כניסה

תְּהִלִּים מא

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃

ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה׃

רַשִׁ״י אל דל. חולה לבקרו כענין שנאמר (ש"א י"ג) מדוע אתה ככה דל דאמנון: ביום רעה. זה גיהנם, ובעולם הזה מה שכרו:
אִבְּן עֶזְרָא למנצח, אשרי משכיל - זה המזמור על חליו. אשרי - יש אומרים: משכיל - כמו מביט כמו מסתכל הוית. והנכון: מגזרת שכל, שישים לבו שישכיל במעשה השם עם החולי. ודל - בממון גם בבשר והוא החולי, כמו: ככה דל בן המלך. דלות ורעות תאר. ויש אומרים: שמשכיל - פועל יוצא והוא המבקר וידבר על לבו וישכילנו. וטעם ביום רעה – מערכת עליונה כנגד מולדו. ימלטהו ה' - לבדו ולא על יד אדם. וטעם ישמרהו – שלא יוסיף החולי ויחייהו, כי יפחד מהמות.
מְצוּדַת דָּוִד משכיל אל דל. הנותן צדקה לדל בהשכל לבל יכלימו: ביום רעה. ובגמול זה ימלטהו ה׳‎ כשיהיה בעולם עת רעה כי לא תעבור עליו:

ג יְהוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר [וְאֻשַּׁר] בָּאָרֶץ וְאַל־תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו׃

רַשִׁ״י ה' ישמרהו ויחייהו. למי שמבקרו ומטיב לו:
אִבְּן עֶזְרָא ואושר בארץ - שיחיה שנים רבות יותר מאנשי דורו ולא יראו שונאיו תאותם. ותי"ו תתנהו – לפועל שאיננו כתוב, כמו: אשר ילדה אותה. והטעם: אמרת השם או גזירתו, או תהיה התי"ו לנכח השם וכאלה במקרים הרבה.
מְצוּדַת דָּוִד ואשר. ישובח בכל הארץ הכל יאמרו אשריו: ואל תתנהו. אתה ה׳‎ הן ידעתי שלא תתנהו ברצון אויביו להשיג בו תאותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ואשר. ישובח והוא מלשון אשרי: בנפש. ברצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ב):

ד יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל־עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל־מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ׃

רַשִׁ״י על ערש דוי. ערש לי"ט בלע"ז (דברים ג׳:י״א) והנה ערשו ערש ברזל, כשיחלה גם הוא יסעדנו, מהו על ערש דוי זה יום שביעי של חולי שהוא דוה מאוד כך נדרש באגדת תהלים: כל משכבו הפכת בחליו. אף בשעה שחליו כבד עליו שנהפך כל מרגועו ומנוחתו:
אִבְּן עֶזְרָא ה', דוי - שם, כמו: מדוה. יסעדנו - מעט מעט בהתהפך החולי, או התהפך דבריו וענייניו על משכבו. והנכון: כי הפכת נכח השם והטעם דרך משל שתהפכהו על משכבו מצד אל צד ותסעדנו. והטעם: כי אין צורך לבני אדם שיסעדוהו.
מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ יסעדנו. כשיפול למשכב יסעדנו ה׳‎ בהיותו על מטתו בחליו: הפכת. בעת חליו תהפכו בכל מקום משכבו מצד אל צד כדרך המשמש את החולה אשר יצטרך למי לסעדו בזה ואמר בדרך משל:
מְצוּדַת צִיּוֹן יסעדנו. מלשון סעד ותמיכה: ערש. מטה: דוי. מלשון מדוה וחלי:

ה אֲ‍נִי־אָמַרְתִּי יְהוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי־חָטָאתִי לָךְ׃

רַשִׁ״י אני אמרתי ה' חנני. אני אין לי מבקרים לטובה וכשאני צועק מתוך חוליי ואומר ה' חנני וגו' אויבי שמחים עלי ואומרים דבר הרע לי מתי ימות וגו':
אִבְּן עֶזְרָא אני - הטעם כאשר אומר בתפילתי בחליי ה' חנני ורפאני אע"פ שחטאתי לך, על דרך: כי עם קשה עורף הוא.
מְצוּדַת דָּוִד אני אמרתי. בעת חליי אמרתי רפאה נפשי ר״‎ל מחול עוני כי העון הוא חולי הנפש והמחילה היא הרפואה: כי חטאתי לך. וצריך אני למחילה שהיא רפואת הנפש וממילא תבוא רפואת הגוף והוא הסעד אשר יסעד את החולה:

ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא אויבי - אז יאמרו לי בעבורי, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל הפך מעשה המשכיל, וזה הדבר יאמרו לאחרים.
מְצוּדַת דָּוִד רע לי. הנה הרע מוכן לבוא עלי ומתי ימות ר״‎ל היו מצפים שיקרב לבוא יום מיתתי:

ז וְאִם־בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ־אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר׃

רַשִׁ״י שוא ידבר. מראה עצמו כאילו הוא מיצר וכשהוא יושב לפני יקבוץ לבו מחשבות און לעצמו מה רעה ידבר בצאתו וכשיוצא לחוץ מדבר אותה:
אִבְּן עֶזְרָא ואם בא - אחד לבקר. שוא ידבר - לי כמה חרה לי שאתה חולה. ידבר - לאחרים דבר בליעל עלי בצאתו לחוץ ידבר לאויבי האחרים, שלא ראו אותי דבר רע, חלי קשה קבוע בו, כמו לבו יצוק כמו אבן.
מְצוּדַת דָּוִד ואם בא לראות. וכאשר בא מי מהם לראות בי ולבקרני היה מדבר עמי שוא כי בפיו ינחם אותי ובלבו היה מקבץ דברי און ועמל וכשיצא לחוץ אל חבריו היה מדבר האון אשר קבץ בלבו:

ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל־שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי׃

רַשִׁ״י עלי יחשבו. דבר שהוא רעה לי ומה המחשב':
מְצוּדַת דָּוִד יחד וגו׳‎. ר״‎ל כל שונאי יחד ידברו עלי דברי גנות ובחשאי לבל יהא נשמע לי עלי יחשבו. חושבים עלי שיבא לי הרעה:
מְצוּדַת צִיּוֹן יתלחשו. מלשון לחש וקול נמוך:

ט דְּבַר־בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא־יוֹסִיף לָקוּם׃

רַשִׁ״י דבר בליעל יצוק בו. כל רשעיות שעשה יצוקו וישתפכו בגופו והואיל ואשר שכב לא יוסיף לקום כך מקללים אותי:
מְצוּדַת דָּוִד דבר בליעל. אומרים עלי דבר הבליעל שעשה הוא יצוק בו את החלי הזה ר״‎ל עונו גרמה החלי ולזה החלי אשר שכב בה לא יקום ממנה כי מות ימות:
מְצוּדַת צִיּוֹן בליעל. בלי עול שמים: יצוק. מלשון יציקה:

י גַּם־אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר־בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב׃

רַשִׁ״י הגדיל עלי עקב. מארב כמו (יהושע ח׳:י״ג) ואת עקבו מים לעיר:
אִבְּן עֶזְרָא גם - שלא היה לי אויב שהיה אוכל לחמי והטעם: כי אני סבת חייו. הגדיל עלי עקב - הטעם הגדיל עקיבו שלא בא לבקרני, ושם לנפשו מעלה גדולה.
מְצוּדַת דָּוִד גם איש שלומי. גם האיש אשר היה עמי בשלום אשר האכלתיו לחמי: הגדיל עלי עקב. היה מגדיל עלי מארב לארוב על נפשי:
מְצוּדַת צִיּוֹן עקב. ענין מארב כמו ואת עקבו מים (יהושע ח׳:י״ג):

יא וְאַתָּה יְהוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם׃

אִבְּן עֶזְרָא ואתה, חנני - כנגד דבריהם, דברי בליעל יצוק בו. והקימני - כנגד לא יוסיף לקום.
מְצוּדַת דָּוִד ואתה ה׳‎. אז בחליי התפללתי ואמרתי אתה ה׳‎ חנני והקימני מחלי זה ואשלמה להם כגמולם:

יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי־חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא־יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי׃

רַשִׁ״י בזאת ידעתי וגו'. כשתחננו ותקיימנו אדע כי חפצת בי כאשר לא יריע אויבי תרועת שמחה עלי ואראה כי בתמי תמכת בי:
אִבְּן עֶזְרָא בזאת - הטעם כי לא יריע כמו שמחת המנצח ביום המלחמה, כדרך: עלי פלשת אתרועעי.
מְצוּדַת דָּוִד בזאת. כשתרפאני אז אדע כי חפצת בי: יריע. תרועה של שמחה:

יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם׃

אִבְּן עֶזְרָא ואני בתומי - בעבור תומי. ויש אומרים: כי תומי - רמז לבריאת הגוף, והוא הנכון.
מְצוּדַת דָּוִד ואני בתומי. ובעבור שהלכתי אני בתמימות לזה תמכת בי בחליי והצבתני לפניך בבריאות כל ימי חיי וכ״‎ז מוסב למעלה לומר כשם שתמך לי בחליי בעבור כשרון מעשי כן יסעוד ויתמוך את כל משכיל אל דל:

יד בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃

רַשִׁ״י ברוך ה'. כשאקום מחוליי אברכך כן:
אִבְּן עֶזְרָא ברוך - על כן אני חייב לברך את השם בכל זמן, וזהו מהעולם ועד העולם ואומר פעם אחרי פעם, אמת ואמת, נשלמו פירושי הספר הראשון הודאות לשם.
מְצוּדַת דָּוִד ברוך ה׳‎. נתן הודאה לאל ככלותו הספר על אשר נתן בו רוח ה׳‎ לדבר בו מהעולם. ר״‎ל מקצה העולם עד קצהו: אמן ואמן. הוא כדרך העונה אמן אחר הברכה להיות מקויים:
מְצוּדַת צִיּוֹן ברוך. ענין מהולל: אמן. הוא ענין ל׳ קיום והכפל לחזק:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.