יוֹאֵל ד

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אשוב [אָשִׁיב] אֶת־שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי הָא בְיוֹמַיָא הָאִנוּן וּבְעִדָנָא הַהִיא דַאֲתֵיב יַת גַלְוַת אֱנָשׁ יְהוּדָה וְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא כי - בעבור זה הכתוב חשבו רבים כי הנבואה לעתיד, אולי כן הוא. ורבי משה אמר: מצאנו שנפל פחד השם על כל הגוים שהם סביבות ירושלם בימי יהושפט, ויביאו לו מנחות. והנה בימיו שבו השבויים בימי אבותיהם.

מְצוּדַת דָּוִד אשר אשיב. שאשיב לארצם את בני השבי מיהודה וירושלים ולא זכר שאר השבטים לפי שכל נבואתו היתה רק על יהודה וירושלים לכן לא זכר מהם אבל האמת שגם בני עשרת השבטים ישובו גם המה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שבות. מלשון שבי:

מַלְבִּי״ם כי הנה, באר מתי יהיו הדברים המוזכרים, שזה יהיה בעת שיהיה בדעתי להשיב את שבות יהודה ר"ל באחרית הימים, שהגם שגם עשרת השבטים יגאלו אז, שבט יהודה הוא העקר בעיניו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בימים ובעת. עיין הבדלם (ירמיה ג') : אשוב בקל, מענין השבת המדרגה, ושבות משתתף עם השבה כמ"ש (ירמיה ל"א י"ח) :

ב וְקִבַּצְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל־עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצִי חִלֵּקוּ׃

רַשִׁ״י אל עמק יהושפט. ארד עמם בעומק הדין, יהושפט משפטי יה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאֶכְנוֹשׁ יַת כָּל פַּלְחֵי מַזָרַיָא סְחוֹר סְחוֹר דְאַרְעָא יִשְׂרָאֵל וְאַחֲתִנוּן לְמֵישַׁר פִּלוּג דִינָא וְאִתְפְּרַע מִנְהוֹן תַּמָן עַל עַמִי וְאַחְסַנְתִּי יִשְׂרָאֵל דְבַדָרוּ בֵּינֵי פַּלְחֵי מַזָרַיָא סְחוֹר סְחוֹר דְאַרְעָא יִשְׂרָאֵל וְיַת אַרְעִי פַּלִיגוּ:

אִבְּן עֶזְרָא וקבצתי - זאת היא המלחמה שהתחברו בני מואב ובני עמון ושעיר חיל כבד לרוב מאוד, ויהושפט היה לו מיהודה ומבנימן אלף אלפים ומאה וששים אלף גבורי חיל, ועמק יהושפט - היא עמק ברכה, כי יהושפט קרא שמו כן.

מְצוּדַת דָּוִד וקבצתי. אז אקבץ את כל האומות ואוריד אותם אל עמק יהושפט כן שם המקום שיפלו שם האומות הצובאים על ירושלים: ונשפטתי עמם. אתוכח עמהם על מה שעשו לעמי בימים הקדמונים ר״ל שם אביא עליהם הפורעניות וזה יחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו: אשר פזרו. שהגלום שמה: חלקו. חלקו ביניהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונשפטתי. ענין ויכוח:

מַלְבִּי״ם וקבצתי את כל הגוים, שאז יסבב ה' שיתקבצו כל הגוים במלחמת גוג ומגוג שנבא עליה יחזקאל, והתבאר שם שאז יתעוררו בני אדום להלחם על בני ישמעאל ואח"כ ילחמו בני ישמעאל על בני אדום, וזה יהיה ע"י ה', להוריד אותם אל עמק יהושפט, כן קורא את גיא וההמון גוג ששם יפלו בנופלים ומבאר מדוע קורא אותה בשם עמק יהושפט על כי ונשפטתי עמם שם ששם אבא עמהם במשפט על עמי ונחלתי ישראל, על הרעות שעשו להם, שהגם שה' גזר עליהם גלות הם עזרו לרעה והוסיפו על המדה בשני דברים, א] אשר פזרו בגוים, שע"י רובי הגירושין והשמדות שלא מצאו מנוחה גם בארצות אויביהם נפזרו לכל קצוי ארץ, ב] מה שהחזיקו בם כאילו הם שלהם וקנין כספם, בין במה שאת ארצי חלקו, כאילו קנו את הארץ לנחלה ע"י שחשבו שישראל עבדיהם וכל מה שקנה עבד קנה רבו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת עמק יהושפט. בא שם מקום בד"ה וקרא כן עמק זה פה ע"ש המשפט. עמי ונחלתי עי' למעלה (ב' י"ז) ועם נחלה מקושר הקנין עולמית:

ג וְאֶל־עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ׃

רַשִׁ״י ידו גורל. כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבְעַמִי רְמוֹ עַדְבִין וִיהָבוּ עוּלֵימָא בַּאֲגַר זַנְיְתָא וְעוּלֵימְתָּא זַבִּינוּ בְחַמְרָא וְאִשְׁתִּיאוּ:

אִבְּן עֶזְרָא ואל, ידו - פועל עתיד תחת עבר, והעד: וידו אבן בי. גם נכון הוא להיותו עבר, רק יהיה מפעלי הפעל. והנה מצאנו לידות, שיורה על עלומי הה"א. ויתנו - הילד הישראלי במחיר זונה, בעבור זנות. והילדה מכרו ביין - בדמי יין להשתכר עם הזונה, כי כל זונה במקרא היא כמשמעה, חוץ מן: והזונות רחצו, שהוא כמו אזניך כי האלף נוסף.

מְצוּדַת דָּוִד ידו גורל. מי מהם למי: בזונה. בשכר זונה באתננה: ביין. במחיר היין:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואל עמי. כמו ועל עמי: ידו. ישליכו כמו ידו אליה (שם ג):

מַלְבִּי״ם ואל, בין מה שהחזיקו גם בגופם כקנין כסף וידו גורל עליהם מי יקחם לעבד ושפחה והיו נקלים בעיניהם כ"כ עד שנתנו את הילד בזונה, שאם היו לישראל בן ובת נתנו את הילד לאתנן זונה ואת הילדה מכרו ביין:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ידו גורל. שמשליך הגורל ביד על הדבר או אל הדבר, כפי שיעלה הגורל עליו. וכן ידו עליה (ירמיה נ"א) וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג) : וישתו, ר"ל לא קנו היין למסחר רק לשתיה, ובמחיר יין של שתיית איש אחד נתנו הילדה:

ד וְגַם מָה־אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי וְאִם־גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם׃

רַשִׁ״י הגמול אתם משלמים. זהו הגמול שנתן שלמה לחירם מלך צור עשרים עיר (מלכים א ט): קל מהרה. לשון זריזות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַף מָא אַתּוּן חֲשִׁיבִין קֳדָמַי צוֹר וְצִידוֹן וְכֹל תְּחוּמֵי פְלִשְׁתָּאֵי הֲגַמְלָא אַתּוּן מְשַׁלְמִין קֳדָמַי וְאִם גָמְלִין אַתּוּן קֳדָמַי קַלִיל בִּפְרִיעַ אֲתֵיב גַמְלֵיכוֹן בְּרֵישֵׁיכוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא וגם מה אתם לי - מתנבא על צר וצידון ופלשתים שיבא יום אידם, והנה מצאנו כתוב כי הפלשתים היו מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא וזה לאות שגברה ידו עליהם. וטעם הגמול – כאילו גמלתי לכם רע, או אתם תחלו לגמול לי, כמו: אשר גמלנו אותו.

מְצוּדַת דָּוִד וגם מה אתם לי. ר״ל מה לכם עלי אתם צור וגו׳: הגמול. וכי אתם משלמים לי גמול על מה שהרעותי לכם כאומר הלא לא הרעותי לכם: ואם גומלים. ר״ל ואם לא באה לתשלום גמול רק היא התחלת הרעה דעו שקל מהרה אשלם גמול על ראשיכם כי תפלו עם הנופלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן גלילות. מחוזות: ואם גומלים. גם תחילת המעשה יקרא בלשון גמול וכן שגמלת לנו (תהלים קלז): קל. ענין מהירות כי דבר קל מהר בלכתו:

מַלְבִּי״ם וגם, והנה האומות שמסרתי אותם בידם כמו אשור ובבל הם רק הפריזו על המדה, אבל עקר הדבר שעשו להם רעה היה בגזרת ה', אבל מה אתם לי אתם צור וצידון וכל גלילות פלשת? שלא מסרתי את ישראל בידכם כלל מי צוה אתכם להרע להם? הגמול אתם משלמים לי, וכי גמלתי אתכם רעה שבעבורה אתם משלמים לי גמול רעה תחת רעה, מה הרעה אשר עשיתי לכם? ויש הבדל בין גומל גמול ובין משלם גמול, המשלם גמול הוא שקבל רעה מחברו על ידי איבה ושנאה שיש לו עליו והוא משלם כמדתו רעה תחת רעה, אבל הגומל גמול יצוייר גם שלא קבל רע ממנו רק שעושה לו רע מצד האיבה שיש לו עליו, ועל זה אמר ואם גומלין אתם עלי אחר שאני לא עשיתי עמכם רע עד שתשלמו לי גמול רעה תחת רעה, רק שאתם עושים רע מצד האיבה שיש לכם על ישראל הגם שלא הרעו לכם, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם, א"כ לא אמתין לכם עד העת האחרון ויום הדין העתיד כמו שאמתין ליתר אומות, רק אמהר להשיב גמולכם במהרה עוד בזה"ז, שבימי אלכסנדר מוקדון חרבו צור וצידון ופלשת והושמו תל עולם שממה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת גומל גמול. משלם גמול משיב גמול, הגמול הוא העושה לחברו רע או טוב על ידי התפעליות איבה או אהבה, וזה נקרא גומל אף שלא עשה לו רע בפועל, והמשלם הוא לפי הפעולה שעשה לו (כמ"ש ישעיה נ"ט י"ח) ומשלם גמול הוא משלם בהתפעליות איבה או אהבה לפי הפעולה שעשה נגדו בהתפעליות הזה, ויש הבדל בין משיב ובין משלם, התשלומין יהיה גם בדבר אחר וההשבה הוא בדבר הזה עצמו: קל מהרה, מהרה בזמן, וקל בפעולה (ישעיהו ה׳:כ״ו) :

ה אֲשֶׁר־כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דִי כַסְפִּי וְדַהֲבִי נְסֵבְתּוּן וּמָנֵי חֶמְדָתָא טָבַיָא אָעֵלְתּוּן לְהַכְלֵיכוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא אשר כספי וזהבי - שנתנו מלכי יהודה להם שוחד, או לפדיון השבויים ובני שלקחתם במלחמה, או בגניבה.

מְצוּדַת דָּוִד אשר כספי. עתה יפרש הרעה שעשו לישראל ואמר הנה הכסף והזהב שהשפעתי אני לישראל שללתם מהם ביום בוא האויב עליהם: ומחמדי. דברים חמודים וטובים שנתתי לישראל אתם מחריבי ירושלים בזיתם מהם והבאתם להיכליכם:

מַלְבִּי״ם אשר, מפרש הרעות שעשו לישראל, שחוץ ממה שכספי וזהבי לקחתם שאני לא מסרתי לכם ממונם כמו שמסרתי לנבוכדנצר רק אתם לקחתם אותו מעצמכם, חוץ מזה עוד הוספתם רשע, כי.

ו וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשְׁלֵם זַבִּנְתּוּן לִבְנֵי יְוָנָאֵי דְיָתְבֵי בִּסְפַר דְיַמָא בְּדִיל לְאַרְחֲקוּתְהוֹן מֵעַל תְּחוּמֵיהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד מכרתם. כי הם היו שכיני ישראל וגנבו קטניהם ומכרום למען ירחקו מגבולם לבל יגולה הדבר:

מַלְבִּי״ם בני יהודה מכרתם לבני היונים בעת החורבן, למען הרחיקם מעל גבולם. שהוא גרוע ממה שלקחתם הכסף להנאתכם ומכרתם לעבדים בשביל ריוח מחירם, כי זה שמכרתם אותם למקום רחוק היה בעבור איבה ושנאה, לכך אשיב גמולכם באותו מדה בעצמה שעשיתם לישראל (שזה גדר השבה שמשיב לו הדבר הזה בעצמו):

ז הִנְנִי מְעִירָם מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא אֲנָא מַיְתֵי לְהוֹן בִּגְלָי מִן אַתְרָא דְזַבִּנְתּוּן יַתְהוֹן לְתַמָן וַאֲתֵיב גַמְלֵיכוֹן בְּרֵישֵׁיכוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא הנני - הם ישובו וינקמו מכם.

מְצוּדַת דָּוִד הנני מעירם. אעיר לבם לחזור מן המקום שנמכרו לבוא אל ארצם ר״ל בניהם ישובו הנה ועל ידם אשיב גמוליכם על ראשיכם:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעירם. מל׳ התעוררות:

מַלְבִּי״ם הנני מעירם מן המקום, שבעת שבאו היונים והחריבו צור וצידון הביאו את בניהם ובנותיהם לארץ יון ושם קנו אותם היהודים שהגלו שם מיד בני יון, והם מכרו אותם לבני שבא שהוא גוי רחוק להרחיקם ג"כ מעל גבולם, נמצא נענשו ע"י היהודים עצמם אשר מכרו, ובאותה מדה שהרעו להם:

ח וּמָכַרְתִּי אֶת־בְּנֵיכֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם אֶל־גּוֹי רָחוֹק כִּי יְהוָה דִּבֵּר׃

רַשִׁ״י לשבאים וגו'. לבני שבא: כי ה' דבר. והיכן דבר עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט׳:כ״ה) כן מפורש במכילתין:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאֶמְסַר יַת בְּנֵיכוֹן וְיַת בְּנָתֵיכוֹן בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וִיזַבְּנוּנוּן לִבְנֵי שְׁבָא לְעַמָא רְחִיקָא אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ גְזִיר כֵּן:

אִבְּן עֶזְרָא ומכרתי - הוסיף על המדה. ואת בנותיכם - שאינן יוצאות למלחמה. שבאים - גוי רחוק שהוא ממלכות שבא.

מְצוּדַת דָּוִד ומכרתי. אמסור את בניכם ביד בני יהודה אלו שחזרו לארצם והם ימכרום לאנשי שבא היושבים ממרחק למען לא ישיבו לארצם לרב המרחק: כי ה׳ דבר. כאומר ומי ישוב אמריו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ומכרתי. ענין מסירה כמו כי צורם מכרם (דברים ל״ב:ל׳):

ט קִרְאוּ־זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה׃

רַשִׁ״י קדשו מלחמה. אם תוכלון אתם להלחם כנגדי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲכַלוּ דָא בְעַמְמַיָא זַמִינוּ עָבְדֵי קְרָבָא יֵיתוּן בִּגְלָי גִבְּרַיָא יִתְקָרְבוּן וְיִסְקוּן כֹּל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא:

אִבְּן עֶזְרָא קראו - שב עתה להגיד דברי החיל הגדול, הבא על יהושפט. קדשו - הכינו.

מְצוּדַת דָּוִד קראו. את זאת האמור למטה הכריזו בין העכו״ם: קדשו מלחמה. היא מלחמת גוג על ירושלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן קדשו. הזמינו: העירו. מל׳ התעוררות:

מַלְבִּי״ם קראו, עתה חוזר לענין של מעלה שאמר שיקבץ את הגוים אל עמק יהושפט, ומצוה שיקראו זאת בגוים בגזרת עירין פתגמא, ויקדשו מלחמה וכבר בארתי (ביחזקאל סי' ל"ב וסי' ל"ח ל"ט) , שלעתיד יתעוררו אומות אדום לכבוש את הארץ ויעשו הרג רב בבני מצרים שהם מאמונות הישמעאלים, ואז יתעוררו הישמעאלים לקחת נקמת אחיהם מיד האדומים ויהרגו בם הרג רב ואבדון, ויחזרו האדומיים שנית להלחם עם בני ישמעאל ויהרגו בם, וזה יהיה בשלש פעמים שתהיה מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים. ועל זה אמר שתחלה במלחמה הראשונה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה הגבורים והיודעים תכסיסי מלחמה הם יהיו הלוחמים, בפעם השני לא יהיו עוד גבורים ואנשי מלחמה כי כולם יפלו בנופלים, ואז.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת גבורים, בטבע ואנשי מלחמה ע"י לימוד (ישעיה ג' ב') :

י כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי׃

רַשִׁ״י אתיכם. קלטר"ש בלע"ז: מזמרותיכם. שרפש"א בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַתְקִינוּ סִכֵּכוֹן לְסַיְפִין וּמַגְלֵכוֹן לְמוֹרְנִין דַחֲלִישׁ יֵימַר גִבַּר אֲנָא:

אִבְּן עֶזְרָא כתו אתיכם - כמו: את מחרשתו ואת אתו. ומזמרותיכם - שיזמרו בהם הזמורה. החלש - יתחזק.

מְצוּדַת דָּוִד כתו. שברו אתיכם לעשות מהם חרבות ומזמרותיכם לעשות רמחים: החלש. אף החלש יתחזק לבא במלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן כותו. מל׳ כתישה וטחינה: אתיכם. שם כלי עשוי לחפור בו כמו ואת אתו (ש״א יג): לחרבות. מל׳ חרב: ומזמרותיכם. שם הכלי שכורתים בו הזמורות וכן וחניתותיהם למזמרות (ישעיה ב): לרמחים. הוא מכלי מלחמה: החלש. תש הכח:

מַלְבִּי״ם כתו אתיכם לחרבות, כי אוחזי חרב נפלו כולם ותחתיהם ילכו האכרים עובדי האדמה ויעשו מן אתיהם ומזמרותיהם חרבות ורמחים חדשים, והם לא יהיו גבורים רק החלש יאמר גבור אני, בפעם השלישית שגם אלה יסופו במלחמה, אז.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כתו אתיכם. עמ"ש (ישעיה ב' ד') :

יא עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ שָׁמָּה הַנְחַת יְהוָה גִּבּוֹרֶיךָ׃

רַשִׁ״י עושו. כמו חושו כך חברו מנחם ויונתן תרגם יתכנשון ואומר אני שהוא לשון עשת ברזל המכונס יחד מש"א בלע"ז ואין תי"ו בו יסוד: שמה הנחת ה' גבוריך. שם בקבוצת עמק יהושפט ישבור גבורתכם כן תרגם יונתן ואיני יודע אם ל' ארמי הורדה או לשון חתת והנו"ן בו נופל כמו (דניאל ב) הנעל לדניאל קדם מלכא שאין בו אות שורש אלא על:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יִתְכַּנְשׁוּן וְיֵיתוּן כָּל עַמְמַיָא מִסְחוֹר סְחוֹר וְיִתְקָרְבוּן תַּמָן יְתַבַּר יְיָ תְּקוֹף גִבָּרֵיכוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא עושו - התקבצו ומגזרת עיש שהם ז' כוכבים, לעולם לא יתפרדו כי הם בגלגל העליון והם נראים בקיץ ובחורף בארץ. הנחת - כמו הורד, ואלה דברי הנביא והטעם הוריד השם. גבוריך - שם, והם המלאכים כנגד העירו הגבורים וזאת המלה ידועה בתרגום, וככה נחת גדודיה על עפר נחת. ויפת אמר: שמה ישבר השם גבוריך אתה האויב הבא כמו ונחתה קשת נחושה.

מְצוּדַת דָּוִד שמה. במקום המלחמה יוריד ה׳ את גבוריך בעמקי השאול:

מְצוּדַת צִיּוֹן עושו. התקבצו וכן ת״י ויתכנשון ויתכן שהוא בדרך שאלה מן ועיש על בניה תנחם (איוב ל״ח:ל״ב) שהם קבוצת כוכבים: הנחת. ענין ירידה כמו מי יחת עלינו (ירמיהו כ״א:י״ג):

מַלְבִּי״ם עושו ובאו כל הגוים מסביב, ר"ל הגוים וההמון הנשארים ילכו כולם להלחם שלישית אדום מול ישמעאל, בלא שום גבורה כלל, כי שמה הנחת ה' גבוריך, ולא יהיה עוד גבור במציאות כלל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת עושו, מענין אסיפה ואין לו ריע, וענינו אסיפת דברים חלשים כעש ונמלים, ועז"א כי הנחת גבוריך ולא נשארו רק חלשים, והנחת מענין ירידה:

יב יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יֵיתוּן בִּגְלָי וְיִסְקוּן עַמְמַיָא לְמֵישַׁר פִּלוּג דִינָא אֲרֵי תַמָן אִתְגְלֵי לְמֵידַן יַת כָּל עַמְמַיָא מִסְחוֹר סְחוֹר:

אִבְּן עֶזְרָא יעורו - כמו העירו.

מְצוּדַת דָּוִד יעורו. כל העכו״ם יתעוררו ויעלו אל עמק יהושפט הוא מקום המלחמה: כי שם אשב. כאומר הנה שם מקום המלחמה יורה על רעתם כי שם אשפט את כל העכו״ם מסביב על מה שהרעו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יעורו. מל׳ התעוררות:

יג שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי־מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם׃

רַשִׁ״י שלחו מגל וגו'. שלחו חרבות אותם ההולכים בשליחותי לחבל את אויבי ה': כי בשל קציר. כלומר כי הגיע עתם ודמה הדבר לקציר שקוצרים אותו במגלות כשגמר בישולו: באו רדו כי מלאה גת. מן הענבים באו ודרכו אותם כלומר נתמלא סאת עוונם. רדו ל' כבישה ורדוי כמו ורדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח): השיקו היקבים. קול קילוח היקבים היורד תוך הבור שלפני הגיתות נשמע:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אוֹשִׁיטוּ בְהוֹן חַרְבָּא אֲרֵי מְטָא זְמַן קִצֵיהוֹן חוּתוּ דוֹשִׁישׁוּ קְטִילֵי גִבָּרֵהוֹן כְּבָעוּט דְמִתְבָּעֵט בְּמַעֲצַרְתָּא אֲשִׁידוּ דִמְהוֹן אֲרֵי סַגִיאַת בִּישַׁתְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא שלחו מגל - דרך משל, כי כתוב כי העמונים והמואבים השמידו יושבי הר שעיר והחרימום ואח"כ הרג איש אישו ואין פליט. השיקו - דרכו, דרך משל ונקרא עמק החרוץ - כי כלה ונחרצה היתה עליהם והמפרש יהושפט כי השם ישפטם, זה דרך דרש הוא, כי על דרך הפשט נכון הוא שיקרא שם אדם בשם עושהו, כמו צורישדי, רק השם הנכבד לא יקרא בשם אדם, ע"כ פירשתי כי שלמה בשיר השירים שהוא חול.

מְצוּדַת דָּוִד שלחו מגל. המשיל העכו״ם לתבואה שנגמר בשולה ובא זמן הקציר ואמר שלחו בה המגל כי כבר נתבשלה התבואה ועומדת לקצירה ור״ל הרגו אותה כי בא העת: באו רדו. חזר והמשילם לגת שמלאוה ענבים שיורדים בו הדורכים ר״ל בא העת לכלותם והוא כפל ענין במ״ש: השיקו היקבים. היין היורד אל היקבים השמיעו הרעשת קול והוא גמר מלאכת היין ר״ל בא תכליתם: כי רבה רעתם. ונתמלאה הסאה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מגל. הוא החרמש והוא כלי עשוי לקצור בו וכן ותופש מגל (שם ג): בשל. ענין גמר הגידול: גת. הוא המקום שדורכים בו הענבים: השיקו. ענין השמעת קול:

מַלְבִּי״ם שלחו. מפרש שנית השלש מלחמות הנזכר, בפעם הראשון ידמו כתבואה העומדת בקמותיה ולא נקצרה עדיין כי עד עתה ישבו כולם בשלוה על אדמתם, ומצוה להקוצרים שישלחו מגל לקצור את התבואה, כי בשל קציר והגיע העת לקצרו ר"ל שנתמלא סאתם. בפעם השני מדמה אותם לענבים שכבר נבצרו והמה מונחים בגת ועדיין לא נדרכו להוציא היין מתוכם ומצוה להדורכים, באו רדו אל הגת לדרכו כי מלאה גת והגיע עת הדריכה. בפעם השלישית מדמה אותם לענבים שכבר נדרכו רק שעדיין לא המשיכו את היין ולא הבדילוהו מן החרצנים והזגים, ומצוה השיקו היקבים שימשיכו את היין אל היקב ששם נותנים את היין הנדרך מן הגת, ומפרש הנמשל כי רבה רעתם, ולכן צריך לדרכם ולרמסם, כמ"ש פורה דרכתי לבדי וכו' ואדרכם באפי וכו':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת השיקו. מלאו אותם משקה (כנ"ל ב' כ"ד) :

יד הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ׃

רַשִׁ״י בעמק החרוץ. ששם חרוץ שהמשפט אמת וכן תרגם יונתן מישר פילוג דינא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מַשִׁרְיָן מַשִׁרְיָן בְּמֵישַׁר פִּלוּג דִינָא אֲרֵי קָרִיב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ בְּמֵישַׁר פִּלוּג דִינָא:

אִבְּן עֶזְרָא המונים - יפלו. כי קרוב יום ה' - להנקם מהם.

מְצוּדַת דָּוִד המונים. כתות כתות מהמון רב יפלו בעמק החרוץ הוא עמק יהושפט ויקרא עמק החרוץ כי שם יעשו בהם משפט חרוץ ומתוך: יום ה׳. יום המשפט שיהיה בעמק החרוץ:

מְצוּדַת צִיּוֹן החרוץ. ענין חתוך וגזור וכן אתה חרצת (מ״א כ):

מַלְבִּי״ם המונים המונים, ר"ל מה שיתאספו המונים המונים אל עמק יהושפט, הוא מפני שיהיו בעמק החרוץ, כי עמק יהושפט נקרא בעת המשפט, שאז חוקר על דינם ושופט לדעת אם זכאי אם חייב, אבל אז יקרא בשם עמק החרוץ, שכבר נחרץ ונגמר הדין שהם חייבים כליה, ולכן קרוב יום ה' וימהר לכלותם בעמק החרוץ אחר שהדין נחרץ ונגמר:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת החרוץ, שנחרץ הדין בלי השנות (ישעיה י' כ"ב) :

טו שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם׃

רַשִׁ״י אספו נגהם. הכניסו אורם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא קֳבָלוּ וְכוֹכְבַיָא כְנָשׁוּ זְהוֹרֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא שמש - קדרו עליהם, כאשר היה לפני בא יום ה'.

מְצוּדַת דָּוִד קדרו. בעבור גדול הצרה ידמה להם כאלו נחשכו המאורות:

מְצוּדַת צִיּוֹן קדרו. ענין חשך ושחרות: אספו. הכניסו: נגהם. ענין אורה וזריחה:

מַלְבִּי״ם שמש וירח קדרו, ר"ל שאז יתבטלו הוראות השמימיות והכוכבים אספו נגהם ולא יפעלו במסיבת המערכת:

טז וַיהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַיהוָה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י מציון ישאג. ממה שעשו לציון: ורעשו שמים וארץ. יפרע משרים של מעלה (שרי הכשדים) ואח"כ מן (הכשדים): מחסה. לשון כסוי ובלע"ז אבריאיי"ל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַיָי מִצִיוֹן יִכְלֵי וּמִירוּשְׁלֵם יָרִים מֵימְרֵיהּ וִיזוּעוּן שְׁמַיָא וְאַרְעָא וַייָ סְמַךְ לְעַמֵיהּ וְסָעֵיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

אִבְּן עֶזְרָא וה' מציון ישאג - רעם גדול, כמו קול רעמך בגלגל כדרך וה' השמיע את מחנה ארם וככה כתוב: נתן ה' מארבים. ורעשו - דרך משל, כי הכל יפחדו. והשם יתן מעוז לעמו כדרך: ה' עוז לעמו יתן כאשר פירשתיו. וטעם מציון – הוא אשר פירש.

מְצוּדַת דָּוִד מציון ישאג. כי יחזיר שכינתו לציון ומשם ישאג לאיים ולהחריד: ומירושלים יתן קולו. כפל הדבר במ״ש: ורעשו שמים וארץ. ר״ל יחרדו שרי מעלה של העכו״ם אשר בשמים ממעל והעכו״ם אשר בארץ מתחת: מחסה לעמו. לבל יהיו נלקים עמהם: ומעוז לבני ישראל. כפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן מחסה. מל׳ חסיון: ומעוז. ענין חוזק:

מַלְבִּי״ם וה' מציון ישאג, שמשם תצא הנהגה והמשפט, והנה השאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, והנתינת קול אינו מציין קול גדול רק שלא ידום ויתן קולו, ובציון ששם עקר שכינתו ישאג בקול גדול עד שיתפרסם לכולם, ובירושלים שאינה קדושה כציון הגם שלא ישאג בקול גדול בכ"ז לא ידום רק יתן קולו שהוא ההנהגה האלהית, וע"י השאגה הזאת ירעשו שמים וארץ ותתבטל הנהגת הטבע אשר בארץ והנהגת מערכת השמים, וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל מצד שהם עמו יהיה להם מחסה להצילם מכל רע שלא תבא עליהם, ומצד שהם בני ישראל ששם זה מורה שהם למעלה מן הטבע כמ"ש כי שרית עם אלהים, יהיה להם מעוז שהם יתגברו בעז ה' שזה יותר ממחסה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ישאג, יתן קולו. שאגה גדולה מנתינת קול (כמ"ש ירמיה כ"ו ל', עמוס ג' ד') : מחסה, מעוז, מעוז גדול ממחסה, עמ"ש עוד ישעיה ל' א', שהמעוז הוא בבלי אמצעי וזה לבני ישראל:

יז וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן אַשְׁרֵיתִי שְׁכִנְתִּי בְּצִיוֹן טוּרָא דְקוּדְשִׁי וּתְהֵי יְרוּשְׁלֵם קוּדְשָׁא וְנוּכְרָאִין לָא יֶעֱדוּן בָּהּ עוֹד:

אִבְּן עֶזְרָא וידעתם כי, שוכן בציון וזרים לא יעברו בה עוד - אם ישמרו תורת השם וככה דברי זכריה: ושכנתי בתוכך וככה אמר בסוף: והיה אם שמוע תשמעו בקול ה', אז יתקיים כל זה.

מְצוּדַת דָּוִד וידעתם. אז תדעו אשר אני ה׳ שוכן בציון כי כבר החזרתי שכינתי לתוכה:

מַלְבִּי״ם וידעתם, ואז תדעו בידיעה ברורה שאני ה' אלהיכם, שזה מ"ש למעלה וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם, שוכן בציון הר קדשי, ר"ל כי בקרב ישראל אני מצד שכינתי המתמדת בציון, וגם ירושלים תהיה קדש וזרים לא יעברו בה עוד, כי ציון תוקדש יותר עד שגם ישראל ישמרו מלהכנס שם שלא לצורך:

יח וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל־אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית יְהוָה יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים׃

רַשִׁ״י אפיקי. מקום מוצא מים: והשקה את נחל השטים. כמשמעו ומשקי ית מישר שטים ומדרשו יכפר על עון פעור (עיין זכריה יד):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִרְבּוּן טוּרַיָא חֲמַר מְרָת וְרָמָתָא יִגְרָן טוּבָא וְכָל פַּצִידֵי דְבֵית יְהוּדָה יַהֲכוֹן מַיָא וּמַבּוּעַ מִבֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ יְהֵי נָפִיק וּמַשְׁקֵי יַת מֵישַׁר שִׁטִין:

אִבְּן עֶזְרָא והיה, יטפו - יזלו, דרך משל כשמן מחלמיש צור. וכל אפיקי - מקומות חזקים ואינם רבים.

מְצוּדַת דָּוִד יטפו ההרים עסיס. ר״ל הרבה ענבים יגדלו בהרים והיין יהיה נוטף מהם והוא ענין גוזמא: תלכנה חלב. שם יהיה מרעה שמן ותתרבה חלב הצאן וכאלו הגבעות מוליכות ומזילות את החלב: וכל אפיקי יהודה. המקומות שביהודה שהיו מדרכם למשוך את המים יחזרו להמשיך כמאז: ומעיין. הוא הנחל האמור בנבואת יחזקאל והוא המקור האמור בנבואת זכריה: והשקה. מי המעיין הזה ישקה את עמק השיטים להיות נמשך כנהר:

מְצוּדַת צִיּוֹן יטפו. מל׳ הטפה והזלה: עסיס. כן נקרא היין וכן על עסיס כי נכרת (לעיל א): אפיקי. כן יקראו המקומות שנגרים שם המים בחוזק: נחל. עמק: השטים. שם מקום:

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא תתרבה השפע והברכה ביתר שאת עד שההרים יטפו עסיס מרוב הפירות המתוקים, והגבעות תלכנה חלב מרוב הבקר והצאן, וכל אפיקי יהודה ילכו מים שעד עתה היה חסרון מים בין בכללות א"י בין בירושלים שלא היו מעינות בירושלים, ואז לא לבד שיהיה מים ביהודה כי גם מעין יצא מבית ה' משם יפתח מקור נפתח ויתפשט לחוץ עד שישקה את נחל השטים, ולדעת ר' סעדיה הוא הירדן שהוא קרוב לשטים, ולרש"י הוא כמשמעו, ועל המעין הזה כבר נבא יחזקאל וזכריה, וע"ד הרמז שמשם תצא התורה והאמונה הנמשלה למים, לכל העולם, ויען שבשטים פרצו בזנות ובע"ז לבית פעור והיה ראשית חטאת לבית ישראל, מציין שהמעין הקדוש יטהר את הטומאה אשר התחלה בנחל השטים ויעביר הרעות הזרות והתאוות:

יט מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ דָם־נָקִיא בְּאַרְצָם׃

רַשִׁ״י מצרים וגו'. סמכן זה לזה לפורעניות אתה מוצא שאילולי מצרים לא היתה אדום שנא' (מלכי' א א) כי ששה חדשים ישב יואב עד הכרית כל זר באדום וכתיב (שם א) ויברח הדד הוא ואנשים אדומיים וימצא הדד חן בעיני פרעה וגומר והדד שמע כי שכב דוד עם אבותיו וגומר ובאחרונה ויהי לשטן לשלמה אמר הקב"ה אני אכלה זו וזו: מחמס בני יהודה. בשביל חמס שעשו עכו"ם לבני יהודה אשר שפכו את דמם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מִצְרַיִם לְצָדוּ תְהֵי וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר צָרוּ תְּהֵי מֵחֲטוֹף בְּנֵי יְהוּדָה דְאַשְׁדוּ דַם זַכַּאי בְּאַרְעֲהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא מצרים, ואדום - היו שממה בימי נבוכדנצאר וזאת מצרים היום איננה הקדמונית.

מְצוּדַת צִיּוֹן מחמס. ענין עושק וגזל:

מַלְבִּי״ם מצרים, הוא כולל מאמיני דת הישמעאלים שראש המחריבים בית ראשון היה אשור ובבל שהם נכנסו אחר כך תחת אמונת מצרים, ומשם תהיה המלחמה הראשונה של גוג ומגוג שבני אדום יעלו עליהם ויחריבום כמ"ש בנבואות יחזקאל, ואז לשמה תהיה, ואח"כ יעלו הישמעאלים על בני אדום שהם החריבו בית שני ע"י הרומיים, שהם ראש לאומות אדום, ועל זה אמר שאדום תהיה למדבר שממה כמו שפירשתי ביחזקאל (סי' ל"ב וסי' ל"ח ל"ט) , וכ"ז יהיה מחמס בני יהודה בשתי החורבנות:

כ וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהוּדָה לַעֲלַם תֵּיתֵב וִירוּשְׁלֵם לְדָר וָדָר:

אִבְּן עֶזְרָא ויהודה לעולם תשב - אם לא תמרה פי השם והכבוד ישכון בקרבה כאשר חתם ספרו, וכל רעה שעשו העכו"ם לישראל לא ינקם מהם, כי רחמיו גדולים על כל מעשיו רק דמיהם ששפכו שאין להם פדיון, לא ינקה.

מְצוּדַת דָּוִד לעולם תשב. תתקיים לעולם ולא תחרב עוד: וירושלים. כפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשב. ענין עכבה וקיים:

מַלְבִּי״ם ויהודה לעולם תשב, שתחלה נפרדו אפרים מיהודה ומירושלים, ואז יתחברו ויהודה לא יגלה לעולם וירושלים לא תחרב עוד לדור ודור:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת לעולם, לדור ודור, לעולם הוא הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור הוא הזמן הנצחי המתחלק לפי שנות הדורות (כמ"ש ישעיה י"ג כ', ל"ד י' ובכ"מ) , ישיבת יהודה יהיה בלי שינוי, וישיבת ירושלים תשתנה לפי הדורות שבכל דור יבואו דיורים חדשים וגם תתעלה בהדרה ותפארתה בכל דור לכן אמר לדור ודור:

כא וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא־נִקֵּיתִי וַיהוָה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן׃

רַשִׁ״י ונקיתי דמם לא נקיתי. ואף אם אנקה אותם משאר עבירות שבידם ומרעות שעשו לי דמם של בני יהודה לא אנקה מהם אימתי תהיה זאת בזמן שהקב"ה שוכן בציון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּדְאִתְפְּרָעֵת דִמְהוֹן מִן עַמְמַיָא תּוּב אֲנָא עָתִיד לְאִתְפְּרַע אֲמַר יְיָ דְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיהּ בְּצִיוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד ונקיתי. ר״ל אף שאנקה את העכו״ם מעון החמס במה שישראל ישובו לקחת מהם כספם וזהבם הנה עון שפיכת דמם לא אנקה בכופר ממון כ״א בדם שופכו: וה׳ שוכן בציון. כאומר אל יפחדו ישראל פן כשידעו העכו״ם שנחרץ משפטם להרג יתחזקו לנקום נקם מישראל בחשבם כאשר יאבדו יאבדו כי ה׳ שוכן בציון ויגן על עמו ולא יהיה לאל ידם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונקיתי. מל׳ נקי וברור:

מַלְבִּי״ם ונקיתי דמם לא נקיתי, מפני שבמלחמת גוג ומגוג לא נכללו רק אומות אדום וישמעאל וכל השייכים לאמונתם, והלא יש כמה עמים שאין שייכים להם והם ג"כ שפכו דמם של ישראל, אומר שאח"כ אנקה גם את דמם אשר לא נקיתי עדיין במפלת גוג, שהוא הדם ששפכו האומות שלא ישתתפו במלחמת גוג ומגוג, וזה יהיה אחר שה' שוכן בציון שאז ינקה גם דמים האחרים ויעשה בהם משפט:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ונקיתי, יצייר שעליו החוב לכפר על דמם בדם שופכם ועדן לא נקה מחוב זה למקצת אומות ואז ינקה לכפר הדם אשר לא נקה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.