תְּהִלִּים קל
גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
שיר המעלות ממעמקים - טעם ממעמקים - בעבור היות ישראל בגלות ודלות וקלות ושפלות.
מְצוּדַת דָּוִד
ממעמקים. מתוך עומק הצרות קראתי לך ה׳:
ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃
אִבְּן עֶזְרָא
אדני - בעבור היותו במעמקים, צועק שמעה בקולי.
מְצוּדַת צִיּוֹן
קשובות. ענין שמיעה:
ג אִם־עֲוֺנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃
אִבְּן עֶזְרָא
אם - הטעם: הושיעני מהרה ואל תזכור לי עונות שעברו כי לא אוכל לענות ולהשיב.
מְצוּדַת דָּוִד
אם עונות תשמר. אם לא תמחול ותשמור אותם להפרע עליהם גמול מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי הלא רבו מאוד:
ד כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃
רַשִׁ״י
כי עמך הסליחה. לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר (שמות כ״ג:כ״א) כי לא ישא לפשעכם: למען תורא. על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - הטעם כאשר תסלח לעוני - ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם, ואם לא תסלח - לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם.
מְצוּדַת דָּוִד
כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ״ש כי לא ישא לפשעכם (שמות כג): למען תורא. כ״א מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תורא. מל׳ מורא:
ה קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃
רַשִׁ״י
קויתי ה' קותה נפשי. קווי אחר קווי כעין (לעיל כ"ז) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה כעין משומרים לבקר שומרים לבקר:
אִבְּן עֶזְרָא
קויתי - לשמוע בקולו. ולדברו - לגזירותיו.
מְצוּדַת דָּוִד
קויתי ה׳. קויתי אל ה׳: קותה נפשי. כפל הדבר להתמדתו:
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃
רַשִׁ״י
נפשי לה' משומרים לבקר. הריני מן המצפים לגאולה: שומרים לבקר. מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ, (מצאתי):
אִבְּן עֶזְרָא
נפשי - קותה לה' יותר משומרים החומות לבקר, וטעם להזכירו פעמים, כי הם מחזיקים נפשם ומנחמים לבם כי ישנו לבקר.
מְצוּדַת צִיּוֹן
משומרים. מל׳ שומר או הוא ענין תקוה והמתנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז):
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה כִּי־עִם־יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃
אִבְּן עֶזְרָא
יחל - לשון הציווי מהבנין הכבד וזה דברי המשורר יוכיח ישראל וכמה בני אדם פדה.
מְצוּדַת דָּוִד
יחל ישראל. אתה ישראל קוה אל ה׳ כי עמו החסד: והרבה. הלא פדה אותך רבות פעמים וכמו כן יפדה אותך גם עתה כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו:
ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו׃
אִבְּן עֶזְרָא
והוא יפדה - אותך מכל עונותיו, כנגד אם עונות תשמר יה.
מְצוּדַת דָּוִד
והוא יפדה את ישראל וגו׳. ר״ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העין:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.