כניסה

תְּהִלִּים קלט

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְהוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע׃

אִבְּן עֶזְרָא למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני - זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו, וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו. ועתה אפרשנו בדרך קצרה בע"ה: החל חקרתני – כדרך: חוקר לב ובוחן כליות, ויכולת לדעת כל סודי.
מְצוּדַת דָּוִד חקרתני. חקרת מחשבות לבי ותדע אותם:

ב אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק׃

רַשִׁ״י בנתה לרעי מרחוק. בנתה מרחוק למושכני אל רעותך וחבתך: לרעי. לקרבני אליך:
אִבְּן עֶזְרָא אתה - תדע שבתי וקומי. והטעם: כי תנועות האדם הפוכות והכל כפי צורך האדם ומחשבתו וחפצו, על כן מלת לרעי כמו מחשבתי וכמוהו: וברעיון לבו בארמית רעיונך על משכבך סליקו ובאה המלה עם למ"ד כמו: הרגו לאבנר. וטעם מרחוק – מזמן רחוק, כמו מרחוק ה' נראה לי. והנה הטעם: קודם רעי, כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך. וטעם להוסיף אתה - כי אתה לבדך תדע מספר כל תנועותי, לא האדם בעצמו.
מְצוּדַת דָּוִד שבתי וקומי. מחשבת שבתי וקומי: בנתה. תבין לרעיון לבבי מזמן רחוק ר״‎ל משעה שנבראתי:
מְצוּדַת צִיּוֹן בנתה. מלשון בינה: לרעי. ענין מחשבה כמו וברעיון לבו (קהלת ב):

ג אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה׃

רַשִׁ״י ארחי ורבעי זרית. דרכי ורבצי ושכני סבבת מחיצה שאין לי לעשות דבר בלא ידיעתך, זרית לשון זר זהב סביב (שמות כה) וכן חברו מנחם, ורבותינו דרשו על טיפת תשמיש שהולד נוצר מן הברור שבה ופירושו זרית לשון זורה התבואה לברור את הפסולת שבה: הסכנתה. למדת:
אִבְּן עֶזְרָא ארחי - הזכיר הישיבה והקימה והזכיר ההליכה והיא ארחי והנה יהיה רבעי כמו בשכבי כי אלה הארבעה הנזכרים בקרית שמע. ורבי משה הכהן אמר: כי רבעי תרגום רבצי ופירוש זרית מן זר זהב והוא מהבנין הכבד הדגוש והטעם כאילו שמת זר זהב מקום שכבי וסביב כל ארחי. ומלת הסכנת פועל יוצא מגזרת ההסכן הסכנתי והטעם כמו הרגלת ומלת דרכי הם דרכי התולדת העין לראות והאזן לשמוע והחיך לטעום והלשון לדבר והאף להריח וכל הגוף להמיש וכן מעשה כל אבר דבר ידוע לא יעשנו אבר אחר וחכמי התולדת יבינו זה והנה זה כדרך אם יוצר עין הלא יביט:
מְצוּדַת דָּוִד ארחי ורבעי. דרכי ורבצי סבבת וגדרת להם חוק וגבול ולא יעבור: הסכנת. ר״‎ל אתה יודעם כאדם המורגל בדבר שיודע כל בה:
מְצוּדַת צִיּוֹן ארחי. דרכי: ורבעי. ענין רביצה והוא השכיבה לנוח כמו ותרבץ תחת בלעם (במדבר כג) תרגומו ורבעת וקרוב לו לא תרביע כלאים (ויקרא י״ט:י״ט): זרית. ענין סבוב והוא מלשון זר זהב (שמות כ״ה): הסכנתה. ענין ההרגל כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כג):

ד כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - קודם שתהיה המלה שלימה בלשוני, אתה ידעת כולה ועוד לא שלמתיה.
מְצוּדַת דָּוִד כי אין מלה. כאשר המלה עדיין איננה בלשוני ולא החילותי לדבר הן אתה ה׳‎ ידעת כל המלה טרם דברתיה:
מְצוּדַת צִיּוֹן מלה. ענין דבור:

ה אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׃

רַשִׁ״י אחור וקדם צרתני. פני ואחורי: כפכה. אכפך ורדוייך דישטרוי"ט בלעז:
אִבְּן עֶזְרָא אחור, צרתני - מגזרת: וצרת עליה ואל תתמה בעבור שלא אמר צרת עלי, כי הנה כמוהו אל תצורם ואל תתגר בם. ומלת וקדם – לפנים. ואחור – הפך תנועת האדם. והנה הטעם: כי צרתני אחור ולפנים ותשת עלי כפכה ואין מצור ומצוק כזה.
מְצוּדַת דָּוִד אחור וקדם. צרת עלי מסביב מאחור ומקדם לבל אברח ושמת עלי כפך להכות בי ר״‎ל אני תמיד בידך ואין לי מנוס והמשיל הדבר לאנשי חיל הצרים על עיר מסביב לבלי תת יוצא ומכים בהם כרצונם:
מְצוּדַת צִיּוֹן צרתני. מלשון מצור וסבוב: ותשת. ענין שימה:

ו פלאיה [פְּלִיאָה] דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא־אוּכַל לָהּ׃

רַשִׁ״י פליאה דעת וגו'. מכוסה ונעלם ממני מקום לברוח מפניך (מצאתי):
אִבְּן עֶזְרָא פליאה - שם התואר והמתואר הדעת וזאת הדעת המחשבת היא.
מְצוּדַת דָּוִד פליאה דעת ממני. מכוסה ממני ידיעת הצלה ממך: נשגבה. דבר תחבולת ההצלה חזקה וקשה מאוד לא אוכל לדעתה:
מְצוּדַת צִיּוֹן פליאה. מכוסה כמו והוא פלאי (שופטים יג): נשגבה. חזקה: אוכל. מל׳ יכולת:

ז אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח׃

אִבְּן עֶזְרָא אנה - אין יכולת באדם ללכת אם לא יוליכהו רוח השם, על כן אנה אלך מרוחך, והטעם כמו מפניך.
מְצוּדַת דָּוִד אנה. איה המקום אשר אלך אליה להסתר מרוח כעסך ואנה אברח ממך והוא ענין מליצה והפלגה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אנה. להיכן: מרוחך. ענין כעס כמו אל תבהל ברוחך (קהלת ז):

ח אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ׃

רַשִׁ״י ואציעה. מצע ומשכב:
אִבְּן עֶזְרָא אם - חשבתי בלבי אולי אוכל לעלות אל השמים שם אתה. ומלת אסק – כמו תרגום וכמוהו: אש נשקה ביעקב, כמו עלתה אע"פ שהוא כתוב בשי"ן. ואציעה - אם שמתי מצעי או יצועי. שאול - שהוא תחתיות הארץ הפך שמים. והנה אציעה, פועל יוצא.
מְצוּדַת דָּוִד אם אסק. אם אעלה אל השמים הלא אתה שם ואם אעשה לי משכב בשאול מתחת לארץ הלא הנך גם שם:
מְצוּדַת צִיּוֹן אסק. אעלה כמו והוסק דניאל מן גובא (דניאל ז): ואציעה. מלשון מצע ומשכב: הנך. הנה אתה:

ט אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם׃

רַשִׁ״י אשא כנפי שחר. אם אשא לי כנפים כשחר הזה המבהיק לפי שעה מסוף העולם לסופו כן אמהר לעוף עד אשר אשכון באחרית ים:
אִבְּן עֶזְרָא אשא - דע כי נקראה פאת מערב ים, בעבור היות הים הגדול במערב ארץ ישראל, רק באחרית הים - הטעם: ים ממש, כי כבר הזכיר השמים והארץ שהמוצק הוא השאול, ועתה יזכיר הים. וטעם כנפי שחר – אילו היו לו כנפים עפות במהרה שירימם וישאם, כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב, האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש, גם זה טעם נכבד.
מְצוּדַת דָּוִד אשא כנפי שחר. אם אמרתי אשא כנפים לעוף חיש מהם בקצה הים כשחר הזה המבהיק ברגע אחת עד קצה העולם:

י גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא גם שם - לא הייתי יכול ללכת אל אחרית ים, אם לא תנחני ידך. והנה ידך תנחני ותאחזני ימינך – והנה הייתי כבורח מידך אל ידך.
מְצוּדַת דָּוִד גם שם. הלא גם באחרית הים ידך תנחני וימינך תאחזני להוליך אותי אחר חפצך ואם כן אברח מידך לידך:
מְצוּדַת צִיּוֹן תנחני. ענין הנהגה:

יא וָאֹמַר אַךְ־חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי׃

רַשִׁ״י ואמר אך חשך ישופני. אם אמרתי אהיה נסתר במחשך והחשך יחשיך עלי ולא תראני, ישופני לשון נשף: ולילה אור בעדני. והלילה יהי מאפיל לנגדי, אור זה לשון אופל הוא כמו (איוב לז, יא) יפיץ ענן אורו וכן כל ככבי אור (לקמן קמ"ח) וכן ויאר את הלילה (שמות י"ד):
אִבְּן עֶזְרָא ואומר - כמו אמרתי אני עם לבי ומלת ישופני מגזרת נשף ואם הם שנים שרשים, כמו: כי מולים הם ונמלתם וכמהו אחרים. והנה ישופני - כמו יסתירני. והטעם: אולי החשך יסתירני שלא תראה מה אני עושה, או מחשב. ומלת ישופני - מושכת אחרת כמו והנבואה עודד הנביא והנה ולילה ישוב אור בעדני וזה אור כמשמעו. ור' משה אמר: כל הלילה יהי אור בעדני. והנכון בעיני: מה שהזכרתי והעד -
מְצוּדַת דָּוִד ואומר. ואם אומר אך חשכת הלילה יחשיך בעדי ובו אסתר: ולילה. אבל הלילה האיר בעדני ותראני בלילה כמו ביום:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישופני. ענין חשך כמו על הרי נשף (ירמיהו י״ג:ט״ז): בעדני. נגדי:

יב גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה׃

רַשִׁ״י גם. שם אין לי מנוס כי כל חשך לא יחשיך ממך: כחשיכה כאורה. שניהם שוין לך:
אִבְּן עֶזְרָא גם - פעול יחשיך חסר לא יחשיך דבר ממך. ומלת כחשכה כאורה – דרך קצרה כעבד כאדוניו כעמי כעמך והטעם עמי כעמך ועמך כעמי, אין הפרש ביניהם.
מְצוּדַת דָּוִד גם חושך. כי גם החושך לא יחשיך דבר ממך ואליך יאיר הלילה כיום: כחשכה כאורה. שוים הם למולך זה כזה ואין הפרש ביניהם:

יג כִּי־אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי׃

רַשִׁ״י כליותי. החושבים כל מחשבותי: תסוכני. תסוככני:
אִבְּן עֶזְרָא כי - עתה יביא ראיה לדבריו. וטעם כליותי – הם המקומות הנסתרות והם הקרבים כי הם בכרס הפנימית. ויש אומרים: כי הכליות נבראות תחלה, כי הם כמו שני סדני הגלגל. ויש אומרים: בעבור שיש להם כח בתאות המשגל על כן נקראו כליות מגזרת: נכספה וגם כלתה נפשי. תסכני - אע"פ שהוא בסמ"ך הוא כמו ובעצמות וגידים תסוככני. והנה הטעם, כי אתה קניתני וסוככתני בבטן אמי, שהיא נסתרה ואין אור שם.
מְצוּדַת דָּוִד קנית כליותי. הלא כליותי קנוים המה לך כי אתה בראתם עם כי המה במקום היותר נסתר בגוף ואיך א״‎כ נסתר ממך כל דבר: תסוכני. עודי בבטן אמי במקום חושך סככת אותי בבשר ועור ואיך א״‎כ יחשיך ממך כל חושך:
מְצוּדַת צִיּוֹן קנית. יש קנין שאין שם מכירה כמו קונה שמים (בראשית יד): כליותי. הם היועצות לאדם: תסכני. מל׳ סכך וכסוי:

יד אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד׃

אִבְּן עֶזְרָא אודך, נוראות - תאר לעלילות, כמו: וידבר אתם קשות. וטעם ונפשי יודעת מאד – על דעת רבי יהודה הלוי: משכבו מנוחתו כבוד, נפלאים ממני מעשיך אף על פי שנפשי יודעת מאד. ולפי דעתי: כי הוא קשור, וכן הוא: ונפשי יודעת מאד והיא עדה כי נפלאים הם מעשיך. ורבי משה אמר: כי מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כמו: אל תעזבני עד מאד, גם הוא נכון.
מְצוּדַת דָּוִד על כי נוראות נפליתי. על אשר עלילות נוראות נפליתי ר״‎ל פלאי יצירתי היתה בעלילות נוראות וגדולות: נפלאים מעשיך. מעשיך המה מכוסים ולא ידעתים אף כי נפשי היא משכלת ויודעת מאד דברים מושכלים עכ״‎ז פלאי מעשיך איננה יודעת:
מְצוּדַת צִיּוֹן נפליתי. מל׳ פלא ודבר מכוסה:

טו לֹא־נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ׃

רַשִׁ״י עשיתי בסתר. בתשמיש: בתחתיות ארץ. במדור התחתון שבמעי אמי:
אִבְּן עֶזְרָא לא, עצמי - הכח של תולדה שלא נראה ולא יצא במעשה בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד ואם הוא נכחד ממראה העין, גם ממראה עיני הלב לא נכחד ממך מגזרת לא נכחד מאדני. עושיתי - מגזרת מעשה לא מגזרת ועסותם רשעים, ושם עשו דדי בתוליהן. וטעם רקמתי – היא הצורה שיוצאה למעשה. אמר רבי משה: כי דבר דוד כנגד האב הראשון שנברא מן האדמה, על כן אמר: רקמתי בתחתיות ארץ. ולפי דעתי: כי על עצמו ידבר ודימה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ, והנה בחיות כתוב והנה אופן שפל כנגד אופנים למעלה ממנו.
מְצוּדַת דָּוִד לא נכחד עצמי ממך. לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתו בעוד אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר״‎ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי:
מְצוּדַת צִיּוֹן לא נכחד. לא נעלם כמו לא נכחד מאדוני (שם מז): עצמי. ענין עצמות הדבר ותכונתו כמו הגישו עצמותיכם (ישעיה מא): עשיתי. מל׳ עשיה רוקמתי. דימה יצירת הולד בבשר וגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים:

טז גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם׃

רַשִׁ״י גלמי ראו עיניך. מאז בראת את העולם ראו עיניך את כל גולמי הדורות הבאים: גולמי. זהרתי ותבנית צורתי בטרם הולדי ובטרם בואי לעולם ראו עיניך: ועל ספרך כולם יכתבו. וכל יצורי עולם כמוני כמוהם גם כלם בטרם הבראם יחדיו גלוים לפניך: ימים יצרו ולא אחד בהם. כל מעשה האדם ותכליתיהם גלוים לפניך כאילו יוצרו כבר אע"פ שלא היה אחד מכולם ולא היה עדיין כאחד בעולם ואלו הם פלאי מפעלות אלהים ומשפט גבורתו שעתידות גלוים לפניו טרם תבאנה וכן הוא אומר בטרם אצרך בבטן וגו' (ירמיהו א׳:ה׳): ועל ספרך כלם יכתבו. ספר תולדות אדם שהראית לאדם הראשון: כלם יכתבו. כמו נכתבו: ימים יוצרו ולא אחד בהם. לסוף ימים רבים היו עתידין להבראות ולא היה עדיין אחד מהם נברא בהן לפי המסורת שכתוב ולא זהו פירושו, ולפי המקרא שהוא נקרא ולו כך פירושו ימים יוצרו הראהו ימים העתידים להבראות ולחלקו בירר אחד את יום השבת ד"א זה יום הכפורים לסליחה:
אִבְּן עֶזְרָא גלמי - הוא הגוף הראשון שהיה כמו טפה קטנה והוא מגזרת ויגלום, וכמוהו וחילופיהן בגולם שאין לו לב רק גוף לבדו. וטעם ועל ספרך – כולם על איבריו כאילו צורתו כתובה על ספר והיא יוצאה בלא תוספת ובלא מגרעת. ימים יוצרו - כמו בטעם הרים יולדו מגזרת יצירה. וטעם ולא אחד בהם – בדרך אל"ף, כי על ספרך כל איברי ומתכונתם נכתבו באותם הימים שיוצרו ולא היה אחד מהם נכר ונבדל, כי בכח התולדת להיות צורת העין והאוזן והלב בטיפה הראשונה ואם אין שם אבר נבדל.
מְצוּדַת דָּוִד גלמי. בעוד הייתי גולם אחד בלא חתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך: כולם יכתבו. כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בספר: ימים יוצרו. אף כי יהיו בימים אשר יוצרו לאחר זמן: ולו אחד בהם. כי לפניו אחד הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן הכל אחד:
מְצוּדַת צִיּוֹן גלמי. ענין דבר שלא נגמרה מלאכתו ובדרז״ל גולמי כלי עץ (חולץ כה):

יז וְלִי מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם׃

רַשִׁ״י ולי מה יקרו רעיך. כנסת ישראל אומרת מה נכבדו בעיני הצדיקים שבכל דור ודור: ומה עצמו ראשיהם חשבון ספירותיה' לשון כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל׳:י״ב):
אִבְּן עֶזְרָא ולי, רעיך - מחשבותיך כנגד בנת לרעי והטעם כי אתה תדע כל מחשבותי ואני לא אדע מחשבותיך כי נשגבו ממני ויקרים הם לדעתם והטעם דבר חדל הוא כמו ויקר פדיון נפשם ולעולם אם המחשבה אחת העלילות תהיינה רבות על כן אמר מה עצמו ראשיהם והטעם ראשי מחשבותיך:
מְצוּדַת דָּוִד ולי מה יקרו. ומה מאוד יקרו לפני מחשבותיך ומה מאוד עצמו ורבו ראשי הדברים וכללותיהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן יקרו. מל׳ יקר וחשוב: רעיך. מל׳ רעיון ומחשבה: עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיה טו):

יח אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ׃

רַשִׁ״י אספרם מחול. אם באתי לספור את טוב מעשיהם מחול ירבון: הקיצותי ועודי עמך. הנני באתי עתה לקץ הדורות אשר קצבת מאז עד היום ועוד דור זה עמך וביראתך ולא נטיתי מאחריך:
אִבְּן עֶזְרָא אספרם - איך אוכל לספרם והם רבים מהחול אילו הייתי תמיד מקיץ, כי חצי חיי האדם ישן הוא, ועודי עמך. שאהיה עמך תמיד ולא אמות, לא אוכל לספרם והנה הקיצותי ואין שם זכר שינה, כמו: אשבעה בהקיץ תמונתך. ופירוש אחר: אני בצדק אחזה פניך, במראות אלהים בלילה, על כן: אשבעה בהקיץ מתמונת מראות אלהים ומראות אלהים על שנים דרכים, ויהיה רעיך כאשר אני חושב בלבי לדעת רעיך, והנה הוא כמראה אלהים והגוף שוכב בהדבק נשמת האדם בנשמה העליונה, אז תראה תמונות נפלאות, על כן הקיצותי ועודי עמך, כי אין זה כדרך כל החלומות.
מְצוּדַת דָּוִד אספרם. איך אספרם והמה רבים מחול הים ואף אם הייתי כל הימים ביקיצה מבלי שינה ואפילו בעודי בעולם אהיה אני עמך בשמים ולא אטרד בטרדות אנושית עכ״‎ז א״‎א לספרם:

יט אִם־תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי׃

רַשִׁ״י אם תקטל וגו'. הלואי ותקטול את עמלק הרשע:
אִבְּן עֶזְרָא אם - תשובת אם הלא משנאיך, אם אתה הרגת הרשע ואנשי דמים שהם חייבים מיתה, שאני אומר להם תמיד סורו ממני.
מְצוּדַת דָּוִד אם תקטול. ר״‎ל אם אמנם הכל גלויות לך ועל כל זה ירשיעו הרשעים לזאת נכון הדבר אשר תקטול את הרשע ואנשי שופכי דמים אשר מאסתי אותם לאמר להם סורו ממני ולא ארצה לשבת עמהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן אם תקטול. אשר תהרוג:

כ אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ׃

רַשִׁ״י ימרוך למזמה. מזכירים שמך על כל מחשבות רעתם ומכנים אלהותך לע"ג: נשוא לשוא. כמו נשאו לשוא: עריך. אויביך, נשאו לשוא אויביך את שמך:
אִבְּן עֶזְרָא אשר - השם הוא האמור אז יאמרו בך כפי מזמתם. ומלת נשוא פועל עבר והאל"ף נוסף, כמו: ההלכוא אתו, כי הוא, כמו: ונשו את כלמתם. ומלת עריך – כמו אויביך ותחסר מלת אותך או שמך. ורבי משה אמר: כי נשוא פעול ועריך כנוי שמך, כמו כי נאץ נאצת את אויבי ה', אם כן יהיה נשוא פועל עבר.
מְצוּדַת דָּוִד אשר יומרוך למזימה. הם מרוממים אותך למען עשות את הזמה ר״‎ל שאומרים הנה רם ה׳‎ ואין זה כבודו להשגיח בעולם השפל וכל עצם כוונת מחשבתם לעשות את הזמה נשוא לשוא עריך. אתה מנושא ומרומם בפי שונאיך למען עשות את השוא ואינם מרוממים אותך בעבור כבודך וכפל הדבר במ״‎ש כדרך המליצה:
מְצוּדַת צִיּוֹן יומרוך. ענין רוממות וכן את ה׳ האמרת (דברים כו) ובא היו״ד במקום אל״ף וכן ובכבודם תתיימרו (ישעיה סא): למזמה. ענין דבר תועבה ומעשה רעה וכן זמה היא (ויקרא כ׳): נשוא. ענין הרמה: עריך. שונאיך כמו ויהי ערך (ש״א כ״א):

כא הֲלוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט׃

אִבְּן עֶזְרָא הלא - אשנאם בכל מאדי. ובתקוממיך - תאר. ואתקוטט - כמו: אקוט בדור והטעם כפול.
מְצוּדַת דָּוִד משנאיך. המשניאים מצותיך בעיני הבריות בדברי רשע כאלה: ובתקוממיך. בהאנשים הרשעים האלה הקמים עליך להכחיש את ההשגחה: אתקוטט. אעשה עמהם מריבה וקטטה:

כב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי׃

אִבְּן עֶזְרָא תכלית, שנאתים - יהיו שנואים לי. וטעם לאויבים – כאילו עשו לי רעה.
מְצוּדַת דָּוִד תכלית שנאה. ר״‎ל סוף השנאה שאין למעלה הימנה: לאויבים. נחשבו בעיני כאלו היו אויבי ומבקשי רעתי עם כי לא עשו לי מאומה רע:

כג חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי׃

אִבְּן עֶזְרָא חקרני - בעבור שהזכיר הרשעים שיאמרו בשם אמרות כפי מזמתם לא כפי האמת, אמר דוד כל שאלתי שתחפש רוחי תמיד.
מְצוּדַת דָּוִד ודע. עד שתדע מחשבות לבבי: בחנני וכו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן בחנני. ענין חקירה הוא כצורף הבוחן כסף לחקור הטובה היא: שרעפי. ענין מחשבה כמו ברוב שרעפי בקרבי (לעיל צד):

כד וּרְאֵה אִם־דֶּרֶךְ־עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם׃

רַשִׁ״י אם דרך עוצב וגו'. אם דרך מעצבה וקלקול בי:
אִבְּן עֶזְרָא וראה - אם יש בלבי רגע אחד מחשבה בדבריך שאינה כהוגן, שלא תיטב בעיניך המיתני מיד. מלת עוצב – כמו: מרי, כמו: מרו ועצבו את רוח קדשו, כונים להעצבה. והטעם: שיהיה השם בדרך משל עצב על הדבר ודע כי וי"ו ונחני כמו וי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו, וזה כפ"א רפה בלשון ישמעאל ואין יכולת באדם לדבר בה בלשון אדום. בדרך עולם - הוא אל בית עולמו, ואורח לא אשוב אהלך, האורח עולם תשמור כאשר פירשתיו במקומו.
מְצוּדַת דָּוִד אם דרך עוצב בי. אם המחשבות דורכים בדרך המרגיז ומעציב למקום: ונחני. ר״‎ל אם כן הוא נחני בדרך שכל בני עולם הולכים כי טוב לי המיתה משאחטא עוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן ונחני. נהגני: בדרך עולם. המיתה נקרא כן כמו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ (מ״א ב) וכמו כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יא):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.