא מִטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם וּשְׁמֵיהּ אֶלְקָנָה בַּר יְרֹחָם בַּר אֱלִיהוּא בַּר תּוֹחוּ בַר צוּף גַבְרָא פַּלֵיג חוּלַק בְּקוּדְשַׁיָא בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם:

רַלְבַּ״ג הנה ספר שכבר היה איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תוחו בן צוף אפרתי וכבר נתבאר בספר דברי הימים שהוא היה לוי והיה מבני קרח ולזה נתבאר שלא נקרא אפרתי אלא מפני היותו גר בהר אפרים ולזה יהיה ראוי אמרו מן הרמתים צופים מודיע המקום המיוחד שהיה ממנו והוא הרמתה כמו שאמר אחר זה ויבאו אל ביתם הרמתה ואמרו מהר אפרים מודיע מקומו הכולל שהיה גר שם וידמה שתהיה העיר הנקראת הרמתה נראית כשתי' והיו צופות זו לזו ולזה אמר שהוא הרמתים צופים או יהיה זה מודיע מעלת משפחתו ומקומם ויהיה הרמתים כמו הרמתים אשר נקוד חירק תחת התי"ו וכמו ונעקש דרכים יפול באחת והרצון בזה שהוא היה מן האנשים היושבים ברמה שהיו צופים ר"ל נביאים כי היושב ברמה יקרא רמתי כמו שהיושב במצרים יקרא מצרי והוא הודיע בזה כי ממשפחות נביאים היה שהיו יושבים ברמה ולזה קבע שם שמואל ביתו כאמרו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו והנה הוא היה מבני קרח שהיו מהם כמה נביאים או נקראו אלו הרמתים צופים להיותם מבני צוף שנקרא שמו צופי בספר דברי הימים ויורה על שהם היו מתיחסים אל צוף מ"ש אחר זה כאשר בא שאול ונערו הרמתה המה באו בארץ צוף, והנה סמך זה הספור לשני הספורים הקודמים כי בכל אחד מהספורים ההם היה מה שהגיע מהקלקול בסבת לוי היה גר בהר אפרים כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה שהיה בהר אפרים והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים והסכימו עוד ששני הספורים ההם שכבר נסע מבית לחם יהודה מי שבא על ידו הקלקול כי הלוי אשר בא בבית מיכה היה מבית לחם יהודה ופילגש הלוי היתה מבית לחם יהודה ומשם נסע האיש הלוי שבאה התקלה על ידו והנה סמך לזה זה הספור שהיה איש לוי גר בהר אפרים ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל:

מְצוּדַת דָּוִד מן הרמתים צופים. הוא שם מקום, על שם שהיו בה שתי גבעות רמות, צופים ומקבילים זה מול זה: אפרתי. על צוף יאמר, שהיה גם הוא מהר אפרים, ולא מבני אפרים, כי לוי היה ומבני קרח:

ב וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְלֵיהּ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוּם חֲדָא חַנָה וְשׁוּם תִּנְיֵיתָא פְּנִנָה וַהֲוָה לִפְנִנָה בְּנִין וּלְחַנָה לֵית בְּנִין:

רַלְבַּ״ג וספר שכבר היו לאלקנה שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה ולא זכתה חנה לבנים:

ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהוָה׃

רַשִׁ״י ועלה האיש. לשון הוה הוא, היה עולה מזמן מועד למועד לשילה ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני שם): בדרך שהיה עולה בשנה זו, לא היה עולה בשנה אחרת, כדי להשמיע ישראל ויעשו כמותו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּסְלִיק גַבְרָא הַהוּא מִקַרְתֵּיהּ מִזְמַן מוֹעֵד לְמוֹעֵד לְמִסְגַד וּלְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְתַמָן תְּרֵין בְּנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס מְשַׁמְשִׁין קֳדָם יְיָ:

רַלְבַּ״ג מימים ימימה. הרצון בזה משנה לשנה או מרגל לרגל כמצות התורה והיותר נכון שמשנה לשנה היה עולה שם עם נשיו ברגל ורגל ולזה נאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה ר"ל שפעם אחת בשנה היה עולה מעירו בדרך שלא נשאר לו שם בביתו אפילו הנשים והטף: להשתחוות ולזבוח לה' בשילה. פי' רבותינו ז"ל להשתחוות ולהתפלל ואף על פי שהיה מתפלל גם כן בעירו הנה התפלה בבית המקדש היתה יותר נבחרת, ואפשר גם כן שהיתה ההשתחואה ממש כי הנכנס שם היה משתחוה כמו שאמרו ז"ל: ולזבוח. הם שלמי שמחה ושלמי חגיגה:

מְצוּדַת דָּוִד ועלה האיש ההוא. מעולם היה מנהגו לעלות אל שילה בכל שנה ושנה, להשתחות ולזבוח לה׳: כהנים. רוצה לומר: סגני הכהונה, כי עלי אביהם שימש בכהונה גדולה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מימים ימימה. משנה לשנה, וכן (ויקרא כה כט): ימים תהיה גאולתו:

ד וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל־בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת׃

רַשִׁ״י ויהי היום. תרגום: והוה יום מועדא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה יוֹם מוֹעֲדָא וְדַבַּח אֶלְקָנָה וִיהַב לִפְנִנָה אִתְּתֵיהּ וּלְכָל בְּנָהָא וּבְנָתָהָא חוּלָקִין:

רַלְבַּ״ג ויהי היום. כאשר זבח אלקנה זבח השלמים נתן לפנינה אשתו ולכל בני' ובנותיה מנות כי כלם היו שם כמו שפירשנו:

מְצוּדַת דָּוִד ויהי היום. רוצה לומר: וכאשר בא היום של הבאת קרבנותיו, היה אלקנה זובח שלמים, והיה נותן לפנינה וכו׳ מנות מזבח השלמים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מנות. ענין מתנה וחלק כמו (שם ח כט) למשה היה למנה:

ה וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת־חַנָּה אָהֵב וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ׃

רַשִׁ״י מנה אחת אפים. (תרגום:) חולק חד בחיר, הראוי להתקבל בסבר פנים יפות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּלְחַנָה יְהַב חוּלַק חָד בְּחִיר אֲרֵי יַת חַנָה רְחִים וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְמְנַע מִנָהּ וְלָד:

רַלְבַּ״ג ואולם לחנה תן מנה אחת אפים. ר"ל שהיה נותן לה מנה אחת בעלת שני פנים כאילו תאמר שהיה נותן לה מהנתחים השמנים מאד ומהנתחים שאין בהם שומן כדי שתבחר מה שתרצה לאהבתו אותה או יהיה אמרו אפים רומז לפנים וירצה בזה שהיתה יושבה לנגדו פנים כנגד פנים להשגיח בענינה איך תאכל ולזה הרגיש אלקנה שלא אכלה:

מְצוּדַת דָּוִד מנה אחת. רוצה לומר: מיוחדת ביופי, ולתוספת ביאור אמר ׳אפים׳, רוצה לומר: הראויה לקבל אותה בסבר פנים יפות: וה׳ סגר רחמה. ולא ילדה, והיתה מצירה ולזה הראה לה חיבה יתירה להפיג צערה:

מְצוּדַת צִיּוֹן אפים. מלשון פנים:

ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם־כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי־סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ׃

רַשִׁ״י צרתה. אשת בעלה, פנינה: גם כעס. כעס אחר כעס, תמיד, לכך נאמר 'גם כעס', היתה אומרת לה: כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול, או חלוק לבנך קטן: בעבור הרעימה. שתתאונן, ורבותינו אמרו (בבא בתרא טז א): בעבור הרעימה, שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה: בעד רחמה. כנגד רחמה, וכן כל לשון 'בעד':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמְצַהֲבָא לָהּ צָרָתָהּ אַף מַרְגְזָא לָהּ בְּדִיל לְאַקְנָיוּתָהּ אֲרֵי אִתְמְנַע מִן קֳדָם יְיָ מִנָהּ וְלָד:

רַלְבַּ״ג והנה היתה הסבה בזה הכעס שהכעיסתה צרתה שהיתה מתפארת ברבוי בניה והיתה מבזה אותה על שאין לה בנים:

מְצוּדַת דָּוִד וכעסתה צרתה. פנינה צרתה, היתה מכעסת אותה, בדברים: גם כעס. רוצה לומר: וחוזרת ומכעסת פעמים רבות: בעבור הרעימה. בכדי שתהיה חנה זעופה וקצופה: כי ה׳ סגר רחמה. רוצה לומר: ובזה היה מקום לפנינה להכעיסה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ילקוט שמעוני רמז עז): שאמרה לה בדרך לעג, כלום קנית מעפורת לבנך הגדול, או חלוק לבנך הקטן והיא גם היא נפשה מרה לה בעבור עקרותה, ונוח הדבר להכעיסה:

מְצוּדַת צִיּוֹן צרתה. שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות, והוא מלשון צר ואויב, כי על פי רוב שונאות זו לזו: הרעימה. ענין זעם וזעף, כמו (יחזקאל כז לה) רעמו פנים:

ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל׃

רַשִׁ״י וכן יעשה. אלקנה: שנה בשנה. נותן לה חלק מובחר, להראותה שמחבבה וצרתה, לפי חבה שבעלה מראה לה, כן תרבה גם היא להכעיסה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְכֵן יַעֲבֵיד שְׁנָא בִּשְׁנָא בִּזְמַן מַסְקָהּ לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ כֵּן מַרְגְזָא לָהּ וּבַכְיָא וְלָא אָכְלַת:

מְצוּדַת דָּוִד וכן יעשה. כן עשה אלקנה בכל שנה, לתת לחנה מנה אחת אפים: כן תכעיסנה. כמו וכן תכעיסנה, ורוצה לומר: הוא עשה את שלו להראות לה חיבה, וכן פנינה עשתה את שלה: ותבכה. בכל עת בואה אל שילה, בכתה מרוב התוגה, ובעבור זה נמנע ממנה תאות האכילה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מדי. מתי, רצה לומר, בכל זמן, וכן (ישעיהו כח יט) מדי עברו:

ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים׃

רַשִׁ״י אנכי טוב לך. מחבבך: מעשרה בנים. שילדה לי פנינה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לָהּ אֶלְקָנָה בַּעֲלָהּ חַנָה לְמָה אַתְּ בַּכְיָא וּלְמָה לָא תֵיכְלִי וּלְמָה בָּאֵישׁ לִיךְ לִיבֵּךְ הֲלָא רְעוּתִי טָבָא לִיךְ מַעֲשְׂרָא בְּנִין:

רַלְבַּ״ג והנה אמר לה אלקנה לנחמה כשהיה רואה אותה בוכה ואינה אוכלת למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים לרוב אהבתי אותך. והנה קמה חנה אחרי האכילה והשתייה אבל היא לא אכלה ולא שתתה כמו שאמר ותבכה ולא תאכל וכמו שאמרה ויין ושכר לא שתיתי:

מְצוּדַת דָּוִד ולמה ירע לבבך. למה יהיה לבבך נשבר מתוגיון חסרון בנים: הלא אנכי. תרגם יונתן: הלא רעותי. רצה לומר: הלא רצוני אליך ואהבתי לך, טובה היא לך מאלו ילדת עשרה בנים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ירע. ענין שבר, כמו (איוב לד כד) ירע כבירים לא חקר:

ט וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא עַל־מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה׃

רַשִׁ״י אכלה בשילה. לא מפיק ה"א, והאל"ף חטף קמ"ץ, והוא כמו: אחרי אכול בשילה ואחרי שתה. והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה, לשון פעול, כמו לאכלה, לשון לפעול: ועלי הכהן ישב על הכסא. אותו היום ישב על כסא גדול, שנתמנה שופט (ובילקוט שמעוני: כהן גדול) על ישראל: על מזוזת. כמו: אצל מזוזת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָמַת חַנָה בָּתַר דְאָכְלַת בְשִׁלֹה וּבָתַר דִשְׁתִיאַת וְעֵלִי כַהֲנָא יָתֵיב עַל כּוּרְסֵיהּ עַל מְזוּזֵי בִּסְטַר סִיפָא דְהֵיכְלָא דַיְיָ:

רַלְבַּ״ג ועלי הכהן יושב על הכסא אצל מזוזת היכל ה'. ולא היה יושב בהיכל אבל בעזר' והיה לו רשות לשבת שם לפי שהיה כהן גדול:

מְצוּדַת דָּוִד ותקם חנה. ללכת אל בית ה׳: אחרי אכלה. עם שנאמר למעלה ותבכה ולא תאכל, מכל מקום אכלה מעט להחיות את הנפש:

מְצוּדַת צִיּוֹן על מזוזת. אצל מזוזת:

י וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל־יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְהִיא מְרִירַת נְפָשׁ וּמְצַלְיָא קֳדָם יְיָ וּמִבְכָּא בַכְיָא:

רַלְבַּ״ג והיא מרת נפש ותתפלל על ה'. ר"ל כנגד קדשי קדשים והצד ההוא היה לפני ה' ר"ל מה שיביט לצד המערבי שהיה בו ארון ברית ה' והיתה בוכה בעת התפלה כי שערי דמעה לא ננעלו:

מְצוּדַת דָּוִד והיא מרת נפש. בבואה להתפלל, היתה נפשה מרה לה במאוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן על ה׳. כמו אל ה׳:

יא וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם־רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא־תִשְׁכַּח אֶת־אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל־יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשׁוֹ׃

רַשִׁ״י ה' צבאות. למה נתייחד שם זה כאן, אמרה לפניו: רבונו של עולם, שני צבאות בראת בעולמך, העליונים, לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים, פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי). ורבותינו דרשו במסכת ברכות (לא ב) מה שדרשו: עד הנה לא היה אדם שקראו להקב"ה 'צבאות', אלא כך אמרה לפניו: רבונו של עולם, מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד: אם ראה תראה. רבותינו דרשו בו במסכת ברכות (שם) מה שדרשו: אמתך. האמור ג' פעמים במקרא, כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם: זרע אנשים. צדיקים, כמה דאת אמר (מלכים-א ב לב): בשני אנשים צדיקים: אנשים. חשובים, כמה דאת אמר (דברים א יג): אנשים חכמים וידעים: ונתתיו לה'. שיהא ראוי לתתו לה': ומורה. תרגם יונתן: ומרות אנש לא תהא עלוהי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקַיָימַת קְיָים וַאֲמָרַת יְיָ צְבָאוֹת אִם מִגְלָא גְלֵי קֳדָמָךְ סִגוּף אַמְתָךְ וְיֵעוּל דָכְרָנִי קֳדָמָךְ וְלָא תַרְחִיק יַת אַמְתָךְ וְתִתֵּן לְאַמְתָךְ בַּר בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאֶמְסְרִינֵיהּ דִיהֵי מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי וּמַרְוַת אֱנָשׁ לָא תְהֵי עֲלוֹהִי:

רַלְבַּ״ג והנה נדרה חנה נדר לה' שאם יראה בעניה ויתן לה זרע אנשים רוצה לומר הזרע המתהוה מן האנשים והוא שיהיה לה ולד תתננו לה' כל ימי חייו רוצה לומר שיהיה תמיד לעבודת הש"י עד יום מותו ותער לא יעלה על ראשו לגלח שערו כי יהיה נזיר וקדש לה' אם יהיה ראוי לזה רוצה לומר אם היה זכר, ובכאן רמז שהנודר מן התגלחת כל דיני נזירות חלין עליו כי היא לא נדרה רק מן התגלחת ושתקה משאר דיני נזיררת, או יהיה הרצון באמרה זרע אנשים בן זכר וזה כי זרע האנשים כשלא ישתנה מזרע הנקבה יהיה הולד זכר וכשישנהו זרע הנקבה תהיה נקבה כמו שהתבאר בחכמה הטבעית:

מְצוּדַת דָּוִד בעני. במה שאני מעונה בצער ותוגיון: וזכרתני ולא תשכח. כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור, וכדרך המתפללים: זרע אנשים. רוצה לומר: בנים זכרים: ונתתיו לה׳. רוצה לומר: אקבל עלי בנדר, שאתן אותו לה׳: כל ימי חייו. רוצה לומר: תמיד יתבודד בעבודת ה׳: ומורה וכו׳. יהיה נזיר עד עולם, לבל יתגלח וכדין הנזיר:

מְצוּדַת צִיּוֹן אמתך. שפחתך: ומורה. תער, וכן בשמשון (שופטים יג ה) ומורה לא יעלה:

יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת־פִּיהָ׃

רַשִׁ״י שומר את פיה. מצפה מתי תפסיק, כך תרגמו יונתן: ועלי אוריך לה עד דתפסוק: שומר. לשון המתנה, כמו (בראשית לז יא): שמר את הדבר, (איוב יד טז): לא תשמור על חטאתי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה מִדְאַסְגִיאַת לְצַלָאָה קֳדָם יְיָ וְעֵלִי אוֹרִיךְ לָהּ עַד דְתִפְסוֹק:

רַלְבַּ״ג והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'. ר"ל לפני קדשי הקדשים הנה היה עלי מביט ורואה תנועת שפתיה וקולה לא היה נשמע ולזאת הסבה חשבה עלי לשכורה וגינה אותה על שכרותה וענתה חנה ואמרה לא אדני והנה אין הענין כמו שחשבת אבל אני קשת רוח מאד מרוב הרעב והכעס על קשי מזלי:

מְצוּדַת דָּוִד שומר את פיה. רוצה לומר: היה מסתכל לשמור מוצא שפתיה, לשמוע מדבריה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הרבתה. מלשון רבוי:

יג וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל־לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה׃

רַשִׁ״י ויחשבה עלי לשכורה. שלא היו רגילין להתפלל בלחש:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַנָה הִיא מְצַלְיָא בְּלִבָּהּ לְחוֹד סִפְוָתָהָא נַיְידָן וְקָלָהּ לָא מִשְׁתְּמָע וְחָשְׁבָהּ עֵלִי כְּאִתְּתָא רַוְיָא:

מְצוּדַת דָּוִד וחנה. אבל חנה היתה מדברת על לבה, רוצה לומר: בלחש, כאלו מדברת אל לבה, ולא היה נשמע לעלי: ויחשבה עלי לשכורה. כי כן דרך השכור לנענע בשפתיו, ואין אומר ואין דברים:

מְצוּדַת צִיּוֹן על לבה. כמו אל לבה: נעות. מלשון נע ונד: ויחשבה. חשב אותה:

יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד־מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת־יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לָהּ עֵלִי עַד אֵימָתַי אַתְּ מִשְׁתַּטְיָא הֲלָא תְפִיגִין יַת חַמְרִיךְ מִנָיִךְ:

מְצוּדַת דָּוִד תשתכרין. תראי בעצמך את השכרות זה זמן מרובה, ועד מתי: הסירי את יינך. אם שתית יין הרבה, עסקי להסיר שכרות היין בשינה וכדומה:

טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת־רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת־נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה׃

רַשִׁ״י לא אדוני. לא אדון אתה בדבר הזה, גלית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיבַת חַנָה וַאֲמַרַת לָא רִבּוֹנִי אִתְּתָא עָקַת רוּחַ אֲנָא וַחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק לָא אִשְׁתֵּיתִי וַאֲמָרִית עוּלְבַן נַפְשִׁי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ:

רַלְבַּ״ג ואשפוך את נפשי. על דרך ולפני ה' ישפוך שיחו והענין בו ענין התפלה שאמרה בה כל רצונה לפני השם:

מְצוּדַת דָּוִד לא אדני. רוצה לומר: אתה אדוני, לא כן הדבר, אבל אני אשה קשת רוח, רוצה לומר: מצרה ודאגה, ומדעת באתי הנה להתפלל, ולא מבלי דעת כשכור, כי יין ושכר לא שתיתי: ואשפוך וכו׳. רוצה לומר: ואל תתמה על מה זה שפתי נעות וקולי לא ישמע, כי הלא לפני ה׳ אשפוך נפשי, ומה לי להרים קול להשמיע לזולת:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואשפוך את נפשי. תרגם יונתן: ואמרית עולבן נפשי בצלו, וכן (תהלים קב א) ישפוך שיחו:

טז אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל כִּי־מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד־הֵנָּה׃

רַשִׁ״י אל תתן את אמתך. כלפי שאמרה לו דבר קשה, חזרה ופייסתו, שלא יתננה הפקר ובזיון לפני צרתה בת בליעל: כי מרוב שיחי. דברתי לפניך קושי: שיחי. יש מקומות שהוא לשון אנינות לב דבר אחר: מרוב שיחי ; כתרגומו: ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען: וכעסי. שצרתי מכעסת אותי: אל תתן. לשון מסירה, כמו (תהלים כז יב): אל תתנני בנפש צרי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לָא תַכְלִים יַת אַמְתָךְ קֳדָם בַּת רִשְׁעָא אֲרֵי מִסְגֵי אַקְנָיוּתִי וְאַרְגִיזוּתִי אוֹרְכִית בִּצְלוֹ עַד כְּעַן:

רַלְבַּ״ג אל תתן את אמתך. ראויה להיות בת רשע והרצון בו שלא יתננה כבת בליעל כי אשר הם במדרגה אחת מהצדק או במדרגה אחרת מהרשע הם ראוים שישבו יחד להשכמתם בתכונה ההיא ולזה הם אוהבים זה את זה ומתחברים יחד, כי לא דברתי בסבת השכרות אבל בסבת רוב צרכי להתפלל לש"י ולסבת הכעס שמכעסת אותי צרתי דברתי עד הנה להשיג רצוני מהש"י ולהשקיט המיית לבבי מהכעס כי כבר ישקיט הכעס באופן מה מהספור וההגדה בו כאמרם ז"ל דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים ובזה האופן היה מנוח לה מרגזה ומעצבה:

מְצוּדַת דָּוִד אל תתן. אל תחשבני לבת בליעל לבוא שכורה לבית ה׳, כלומר, אם האמת כדבריך, מה לי להאריך בתפלה כל כך: כי מרוב שיחי וכעסי. כי בעבור רוב ספור התלאות והכעס אשר פנינה מכעסת אותי, דברתי לפני ה׳ עד הנה, היות רבים הם:

מְצוּדַת צִיּוֹן אל תתן. ענין האמירה על הדבר, כמו (לקמן יח ח) ולי נתנו האלפים: לפני בת בליעל. כמו לבת בליעל, ודוגמתו (קהלת ה ה) ואל תאמר לפני המלאך, ומשפטו להמלאך: בליעל. בלי עול של מקום: שיחי. ענין ספור התלאות, כמו (תהלים קב א) ולפני ה׳ ישפוך שיחו: עד הנה. עד הזמן הזה:

יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת־שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ׃

רַשִׁ״י את שלתך. חסר א', לדרוש בו לשון בנים, כמו (דברים כח כז): ובשליתה היוצאת וגו': יתן את שלתך. בשרה שנתקבלה תפלתה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתֵיב עֵלִי וַאֲמַר אֱזִילִי לִשְׁלָם וֶאֱלָהָא יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יַת בָּעוּתִיךְ דִבְּעִית מִן קֳדָמוֹהִי:

רַלְבַּ״ג והנה אמר לה עלי על הדרך מן הנבואה שתפילתה תהא נשמעת או אמר לה זה על דרך התפלה והבקשה ולזה אמרה לו תמצא שפחתך חן בעיניך שתתן לבך להתפלל עליה:

מְצוּדַת דָּוִד יתן את שלתך. ימלא את בקשתך, ובדרך תפלה אמר:

מְצוּדַת צִיּוֹן שלתך. כמו שאלתך באל״ף:

יח וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא־הָיוּ־לָהּ עוֹד׃

רַשִׁ״י תמצא שפחתך חן. לבקש עליה רחמים: ופניה לא היו לה. פנים של זעם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרַת תַּשְׁכַּח אַמְתָךְ רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וַאֲזָלַת אִתְּתָא לְאוֹרְחָהּ וַאֲכָלַת וְאַפִין בִּישִׁין לָא הֲווֹ לָהּ עוֹד:

רַלְבַּ״ג ותלך האשה לדרכה ותאכל. לבטחונה על תפלת הנביא שתהיה נשמעת או לבטחונה ייעודו ושקט כעסה לזאת הסבה:

מְצוּדַת דָּוִד תמצא. רוצה לומר: הנה מצאתי חן בעיניך, כי מה שבקשת עלי רחמים, יחשב לי למציאות חן, והחזיקה לו טובה בדבריה: ותאכל. מעתה אכלה כל צרכה, ולא היה לה עוד הזעם שהיה לה מאז, כי בטחה בתפלת עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן ופניה. ענין זעם, כמו (ירמיהו ג יב) לא אפיל פני בכם:

יט וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת־חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה׃

רַשִׁ״י ויבואו אל ביתם וידע אלקנה. מכאן לאכסנאי, שאסור בתשמיש המטה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא וּסְגִידוּ קֳדָם יְיָ וְתָבוּ וְאָתוֹ לְבֵיתְהוֹן לְרָמָתָא וִידַע אֶלְקָנָה יַת חַנָה אִתְּתֵיהּ וְעַל דָכְרָנָהּ קֳדָם יְיָ:

רַלְבַּ״ג והנה השכימו בבוקר והשתחוו לפני ה' ושבו לביתם וזכר הש"י חנה וילדה בן ותקרא שמו שמואל להוראת כי מה' שאלה אותו, ואם אמר אומר שהיה ראוי אם כן שתקרא שמו שאול, אמרנו לו כי לא ידקדקו קוראי השמות כל כך הלא תראה לאה שקראה שם בנה ראובן כי ראה ה' בעניה ונקרא שם נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו והיה ראוי גם כן שיהיה שמו מנחם:

מְצוּדַת דָּוִד ויזכרה ה׳. עלתה זכרונה לפניו לטובה:

מְצוּדַת צִיּוֹן וידע. ענין המשכב, כמו (מלכים א א ד) והמלך לא ידעה:

כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו׃

רַשִׁ״י לתקפות הימים. מיעוט תקופות שתים, מיעוט ימים שנים, לששה חדשים ושני ימים, מכאן היולדת לשבעה, יולדת למקוטעים: שמואל. על שם אל ועל שם המעשה הוא נקרא, כי ממנו שאלתיו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה לִזְמַן מִשְׁלַם יוֹמַיָא וְעַדִיאַת חַנָה וִילִידַת בַּר וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ שְׁמוּאֵל אֲרֵי אֲמָרַת מִן קֳדָם יְיָ שְׁאִלְתֵּיה:

מְצוּדַת דָּוִד לתקופות הימים ותהר חנה. רוצה לומר: לעת הקיף תשלום ימי ההריון, מעת אשר הרתה חנה: ותלד בן. בתשלום ההיקף: כי מה׳ שאלתיו. והוא לשון נופל על הלשון:

מְצוּדַת צִיּוֹן לתקופות. מלשון הקפה וסבוב: שאלתיו. מלשון שאלה ובקשה:

כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל־בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת־זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת־נִדְרוֹ׃

רַשִׁ״י את זבח הימים. (תרגום:) ית דבח מועדיא: ואת נדרו. נדרים שנדר בין רגל לרגל, היה מקריב ברגל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּסְלִיק גַבְרָא אֶלְקָנָה וְכָל אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ יַת דְבַח מוֹעֲדַיָא וּלְשַׁלָמָא יַת נִדְרֵיהּ:

רַלְבַּ״ג והנה מקץ שנה שנפרדו משילה עלה האיש אלקנה וכל ביתו לזבוח לה' שלמי היום טוב ההוא ואת נדרו אשר נדר בשנה ההיא כי בבאו שם חייב לשלם שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וחנה לא עלתה אז כי אינה מחוייבת בזה כמו שקדם ולא רצתה להביא שם שמואל עד גמלו כי בדעתה שתכף היותו שם ישאר שם בבית ה' כל ימיו וזה אמרה וישב שם עד עולם ולפי שכבר מצאנו עולם שהוא יובל אמרו ז"ל שכבר ישב שם חמשים שנה כעולמו של יובל ולזה אמרו שכל ימיו של שמואל הרמתי לא היו כי אם נ"ב שנה כי ימי ההגמל היו ב' שנים ולזה יהיה המאמר מכונה ע"ד הנבואה והנה יראה שכן היה כי לא שפט עלי ישראל כי אם ארבעים שנה ואחריו עמד ארון ה' בבית אבינדב עשרים שנה ואז עברו שבע שנים למלכות דוד לפי מה שנזכר בזה הספר ולזה לא יהיה מראשית ימי עלי עד מלכות דוד כי אם נ"ג שנה ושבעה חדשים שעמד הארון בשדה פלשתים וכבר מת שמואל קודם מות שאול והיה עלי שופט קודם הולד שמואל ואעפ"י שנאמר שביום הראשון שהוקם היתה לפניו חנה הנה לא יתכן שיהיו חיי שמואל יותר מן נ"ב שנה זמן מועט ולזה יהיה מן הפלא במה שאמר שמואל ואני זקנתי ושבתי ולהתיר זה הספק אמרו שקפצה עליו זקנה והנה נפרש זה על דרך הפשט בהגיענו שם בע"ה:

מְצוּדַת דָּוִד ויעל. כשבא עת עליתו, עלה לזבוח: את זבח הימים. מה שהיה רגיל לזבוח בכל שנה: ואת נדרו. מה שנדר כל השנה והוא בביתו, הביאם לזבוח בעת עלותו:

כב וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי־אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת־פְּנֵי יְהוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד־עוֹלָם׃

רַשִׁ״י עד יגמל. לסוף כ"ב (ספרים אחרים: כ"ד) חדשים, שכך זמן תינוק לינק: וישב שם עד עולם. עולמם של לוים חמשים שנה, שנאמר (במדבר ח כה): ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, וכך היו ימיו של שמואל, חמשים ושתים, שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה, וביום תפלת חנה נתמנה שופט, צא אותה שנה לעיבורו של שמואל, נשתיירו ל"ט, ושמואל פירנס את ישראל משמת עלי י"ג שנה, שהרי יום שמת עלי, גלה הארון וישב בשדה פלשתים ז' חדשים (לקמן שמואל א ו א), משם בא לקרית יערים, עד שהעלהו דוד, משמלך שבע שנים בחברון על יהודה, והמליכוהו כל ישראל עליהם, וכתיב (שם ז ב): ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון, נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים, ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַנָה לָא סְלִיקַת אֲרֵי אֲמָרַת לְבַעֲלָהּ עַד דְיִתְחַסֵיל רַבְיָא וְאַיְתִינֵיהּ וְאִתְחֲזֵי קֳדָם יְיָ וִיתֵיב תַּמָן עַד עָלְמָא:

מְצוּדַת דָּוִד לא עלתה. בהשנה ההיא: עד יגמל הנער. רוצה לומר: לא אזוז מביתי עד יגמל הנער, ואחרי הגמלו, אביא גם אותו אל בית ה׳, ונראה את פני ה׳ להשתחוות לפניו ולהודות לו על הנער היולד: וישב שם. הנער ישב שם עד עולם, רוצה לומר: כל ימי עלי, בכדי לשמש אותו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יגמל. ענין גמר ההנקה, וכן (בראשית כא ח) ביום הגמל:

כג וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד־גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת־דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת־בְּנָהּ עַד־גָּמְלָהּ אֹתוֹ׃

רַשִׁ״י אך יקם ה' את דברו. את ששאלת ממנו זרע אנשים, ועלי בישרך ברוח הקודש אלהי ישראל יתן את שלתך, יקם ה' את דברו, וזהו לפי פשוטו ומדרש אגדה: רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר: בכל יום ויום בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן, היתה קוראה שמו שמואל, כיון שהיו רואים את מעשיו, היו אומרים אין זה שמואל, וכיון שנולד זה וראו מעשיו, אמרו דומה שזה הוא, וזהו שאמר: יקם ה' את דברו, שיהא זה שמואל הצדיק:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לָהּ אֶלְקָנָה בַעֲלָהּ עֶבִידִי כִּדְתַקִין בְּעֵינַיְכִי אוֹרִיכִי עַד דְתַחְסְלִין יָתֵיהּ בְּרַם יְקַיֵם יְיָ יַת פִּתְגָמוֹהִי וְאוֹרִיכַת אִתְּתָא וְאוֹנִיקַת יַת בְּרָהּ עַד דַחֲסִילַת יָתֵיהּ:

רַלְבַּ״ג אמר אלקנה אך יקם ה' את דברו. על דרך תפלה ר"ל שיחיה הבן בזה האופן שיתקיים בו מה שנדרה חנה:

מְצוּדַת דָּוִד הטוב בעיניך. רוצה לומר: כפי חפצך עשי, ושבי עד גמלך אותו: אך יקם ה׳ את דברו. רצה לומר: מה שאמרת פה שתשבי עד גמלך, הנה הדבר הזה מסור בידך לעשות בעצמך כאשר תרצי, אך אשר דברת על הנער, שהוא ישב בבית ה׳ עד עולם, הנה דבר זה אין בידך להדירו, אך ה׳ יקם את הדבר אשר דברת על הנער, והוא יתן בלבו לשבת בביתו עד עולם (ומלת דברו מוסב על הנער, רצה לומר: דבר הנאמר בו ועליו): ותשב האשה. בביתה, ולא עלתה:

כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית־יְהוָה שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר׃

רַשִׁ״י ואיפה אחת קמח. שמעתי בשם רבינו יצחק הלוי, איפה אחת קמח, שלש סאין, להוציא ממנה שלשה עשרונים סלת הראוי לפר האחד, כדתנן (מנחות עו ב) לחם הפנים כ"ד עשרונים מכ"ד סאין, עשרון סולת לסאה חטין: ונבל יין. לנסך: והנער נער. (תרגום:) ורביא הוה יניק:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַסִקְתֵּיהּ עִמָהּ כַּד חֲסַלְתֵּיהּ בְּתוֹרִין תְּלָתָא וּמְכִילְתָא חֲדָא דְקִימְחָא וּגְרַב דַחֲמַר וְאַיְתִיתֵיהּ לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לְשִׁלוֹ וְרַבְיָא הֲוָה יָנִיק:

רַלְבַּ״ג בפרים שלשה. אחשוב שהביאום שם לזבוח שלמים מרוב השמחה והקמח למנחות והיין לנסכים והביאה הנער בית ה' שילה לקיים נדרה, והנה היה הנער צעיר ימים מאד והנה עם זה לא נמנע' מלהביאו שם לקיים את נדרה:

מְצוּדַת דָּוִד בפרים שלשה. עם שלשה פרים לזבוח לה׳, והקמח למנחות, והיין לנסכים: ותביאהו. את הנער: והנער נער. רצה לומר: הנער היה עודנו נער קטן ורך, ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואיפה. שם מדה בת שלש סאין: ונבל. נאד, והוא כלי היין:

כה וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת־הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת־הַנַּעַר אֶל־עֵלִי׃

רַשִׁ״י ויביאו את הנער אל עלי. לראות שנתקיימה נבואתו ורבותינו דרשו מה שדרשו: שהורה הלכה, שאינו צריך כהן לשחיטת קדשים, כדאיתא בברכות (לא ב):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְכִיסוּ יַת תּוֹרָא וְאַיְתִיאוּ יַת רַבְיָא לְוַת עֵלִי:

רַלְבַּ״ג והנה אמר ששחטו את הפר והביאו את הנער לפני עלי כי בעבור הבאתו היתה רוב השמחה וידמה שאמר לעלי שהוא ישאר שם והיה עלי מצחק זה לקטנו כי הלוי לא יכנס לעבודה כי אם מבן כ"ה שנה ומעלה ולזה אמר לו חנה בבקשה שישמע דבריה והנה נשבעה בחיי נפש הכהן הגדול שהיא האשה הנצבת עמו במקום ההוא להתפלל אל ה' הנה הוא הנער שהיתה בעבורו תפלתו כי בה נתן השם שאלתי אשר שאלתי ממנו גם אנכי השאלתיו לה' לעבדו כל ימיו כדרך המשאיל דבר מה להשתמש בו:

מְצוּדַת דָּוִד וישחטו וכו׳. רוצה לומר: כאשר שחטו הפר הראשון, הביאו את הנער אל עלי, להראותו שנתקבלה תפלתו:

כו וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה׃

רַשִׁ״י בי אדני. לתת עיניך עליו שיהא תלמידך ולפי מדרש רבותינו: שלא יענישהו מיתה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרַת בְּבָעוּ רִבּוֹנִי חַיֵי נַפְשָׁךְ רִבּוֹנִי אֲנָא אִתְּתָא דְאִתְעַתָּדַת עִמָךְ הָכָא לְצַלָאָה קֳדָם יְיָ:

מְצוּדַת דָּוִד בי אדני. בקשה מעלי והשביעתו בחיי נפשו, לשום עינו על הנער: הנצבת. אשר עמדתי פה בהיותך גם אתה יושב פה, כמו שכתוב למעלה: ועלי הכהן יושב וגו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן בי. ענין בקשה:

כז אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת־שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ׃

רַשִׁ״י אל הנער הזה התפללתי. אל תאמר: זה ימות וינתן לך אחר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן עַל רַבְיָא הָדֵין צַלֵיתִי וִיהַב יְיָ לִי יַת בָּעוּתִי דִבְעִית מִן קֳדָמוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד אל הנער הזה התפללתי. רוצה לומר: התפלה שהתפללתי אז, היתה לשאלת בן, והנה זהו אשר ילדתי:

כח וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה׃

רַשִׁ״י וגם אנכי השאלתיהו לה'. כאדם המשאיל כלי לרבו, או משאילו בנו לשמשו: הוא שאול. אנפרוצטי"ץ בלע"ז, כלומר אין אתה רשאי לענשו, הקב"ה נעשה עליו שואל, כי השאלתיו לו, ועליו להחזירו לי: וישתחו שם. שמואל, ויש אומרים אלקנה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַף אֲנָא מְסַרְתֵּיהּ דִיהֵי מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמַיָא דְהוּא קַיָם הוּא מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ וּסְגִיד תַּמָן קֳדָם יְיָ:

רַלְבַּ״ג והנה השתחוה עלי לה' שם לתת לו תודה כששמע שנתן לה השם שאלתה כמ"ש עלי לה או אולי השתחוה הנער לה' כי למדוהו זה לחנכו לעבודת הש"י וידמה ששאר הפרים שהביאו שחטו בימים הנשארים מהרגל או הביאום בית ה' לנדבה עם הנער:

מְצוּדַת דָּוִד וגם וכו׳. רוצה לומר: גם בעת התפלה נדרתי אז להשאילו לה׳, להתבודד תמיד בעבודתו: אשר היה. כמו אשר יהיה, רוצה לומר: כל זמן אשר יהיה בזה העולם, הוא שאול לה׳: וישתחו שם לה׳. השתחוה להודות לה׳, אשר שם חלקו מעובדי ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן השאלתיהו. מלשון שאלה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.