תְּהִלִּים קמו

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הַלְלוּ־יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא הללויה - דברי המשורר לישראל ואחר כן אומר לנפשו.

מְצוּדַת דָּוִד הללויה. אתם כולכם הללו את יה וגם את נפשי הללי את ה׳‎:

ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי׃

רַשִׁ״י אזמרה לאלהי בעודי. בעוד אני חי:

אִבְּן עֶזְרָא אהללה אזמרה - בלשון, כי במותו איננו וזאת היא התהלה והזמרה להוכיח בני אדם.

מְצוּדַת דָּוִד אהללה. בפה: בחיי. בעוד אני חי: אזמרה. בכלי נגון: בעודי. בעוד אני בקיומי:

ג אַל־תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן־אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה׃

אִבְּן עֶזְרָא אל - יש אומרים: בבן אדם שאין לו תשועת אמת להושיעכם. והנכון בעיני: בבן אדם שלא יוכל להושיע נפשו.

מְצוּדַת דָּוִד שאין לו. שאין בידו תשועה:

ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו׃

רַשִׁ״י עשתונותיו. מחשבותיו:

אִבְּן עֶזְרָא תצא - היא השוכנת בלב. ישוב לאדמתו - כי העצמות במתכונת העפר והם מוסדי הגוף ופירוש עשתונותיו מחשבותיו, כמו: אולי יתעשת כמו: יחשוב אלהים יחשוב לי.

מְצוּדַת דָּוִד תצא. כי כאשר תצא ממנו רוח החיוני אז ישוב אל האדמה אשר נלקח ממנה וביום ההוא אבדו כל מחשבותיו כי איננו להוציאם אל הפועל ומה א״‎כ בטחונו:

מְצוּדַת צִיּוֹן עשתנותיו. מחשבותיו כמו יתעשת האלהים לנו (יונה א׳:ו׳):

ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל־יְהוָה אֱלֹהָיו׃

רַשִׁ״י אשרי. מי שאל יעקב בעזרו, שהבטיחו הקדוש ברוך הוא הנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך (בראשית כ״ח:ט״ו) ולמה אשריו לפי שהוא עושה שמים וארץ ואת הים וכיון שהכל שלו יש בידו לשמרו בים וביבשה אבל מלך עו"ג אם שומרו ביבשה אינו יכול לשומרו בים:

אִבְּן עֶזְרָא אשרי - הטעם שלא ישען רק על השם לבדו ולא יבקש עזר מאדם. וטעם אל יעקב בעזרו – שאמר והיה ה' לי לאלהים, כאשר פירשתי במקומו.

מְצוּדַת דָּוִד שברו. מלת אשרי משמשת בשתים לומר אשרי למי אשר שברו על ה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן שברו. תקותו:

ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם׃

רַשִׁ״י השומר אמת לעולם. לסוף דורות רבים הוא מקיים ושומר אמיתת הבטחתו:

אִבְּן עֶזְרָא עושה - הטעם כי השם יוכל לעשות כל חפצו, כי הוא עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם. שמים - הם המלאכים והצבא הגדול הם המשרתים, ובארץ העוף והחיה והאדם ובים בריאות גדולות. השומר אמת לעולם - הם כללי כל מין שהם בארץ ובים, רק בשמים כל אשר בהם בפרטיהם הם שמורים לעולם, על כן לא תפחדו מאדם שיעשוק אתכם והוא מטריפכם לחם חקכם, והוא יתיר אסוריכם.

מְצוּדַת דָּוִד עושה שמים וגו׳‎. וא״‎כ ידו בכל משלה ויכול הוא להושיע בכל מקום: השומר. הוא השומר אמיתת הבטחתו עד עולם:

ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים׃

מְצוּדַת דָּוִד מתיר. פותח קשרי האסורים במאסר וישלחם חפשי:

מְצוּדַת צִיּוֹן לעשוקים. לנגזלים:

ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - הנה הטעם אין ראוי להשען אדם על אדם ואם אדם יחזק ממנו, ישען עליו בתפלתו אל השם וככה אם רעב או היה אסור וככה אם בא לו חולי עינים, או שהיה כפוף קבוע ערש לא ישען על רופא. וטעם ה' אוהב צדיקים – שהוא ישמרם ולא יהיו עשוקים ולא רעבים או אסורים או עורים או כפופים.

מְצוּדַת דָּוִד זוקף כפופים. האנשים הכפופים לארץ בשפל המצב המקום ב״‎ה זוקף אותם לעמוד זקוף ברום המעלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן פוקח. ענין פתיחה כמו לפקוח עינים עורות (ישעיה מב):

ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת־גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת׃

רַשִׁ״י יעודד. לשון כח:

אִבְּן עֶזְרָא ה' שומר את גרים - שאין להם עוזר כי הם מגוי אחר. ומלת יעודד – פירשתיה. וטעם יעות - שיסבב סבות. ויתכן עלילות לעות דרכם, שלא ימלא שאלתם ולא יהיה חפצם.

מְצוּדַת דָּוִד יעות. עושה דרכם מעוות ומעוקם למען יכשל רוצה לומר נותן בלבם ללכת בדרך הרע להם:

מְצוּדַת צִיּוֹן יעודד. ענין רוממות וחוזק כמו ואנחנו קמנו ונתעודד (לעיל כ) יעות. מלשון עיוות ועקום:

י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ־יָהּ׃

רַשִׁ״י ימלך ה' לעולם. יקיים את מלכותו בשמירת בניו:

אִבְּן עֶזְרָא ימלוך - אם השם הוא ככה, הוא ראוי להיותו מלך ולו לבדו תאות המלוכה, וחתם המשורר כאשר החל.

מְצוּדַת דָּוִד ימלוך וגו׳‎. וחזר ופי׳‎ אלהיך השוכן בציון הוא ימלוך לדור ודור: הללויה. לכן אתם כולכם הללו את יה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.