תְּהִלִּים קג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ׃

רַשִׁ״י ברכי נפשי. חמשה ברכי נפשי יש כאן כנגד חמשה עולמו' שאדם דר בהם כמו שאמרו רבותינו במסכ' ברכות דר במעי אמו ינק משדי אמו וכן כלם:

אִבְּן עֶזְרָא לדוד ברכי נפשי את ה' - היא הנשמה העליונה. וכל קרבי – יקרא הגוף שהוא הבשר. ומלת ברכי – משרתת אחרת, וכן הוא: ברכי נפשי את ה' וברכי כל קרבי את שם קדשו, והנה הזכיר שם העצם שהוא הכבוד עם הנפש שהוא הכבוד, כי הנשמה הוא כבוד הגוף, כי אין הגוף נחשב למאומה רק בעבור הנשמה, על כן הזכיר בגלוי שם העצם עם הנפש והשם עם הגוף, כי כן כתוב וכל קרבי שהם מן הגוף את שם קדשו ולא הזכיר עם הקרבים שם העצם בגלוי רק בהעלם.

מְצוּדַת דָּוִד וכל קרבי. איברי הפנימים גם המה יברכו את שם קדשו:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרבי. הם האיברים הפנימים כמו וקרבי לקיר חרש (ישעיה וז):

ב בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה וְאַל־תִּשְׁכְּחִי כָּל־גְּמוּלָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא ברכי - הזכיר הראשון שהיא חייבת לברכו בעבור כבודו והשני בעבור שהטיב לו כאשר הזכיר: אל תשכחי כל גמוליו שגמלך, או הזכיר פעמים זמן אחר זמן ורגע אחר רגע.

מְצוּדַת דָּוִד כל גמוליו. גמול טובה שגמל עמך:

ג הַסֹּלֵחַ לְכָל־עֲוֺנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלֻאָיְכִי׃

אִבְּן עֶזְרָא הסולח - הטעם: כי בעבור עונו היה בן מות והשם הוכיחו בתחלואים ליסרו לשוב להנחם על עונו ויפדהו משחת, וזה מפורש בדברי אליהוא, ויו"ד עוניכי כיו"ד תחלואיכי נוסף דרך צחות.

מְצוּדַת צִיּוֹן עונכי. עונך והיו״ד יתירה וכן תחלואיכי חייכי המעטרכי נעוריכי בכולם היו״ד יתירה והיא דרך צחות הלשון:

ד הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים׃

אִבְּן עֶזְרָא הגואל - כמה פעמים היה מוכן למות וחשב בחליו שימות. וטעם המעטרכי – שנהלו בחליו לאט בחסד וברחמים.

מְצוּדַת צִיּוֹן המעטרכי. מל׳ עטרה:

ה הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי׃

רַשִׁ״י תתחדש כנשר נעוריכי. כנשר הזה שמחדש כנפיו ונוצה משנה לשנה, ויש מדרש אגדה על מין נשר שכשמזקין חוזר לנערותו:

אִבְּן עֶזְרָא המשביע - הטעם: כי הרופא הוא השם לבדו והוא המשביע לו על דעת אדם רופא שיאכל כך ולא יאכל כך. הטעם המשביע – כי משפט החולה לזהם חייתו לחם. ופירוש עדיך – פיך כמו עדיו לבלום. ולפי דעתי: כאשר הנפש כבוד לגוף כן היא כמו עדי. והנה הטעם המשביע בטוב נפשך, כנגד תשבע נפשי. וטעם תתחדש כנשר נעוריכי – אמר ר' משה: כי הוא חסר יו"ד כדרך ותעשי הרעות ותוכל. ויש אומרים: כי הנשר כל מה שיגדל ויבוא בימים תגדל עצמתו וכן הוא תתחדשי בה עצמות הנעורים כנשר. ויתכן היות מלת נעורים כמו נשים ובא תתחדש, כדרך: בנות צעדה עלי שור. והזכיר נעורים בחליו, כמו: ישוב לימי עלומיו.

מְצוּדַת דָּוִד כנשר. כמו הנשר מחדש כנפיו מעשר שנים לעשר שנים חוזר הוא לימי נעוריו כן תתחדש ימי נעורים באמיץ כח ובבריאות:

מְצוּדַת צִיּוֹן עדיך. הפה תקרא כן כמו עדיו לבלום (לעיל ל״ב):

ו עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכָל־עֲשׁוּקִים׃

אִבְּן עֶזְרָא עשה - זאת היא הברכה שידע באמונת הלב, כי השם עושה צדקות הוא וצדיק בכל דרכיו. וטעם זה, בעבור שהזכיר התחלואים הזכיר השם בצדק ואמונה עמו, והנה הזכיר כי יעשה דין צדק אם יעות האדם דרך ישר והוכח במכאוב, וזה הוא מי שהוא חייב לבוראו וכן ברואים לברואים כמוהם יעשה משפט, על כן: ומשפטים לכל עשוקים.

מְצוּדַת דָּוִד ומשפטים. עושה משפט לכל עשוקים:

מְצוּדַת צִיּוֹן עשוקים. מלשון עושק וגזל:

ז יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו׃

רַשִׁ״י יודיע דרכיו. מודיע דרכיו למשה:

אִבְּן עֶזְרָא יודיע - עתיד תחת עבר, כדרך יעשו עגל בחורב והדרכים הם הנזכרים בפסוק ויעבור ה' על פניו. לבני ישראל עלילותיו - ביד משה.

מְצוּדַת דָּוִד יודיע. דרכי טובו הודיע למשה: לבני וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן עלילותיו. מעשיו:

ח רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חָסֶד׃

אִבְּן עֶזְרָא רחום - הזכיר מהשלש עשרה מדות מה שצריך לו על דבר תחלואיו כאשר עשה משה בעת תפלתו, כי לא הזכיר רחום וחנון ולא ה' נוצר חסד לאלפים וכבר פירשתי הטעם במקומו, ודוד הזכיר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד. והזכיר נוצר חסד לאלפים וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו. והזכיר נושא עון ופשע וחטאה וזהו לא כחטאינו ולא כעונותינו הרחיק ממנו את פשעינו. וטעם רחום – שיתכן עלילות לשמור עבדו טרם בוא הרעה עליו. חנון - להושיעו בצעקו אליו. וארך אפים - להאריך לו. ורב חסד - שלא יפסיק חסדו.

מְצוּדַת דָּוִד רחום וגו׳‎. ר״‎ל ואלו הם דרכי טובו, רחום וגו׳‎:

ט לֹא־לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר׃

אִבְּן עֶזְרָא לא, יריב - עם החוטאים ולא יטור לשבים, כי נוטר הוא לאויביו.

מְצוּדַת דָּוִד לא לנצח יריב. אף אם יריב עם החוטאים מ״‎מ לא לנצח יריב כי ישוב ירחם:

מְצוּדַת צִיּוֹן יטור. ענין שמירת האיבה בלב כמו לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח):

י לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֺנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא לא - שתף דוד עמו אחרים, כי עם הכל יעשה חסד. והנה כעוונותינו, כנגד הסולח לכל עוניכי.

מְצוּדַת דָּוִד לא כחטאינו. אף גמול העונש לא יעשה בערך החטא:

מְצוּדַת צִיּוֹן גמל. ענין תשלום השכר:

יא כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - אין גובה למראה העינים יותר מגובה שמים ומזרח רחוק ממערב כפל הגובה. והנה טעם חסדו, פירוש רב חסד.

מְצוּדַת דָּוִד כגבוה. כערך רוב גבהות השמים על הארץ כן הוא רוב התגברות חסדו על יריאיו כי אף אם חטאו ליראים יתחשבו מול הסרים מה׳‎:

יב כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת־פְּשָׁעֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כרחוק - טעם הרחיק כמה פעמים עשה כן בשובנו אליו.

מְצוּדַת דָּוִד הרחיק. כי מעביר ראשון ראשון ומוחל עליהם:

יג כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא כרחם - פירוש רחום וחנון ה' וטעם על יריאיו – כמו: ורחמתי את אשר ארחם.

יד כִּי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי־עָפָר אֲנָחְנוּ׃

רַשִׁ״י זכור כי עפר אנחנו. זכור הוא ולא שכח שאנחנו עפר ויודע שאנוש כחצר ימיו וגו':

אִבְּן עֶזְרָא כי, יצרנו - תולדתינו וזה כולל לכל אשר הזכיר, כי הוא נושא עון ופשע וחטאה ותחסר מלת לפניו וכן הוא זכור הוא לפניו. וטעם כי עפר אנחנו – כי העצמות הם מוסדות הגוף והם קרות ויבשות כמתכונת העפר.

מְצוּדַת דָּוִד יצרנו. יצירתנו אשר הוא מעפר וא״‎א להפרד מכל וכל מתאוות הגוף: זכור. ותמיד זכור לפניו שאנחנו עפר וכפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן יצרנו. מלשון יצירה ובריאה:

טו אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ׃

אִבְּן עֶזְרָא אנוש - ועוד כי ימי אדם מעטים וידמה זמן הילדות לציץ.

מְצוּדַת דָּוִד אנוש. ר״‎ל עם כי ימי האדם חולפים מהרה כחציר המתייבש מהר מחום השמש: כציץ. כמו פרחי השדה הכלים במעט זמן כן הוא פריחת האדם והצלחתו:

טז כִּי רוּחַ עָבְרָה־בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא־יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׃

רַשִׁ״י רוח עברה בו. אם עברה חולי של מיתה:

אִבְּן עֶזְרָא כי רוח - תעבור בציץ ותיבשנו וכאילו לא היה וככה האדם. וטעם לא יכירנו – כי המקומות יפרישו בין הפרטים, כי אין גוף בלא מקום ולא יעכב שנים מקומות.

מְצוּדַת דָּוִד כי רוח. כאשר עברה בו רוח קימעא של זעם אז אינו עוד בעולם ואם היה חוזר למקומו לא היו מכירים בו באנשי מקומו כי נשכח מלבם וכאומר אם כן הוא פן יאמר האדם איה א״‎כ חסד האל:

יז וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם עַל־יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃

אִבְּן עֶזְרָא וחסד - זהו שכר הצדיקים שהוא לנצח והזכיר בתורה לאוהביו שהם במעלה הגבוהה ואחר כן - לשומרי מצותיו - מיראה וככה פירושו פה ליראיו והם שומרי בריתו רק זוכרי פיקודיו, הם האוהבים כי לעולם פיקודיו לפניהם ובלבם לא ישכחו רגע אחד.

מְצוּדַת דָּוִד וחסד. כאומר לא כן הוא כי חסד ה׳‎ על יראיו מכל אומה ולשון מהעולם הזה עד עולם הנשמות ושמורה לו החסד על העולם ההוא: וצדקתו. צדקת ה׳‎ על יראיו שמורה היא לבני בנים ולא יבוטל א״‎כ החסד לא בעוה״‎ז ולא בעוה״‎ב:

יח לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם׃

אִבְּן עֶזְרָא [וחסד - זהו שכר הצדיקים שהוא לנצח והזכיר בתורה לאוהביו שהם במעלה הגבוהה ואחר כן -] לשומרי מצותיו - מיראה וככה פירושו פה ליראיו והם שומרי בריתו רק זוכרי פיקודיו, הם האוהבים כי לעולם פיקודיו לפניהם ובלבם לא ישכחו רגע אחד.

מְצוּדַת דָּוִד לשומרי. מוסב למעלה לומר לבני הבנים אשר הם שומרי בריתו: ולזכרי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

יט יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׃

רַשִׁ״י משלה. מושלת:

אִבְּן עֶזְרָא ה' - הטעם: בעבור שהזכיר שחסד השם על יראיו מעולם ועד עולם בלי הפסק, נתן ראיה לדבריו כי נכון הוא, כי השם בלי שינוי וכסאו נכון בשמים שהם עומדים ומלכותו בכל משלה - בעליונים ובשפלים.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ בשמים. ר״‎ל על כי הכין כסאו בשמים ממעל לכן אף לזה משלה מלכותו בכל כי אף אם חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה:

כ בָּרֲכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ברכו - בעבור שהזכיר השמים, הזכיר הדרים בו והם המלאכים שאינם גוף, כי על ידם תבאנה הגזרות מהשמים, כדבר סנחריב. ומשה אמר: וישלח מלאך פניו ויושיעם, ומלאך פניו הושיעם. גבורי כח - כי אין יכולת בנברא לעמוד מפניהם והמלאך שבא אל יעקב מצווה היה. וטעם לשמוע בקול דברו – כי אינם כבני אדם שיקוו מהשם שכר בעשותם דברו, רק זה הוא שכרם ותענוגם ותפארתם לשמוע בקול דברו.

מְצוּדַת דָּוִד לשמוע. ר״‎ל לא יעשו בעבור קבול שכר כי עושים דברו בעבור לשמוע בקול דברו וזה כל מגמתם:

כא בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל־צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ברכו, צבאיו - הם צבא השמים העליונים. ומשרתיו – והם השבעה, שהם בשבעה מעונות.

מְצוּדַת דָּוִד כל צבאיו. צבא השמים כוכבים ומזלות:

כב בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל־מַעֲשָׂיו בְּכָל־מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה׃

רַשִׁ״י ברכו ה' כל מעשיו. אשר הם בכל מקומות שממשלתו שם:

אִבְּן עֶזְרָא ברכו - כל מעשיו הם המתכות והצמחים וכל החיים כי הוא המושל בכם ואחר כן השלים כאשר החל ברכי נפשי את ה'.

מְצוּדַת דָּוִד בכל מקומות. אשר הם בכל מקומות ממשלתו והוא כל העולם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.