שְׁמוּאֵל א טז

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל עַד־מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל־שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל־יִשַׁי בֵּית־הַלַּחְמִי כִּי־רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ׃

רַשִׁ״י בית הלחמי. בבית לחם, וכן דרך כל דבר ששמו בשתי תיבות, כמו: בית לחם, בית שמש, בית אל, קרית ארבע, אם בא להטיל בו ה"א, מטיל בין שתי התיבות, כגון: קרית הארבע, בית האלי, בית הלחמי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל עַד אֵימָתַי אַתְּ מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנָא רְחַקְתֵּיהּ מִלְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל מְלֵי קַרְנָךְ מִשְׁחָא וְאִיתָא אֶשְׁלְחִינָךְ לְוַת יִשַׁי דְמִבֵּית לֶחֶם אֲרֵי גְלֵי קֳדָמַי בִּבְנוֹהִי כָּשַׁר קֳדָמַי לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא:

מְצוּדַת דָּוִד ואני מאסתיו. ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה: לי מלך. רצה לומר: שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרנך. כלי מה, עשוי דמות קרן: בית הלחמי. בית לחם:

ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שְׁמוּאֵל אֵיכְדֵין אֵיזֵל וְאִם יִשְׁמַע שָׁאוּל וְיִקְטְלִינַנִי וַאֲמַר יְיָ עֶגְלַת תּוֹרִין תִּסַב בִּידָךְ וְתֵימַר לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אָתֵיתִי:

רַלְבַּ״ג ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ר"ל שאם ידע שאול שאני הולך למשוח מלך אחר יהרגני: ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך. ידמה שהרצון בזה שלקחה לזבוח זבח שלמים וכבר היה אפשר לו זה כי אז נתרו הבמות והיה אפשר לו להקריבו בבמת יחיד ואע"פ שהיה המשכן בנוב, וכבר אמר לי אחד מחכמי דורינו שמו ר' שלמה הנשיא בפי' זה הפסוק דבר נאות מאד לפי הפשט וזה שהוא רואה שכבר בחר השם יתעלה עגלה להעיר על שכבר נמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו יהיה הולך לערוף העגלה ולזה לא היה לשאול לחקור איך היה הולך במקום ההוא עם העגלה כי העגלה תערף באי זה מקום ימצא בו החלל באדמה והיה אומר על צד מליצת השיר כי היה לשאול לירא מהריגתו כי אתה העגלה שהיה הכונה בו לאמת מי הוא המכה ולזה היה לו להתרחק מהריגת שמואל והנה אמרו ואמרת לזבוח לה' באתי לפי זה הפי' הוא לפי הנראה בעיני כי כאשר יבא לבית לחם ויתבאר להם שלא נמצא חלל באדמה על זה האופן יאמר לאנשי המקום ההוא שהוא בא לזבוח לה' וזה נאות מאד ולזה תמצא שלא דרש שמואל מאנשי בית לחם יהודה כי אם ישי ובניו כדי שלא יתגלה סודו:

מְצוּדַת דָּוִד ואמרת. לבני העיר:

ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתַזְמִין לְיִשַׁי בְּשֵׁירוּתָא וַאֲנָא אַחֲזִינָךְ יַת דְתַעְבֵּד וְתִמְשַׁח קֳדָמַי יַת דְאֵימַר לָךְ:

מְצוּדַת צִיּוֹן בזבח. באכילת בשר הזבח:

ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ׃

רַשִׁ״י ויחרדו. מהרו לצאת לקראתו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַעֲבַד שְׁמוּאֵל יַת דְמַלֵיל יְיָ וַאֲתָא לְבֵית לֶחֶם וְאִתְכַּנָשׁוּ סָבֵי קַרְתָּא לִקְדָמוּתֵיהּ וַאֲמַרוּ שְׁלָם מֵיתָךְ:

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר. הגדול שבהם אמר לו, אם בואו הוא בהיות עמו השלום, או הוא בעבור העדר השלום:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויחרדו. מהרו בחרדה:

ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת־יִשַׁי וְאֶת־בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שְׁלָם לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אָתֵיתִי אִזְדַמָנוּ וְתֵיעֲלוּן עִמִי לְשֵׁירוּתָא וְזַמֵין יַת יִשַׁי וְיַת בְּנוֹהִי וּקְרָא לְהוֹן לְנִכְסַת קוּדְשָׁא:

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר שלום. הנה השלום עמי ואין רע, ובאתי הנה לזבוח לה׳ וכו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן התקדשו. ענין הזמנה, כמו (ירמיהו ו ד): קדשו עליה למלחמה:

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת־אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ׃

רַשִׁ״י ויאמר אך נגד ה' משיחו. ויאמר בלבו, אך אמת הוא זה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּמֵיעַלְהוֹן וַחֲזָא יַת אֱלִיאָב וַאֲמַר בְּרַם תַּקִין קֳדָם יְיָ מְשִׁיחֵיהּ:

רַלְבַּ״ג אך נגד ה' משיחו. יש שפירשו שהוא כאשר ראה אליאב בלתי ראוי למלוכה אמר על שאול כי נגד ה' משיחו וקרא משיחו שאול כי הוא היה משוח על יד שמואל והנה אמר לו השם שלא יביט אל מראה שאול ואל גבה קומתו כי מאסהו כמו שקדם באמרו כי מאסת דבר ה' וימאסך ממלך אלא שכבר יקשה לזה השי' אמרו גם בזה לא בחר ה' כי לפי זה הפי' לא תהיה הורא' מדברי הש"י לשמואל שלא בחר באליאב אבל יראה ממנו הפך זה באולי והנראה בעיני כי אמר שמואל אך נגד ה' משיחו כאשר ראה אליאב חשב שיהיה הוא הראוי למלוכה מצד מראהו שהיה טוב וגובה קומתו שהוא ראוי למלך למען יהיה לו כח גבורה להלחם מלחמות ה' וענהו ה' שלא יביט אל מראה אליאב ואל גובה קומתו כי מאסהו מצד שאין לבבו ישר כי הש"י יראה ללב והנראה בעיני ה' איננו ראוי למלך וכאשר הבין זה שמואל מדברי הש"י אז אמר לישי שיקרא לאחר מבניו כי לא בחר ה' בזה וקרא אל אבינדב אך קצר הכתוב ובסוף הענין נמשח דוד וידמ' שכבר נמשח בשמן המשח' ולא צוהו בלכתו שם שימלא קרנו:

מְצוּדַת דָּוִד אך נגד ה׳. רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה׳, רצה לומר: שיהיה ה׳ עמו:

ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל אַל־תַּבֵּט אֶל־מַרְאֵהוּ וְאֶל־גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב׃

רַשִׁ״י אל תבט אל מראהו אל יופי תארו: כי מאסתיהו. לפי שכעסן הוא, כמה שנאמר (לקמן יז כח): ויחר אף אליאב בדוד: כי לא אשר יראה האדם. אף על פי שקראת לעצמך רואה, שאמרת לשאול (לעיל ט יט): אנכי הרואה, כאן אני מודיעך שאינך רואה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל לָא תִסְתַּכֵּל בְּחֶזְוֵיהּ וּבְרוּם קוֹמָתֵיהּ אֲרֵי רְחַקְתֵּיה אֲרֵי לָא כְּמוֹ דְחָזָן בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא חָזָן בְּעֵינַיְהוֹן וְקֳדָם יְיָ גַלְיָן מַחְשְׁבַת לִבָּא:

מְצוּדַת דָּוִד כי לא. רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם: יראה לעינים. אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה: וה׳. אבל ה׳ יראה ללבב, הטובה היא, ובזה הדבר תלוי:

ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל־אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם־בָּזֶה לֹא־בָחַר יְהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּקְרָא יִשַׁי לַאֲבִינָדָב וְאַעֲבִירֵיהּ קֳדָם שְׁמוּאֵל וַאֲמַר אַף בְּדֵין לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ:

ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם־בָּזֶה לֹא־בָחַר יְהוָה׃

רַשִׁ״י ויעבר ישי שמה. הוא שמעא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַעֲבַר יִשַׁי שַׁמָה וַאֲמַר אַף בְּדֵין לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ:

מְצוּדַת צִיּוֹן שמה. הוא שמעא:

י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי לֹא־בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַעֲבַר יִשַׁי שַׁבְעָא בְנוֹהִי קֳדָם שְׁמוּאֵל וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְיִשַׁי לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ בְּאִלֵין:

מְצוּדַת דָּוִד שבעת בניו. בדברי הימים (א ב טו) לא חשב כי אם שבעה עם דוד, שנאמר: דוד השביעי. ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן, ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים, שנאמר (שם א כז יח): ליהודה אליהו מאחי דוד, וכן נאמר (לקמן יז יב): ולו שמנה בנים [ומה שלא חשבו בדברי הימים, יראה שהיה מאשה אחרת. וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב, וכמו שנאמר (שמואל ב יז כה): אשר בא אל אביגיל בת נחש. ומזה יראה שהיתה בת נחש, ולא בת ישי, ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו, לא מן האב ולא מן האם והנה בדברי הימים (א ב טז) נאמר: ואחיותיהם צרויה ואביגיל, ולזה לא חשב אליהו עמהם, כי לאליהו לא היו אחיות כאמור, אולם חז״ל לא קבלו כן, כי אמרו (בבא בתרא יז א): שנחש הוא ישי]:

יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה׃

רַשִׁ״י שאר הקטן. נשאר הקטן: לא נסוב. לא נשב לאכול, כל מושב סעודה קרויה הסבה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְיִשַׁי הַשְׁלִימוּ עוּלֵימַיָא וַאֲמַר עוֹד אִשְׁתָּאַר זְעֵירָא וְהָא רָעֵי בְעָנָא וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְיִשַׁי שְׁלַח וְאַיְתִינֵיהּ אֲרֵי לָא נִסְתְּחַר עַד מֵיתוֹהִי הָכָא:

מְצוּדַת דָּוִד התמו. האם נשלמו: הנערים. בניך: כי לא נסוב. על השלחן לאכול, עד בואו פה:

מְצוּדַת צִיּוֹן התמו. מלשון תם והשלמה: שאר. נשאר: נסוב. הישיבה לאכילה קרויה מסיבה, כי דרכם היה לשבת מסובים:

יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם־יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח וְאַיְתֵיהּ וְהוּא סַמוֹק עֵינוֹהִי יָאִין וְשַׁפִּיר בְּרֵיוֵיהּ וַאֲמַר יְיָ קוּם מַשְׁחֵיהּ אֲרֵי דֵין הוּא:

מְצוּדַת דָּוִד כי זה הוא. אשר בחרתי בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן אדמוני. מראה אדום: עם יפה עינים. רוצה לומר ויפה עינים, וכן (עמוס ד י): עם שבי סוסיכם: רואי. מראה: קום. הוא ענין זרוז:

יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ־יְהוָה אֶל־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה׃

רַשִׁ״י ותצלח רוח ה'. רוח גבורה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיב שְׁמוּאֵל יַת קַרְנָא דְמִשְׁחָא וּמְשַׁח יַת דָוִד בְּגוֹ אֲחוֹהִי וּשְׁרַת רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עַל דָוִד מִיוֹמָא הַהוּא וּלְעֵלָא וְקָם שְׁמוּאֵל וַאֲזַל לְרָמָתָא:

רַלְבַּ״ג והנה ספר שהיום ההוא צלחה רוח ה' אל דוד בדרך שהיה מצליח בכל אשר היה עושה וסרה רוח ה' מעם שאול שהיתה לו תחלה בכל אשר יפנה וסבב הש"י שבעתהו רוח רעה להמיתו בלא עתו כי מאסהו ממלך עם שזה היה כלי להתקרב דוד אל המלוכה ברוך השם אשר לו נתכנו עלילות:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותצלח. ועבר, כמו (לעיל י י): ותצלח עליו רוח אלהים: רוח ה׳. רוח גבורה מה׳:

יד וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ־רָעָה מֵאֵת יְהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְרוּחַ גְבוּרָה מִן קֳדָם יְיָ דַהֲוַת עִם שָׁאוּל עֲדָת מִנֵיהּ וּמְבַעֲתָא לֵיהּ רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ:

מְצוּדַת דָּוִד מאת ה׳. ולא באה לו במקרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ובעתתו. מלשון בעתה וחרדה: רוח רעה. רוח מחריד ומרעיד:

טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי־שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה־נָא רוּחַ־אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לֵיהּ הָא כְעַן רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ מְבַעֲתָא לָךְ:

מְצוּדַת דָּוִד רוח אלהים. רצה לומר: רוח גדול וחזק, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים. וכן (לעיל יד טו) ותהי לחרדת אלהים או רצה לומר: רוח רעה הבאה מאלהים:

טז יֹאמַר־נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ־אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ׃

רַשִׁ״י עבדיך לפניך. הנה עבדיך לפניך אשר יעשו מצותיך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יֵימַר כְּעַן רִבּוֹנָנָא עַבְדָךְ קֳדָמָךְ יִבְעוּן גַבְרָא דְיָדַע לְנַגְנָא בְּכִנוֹרָא וִיְהֵי כַּד תִשְׁרֵי עֲלָךְ רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ וִינַגֵן בִּידֵיהּ וְיֵיטַב לָךְ:

מְצוּדַת דָּוִד עבדיך לפניך. רצה לומר: אתה תצוה, והלא עבדיך המה לפניך, ונכונים המה לעשות אשר תצוה, ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור: וטוב לך. כי בעבור שמחת קול הזמר, תלך הרעדה:

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־עֲבָדָיו רְאוּ־נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל לְעַבְדוֹהִי חֲזוֹ כְעַן לִי גַבְרָא דְמוֹטִיב לְנַגָנָא וְתַיְתוּנֵיהּ לְוָתִי:

מְצוּדַת דָּוִד מטיב לנגן. מנגן טוב ויפה:

יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ׃

רַשִׁ״י אחד מהנערים. מיוחד שבהם, דואג האדומי: יודע נגן. כל עצמו נתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד, שיתקנא בו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאָתֵיב חַד מֵעוּלֵימַיָא וַאֲמַר הָא חֲזֵתִי בַּר לְיִשַׁי דְמִבֵּית לֶחֶם יָדַע לְנַגָנָא וְגִבַּר חֵילָא וְגִבַּר עָבִיד קְרָבִין וְסוּכְלָתָן בְּעֵצָה וְגַבְרָא שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ:

רַלְבַּ״ג וגבור חיל ואיש מלחמה. הנה קרא גבור חיל מי שהוא בעל אומץ ותוקף ואיש מלחמה מי שהוא יודע להמציא תחבולות עם אויביו וינצחם והנה תאר דוד באלו התארים כי מי שיש לו אלו המדות יותר ראוי לבא בהיכל מלך ואף על פי שלא היה המבוקש ממנו תחלה כי אם שיהיה מטיב לנגן: ונבון דבר. הוא האיש המכלכל דבריו במשפט ובתבונה: ואיש תאר. ולזה הוא יותר ראוי לבא בהיכלי מלך: וה' עמו. כל אשר הוא עושה ה' מצליח ולזה אפשר שתסור הרוח הרעה ממך בהיותו עמך כי מברכת המצליחים יתברכו אדניהם שזה גם כן היה סבה אל שיהיה דוד ראוי יותר לבא בהיכלי מלך ולזה שבחוהו בכל אלו התארים כי כבר ימצאו רבים מטיבים לנגן אך אינם שלמים באלו הענינים כדוד ולזה בחרוהו מבין שאר המנגנים:

מְצוּדַת דָּוִד וגבור חיל וכו׳. המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך: וה׳ עמו. שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונבון דבר. מבין כל דבר חכמה:

יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל־יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת־דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְוַת יִשָׁי וַאֲמַר שַׁדַר לִי יַת דָוִד בְּרָךְ דִי בְּעָנָא:

מְצוּדַת דָּוִד אשר בצאן. אשר רועה בצאן:

כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד־דָּוִד בְּנוֹ אֶל־שָׁאוּל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיב יִשַׁי טְעוּן חַמְרָא טְעוּן דְלַחְמָא וּגְרַב דַחֲמָר וְגַדְיָא בַר עִזֵי חַד וְשַׁדַר בְּיַד דָוִד בְּרֵיהּ לְוַת שָׁאוּל:

מְצוּדַת דָּוִד חמור לחם. חמור אחד טעון לחם:

כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל־שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי־לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתָא דָוִד לְוַת שָׁאוּל וְשַׁמֵשׁ קֳדָמוֹהִי וְרִחֲמֵיהּ לַחֲדָא וַהֲוָה לֵיהּ נָטַל זְיָנִין:

מְצוּדַת דָּוִד נושא כלים. כלי מלחמתו:

כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל־יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד־נָא דָוִד לְפָנַי כִּי־מָצָא חֵן בְּעֵינָי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח שָׁאוּל לְוַת יִשַׁי לְמֵימָר יְשַׁמֵשׁ כְּעַן דָוִד קֳדָמַי אֲרֵי אַשְׁכַּח רַחֲמִין קֳדָמַי:

כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ־אֱלֹהִים אֶל־שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת־הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כַּד שַׁרְיָא רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ לְוַת שָׁאוּל וּנְסִיב דָוִד יַת כִּנוֹרָא וּמְנַגֵן בִּידֵיהּ וּמִתְרְוַח לְשָׁאוּל וְטָב לֵיהּ וּמִסְתַּלְקָא מִנֵיהּ רוּחַ בִּישָׁא:

מְצוּדַת דָּוִד ורוח לשאול. באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.