כניסה

תְּהִלִּים קח

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד׃

ב נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף־כְּבוֹדִי׃

רַשִׁ״י נכון לבי. נאמן עמך: אף כבודי. הוא מה שאני משורר לך ד"א אף כבודי. אף לפי כבודי לא אמנע לשורר לו ולא אחלק לעצמי כבוד:
אִבְּן עֶזְרָא [שיר מזמור לדוד -] נכון לבי - שאשיר. אף כבודי - נכון, כדרך שמח לבי ויגל כבודי. ורבי משה אמר: אף כבודי תזמר.
מְצוּדַת דָּוִד אלהים. אתה אלהים הנה לבי נכון עמך להאמין בך ולזה אשירה ואזמרה לך: אף כבודי. אף נשמתי תשיר לה׳‎ כפי רוחניותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן כבודי. כן תקרא הנשמה:

ג עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר׃

רַשִׁ״י אעירה שחר. דרך שאר מלכים השחר מעוררם ואני מעורר את השחר שאני קם חצות לילה שהנבל והכנור מעוררני כמו שאמרו רבותינו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו והוא מנגן מאליו:
אִבְּן עֶזְרָא עורה - דרך משל שיעיר הנבל מאליו בעת שיאיר השחר. ורבי משה אמר: כי אעירה פועל יוצא, כמו וירעני. וטעם עורה הנבל – כי אני אעירך בשחר.
מְצוּדַת דָּוִד עורה. אמר בדרך מליצה אתה הנבל וכנור עורה את עצמך לזמר לה׳‎ בעת אעירה אותך בשחר:

ד אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּל־אֻמִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא אודך - אמר: אזמרך בשחר במסתרים, גם אזמרך ביום בגלוי:
מְצוּדַת צִיּוֹן בלאומים. באומות:

ה כִּי־גָדוֹל מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃

רַשִׁ״י מעל שמים. וכתוב אחד אומר (לעיל נ"ז) עד שמים פירשו רבותינו כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה:
אִבְּן עֶזְרָא כי מעל - יותר. וטעם ועד שחקים – שאין העין רואה גבוהים מהם.
מְצוּדַת דָּוִד מעל שמים. חסדך עולה מעל השמים ר״‎ל יותר גדולה מערך גבהות שמים: אמתך. אמתת הבטחתך גדולה כערך גבהות השחקים:

ו רוּמָה עַל־שָׁמַיִם אֱלֹהִים וְעַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא רומה - הטעם אזמרך בלאומים וזאת היא זמירתי שאודיע כי גדול מעל שמים חסדך ואתה אלהים הראה שאתה רם על השמים בהושיעך אותי, על כן אחריו למען. שאר המזמור פירשתיו במזמור: על שושן עדות והוא במזמור ששים.
מְצוּדַת דָּוִד רומה. הרם עצמך לשבת על השמים ר״‎ל הראה לכל שאתה יושב בשמים ממעל ומשלה ידך בתחתונים כי אפילו חלש למעלה לגבור יחשב וכמ״‎ש גבור למעלה: ועל. הראה על כל הארץ כבודך:

ז לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׃

רַשִׁ״י וענני. שכל עמך וידידיך תלוין בי:
מְצוּדַת דָּוִד למען. בכדי שידידיך יחלצון הושיעה למו בימינך וענה אף לי:
מְצוּדַת צִיּוֹן יחלצון. ענין הוצאה:

ח אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד׃

רַשִׁ״י אלהים דבר בקדשו. שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו, (עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח): אחלקה שכם. אחלקה ארץ אויבי לישראל, שכם חלק כמו (בראשית מ״ח:כ״ב) שכם אחד על אחיך, (ועמק סכות אמדד):
מְצוּדַת דָּוִד דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע״‎י נביאיו שאעלוז ואשמח במלכותו כי אנצח את העובדי גלולים: אחלקה. מקומות העובדי גלולים אחלק חלקים לישראל בחבל המדה:
מְצוּדַת צִיּוֹן שכם. ענין חלק כמו כי תשימני שכם (לעיל כא):

ט לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי׃

מְצוּדַת דָּוִד לי גלעד. כי ראה ברוה״‎ק שבימי רחבעם תחולק המלוכה לכן אמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי: מעוז ראשי. החוזק לשמור ראשי מן האויב: מחוקקי. יהיו שרים שלי הכל ממני:
מְצוּדַת צִיּוֹן מחוקקי. השרים נקראים מחוקקים כי הם ישימו החוקים:

י מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי־פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע׃

רַשִׁ״י מואב סיר רחצי. כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו: על אדום אשליך. עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי: אתרועע. אריע להם קול ליראם מפני:
מְצוּדַת דָּוִד סיר רחצי. ר״‎ל אעשה בהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ: עלי פלשת. על פלשתים אריע בקול להומם ולהפחידם:
מְצוּדַת צִיּוֹן סיר. קדרה: נעלי. מלשון מנעול הסוגר: עלי פלשת. כמו על פלשת: אתרועע. מל׳ תרועה:

יא מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד־אֱדוֹם׃

רַשִׁ״י מי יובילני. לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים, מי שנחני כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף:
מְצוּדַת דָּוִד מי יובילני. מי הוא הנותן כח בידי לכבוש עיר מבצר ומי נחני עד אדום:
מְצוּדַת צִיּוֹן יובילני. ענין הבאה: נחני. נהג אותי:

יב הֲלֹא־אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ׃

מְצוּדַת דָּוִד הלא אלהים. הלא כל זה הוא ממך אלהים אשר זנחתנו עד הנה ולא יצאת בצבאותינו ר״‎ל כמו הצרה שהיינו בה מאז היתה על אשר זנחתנו כן התשועה היא ממך ולא בדרך מקרה:
מְצוּדַת צִיּוֹן זנחתנו. עזבתנו: בצבאותינו. בצבא היוצא במלחמה:

יג הָבָה־לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם׃

מְצוּדַת דָּוִד הבה. אתה תן לנו עזרה מן הצר הצורר והמכחיש בך כי תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת:
מְצוּדַת צִיּוֹן הבה. תנה: עזרת. כמו עזרה:

יד בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ׃

מְצוּדַת דָּוִד באלהים. בעזר אלהים נעשה כח להתחזק שהוא ירמוס את הצרים לנו:
מְצוּדַת צִיּוֹן חיל. כח ואומץ: יבוס. ענין רמיסה ודריסה כמו כפגר מובס (ישעיה יד):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.