תְּהִלִּים קלב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר־יְהוָה לְדָוִד אֵת כָּל־עֻנּוֹתוֹ׃

רַשִׁ״י שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו. ענוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום:

אִבְּן עֶזְרָא שיר המעלות - יתכן שזה השיר חברו דוד בהתכסותו בשק הוא וזקני ישראל בהיות הדבר בעם ולא מצא מקום להקריב קרבן בעד ישראל, כי מקום המשכן רחוק היה. זכור, עונותו - מגזרת עינוי והוא שם מהבנין שלא נקרא שם פועלו.

מְצוּדַת דָּוִד זכור ה׳‎ לדוד. התפלל על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו אשר טרח למצוא מקום אשר יבנה שם המקדש:

ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהוָה נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃

אִבְּן עֶזְרָא אשר - אז נשבע. וטעם לאביר יעקב – כי יעקב נדר נדר והשלים נדרו במקום שאמר יהיה בית אלהים.

מְצוּדַת דָּוִד לאביר יעקב. לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב״‎ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים:

מְצוּדַת צִיּוֹן לאביר. ענין חוזק כמו ומשך אבירים בכחו (איוב כד):

ג אִם־אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם־אֶעֱלֶה עַל־עֶרֶשׂ יְצוּעָי׃

אִבְּן עֶזְרָא אם - נדר שלא יבא אל ביתו לירושלם ולא יעלה על ערש שהוא יציע לו.

מְצוּדַת דָּוִד אם אבוא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר וגו׳‎: באוהל ביתי. באוהל המוכן לבית שבתי הראוי למלך: ערש יצועי. מטה המוצעת כפי הראוי לי:

מְצוּדַת צִיּוֹן ערש. מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג׳:י״א): יצועי. מל׳ מצעות המטה כמו חללת יצועי (בראשי׳ מט):

ד אִם־אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה׃

אִבְּן עֶזְרָא אם - בכל כחו. והנכון שהיא שנת צהרים וכבר הזכרתי דעתי במלת שנת שהיא קמוצה, כמלת עזי וזמרת יה.

מְצוּדַת דָּוִד אם אתן שנת. ר״‎ל להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש וגם זה הוא ענין שבועה וגו׳‎: לעפעפי. כפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן לעפעפי. הוא אישון העין: תנומה. היא שינה קלה:

ה עַד־אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃

רַשִׁ״י עד אמצא מקום. עד שיודע היכן יהיה מקום מקדש (מצאתי):

אִבְּן עֶזְרָא עד אמצא - ידענו כל הארץ לשם היא כולה, רק יש מקומות נכבדים שהם יותר נכבדים, על כן: וזה שער השמים.

מְצוּדַת דָּוִד עד אמצא. עד אשר אדע איה המקום המוכן לבה״‎מ:

ו הִנֵּה־שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי־יָעַר׃

רַשִׁ״י שמענוה. הבשורה: באפרתה. במקום החשוב והמעולה כמו (שמואל א א׳:א׳) בן תחו בן צוף אפרתי חשוב אבגינוס, ד"א שמענוה באפרתה בספר יהושע (ט"ו) שבא מאפרים, בכל התחומין הוא אומר (שם) ועלה הגבול ותאר הגבול וכאן הוא אומר ועלה הגבול אל כתף היבוסי ירושלים נמצאת ירושלים גבוה מכל הארצות והוא ראוי לבית המקדש שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום וגו' מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל כך נדרש בשחיטת קדשים: מצאנוה בשדי יער. בגבול בנימן שנמשל לחית היער שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז):

אִבְּן עֶזְרָא הנה - אמר רבי משה: שמענוה על ידי דוד שהיה מאפרתה. והנכון בעיני: כי בימים שעברו היו אומרים בני איש ששמענו מפי נביאים, כי המקום הנבחר קרוב הוא אל בית לחם אפרתה, רק המקום לא נודע אם מזרח בית לחם או מערבו או לצפונו או לדרומו, וידוע כי עד היום אין בין ירושלם ובין בית לחם רק כמו שלש פרסאות. בשדה יער - ששם גורן ארונה היבוסי.

מְצוּדַת דָּוִד הנה שמענוה באפרתה. עוד הייתי באפרת מקום מולדתי כי היא בית לחם כמ״‎ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ואמר כי מאז שמענו כי עתיד להיות מקום נבחר לבה״‎מ אבל לא ידעתי מקומה איה: מצאנוה בשדי יער. עתה הנה מצאתי את המקום בשדי יער הוא גורן ארונה היבוסי והיה גם שם עצי יער כי הוא המקום שנעקד עליו יצחק ובאיל תמורתו נאמר נאחז בסבך בקרניו (שם כב) שנאחז בענפי עצי היער:

ז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃

רַשִׁ״י נבואה. שמה למשכנותיו:

אִבְּן עֶזְרָא נבואה - ראינו ששם בנה דוד מזבח לשם ויכפר על בני ישראל ויענהו השם באש מן השמים, ושם אמר: זה הוא בית אלהים:

מְצוּדַת דָּוִד נבואה. עתה הואיל וידענו המקום נבואה למשכנותיו: להדום רגליו. בה״‎מ קרוי הדום רגלי ה׳‎ ואחז דרך משל כאילו מושבו בשמים ממעל ורגליו יורדים לנוח בבה״‎מ:

מְצוּדַת צִיּוֹן להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב וכן הדום לרגליך (לעיל קי):

ח קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא קומה - דרך משל, קום ולך אל המקום אשר תנוח בו.

מְצוּדַת דָּוִד קומה ה׳‎. לכן קומה והשרה שכינתך אל מקום המנוחה כי עד הנה היה מתהלך מאוהל אל אוהל וממשכן וגו׳‎ אבל המקום ההוא תהיה מקום מנוחה וקבוע עד עולם: אתה וארון עוזך. שכינתך תשרה בה עם הארון אשר הראת לכל את עוזך וכח זרועך בפלשתים בעת לקחו אותו בשבי כמו שכתוב בש״‎א:

ט כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כהניך - הם בני אהרן. וחסידיך - הם הלוים המשוררים. וטעם לאמר על הכהנים בגדי צדק, כי הם מורים את התורה ושופטי ישראל.

מְצוּדַת דָּוִד ילבשו צדק. בגדי כהונה נקראים בגדי צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את החוטאים: וחסידך ירננו. הלוים ירננו בשיר:

י בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃

רַשִׁ״י אל תשב פני משיחך. שלמה בבואו להכניס שם את הארון:

אִבְּן עֶזְרָא בעבור - דבק עם קומה ה'. אל תשב פני משיחך - הוא דוד, כי הטעם כפול כמשפט, פירש טעם בעבור וזה הוא נשבע הטעם כאשר אמרתי, כי השמות הם בכח הפעלים.

מְצוּדַת דָּוִד בעבור וגו׳‎. על עצמו אמר עשה זאת בעבורי וכפל דברו ואמר עוד אל תשב ריקם את פני משיחך לבל שמוע תפלתו:

יא נִשְׁבַּע־יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא־יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָךְ׃

אִבְּן עֶזְרָא נשבע ה' לדוד - שבועה שלא יסור ממנה.

מְצוּדַת דָּוִד נשבע. וגו׳‎ אמת ר״‎ל שבועה אמתית ולא יחזור מהשבועה והשבועה היא שהבטיחו לומר מזרעך אשית מלך לשבת על הכסא שלך:

יב אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ׃

רַשִׁ״י ועדותי זו אלמדם. זו אשר אלמדם:

אִבְּן עֶזְרָא אם, ועדותי - החולם תחת שור"ק או היא מלה זרה מורכבת מלשון יחיד ורבים, כמו: והפלא ה' את מכותך, ומ"ם אלמדם שבה אל בריתי ועדותי, ומלת גם הם ישבו גם בניהם:

מְצוּדַת דָּוִד זו אלמדם. אשר אלמדם ביד הנביאים: גם בניהם. של בניך עד עולם ישבו לכסא המלוכה:

יג כִּי־בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - הזכיר ציון בעבור שנקראה עיר דוד, כי שמח בהגלות לו כי הר בית ה' הוא ציון.

מְצוּדַת דָּוִד כי בחר ה׳‎ וגו׳‎. ר״‎ל הואיל וה׳‎ בחר את ציון ודוד הלא טרח והכין את המקום ההוא לזה יקבל בגמול שכרו את המלכות לו ולזרעו עד עולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן אוה. אויתיה מל׳ תאוה וחשק כמו נפשו אותה ויעש (איוב כ״ג:י״ג):

יד זֹאת־מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד פֹּה־אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ׃

אִבְּן עֶזְרָא זאת - ידבר על לשון השם.

מְצוּדַת דָּוִד זאת מנוחתי. וכה אמר ה׳‎ זאת תהיה מנוחתי עדי עד ופה אשב כי מתאוה אני לה:

טו צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם׃

רַשִׁ״י צידה. מזונה:

אִבְּן עֶזְרָא צידה - הארץ תהיה נעמה ומבורכת. וטעם להזכיר צידה, מגזרת צדה לדרך ובאה זאת המלה על דרך אצל פנה כי ברכה תמצא בכל צדה שיוליכו ממנה העוברים.

מְצוּדַת דָּוִד צידה. מן המקום ההוא אשפיע לברך מזון עדתי ולהשביע אביוני עמי:

טז וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא וכהניה - שהם לובשים בגדי כהונה, אולי הם בגדי צדק ילבישם בגדי ישע, כדרך: הלבישני בגדי ישע - שתהיה ישועה מפורסמת ונראה עליהם כבגד. וחסידיה - הם הלוים.

מְצוּדַת דָּוִד אלביש ישע. ר״‎ל ע״‎י לבישת בגדי כהונה תבוא הישועה כי המה מכפרים ובאה ע״‎י התשועה: וחסידיה. הלוים ירננו בשיר:

יז שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי׃

אִבְּן עֶזְרָא שם - בדרך נבואה כי תעמוד מלכות דוד. ערכתי נר - הטעם כפול, כמו: יערוך אותו אהרן ובניו.

מְצוּדַת דָּוִד שם. בציון אצמיח קרן ממשלה לדוד ר״‎ל שם יתרבה ויתגדל ממשלתו בכל עת ערכתי נר. שם ערכתי נר ר״‎ל הארה וזריחה וממשל רב:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרן. המלה ההיא הושאל לממשלה והתחזקות ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי: ערכתי. ענין סדור:

יח אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ׃

רַשִׁ״י יציץ. יאיר כמו ונוצצים כעין נחושת (יחזקאל א׳:ז׳):

אִבְּן עֶזְרָא אויביו - אמר אלביש בשת אויבי דוד הפך שילביש ישע הכהנים המתפללים בעדו וישוב מלת נזרו למלת שם אצמיח קרן לדוד. יציץ נזרו - כמו יצא ונראה, וכמוהו מציץ מן החרכים.

מְצוּדַת דָּוִד אלביש בושת. יהיו מעוטפים בבושת כלבוש הזה המעטף את כל הגוף: ועליו. על דוד יאיר ויזרח כתר המלכות ר״‎ל תרבה גדולתו למעלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יציץ. מלשון נצוצות וענינו הארה וזריחה וכן ונוצצים כעין נחושת קלל (יחזקאל א׳:ז׳): נזרו. כתרו כמו את הנזר (מ״ב יא):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.