זְכַרְיָה ד

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתַב מַלְאֲכָא דִמְמַלֵיל עִמִי וַאֲעִירַנִי כְּגַבְרָא דְמִתְעַר מִשְׁנָתֵיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא וישב - בעבור שאמר: ויעירני והוא ישן. וטעם יעור – ולא יוער ע"י אחר רק מעצמו, בלט כאילו מעצמו נעור.

מְצוּדַת דָּוִד וישב וגו׳. כי במראה שלפניה לא דבר עמו המלאך הדובר בי לזה אמר וישב המלאך וגו׳: ויעירני. ר״ל הוא הניעני לעוררני ונתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויעירני. מל׳ הערה והקצה:

מַלְבִּי״ם וישב המלאך, הנביא לא הבין את המראה הקודמת, ולא ידע הכונה מ"ש שיפתח פתוחה שבעה עינים, וע"כ נפל בשינה ותרדמה שזה יהיה בעת שיכוסה ממנו דבר ה', ולכן בא המלאך שנית והעיר אותו משנתו, ויראהו מראה אחרת שהוא פירוש המראה הראשונה:

ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ׃

רַשִׁ״י וגולה על ראשה. כמו (יהושע טז) גולות עלית לשון מעיין כמין ספל גדול עגול: ושבעה נרותיה. כמין בזיכין שנותנין השמן והפתילה לתוכה: שבעה ושבעה מוצקות. לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לִי מַה אַתְּ חָזֵי וַאֲמָרֵית חֲזֵיתִי וְהָא מְנַרְתָּא דְדַהֲבָא כֻלָהּ וְגוּלְתָהּ עַל רֵישָׁא וְשַׁבְעָא בוֹצִינָהָא דַעֲלָהּ שַׁבְעָא וְשַׁבְעָא דִמְרִיקִין מִנְהוֹן מִשְׁחָא לְבוֹצִינַיָא דְעַל רֵישָׁהּ:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר, וגלה - כמו גלות עליות ועתה אומר לך בדרך קצרה דבר זאת המטרה, כי הזכיר זה הנביא אחר כן כל דבריה היו שנים זתים אילנות מימין, הגלה משמאלה ושבלה ושבלי הזתים נופלים מהאילנים על שני צנתרות זהב ומאיליהם נפלו ונדרכו ונעשה שמן זך כזהב והם מריקים אל הגלה ובגלה היו שבעה מוצקות שבעה נרות ושבעה מוצקות והנה שבעה פעם אחרת, כמו אל החצר החיצונה אל העם, והמלאך פירש טעם זאת המראה. לא בחיל ולא בכח - כאשר ראיתי השמן נעשה מאליו ודולק, ככה יבנה הבית לא בכח גדול שיש לזרובבל ולא ברוב חילו, כי אם ברוח השם וסיועו.

מְצוּדַת דָּוִד מה אתה רואה. במראה הנבואה: כולה. כל המנורה היתה זהב: וגולה על ראשה. ממעל על ראשה היה כעין ספל ובה היה השמן: ושבעה נרותיה עליה. ממעל בראשי קני המנורה היו שבעה נרותיה הם כעין בזיכין להשים בהם השמן והפתילות: שבעה ושבעה מוצקות. ר״ל לכל נר ונר היה שבעה צינורות שהשמן ניצק בהם מעצמו מן הגולה להמשך על הנרות שהמה על ראש המנורה:

מְצוּדַת צִיּוֹן וגולה. ספל עגול וכן וגולת הכותרות (מ״א ז׳): נרותיה. כעין בזיכין על השמן והפתילה כמו ועשית את נרותיה (שמות כ״ה:ל״ז): מוצקות. מל׳ יציקה והם צינורות ודרך שם ניצוק ונמשך השמן:

מַלְבִּי״ם מה אתה רואה, ר"ל שבזה תראה פי' המראה הראשונה, ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה על ראשה יש מעין שהוא ספל גדול שממנו ימשך מעין השמן אל קני המנורה, וראה על המנורה שבעה נרות שהם הבזיכין שבתוכם השמן הפתילה, ולכל נר יש שבעה מוצקות, שהם צינורות שהשמן זב בהם מן הגולה אל הנר, והנה המנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו בכבודו ובעת שיזרח כבוד ה' והלכו כולם לאורו, וראה את המנורה שהיא כולה בשלימות והיא כולה זהב, שכבוד ה' יתגלה בהוד והדר לכבוד ולתפארת, וראה גולה על ראשה, הוא המעין העליון שמשם יריק ברכת ה' ושפעו אל שבעת הנרות, ששבעת הנרות אשר במנורה הם שבעת המדות העליונות אשר באצילות האלהות שבם ינהיג את העולם, ודרך המדות ישגיח וישפיע ויריק השמן הטוב דרך המעין העליון הידוע שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, והשמן יורד לכל נר דרך שבעה צינורות. כי כ"א מן המדות כלול מכולם אם לחסד אם לשבט אם לרחמים, והראה לו בזה שלעתיד לא תמשול המערכת שהם ג"כ מנורה בשבעה נרות, שהם שבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל כי מנורה זאת אינה של זהב כי היא פחותה במדרגתה, ואין הגולה על ראשה כי רחוקה היא ממנה ולכן מקורה מקור אכזב ושמן שעל ראשה יחסר המזג, אבל לעתיד תאיר המנורה הטהורה מנורת הזהב, וה' יופיע בהיכל קדשו להאיר ולהשפיע שמן הקדש, כי אז יפתח פתוחה שבעה עיני ה' שהם שבעת הנרות העליונות על האבן הראשה והארץ תאיר מכבודם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת שבעה ושבעה. ר"ל שבעה מוצקות לכל אחד, שאם יכתוב שבעה מוצקות יל"פ מוצק א' לכל נר, כמ"ש באילת השחר (כלל קס"ח):

ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ׃

רַשִׁ״י ושנים זתים עליה. אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם: אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו'. וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתַרְתֵּין זֵיתִין דַעֲלָהּ חַד מִימִין גּוּלְתָא וְחַד עַל סְמָלְתָה:

אִבְּן עֶזְרָא ושנים - עוד יפרש מה טעם הזתים שהיו שנים.

מְצוּדַת דָּוִד ושנים זיתים עליה. שני אילני זית עמדו אצל המנורה:

מַלְבִּי״ם ושנים זיתים עליה, על המנורה סמוך להגולה עומדים שנים זיתים, א' מימין הגולה ואחד על שמאלה, וזה יתבאר בפסוק י"א י"ב :

ד וָאַעַן וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי׃

רַשִׁ״י מה אלה אדוני. מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיבֵית וַאֲמָרֵית לְמַלְאֲכָא דְמַלֵיל עִמִי לְמֵימַר מַה אִלֵין רִבּוֹנִי:

אִבְּן עֶזְרָא ואען - ידע הנביא כי זה במראה הנבואה, על כן שאל.

מְצוּדַת דָּוִד ואען ואומר. הרימותי קול ואמרתי אל המלאך על מה באו אלה לרמז:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואען. ענין הרמת קול:

מַלְבִּי״ם ואען ואומר מה אלה אדני, ר"ל שעדיין איני מבין בפרטות ע"מ זה רומז:

ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיב מַלְאֲכָא דְמַלֵיל עִמִי וַאֲמַר לִי הֲלָא יְדַעְתָּא מַן אִינוּן אִלֵין וַאֲמָרֵית לִי רִבּוֹנִי:

אִבְּן עֶזְרָא ויען - שאלו אם יש בו טעם חכמה, להבין טעם המראה.

מְצוּדַת דָּוִד הלא ידעת. הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז: לא אדני. לא השכלתי לדעת:

מַלְבִּי״ם ויען המלאך הלא ידעת מה המה אלה, ר"ל הלא גוף הדבר מה היא המנורה ושבעת הנרות הם דברים נודעים לבאים בסוד ה', שגם מנורת המקדש היתה מרמזת על דברים אלה, ואומר לא אדני, השיב לו שהגם שהוא יודע סוד המנורה אינו יודע על מה תרמוז במראה הזאת ומה ענינה בנבואתו עתה:

ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר־יְהוָה אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

רַשִׁ״י זה דבר ה' אל זרובבל. זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי: כי אם ברוחי. אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם (ס"א ויצוה לכם) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיב וַאֲמַר לִי לְמֵימָר דֵין פִּתְגָמָא דַייָ עִם זְרֻבָּבֶל לְמֵימָר לָא בְחֵילָא וְלָא בִּגְבוּרָא אֱלָהֵין בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

אִבְּן עֶזְרָא ויען - הנה דבר ה' יבנה הבית. וכן תירגם יונתן: נביא דה' מסעדין להון.

מְצוּדַת דָּוִד זה דבר ה׳. ר״ל בזה ירמז כאלו אמר ה׳ על מלך המשיח הבא מזרע זרובבל: לא בחיל. ר״ל ממשלתו על העכו״ם לא יהיה בעבור חילו הרב ולא בכח זרועו יכבשם במלחמה אבל ימשול בם מבלי טורח מלחמה כי אם ברצוני כי אתן בלב העכו״ם להיות נכנעים לו וסרים למשמעתו ויהיה דומה לעריכות נרות המנורה שהיו מבלי טורח אבל הכל נעשה מעצמו כי הזיתים נתלשו מעצמם ונדרכו מעצמם ומעצמו נמשך השמן אל הגולה כאשר יאמר עוד למטה ומן הגולה נמשכו מעצמם דרך הצינורות אל הנרות:

מְצוּדַת צִיּוֹן בחיל. ענין צבאות עם: ברוחי. ענין רצון:

מַלְבִּי״ם ויען ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל, הודיע לו שבמנורה הזאת מרומז דבר ה' והבטחתו אל זרובבל שהבטיח לו לאמר לא בחיל ולא בכח, שבעת יביא את עבדו צמח מזרע זרובבל אז תהיה הנהגת ה' בבלי אמצעי, לא על ידי המערכת, שע"ז צריך חיל שיתגבר בדרך הטבע, ולא ע"י המלאכים שהגם שאז ינהג בנס ולא בחיל חיצוני, בכ"ז צריך כח פנימי, כי אין הנס שורה על דבר ריקן, כמ"ש לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין, כי אם ברוחי, שרוח ה' לבדו ינהיג וימשול בהשגחתו הפרטית, שזה רמז במנורת הזהב ושבעה נרותיה ובשבעה עיני ה' אשר יפתח על אבן היסוד:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בחיל, בכח. הכח מציין הכח הפנימי (ישעיה מ' כ"ו) וחיל בא גם על צבא מלחמה ואון חיצוני:

ז מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ׃

רַשִׁ״י מי אתה הר הגדול. שרי עבר הנהר תתני פחת עבר נהרא ושתר בוזני וכנותהון שבטלתם המלאכה עד כה מעתה תהיה לפני זרובבל מישור אין לכם שררה וגדולה עוד עליו: והוציא את האבן הראשה. האדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר: תשואות חן חן. יהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת, תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה (ישעיהו כ״ב:ב׳) קול שאון (שם סו) כולם לשון השמעת קול הם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מָה אַתְּ חָשִׁיבָא מַלְכוּתָא טִפְּשָׁתָא קֳדָם זְרֻבָּבֶל הֲלָא כְמֵשְׁרָא וְיִגְלֵי יַת מְשִׁיחֵיהּ דַאֲמִיר שְׁמֵיהּ מִלְקָדְמִין וְיִשְׁלוֹט בְּכָל מַלְכְּוָתָא:

אִבְּן עֶזְרָא מי - הנביא ידבר אל כל שר ומלך אם אתה נחשב בעיניך כהר פלוני הגדול למישור, תשוב לפני זרובבל ובהוציאו את האבן הראשה היא האבן הבדיל שתנתן ביד זרובבל והיא האמורה למעלה, אשר נתתי לפני יהושע. תשואות - שאון רב יהיה לה, שאון חן חן לה - שהכל ישמח כמו תשואות מלאה.

מְצוּדַת דָּוִד מי אתה הר הגדול. על מלך גוג יאמר מי אתה וגומ׳ ר״ל מה כח יש בך התחשוב שאתה הר גדול לעמוד בפני המשיח לבל יוכל לעבור לא כן כי למולו תהיה כארץ מישור ובקל יעבור ר״ל לא יהיה בך כח לעכב מה ע״י: והוציא. מלך המשיח יוציא האבן הטובה והחשובה להניחה ביסוד בנין בית העתיד: תשואות. אז ישמע קול המייה אשר כולם יענו ויאמרו הנה להאבן הזה יש לה חן רב כי היא טובה וחשובה עד מאד:

מְצוּדַת צִיּוֹן למישור. מל׳ ישר ושוה: הראשה. ר״ל טובה וחשובה וכן וראשית שמנים ימשחו (עמוס ז׳): תשואות. ענין המית קול כמו תשואות נוגש (איוב לט):

מַלְבִּי״ם מי אתה, יצייר כי ברבות הימים עד הקץ יטבע האבן הראשה שהיא האבן של יסוד הבנין (שדבר ממנו סי' ג' פסוק ט') בעומק הר המוריה, ובהגיע זמן הבנין לעתיד יהיה האבן בלוע בהר הגדול הזה ולא יוכלו להוציא אותו, ומצוה אל ההר שיתהוה ממנו מישור, ועז"א מי אתה הר הגדול העומד לפני זרובבל ומעכב בידו מלהוציא את האבן, אני מצוך שתהיה למישור למען יוציא את האבן הראשה, ואז תשאות חן חן לה כולם ישמיעו על האבן קול חן חן, כי יהיה לחן בעיני כולם לא כמו בבנין בית שני שלא היה הבנין לחן בעיני הזקנים אשר ראו את הבית הראשון שהם בכו בכי גדול, כמ"ש בעזרא ובחגי:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת האבן הראשה. אבן הראשון שמניחים בהיסוד, גם נרמז שיוציא מן ההר האבן הראשון שהונח בבנין בית שני שחקק עליו יהושע שבעה עינים, ואז ישמיעו קול תשואות והמיה לאמר חן חן לה:

ח וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר:

אִבְּן עֶזְרָא ויהי - עתה יפרש דברי המנורה.

מַלְבִּי״ם (ח-ט) ויהי דבר ה', עתה פירש הדברים והגיד לו בנבואה כי ידי זרובבל יסדו את הבית הזה, ר"ל עתה הניח רק היסוד אל הבנין שיהיה לעתיד לבא, כי הבנין שבונים עתה בבית שני אינו בנין נגמר ונשלם, כי חסרו בו חמשה דברים והיה מוכן ליחרב, והוא רק יסוד והתחלה אל הבנין שיהיה באחרית הימים, שאז ידיו תבצענה אז יהיה גמר הבנין, וכמ"ש חכמינו ז"ל שלכן בנוהו מעין בנין שלמה ומעין בנין יחזקאל לעתיד כי היה בנין ממוצע בין שניהם, סוף בנין הראשון ויסוד לבנין האחרון, ואז וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם:

ט יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם׃

רַשִׁ״י ידי זרובבל יסדו הבית הזה. מתחילה ועד סוף בימי כורש הראשון: וידיו תבצענה. אותו עתה, תבצענה ל' גמר הוא כמו (שם) כי יבצע ה' כל מעשהו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יְדֵי זְרֻבָּבֶל שְׁרִיאָה לְמִבְנֵי בֵיתָא הָדֵין וִידוֹהִי יְשַׁכְלְלוּנֵיהּ וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי לְאִתְנַבָּאָה לְכוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ידי, יסדו - פועל עבר. תבצענה - תשלמנה, כמו: כי יבצע ה' את כל מעשהו. וידעת - לזרובבל ידבר, שהוא במקום כל ישראל. שלחני אליכם - לו ולכל ישראל.

מְצוּדַת דָּוִד ידי זרובבל יסדו וגו׳. זרובבל עצמו הניח היסוד מהבית הזה כן ידיו ישלימו את בנין הבית ר״ל ידי המשיח הבא מזרעו ישלימו להניח אבן היסוד מהבית העתיד ואמר ידיו על ידי המשיח הבא מזרעו כדרך שאמר כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע (לעיל ג) הנאמר על כ״ג הבא מזרעו אשר יכהן אז ואמר ענין השלמה על כי יהיה הבית האחרון והוא תשלום הבתים ולפי שבית העתיד תעמוד במקום הבית הזה עצמו אמר תבצענה כאלו ישלים הבית הזה וכמ״ש גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון (חגי ב): וידעת. זה מאמר הנביא לישראל בבוא הדבר תדע אשר ה׳ שלחני אליכם ומאתו היו דברי:

מְצוּדַת צִיּוֹן תבצענה. ענין השלמה כמו כי יבצע ה׳ (ישעיה י):

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת תבצענה. ענין גמר, ובפי' פרשתי על העתיד, ויותר נראה על שישלים הבנין שבנו אז, שעל לעתיד היל"ל תשלימנה כמ"ש בפי' ישעיה ל"ח י"ב:

י כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה־אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י כי מי בז ליום. שיוסד הבית אשר הוקטן בעיניהם כמו שנאמר (בעזרא ג׳:י״ב) ורבים מהכהנים אשר ראו הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ובנבואת (חגי ב׳:ג׳) הלא כמוהו כאין בעיניהם ישמחו עתה כשיראו את האבן הבדיל התלויה בחוט המשקולת אשר ביד אדריכל ראש הבונים שמכוון בה ראש הפינה וזו תהיה ביד זרובבל: שבעה אלה. על אחד שבעה ביסוד הראשון שבימי כורש וכן ת"י שבעה נדבכין כאילין: עיני ה' המה משוטטים. ולו נראה לעשות כן והוא ראה את זרובבל זה הגון לדבר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי מַן הוּא דֵכִי דְבַסַר יוֹמָא דֵין עַל בִּנְיָנָא דְהוּא זְעֵיר הֲלָא יְתוּב וְיֶחְדֵי כַּד יֶחֱזֵי יַת אֶבֶן מַשְׁקוֹלְתָּא בִידָא דִזְרֻבָּבֶל שַׁבְעָא נִדְבְּכִין כְּאִלֵין קֳדָם יְיָ גְלַן עוֹבָדֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא בְּכָל אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא כי קטנות - תואר והמתואר חסר, כמו: וידבר אתם קשות. ומלת בז מן עלומי העי"ן, כמו: לא יבוזו לגנב והנה הוא: כי מי בז ליום נחמות, או ישועות קטנות וזהו חסרון המתואר, כמו: וידבר אתם מלות קשות, כאשר יראו אבן המשקולת שהיא אבן הבדיל ביד זרובבל לבנות הבית, הנה שבעה עינים ישמרוה, שלא יקרב איש להפילה. ויתכן: שבעה עינים הרבה שומרים. ופירש אחר: כמו שפירש המלאך שבעה אלה עיני השם ופירש המלאך, כי השבעה הם עיני השם שהם משוטטים בכל הארץ. וטעם שבעה כדרך ויקרא אותה שבעה ושבועה מגזרת שבעה, כמו שאמר: כי שם נשבעו שניהם על דרך שהזכיר בעל ספר יצירה, והיכל הקודש מכוון באמצע וצריך פירוש ארוך, כי שם כתוב שש פאות הם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל, והיכל הקדש מכוון באמצע וזה קצת הפירוש, כי לכל דבר יש השש פאות שהזכיר והיכל הקדש הוא הדביר, אשר לו הפאות האלה והוא מכוון באמצע, וקראו היכל הקודש הוא הנכבד האמצעי והוא בעל הפאות, כי ממנו הם ולו הפאות ודבר זה כולל כל הנוצרים, ועל הנכבד יותר הזכיר היכל קדש.

מְצוּדַת דָּוִד כי מי בז. אשר מי שהיה מבזה בלבו יום בנין הבית הזה לחשבו יום קטנותו לפי קוטן הבנין הנה ישמחו אז כאשר יראו את האבן המשקולת ביד המשיח הבא מזרע זרובבל המייסד את הבית: שבעה אלה. השמחות האלה שישמחו אז תהיה כפול שבעה בערך התוגה שיש להם בעבור בזיון יום קטנות: עיני ה׳ וגו׳. ר״ל לכן רואה הוא תוגת לב המבזה יום קטנות ולפיהן ישמחם בכפל שבעה בערך התוגה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בז. מל׳ בזיון: האבן הבדיל. הוא האבן התלוי בקו המשקולת וע״י מיישר הבנאי את הבנין ועל שע״פ רוב דרכם לעשותה מאבן אמר האבן הבדיל וכן אבן העופרת (לקמן ה): משוטטים. ענין התנועה הנה והנה וכן שוטטו בחוצות ירושלים (ירמיהו ה׳:א׳):

מַלְבִּי״ם כי מי בז ליום קטנות, ביום של עתה שהבנין קטן בעיניכם, והיום שהוא עת הגאולה של בית שני קטן, מי שהוא בז אל הבנין והיום הקטן הזה, הם ישמחו לעתיד עת יראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה, עת יראו שבעה אלה העינים שחקקו על האבן במספר שבעה, שעתה היה מספר השבעה מרמז על הנהגת הטבע ע"י שבעת המשרתים במערכה שהוא ז' כוכבי לכת, ואז יראו כי שבעה אלה החקוקים באבן (כמ"ש על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתוחה) עיני ה' המה, אינם עיני הכוכבים והמזלות רק יציירו עיני ה' והשגחתו בעצמו בבלי אמצעי, והם יהיו משוטטים בכל הארץ, שאז ישגיח השגחה נסיית פרטיית, ובזה פירש לו מראה המנורה שראה עם שבעה נרותיה שזה מורה על שבעה עיני ה' המאירים לארץ ולדרים לעתיד לבא, וזה יפתח פתוחה על אבן הראשה, כי זה יהיה ענין המקדש לעתיד שכבוד ה' ישכון בו בקביעות וישגיח בשבעה עינים העליונים שהם ז' מדותיו וספירותיו על עמו ונחלתו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בז. שרשו בוז, ומצאנו העבר בפתח כי טח מראות עיניהם: וקטנות. מוסב על שבעה אלה שיבואו אחריו שהם השבעה עינים שהם עתה קטנות, ואז יראו שבעה אלה, שהם עינים גדולות עיני ה' המשוטטות:

יא וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל־יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ׃

רַשִׁ״י מה שני הזיתים. מה רמז הם ומה רמז שני שבלי זיתים טרוק"א בלע"ז קבוצות זיתים בענף כעין שבולת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיבֵית וַאֲמָרֵית לֵיהּ מָא תְרֵין זֵיתַיָא הָאִלֵין עַל יְמִין מְנַרְתָּא וְעַל סְמָלָא:

מְצוּדַת דָּוִד אליו. אל המלאך הדובר בי: מה שני הזתים. ר״ל למה בא הרמז בשני אילני זתים ולא באחד: על ימין המנורה. ר״ל על ימין הגולה שעל ראש המנורה ועל שמאלה א׳ מזה וא׳ מזה:

מַלְבִּי״ם (יא-יב) ואען ואומר אליו, אחר שפי' לו מראה המנורה ושבעה נרותיה, שאל אותו שיפרש לו ע"מ רומזים שני הזיתים שהוא רואה במראה שהם עומדים מימין ומשמאל המנורה (כי הזיתים התחילו בשוה עם המנורה משני צדדיה וראש הזיתים הגיע עד הגולה אשר על ראשה, והיה מצדדי המנורה וגם מצדדי הגולה), ותוך כך ראה בחזיונו כן אצל הזיתים יש שני צנתרות של זהב, היינו צינורות להגיר השמן שבא מן הזיתים אל הגולה, וביד שני הצינורות נמצא שני שבלי זיתים (זיתים הגדלים באשכול כשבולת) שבולת לכל צנתר, ששמן הנסחט מן שבולת הזיתים הולך דרך הצינורות אל הגולה, והנה הזיתים והשבלים לא היו של זהב רק עץ זית ממש, רק הצינורות היו של זהב, והשמן שיצא דרך הצנתר אל הגולה נדמה במראהו כזהב, ועז"א המריקים עליהם הזהב, וע"כ שאל עוד ביחוד על מה רומזים השבלים והצנתרות:

יב וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב׃

רַשִׁ״י אשר ביד שני צנתרות. כלומר אצל שני הצנתרות כמו ראו חלקת יואב ע"י שמואל (שמואל ב י״ד:ל׳): המריקים מעליהם. את השמן הזה הצלול וטוב להארי כזהב כמו (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיבֵית תִּנְיָנוּת וַאֲמָרֵית לֵיהּ מָא תְּרֵין שׁוּבְלֵי זֵיתַיָא דִבְיַד תְּרֵין אִסְקְרִיטְוָן דִדְהַב דִמְרִיקִין מִנְהוֹן מִשְׁחָא לְבוֹצִינֵי דַהֲבָא:

אִבְּן עֶזְרָא ואען - שבלים לשון נקבה, כמו נשים פילגשים: ואומר - גם שאל על שתי השבלים שנכרתו משני הזתים המריקים מעליהם, הם הצנתרות שנדרכו בהם הזתים, והם מריקים מעליהם השמן הטוב הזך כזהב יריקו אל הגלה ובגלה מוצקות אשר מהם יוצק השמן לנרות, אשר על ראש המנורה.

מְצוּדַת דָּוִד מה שתי שבלי הזתים. כי במראה ההיא ראה כאלו שתי ענפי זיתים נתלשו מעצמם ונפלו בתוך שני צנתרות של זהב ושם היו נדרכים מעצמם והם היו מריקים שמן צלול כזהב אל הגולה וקצר למעלה ופרשו כאן ושאל למה הי׳ הכל שנים שנים על מה מרמז השניות:

מְצוּדַת צִיּוֹן שבלי. מל׳ השבלים הטובות (בראשית מ״א:כ״ד) ובדרך שאלה קורא כן ענפי הזית לפי שהיו מלאים גרגרי זיתים כמו השבולת המלאה גרגרי תבואה: ביד. ר״ל בתוך וכן ביד כל אדם יחתום (איוב ל״ז:ז׳): צנתרות. הוא שם כלי מה: המריקים. ענין הזלה ושפיכה כמו על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳): הזהב. ר״ל שמן מזוקק ונקי כזהב וכן מצפון זהב יאתה (איוב ל״ז:כ״ב):

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת שבלי. ענפים שהזיתים תלוים בהם כתבואה בשבולת: צנתרות. צינורות והתי"ו נוספת כמו שפי' חז"ל עשתרות מענין עושר שמעשירות בעליהם:

יג וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לִי לְמֵימַר הֲלָא יְדַעַתְּ מַן אִלֵין וַאֲמָרֵית לָא רִבּוֹנִי:

מְצוּדַת דָּוִד הלא ידעת. הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז השניות: לא אדני. לא השכלתי לדעת:

מַלְבִּי״ם ויאמר הלא ידעת מה המה אלה, שכבר יבין מעצמו שהזית מרמז המשוחים בשמן המשחה, ואומר לא אדני כי איני יודע מה ענינם אצל המנורה:

יד וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל־אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י שני בני היצהר. קרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה: העומדים על אדון כל הארץ. לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם: שני בני היצהר. יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר אִלֵין תְּרֵין בְנֵי רַבְרְבַיָא דְקַיְמִין קֳדָם רִבּוֹן כָּל אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר - הטעם זרובבל בן יצהר שהוא השמן, כי הוא משיח לשבת על כסא ישראל, כאשר הוא כתוב ומשל על כסאו ויהושע משוח כי הוא כהן גדול. וכתוב: ועצת שלום תהיה בין שניהם ולא יקנאו זה בזה.

מְצוּדַת דָּוִד אלה שני בני היצהר. השניות מרמז על שני בני היצהר ר״ל המלך המשיח וכה״ג אשר ימשחו בשמן המשחה זה למלכות וזה לכהונה גדולה: העומדים על אדון כל הארץ. לבקש רחמים על בית ישראל ובמעשה דריכת הזיתים והמשכת השמן מעצמו ירמוז שיחזור הממשלה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו:

מְצוּדַת צִיּוֹן היצהר. הוא השמן כמו תירוש ויצהר (דברים כ״ח): על אדון. אצל אדון:

מַלְבִּי״ם ויאמר אלה שני בני היצהר, שהם המלך והכ"ג שמשוחים בשמן משחת קדש, ומה שעומדים אצל המנורה מרמז שהם העומדים על אדון כל הארץ, שההשפעה הנסיית שירדה מאת ה' המרומזת בשמן היורד מן הגולה אל קני המנורה יהיה ע"י בני היצהר, בזכות המלך והכ"ג, שהמלך יחזיק במעוז המצות שבין אדם לחברו שהוא משפט וחסד, והכ"ג יחזיק במעוז התורה והעבודה, מצות שבין אדם למקום. וע"י מעשיהם יעלה שמן טוב מעשיהם וימשך השמן ההשגחיי אל הגולה ומעין ישיתוהו, עד שהם יהיו בציור הזיתים שמהם יצא השמן אל הגולה להאיר את נרות המנורה, והצינור מריק השמן מן שבלי הזיתים אל הגולה, ובאשר שניהם הם בני אדם לא ציירם בזהב רק בעץ זית, כי האדם עץ השדה, אולם השפע הנוזל ע"י מעשיהם אל הגולה דרך צנתרות הם מזהב ומריקים זהב, כי ימשוך הרצון האלהי הנסיי הנמשל בזהב:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.