כניסה

תְּהִלִּים סד

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃

ב שְׁמַע־אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי׃

רַשִׁ״י שמע אלהים קולי בשיחי. מזמור זה דרשוהו בעלי אגדת תהלים על דניאל שהושלך לגוב אריות ויפה נופל כל לשון המזמור על האגדה צפה דוד ברוח הקדש כל המאורע לו והתפלל עליו שדניאל מזרעו היה, כמו שנאמר לחזקיה (ישעיהו ל״ט:ז׳) ומבניך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו דניאל חנניה מישאל ועזריה: מפחד אויב. אלו האחשדרפנים שנתיעצו עליו שנאמר (דניאל ו׳:ה׳) אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל:
אִבְּן עֶזְרָא שמע אלהים קולי בשיחי - טעם קולי שתצור חיי.
מְצוּדַת דָּוִד שמע אלהים קולי. ארז״‎ל שאמרו דוד בעבור דניאל על שהושלך לגוב אריות על ידי תחבולות השרים ולפי שהיה מזרעו אמר כמדבר בעדו: בשיחי. בעת אספר תלאותי מפחד אויב. הם שרי מלך דריוש:
מְצוּדַת צִיּוֹן בשיחי. ענין ספור התלאות:

ג תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

רַשִׁ״י מרגשת פעלי און. שהם מתרגשים לבקש לי עלילות מות כדכתיב ארגישו על מלכא וגו' (שם):
אִבְּן עֶזְרָא תסתירני מסוד - הסוד הוא בסתר על כן: תסתירני. מרגשת - כמו: למה רגשו גוים.
מְצוּדַת דָּוִד מסוד. מעצת העם: מרגשת. מהקבוץ שקבצו יחד להתיעץ בדבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן מסוד. ענין עצה הנעשה בסוד: מרגשת. ענין הקבוץ כמו למה רגשו גוים (לעיל ב):

ד אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר׃

רַשִׁ״י דרכו חצם. הוא לשונם הרע:
אִבְּן עֶזְרָא אשר שננו - כחץ שנון. דרכו חצם - כבר פירשתיו בפסוק ידרוך חציו, כי הטעם דרכו קשתם בחצים. יש אומרים: כי דבר מר שב אל לשונם או פעלם זה.
מְצוּדַת דָּוִד שננו. חדדו לשונם כחרב להבאיש אותי בעיני המלך: דרכו. הכינו לשונם כחץ המושם על הקשת בעת הדרכו: דבר מר. להמית אותי בגוב אריות:
מְצוּדַת צִיּוֹן שננו. חדדו כמו חציך שנונים (לעיל מ״ה):

ה לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ׃

רַשִׁ״י לירות במסתרים תם. יורוהו בחציהם:
אִבְּן עֶזְרָא לירות במסתרים - על כן תסתירני. ולא ייראו - מאת השם שהוא רואם.
מְצוּדַת דָּוִד לירות. להשליך החץ במסתר על התם ופתאום ישליכו ולא ייראו מה׳‎:
מְצוּדַת צִיּוֹן לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות טו):

ו יְחַזְּקוּ־לָמוֹ דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים אָמְרוּ מִי יִרְאֶה־לָּמוֹ׃

רַשִׁ״י יספרו לטמון מוקשים. ידברו אל המלך בערמה דברים טמונים שאפילו המלך לא הבין למה היו עושין כך והם היו מתכוונים לטמון לדניאל מוקשים להלכד בהם שאמרו לדריוש אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו' לקיימא קיים מלכא וגו' (שם) שלא יתפלל שום אדם תפלתו לפני שום אלוה חוץ ממך עד שלשים יום:
אִבְּן עֶזְרָא יחזקו - זה יחזק את זה לעשות הרע.
מְצוּדַת דָּוִד יחזקו למו. היו מחזקים ביניהם את הדבר הרע והעצה היעוצה ויספרו זה לזה להטמין מוקש על דניאל ואמרו מי יראה מחשבתם ר״‎ל שאמרו אין המלך מרגיש שכל עצתם היא על דניאל:

ז יַחְפְּשׂוּ־עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק׃

רַשִׁ״י יחפשו עולות. מבקשים עלילות כמו שנאמר (שם) הוו בעין עילה השכחה לדניאל: טמנו. בלבם ולא גילו דעתם את חפש העלילה המחופש על ידם וקרב מחשבותם עומק לבם: וקרב איש. איש מהם כל אחד ואחד טמן מחשבתו:
אִבְּן עֶזְרָא יחפשו - מבנין הקל ונפתח סימן העתיד בעבור אות הגרון, כמו: יעלזו חסידים בכבוד. עולות - מגזרת עול כמו: ועולתה קפצה פיה. ודעת מדקדקי ספרד: כי חסדי ה' כי לא תמנו כמו תממו והנו"ן במקום אות הכפל והעד על זה כי לא כלו רחמיו. ועד שני כי לא מצאנו מזאת הגזרה בפעלים עלומי העי"ן שקראום חכמי צרפת שניים ועד שלישי כי תמנו חפש מחופש שאיננו באתנח הוא פתוח, ואלו היה כמו כי עתה שבנו היה קמוץ והנה טעמו שיתמו לחפש המחופש וכל זה בסתר, וזה טעם וקרב איש ולב עמוק.
מְצוּדַת דָּוִד יחפשו. היו מחפשים למצוא עלילה להמיתו וכאשר תמו את החיפוש שהיו מחפשים ומצאו העצה היה כ״‎א מסתירה בקרבו בעומק הלב לבל ירגיש מי:
מְצוּדַת צִיּוֹן עולות. עלילות: תמנו. כמו תממו וכן חסדי ה׳ כי לא תמנו (איכה ג׳:כ״ב) והוא מל׳ תם והשלמה:

ח וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם׃

רַשִׁ״י ויורם אלהים. ירה אותם לגוב האריות כדכתיב (שם) ואמר מלכא והיתיו לגבריא אליך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו וגו':
אִבְּן עֶזְרָא ויורם - כנגד לירות. חץ פתאום - כנגד פתאום יורוהו.
מְצוּדַת דָּוִד ויורם. וסוף הדבר היה שה׳‎ השליכם לגוב האריות תמורת דניאל ומכותם בא פתאום כחץ הממית:

ט וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל־רֹאֵה בָם׃

רַשִׁ״י ויכשילהו עלימו לשונם. הכשלון שדימו להכשילו עלימו נהפך לשונם: יתנודדו. בראשם להניע ראש ולשחוק עליהם כל ראה בם:
אִבְּן עֶזְרָא ויכשילוהו - כנגד שננו לשונם.
מְצוּדַת דָּוִד ויכשילוהו עלימו לשונם. הביאו מכשול על עצמם וכל הרואה ינודד עליהם בראש דרך לעג:
מְצוּדַת צִיּוֹן יתנודדו. מל׳ נדידה:

י וַיִּירְאוּ כָּל־אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא וייראו - כל אדם שראה מעשה השם שגמל המרעים כפי מחשבתם, לעשות לצדיקים ולתמימים.
מְצוּדַת דָּוִד וייראו. מאז והלאה כל אדם יפחד לנפשו מעשות כזאת ויספרו זה לזה פועל אלהים וישכילו מעשיהם איך נלכדו בשחת אשר טמנו:

יא יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב׃

רַשִׁ״י ישמח צדיק. דניאל: ויתהללו כל ישרי לב. יתפארו על יושר לבם וישתבחו בעצמם כי בטוחים הם שהקב"ה בעזרתם:
אִבְּן עֶזְרָא ישמח צדיק - שהוא תם, כנגד לירות במסתרים, תם ויוסיף אומץ.
מְצוּדַת דָּוִד בה׳‎. בתשועת ה׳‎: וחסה בו. ע״‎י זה יחסה בו בכל עת: ויתהללו. וישבחו א״‎ע על שהשכילו לדעת שה׳‎ הוא האלהים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.