שְׁמוּאֵל א ג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת־יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר־יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ׃

רַשִׁ״י היה יקר. היה מנוע, וכן (משלי יז כז): יקר רוח איש תבונה, מנוע דברים, אדם מבין: אין חזון נפרץ. (תרגום:) לית נבואה גליא. נפרץ - לשון (בראשית כח יד): ופרצת ימה וקדמה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְרַבְיָא שְׁמוּאֵל מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ בְּחַיֵי עֵלִי וּפִתְגָמָא דַייָ הֲוָה כַסֵי בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן לֵית נְבוּאָה גַלְיָא:

רַלְבַּ״ג והנה הנער שמואל היה משרת את ה' לפני עלי שהיה מיישר אותו על זה, והנה היה דבר ה' בימים ההם יקר ר"ל שהנבואה היתה מגעת בקושי עד שלא היתה אז נבואה נפתחת אבל היה ענין הנבואה סתום שלא ימצא אז מי שיתנבא:

מְצוּדַת דָּוִד לפני עלי. רוצה לומר שהיה זריז בעבודת ה׳, לעשותה לפני עלי וקודם לו, כי מתחלה הורהו עלי עבודת ה׳, ואחר זמן נתחזק מאליו, ולבסוף נתעלה יותר עד שזכה לנבואה: ודבר ה׳. דברי הנבואה היה בימים ההם דבר יקר מאוד, יותר מבשאר הימים: אין חזון נפרץ. כאילו הנבואה גדורה לבל תצא, ולא נפרץ גדרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יקר. חשוב, כמו (לקמן כו כא): יקרה נפשי: חזון. נבואה: נפרץ. מלשון פרצה:

ב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ ועינו [וְעֵינָיו] הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן וְעֵלִי שְׁכִיב בְּאַתְרֵיהּ וְעֵינוֹהִי שְׁרִיאוּ לְמִכְהֵי לָא יָכִיל לְמֶחֱזֵי:

רַלְבַּ״ג ויהי ביום ההוא. שבא איש האלהים לעלי להגיד לו הדברים הקודמים בימי עלי היה שוכב במקומו מרוב הזקנה והחלו עיניו להיות כהות באופן שלא יוכל לראות:

מְצוּדַת דָּוִד ביום ההוא. ביום בא איש האלהים אל עלי: במקומו. במקום שהכהנים שוכבים, לפנים מן הלוים: החלו כהות. התחילו להיות כהות וחשוכות: לא יוכל לראות. כאשר מקודם, וכפל הדבר לתוספת ביאור:

מְצוּדַת צִיּוֹן החלו. התחילו: כהות. חשוכות, כמו (ויקרא יג ו): והנה כהה:

ג וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְהוָה אֲשֶׁר־שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים׃

רַשִׁ״י ושמואל שוכב. במקומו בעזרת הלוים השומרים בית המקדש, וכן תרגם יונתן: ושמואל שכיב בעזרת לואי: בהיכל ה' אשר שם ארון האלהים.

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבוֹצִין בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ עַד לָא טְפָא וּשְׁמוּאֵל שְׁכִיב בַּעֲזָרַת לֵוָאֵי וְקָלָא אִשְׁתְּמַע מֵהֵיכָלָא דַייָ דְתַמָן אֲרוֹנָא דַיָי:

רַלְבַּ״ג והנה טרם שכבה נר אלהים והוא אצל עליית השחר היה שמואל שוכב אצל היכל ה' אשר שם ארון האלהים בלשכה אחת היתה שם ובעת הזה המוכן בהגעת החלומות הצודקים החלה להגיע אליו הנבואה עד שקרא אליו ה' במראה הנבואה ואמר הנני ורץ לעלי כי נדמה לו שעלי היה קורא אותו וכן נדמה לו זה עד שלשה פעמים שהרגיש עלי כי ה' קורא לנער וצוהו שאם יקראהו עוד ישיב לו דבר ה' כי שומע עבדך וידמה שלא שמע שמואל על זה כי ה' קורא לו להיות דבר ה' והיא הנבואה יקר בימים ההם עם חשבו היותו בלתי ראוי לנבואה:

מְצוּדַת דָּוִד טרם יכבה. עדיין לא כבה אף נר אחד מנרות המנורה: ושמואל שוכב. במקום אשר הלוים שוכבים: בהיכל ה׳. זה קדש הקדשים, כאשר מפרש: אשר שם ארון אלהים, ומוסב הוא למקרא שלאחריו, לומר שקול הקריאה היה בהיכל ה׳ וכו׳:

ד וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃

רַשִׁ״י ויקרא ה' וקול יצא מהיכל ה' מבית קדשי הקדשים, שקרא שמואל, סוף המקרא העליון מחובר לראש המקרא התחתון, זהו שאמר הכתוב (איוב לז ה): ירעם אל בקולו נפלאות, עלי היה כהן ושומר מבפנים, ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ, וקפץ הקול דרך עלי לשמואל, במסכת תמיד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּקְרָא יְיָ לִשְׁמוּאֵל וַאֲמַר הָא אֲנָא:

מְצוּדַת צִיּוֹן הנני. הנה אני:

ה וַיָּרָץ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי־קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּרְהַט לְוַת עֵלִי וַאֲמַר הָא אֲנָא אֲרֵי קְרֵיתָא לִי וַאֲמַר לָא קְרֵיתִי תּוּב שְׁכִיב וַאֲזַל וּשְׁכוּב:

מְצוּדַת דָּוִד כי קראת לי. כי חשב שעלי קראו:

ו וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאוֹסִיף יְיָ לְמִקְרֵי עוֹד שְׁמוּאֵל וְקָם שְׁמוּאֵל וַאֲזַל לְוַת עֵלִי וַאֲמַר הָא אֲנָא אֲרֵי קְרֵיתָא לִי וַאֲמַר לָא קְרֵיתִי בְרִי תּוּב שְׁכִיב:

ז וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת־יְהוָה וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר־יְהוָה׃

רַשִׁ״י טרם ידע את ה'. עדיין לא היה מכיר ענין קול נבואה, כל 'טרם' שבמקרא, לשון 'עדיין לא', כתרגומו: 'עד לא', ואינו לשון 'לפני', וזה יוכיח, ועוד, (שמות ט ל): כי טרם תיראון, מפורש ממנו, וכן (בראשית ב ה): כל שיח השדה טרם יהיה בארץ:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁמוּאֵל עַד לָא אֲלַף לְמִידַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְעַד דְלָא אִתְגְלֵי לֵיהּ פִתְגַם נְבוּאָה דַיְיָ:

מְצוּדַת דָּוִד טרם ידע. עדיין לא ידע חכמת אלהות בהיותו עודנו נער, כי אם ידע, היה אם כן מכיר קול נבואה: וטרם יגלה. עד הנה, עדיין לא נגלה אליו ה׳ לדבר בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן טרם. עדיין לא, כמו (שמות י ז): הטרם תדע:

ח וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא־שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאוֹסִיף יְיָ לְמִקְרֵי שְׁמוּאֵל בִּתְלִיתָאָה וְקָם וַאֲזַל לְוַת עֵלִי וַאֲמַר הָא אֲנָא אֲרֵי קְרִיתָא לִי וְסַבַּר עֵלִי אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ מִתְקְרֵי לְרַבְיָא:

מְצוּדַת דָּוִד בשלישית. בפעם שלישית:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויבן. מלשון בינה:

ט וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם־יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל אֱזִיל שְׁכוּב וִיהֵי אִם יִקְרֵי לָךְ וְתֵימַר מַלֵיל יְיָ אֲרֵי שְׁמַע עַבְדָךְ וַאֲזַל שְׁמוּאֵל וּשְׁכִיב בְּאַתְרֵיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד אם יקרא. אם יוסיף לקרוא עוד:

י וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם־בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ׃

רַשִׁ״י ויאמר שמואל דבר. ולא הזכיר שם מקום כמו שציוהו עלי, אמר שמא קול אחר הוא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִתְגְלֵי יְיָ וְאִתְעַתַּד וּקְרָא כִזְמַן בִּזְמַן שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַאֲמַר שְׁמוּאֵל מַלֵל אֲרֵי שְׁמַע עַבְדָךְ:

רַלְבַּ״ג והנה הודיעהו הש"י בדרך הנבואה הרע לעתיד לבא על ישראל עת מלחמת פלשתים שמתו בה רבים מישראל ולוקח ארון האלהים ומתו חפני ופינחס והרע העתיד לבא לנוב עיר הכהנים כי מתו בה בית עלי מלבד אביתר על יד שאול וידמה שלזה אמר החל וכלה כי התחלת הפורעניות היה במלחמה שמת בה חפני ופנחס וכלוי הפורעניות היה בענין נוב עיר הכהנים:

מְצוּדַת דָּוִד דבר. ולא אמר דבר ה׳ כאשר הורהו עלי, כי חשב פן עם כל זאת לא ה׳ דבר בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן כפעם בפעם. רצה לומר כמו בפעמים הקודמים: שמואל שמואל. הכפל בא לזרז את הנקרא:

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו׃

רַשִׁ״י עושה דבר. היא לקיחת הארון ביד פלשתים: תצלינה. לשון צלצלים, טנטיני"ר בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל הָא אֲנָא עָבִיד פִתְגָמָא בְּיִשְׂרָאֵל דְכָל דְיִשְׁמְעִינֵיהּ יִצְלָן תַּרְתֵּין אוּדְנוֹהִי:

רַלְבַּ״ג ואמר כי כל שומעו תצלינה שתי אזניו להפלגת קושי הענין הזה יהיה הקול ההוא מרעיד האנשים וכאילו מחוזק הקורא מהקול ההוא תתחדר הצלילה וההברה באוזן:

מְצוּדַת דָּוִד תצלינה שתי אזניו. ירעדו אזניו מגודל החרדה, והכונה היא על לקיחת הארון:

מְצוּדַת צִיּוֹן תצלינה. ענין תנועה ורעדה, כמו (חבקוק ג טז): לקול צללו שפתי:

יב בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל־עֵלִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה׃

רַשִׁ״י החל וכלה. אותו היום תתחיל גזירתי על בית עלי, שימותו חפני ופנחס, ומכאן ואילך אכלה גזירתי ואשלימה עליהם מדור אל דור, להמיתם אנשים בני שמנה עשרה שנה: החל וכלה. אקומיינצ"ט אאישפליימנ"ט בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּיוֹמָא הַהוּא אֲקַיֵם עַל עֵלִי יַת כָּל דִי מַלֵלִית עַל בֵּיתֵיהּ אֱגַמֵר וְאֵישֵׁיצֵי:

מְצוּדַת דָּוִד אקים. אתחיל לקיים דברי איש האלהים אשר דבר בשם ה׳: החל וכלה. אז בעת לקיחת הארון יתחיל הפורעניות, כי ימותו שני בניו במלחמה ההיא, וכן אכלה לקיים כל דברי הנבואה:

יג וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי־שֹׁפֵט אֲנִי אֶת־בֵּיתוֹ עַד־עוֹלָם בַּעֲוֺן אֲשֶׁר־יָדַע כִּי־מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם׃

רַשִׁ״י כי מקללים להם בניו. מקללים 'לי' היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב: מקללים. מקילים, וכן כל קללה, לשון קלות ובזיון הוא: ולא כהה. לא הכהה פניהם להעבירם מגדולתן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַוֵיתִי לֵיהּ אֲרֵי מִתְפְּרַע אֲנָא מִן אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ עַד עַלְמָא בְּחוֹבִין דִידַע אֲרֵי מַרְגְזִין לְהוֹן בְּנוֹהִי וְלָא כִהָה בְּהוֹן:

רַלְבַּ״ג מקללים להם בניו ולא כהה בם. הרצון בזה שהוא ידע שישראל היו מקללים בניו בסבת העושק שהיו עושקים אותם בית עלי ממה שהיו חוטפים מהם מן הזבחים ובעבור העצלה שהיתה בהם מהקרבת הקרבנות אשר הובאו להם עד שכבר ישכבון וקרבנות הנשים הצובאות פתח אהל מועד לא קרבו עדיין והנה לא הוכיחם עלי על זה באופן שימנעו מעשות כן אבל אמר להם אל בני כי לא טובה השמועה וגו', ולא דקדק אחר זה שיוסרו מאלו החטאים:

מְצוּדַת דָּוִד והגדתי לו. רצה לומר: הלא מאז הגדתי לו על ידי איש אלהים שאשפוט את ביתו: בעון. בעבור העון אשר יודע הוא מה שבניו מקילים ובוזים כבודי, ולא מיחה בהם כראוי ומלת ׳להם׳ היא תקון סופרים, והרי הוא כאלו נאמר לי. או רצה לומר שאת עצמם מקללים ברוע מעשיהם, כי ענוש יענשו, והקללה תבא עליהם: ולא כהה בם. רצה לומר: אף בשמוע דברי איש האלהים, עם כל זאת לא חש ולא גער בבניו להכהות מראות פניהם לביישם ברבים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מקללים. ענין בזיון, כמו (מלכים א ב ח): קללה נמרצת. או הוא מלשון קללה ממש: כהה. ענין חושך:

יד וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם־יִתְכַּפֵּר עֲוֺן בֵּית־עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד־עוֹלָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבְכֵן קַיֵמִית לְבֵית עֵלִי אִם יִשְׁתַּבְקוּן חוֹבֵי בֵית עֵלִי בְּנִכְסַת קוּדְשִׁין וּבְקָרְבְּנִין עַד עַלְמָא:

רַלְבַּ״ג ולכן נשבע השם לבית עלי שלא יתכפר להם עונם באמצעות קרבנות כאלו תאמד זבח ומנחה כי כלם באים לכפרה ולזה היתה סמיכה על ראש השלמים להעיר שגם הם באים לכפרה ומזה המקום דקדקו רבותינו ז"ל שהכפרה לא תשלם לבית עלי בזבח ובמנחה ואולם תשלם במה שהוא יותר טוב מהם והוא העסק בתורה ובגמילות חסדים ומזה המקום יותר הספק איך ענש הש"י האנשים שלא חטאו מפני חטא אבותיהם וזה כי זה העונש לא היה אלא למי שלא ידע את ה' מהכהנים שהוא אוחז את חטא אבותם אמנם מי שהתעסק מהם בידיעת הש"י ינצל מזה העונש אלא שכבר ימשך לו עונש מה במקרה בעבור חטא אבותיו והוא שלא תהיה לו שררה בענין הכהונה מפני היותה סרה מכל משפחתו בחטא האבות:

מְצוּדַת דָּוִד בזבח ובמנחה. כי אין קטיגור נעשה סניגור, על כי חטאם היה בדבר הקרבנות, אולם בתשובה יכופר עון: עד עולם. העון הזה שמור להם עד עולם לזרעם אחריהם, לקיים בהם ככל דברי הנבואה:

טו וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד־הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח אֶת־דַּלְתוֹת בֵּית־יְהוָה וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת־הַמַּרְאָה אֶל־עֵלִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁכַב שְׁמוּאֵל עַד צַפְרָא וּפְתַח יַת דָשֵׁי בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וּשְׁמוּאֵל דָחֵיל מִלְחַוָאָה יַת חֵיזוּ נְבוּאֲתָא לְעֵלִי:

מְצוּדַת דָּוִד ויפתח. פתח הדלתות כמנהגו, ולא הלך להגיד הנבואה לעלי, כי פחד ממנו לבשרו בשורה קשה:

מְצוּדַת צִיּוֹן המראה. מראה הנבואה:

טז וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת־שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּקְרָא עֵלִי יַת שְׁמוּאֵל וַאֲמַר שְׁמוּאֵל בְּרִי וַאֲמַר הָא אֲנָא:

יז וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל־נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה־לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ׃

רַשִׁ״י כה יעשה לך. כאותה קללה עצמה, שלא יהיה לך בנים הגונים, וכן עלתה בו, ואף על פי שהגיד לו ולא כחד, מכאן אמרו (מכות יא א): קללת חכם אפילו על תנאי היא באה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר מַה פִּתְגָמָא דְמַלֵיל עִמָךְ לָא כְעַן תְּכַסֵי מִנִי כְּדֵין יַעְבֵּיד לָךְ יְיָ וּכְדֵין יוֹסִיף אִם תְּכַסֵי מִנִי פִּתְגָם מִכָּל פִּתְגָמָא דְמַלֵיל עַמָךְ:

רַלְבַּ״ג כה יעשה לך אלהים וכה יוסף. הוא לשון קללה והרצון בו כה יעשה לך אלהים רעה כי לא היה יודע עלי שיהיה ענין הנבואה הזאת דבר קללה ויורה על אמתת זה הפירוש מה שאמר בן הדד כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף, ואולם רז"ל הוציאו מזה שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה על דרך הדרש:

מְצוּדַת דָּוִד מה הדבר. רצה לומר אין ספק שה׳ קרא לך עוד, לזאת אשאלך מה דבר בך, ואל תמנע מלהגיד לי: כה יעשה לך אלהים. גזם ולא אמר, וכדומה לזה נמצא הרבה במקרא, והרי הוא כאומר, רעה כזאת וכזאת יעשה לך אלהים, ועוד כזאת יוסיף לך רעה, אם תכחד ממני אפילו דבר אחד מכל דבר ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן תכחד. ענין מניעה והעלמה, כמו (בראשית מז יח): לא נכחד מאדוני:

יח וַיַּגֶּד־לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהוָה הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה׃

רַשִׁ״י ה' הוא. אדון הוא, והכל שלו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַוֵי לֵיהּ שְׁמוּאֵל יַת כָּל פִּתְגָמַיָא וְלָא כַסֵי מִנֵיהּ וַאֲמַר יְיָ הוּא דְתַקִין בְּעֵינוֹהִי יַעְבֵּיד:

מְצוּדַת דָּוִד ולא כחד. אפילו דבר אחד: ה׳ הוא. רצה לומר: הלא הוא ה׳ והכל שלו, ויעשה הטוב בעיניו, כי מי יוכל לומר לו מה תעשה:

יט וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ וְלֹא־הִפִּיל מִכָּל־דְּבָרָיו אָרְצָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּרְבָא שְׁמוּאֵל וּמֵימְרָא דַייָ הֲוָה בְּסַעֲדֵיהּ וְלָא בָטֵיל מִכָּל פִּתְגָמוֹהִי אַרְעָא:

מְצוּדַת דָּוִד ויגדל. בחכמה ויראת ה׳: ולא הפיל וכו׳. רוצה לומר: אפילו דבריו שאמר בעצמו לא בנבואה, לא בטל אותם המקום להיות נופלים בארץ לבל יתקיימו [ואמר במשל, מהזורק דבר מה, ולא יחטיא לנפול בארץ]:

כ וַיֵּדַע כָּל־יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִידַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע אֲרֵי מְהֵימָן שְׁמוּאֵל בְּפִּתְגָמֵי נְבוּאֲתָא דַיָי:

רַלְבַּ״ג כי נאמן שמואל לנביא לה'. למדנו מזה שמי שלא יפיל מכל דבריו ארצה לא יצטרך לנתינת אות או מופת אחר שהוא נביא לפי שזה דבר מיוחד בנבואה ולא ידקדק בשאר ההודעות כמו החלום והקסם והוברי שמים כי הם אם יאמרו אמת לפעמים הנה יכזבו פעמים רבות ואין הענין כן בנבואה כי כל דבריה אמת, וכבר יתבאר באיזה סוג מן הדברים יצדק זה בנבואה ובאיזה מהם לא יצדק כי ידמה שמה שתגיד הנבואה בקצת הטובות והרעות האנושיות יקרה שלא יתקיים כשנעתקו האנשים שבא להם הייעוד מהטוב אשר בא להם בעבור הייעוד הטוב או מהרע אשר בא להם בעבור הייעוד הרע:

מְצוּדַת דָּוִד כי נאמן שמואל. כי לפעמים אף אם באה הנבואה למי, היא חוזרת ונפסקת, אבל שמואל היה מוחזק לנביא המתקיים:

מְצוּדַת צִיּוֹן נאמן. מתקיים, כמו (לעיל ב לה): בית נאמן:

כא וַיֹּסֶף יְהוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי־נִגְלָה יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יְהוָה׃

רַשִׁ״י כי נגלה ה' אל שמואל. לפי שאמר למעלה ודבר ה' היה יקר בימים ההם, אמר כאן כי מעתה בשביל שמואל, נגלה ושנה והרגיל להגלות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאוֹסִיף יְיָ לְאִתְגָלָאָה בְשִׁילֹה אֲרֵי אִתְגְלֵי יְיָ לִשְׁמוּאֵל בְשִׁילוֹ בְּפִתְגָמָא דַיָי:

רַלְבַּ״ג והנה זכר שכבר הוסיף ה' להראה בשילה לשמואל והיה דבר שמואל לכל ישראל בחיי עלי בעניני הנבואה ובזה האופן היה מנהיג אותם גם בחיי עלי כי כבר נתפרסם להם שהוא היה נביא אמת:

מְצוּדַת דָּוִד ויסף כו׳. רצה לומר: עם שלפני זה היה דבר ה׳ יקר, אבל לאחר זה הוסיף ה׳ להראה בשלה גם לשאר בני הנביאים: כי נגלה. והסבה היתה, על שנגלה ה׳ אל שמואל, ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה, וחלה גם על יתר בני הנביאים בדבר ה׳. רצה לומר: לא שראה שום מראה, כי אם נגלה אליו בדבריו וקולו אשר שמע:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.