א הַמּוֹכֵר אֶת הַסְפִינָה, מָכַר אֶת הַתֹּרֶן (פֵּרוּשׁ, עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁתּוֹלִין עָלָיו הַנֵּס וְהַנֵּס, וִילוֹן הַתָּלוּי בַתֹּרֶן נֶגֶד הָרוּחַ) וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹגְנִין (פֵּרוּשׁ, בַּרְזֶל כְּעֵין מַזְלֵג הַמְעַגֵּן וּמְעַכֵּב הַסְפִינָה), וְאֶת כָּל הַמְּשׁוֹטִין הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ וּבִכְלָל זֶה הַחֲבָלִים שֶׁמּוֹשְׁכִין בָּהֶן הַסְּפִינוֹת לַנָּמֵל (הַמַּגִּיד פכ"ז דִּמְכִירָה), וְאֶת הַכֶּבֶשׁ (פֵּרוּשׁ, גֶּשֶׁר) וְהָאַסְכָּלָא שֶׁעוֹלִים בָּהּ לַסְפִינָה וְיוֹרְדִים עָלֶיהָ, וְאֶת בֵּית הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַסְפִינָה הַקְּטַנָּה, בֵּין שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לֵילֵךְ בָּהּ לַיַּבָּשָׁה, בֵּין שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לָצוּד בָּהּ דָּגִים, וְלֹא אֶת הָעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין בָּהּ, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִים וְלֹא אֶת הַסְחוֹרָה שֶׁבְּתוֹכָהּ. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לֵהּ: הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אֲנִי מוֹכֵר, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים.
ב הַמּוֹכֵר אֶת הַקָּרוֹן לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת, בִּזְמַן שֶׁאֵינָם קְשׁוּרוֹת עִמּוֹ. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת, לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. הַגָּה: הָיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה, מָכַר הַקָּרוֹן מָכַר הַפְּרָדוֹת; מָכַר הַפְּרָדוֹת לֹא מָכַר הַקָּרוֹן (טוּר).
ג יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי בְּמוֹכֵר, אֲבָל בְּמַשְׂכִּיר אֶת הַקָּרוֹן הִשְׂכִּיר גַּם הַפְּרָדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם קְשׁוּרוֹת עִמּוֹ.
ד מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין (מִקְצָתָן) לְצֶמֶד "בָּקָר". הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁאֵינָן קְשׁוּרִין בְּיַחַד, אֲבָל אִם קְשׁוּרִין בְּיַחַד, מְכוּרִים (טוּר בְּשֵׁם הר"י הַלֵּוִי וְהַמַּגִּיד פֶּרֶק כ"ז דִּמְכִירָה ונ"י פֶרֶק הַסְפִינָה).
ה הַמּוֹכֵר אֶת הָעוֹל, מָכַר אֶת הַפָּרָה. מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת הָעוֹל. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּמָכַר הָעוֹל לֹא מָכַר פָּרָה (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.
ו מָכַר אֶת הָעֲגָלָה, מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא מָכַר אֶת הָעֲגָלָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
ז הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר מָכַר אֶת הַמַּרְדַּעַת (פֵּרוּשׁ, כְּעֵין אֻכָּף שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַחֲמוֹר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם), וְאֶת הָאֻכָּף (פֵּרוּשׁ, כְּלִי עֵץ נָתוּן עַל הַמַּרְדַּעַת לִרְכִיבָה אוֹ כְּדֵי לִמְנֹעַ חִכּוּךְ הַמַּשָּׂאוֹי), אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם עָלָיו; אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַשַּׂק וְלֹא מִרְכֶּבֶת הַנָּשִׁים, וַאֲפִלּוּ הָיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת הַמֶּכֶר. אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לֵהּ: הוּא וְכָל מַה שֶּׁעָלָיו מָכוּר לְךָ (טוּר בְּשֵׁם הָרִי"ף וְר"י וְהָרֹא"שׁ).
ח בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵין הַדָּמִים רְאָיָה. שֶׁאִם טָעָה בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה אוֹ בִּטּוּל מֵקָּח, כְּדִין כָּל מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ; וְאִם טָעָה בִּכְדֵי שֶׁאֵין הַדַּעַת טוֹעָה, לֹא בָּטֵל הַמִּקָּח, שֶׁזֶּה מַתָּנָה נָתַן לוֹ. הַגָּה: וְדַוְקָא בְמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין לְבָקָר "בָּקָר" וּלְצֶמֶד "צֶמֶד", אֲבָל אִם רֹב בְּנֵי אָדָם קוֹרִין לְצֶמֶד "בָּקָר", אָז אַמְרִינָן הַדָּמִים מוֹדִיעִים (טוּר בְּשֵׁם הרמ"ה). וְאִם כָּל בְּנֵי אָדָם קוֹרִין לְצֶמֶד "בָּקָר", וּלְצֶמֶד לְבַד מְפָרְשִׁים: "צֶמֶד לְבַד", אֲפִלּוּ בְּלֹא הוֹדָעַת דָּמִים הַכֹּל מָכוּר (שָׁם). וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאַמְרֵינָן מָכַר בָּקָר לֹא מָכַר הַצֶּמֶד, הַיְנוּ בִּסְתָם, דְּאֵימוּר לִשְׁחִיטָה זְבַנֵּהּ; אֲבָל אִם פֵּרַשׁ: לְרִדְיָא, מָכַר הַצֶּמֶד עִם הַבָּקָר (שָׁם בְּשֵׁם הרמ"ה הַכֹּל בַּטּוּר).
ט הַמּוֹכֵר אֶת הַשִּׁפְחָה, מָכַר כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ, אֲפִלּוּ הֵם מֵאָה; אֲבָל לֹא מָכַר הַשֵּׁרָיִים וְלֹא הַנְּזָמִים וְלֹא הַטַּבָּעוֹת וְלֹא אֶת הַקַּטְלָיָאוֹת (פֵּרוּשׁ, חוּטִין שֶׁעוֹרְכִין בָּהֶן גַּרְגִּירֵי זָהָב וְקוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הַצַוָּאר בְּדֹחַק) שֶׁבְּצַוָּארָהּ. וְאִם אָמַר לֵהּ: שִׁפְחָה וְכָל מַה שֶּׁעָלֶיהָ, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים, אֲפִלּוּ יֵשׁ עָלֶיהָ כֵּלִים שֶׁל מֵאָה מָנֶה:
י הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: שִׁפְחָה מְעֻבֶּרֶת אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, פָּרָה מְעֻבֶּרֶת אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מָכַר לוֹ אֶת הַוָּלָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מָכַר לוֹ שִׁפְחָה וּפָרָה סְתָם, אִם הֵם מְעֻבָּרוֹת הַוָּלָד מָכוּר (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).
יא שִׁפְחָה מֵינִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, פָּרָה מֵינִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַוָּלָד. חֲמוֹרָה מֵינִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מָכַר לוֹ אֶת הַסְיָח (פֵּרוּשׁ, חֲמוֹר קָטָן), שֶׁאֵין אָדָם קוֹנֶה חֲמוֹר לַחֲלָבָהּ.
יב הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: רֹאשׁ עֶבֶד זֶה אוֹ רֹאשׁ חֲמוֹר זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הֲרֵי זֶה מָכַר חֶצְיוֹ. וְכֵן הַדִּין בְּכָל אֵבֶר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ. אָמַר לֵהּ: יַד עֶבֶד זֶה אוֹ יַד חֲמוֹר זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶם (פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן שׁוּמָא, כְּלוֹמַר, שֶׁיָּשׁוּמוּ אוֹתוֹ אֵבֶר שֶׁמָּכַר לְאֵיזֶה מְלָאכָה הוּא רָאוּי, וּלְפִי שָׁוְיוֹ יִטּוֹל). וְכֵן הַדִּין בְּכָל אֵבֶר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ.
יג אָמַר לֵהּ: רֹאשׁ פָּרָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, לֹא מָכַר אֶלָּא הָרֹאשׁ בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי רֹאשָׁהּ נִמְכְּרָה תָּמִיד בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם.
יד הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ, בִּבְהֵמָה גַסָה, לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם; מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הָרֵאָה, לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד; מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הָרֵאָה. אֲבָל בִּבְהֵמָה דַקָּה, מָכַר אֶת הָרֹאשׁ, מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם; מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הָרֵאָה, מָכַר אֶת הַכָּבֵד; מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הָרֵאָה.
טו אֵין דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג יָדוּעַ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג יָדוּעַ הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמִּנְהָג:
טז הַמּוֹכֵר אֶת הַבּוֹר, לֹא מָכַר מֵימָיו. מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"ם וְהָרֹא"שׁ) מָכַר מַיִם וָזֶבֶל, לֹא מָכַר הַבּוֹר וְהָאַשְׁפָּה (שָׁם בְּשֵׁם רַמְבַּ"ם).
יז מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים.
יח יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִפְּכָא: מָכַר יוֹנִים, מָכַר שׁוֹבָךְ. מָכַר דְּבוֹרִים, מָכַר כַּוֶּרֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁפֵּרַשׁ שֶׁמָּכַר כָּל פֵּרוֹת הַשּׁוֹבָךְ וְהַכַּוֶּרֶת בְּלִי שִׁיּוּר. אֲבָל אִם מָכַר סְתָם פֵּרוֹת הַכַּוֶּרֶת, לֹא מִבַּעְיָא שֶׁלֹּא מָכַר הַכַּוֶּרֶת, אֶלָּא אַף הַדְּבוֹרִים לֹא מָכַר כֻּלָּם, אֶלָּא יִקַּח הַלּוֹקֵחַ ג' נְחִילִים (פֵּרוּשׁ ג' חֲבוּרוֹת הַנּוֹלָדוֹת רִאשׁוֹנָה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַכַּוֶּרֶת שֶׁבִּתְחִלַּת יְמוֹת הַקַיִץ יוֹצֵא מִן הַכַּוֶּרֶת נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים יְלָדוֹת וּמֵבִיא כַּוֶּרֶת חָדָשׁ וּמַכְנִיסָן לְתוֹכוֹ, וְכֵן לְסוֹף ט' אוֹ י' יָמִים וְכו', רַשְׁבָּ"ם) הָרִאשׁוֹנִים, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נוֹטֵל נְחִיל וּמַנִּיחַ נְחִיל, כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב הַכַּוֶּרֶת. וְאִם מָכַר סְתָם פֵּרוֹת הַשּׁוֹבָךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל כָּל הַגּוֹזָלוֹת שֶׁיֵּלְדוּ בּוֹ מֵעַתָּה, מִפְּנֵי שֶׁהָאִמָּהוֹת בּוֹרְחוֹת, נִמְצָא שֶׁהֶחֱרִיב כָּל הַשּׁוֹבָךְ. אֶלָּא מַנִּיחַ מֵהֶם כְּדֵי לְיַשֵּׁב הַשּׁוֹבָךְ; וְכַמָּה מַנִּיחַ, אִם (הָיוּ בּוֹ) אִמָּהוֹת וּבָנוֹת בְּעֵת מְכִירַת הַפֵּרוֹת, מַנִּיחַ בְּרִיכָה (פֵּרוּשׁ, דֶּרֶךְ הַיּוֹנִים לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי וְלָדוֹת בְּכָל חֹדֶשׁ זָכָר וּנְקֵבָה, וְכָל שֵׁנִי וְלָדוֹת נִקְרְאוּ בְּרִיכָה) רִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹלִידוּ הָאִמָּהוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַוְּתוּ הָאִמָּהוֹת עִם הַבְּרִיכָה הָרִאשׁוֹנָה וְעִם הַבָּנוֹת שֶׁעִמָּהֶם, וּמַנִּיחַ מִמַּה שֶׁיּוֹלִידוּ הַבָּנוֹת ב' בְּרִיכוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַוְּתוּ הַבָּנוֹת עִם שְׁתֵּי בְרִיכוֹת שֶׁיּוֹלִידוּ. וְכָל הַנּוֹלָד מֵאַחַר ב' בְּרִיכוֹת שֶׁל בָּנוֹת וְהַבְּרִיכָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אִמָּהוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. הַגָּה: בְּכָל דְּבָרִים אֵלּוּ אֵין חִלּוּק בֵּין מֶכֶר לְמַתָּנָה; אַף עַל גַּב דִּלְעִנְיָן דְּבָרִים הַמְחֻבָּרִים יֵשׁ חִלּוּק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן רט"ו סָעִיף ו', לְעִנְיַן מִטַּלְטְלִין אֵין חִלּוּק (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"ם).
א סָעִיף א את התורן. ל' הטור הוא אילן גבוה שפורסין עליו את הוילון:
ב סָעִיף א ואת הנס הוא הוילון שפורסין על התורן:
ג סָעִיף א ואת העוגנין. הם הברזלים שמעמידין בהן את הספינה שקורין בל"א אנקור ונקראי' עוגנים ע"ש הלהן תעגנה שפי' תהיינה מקושרין:
ד סָעִיף א ואת הכבש ואת האסכלא שעולין כו'. כן הוא ל' הרמב"ם בפכ"ו ממכירה אבל בטור לא כתב אלא והכבש שעולין בו ולא נזכר אסכלא והמ"מ כתב שר"ש גרס אסכלא ולא כבש ושפי' אסכלא הוא כבש וכן הוא לפנינו בפי' ר"ש בגמ' שבידינו ועפ"ר שם כתבתי מכח שינוי ל' הזה גם מכח ל' הטור שכ' שעולין בו ליבשה וברמב"ם כ' שעולין בו לספינה מכל זה הוכחתי דכוונתו היה דהפתח שבספינ' שנכנסי' בו מהיבשה להספינה ומהספינ' להיבשה היא בצד הספינ' במקום גבוה מפני המים שלא יכנסו בספינה ויש בכניסתה עליה מהיבשה לגובה פתח הספינ' גם ירידה מהפתח לתוך קרקעות הספינ' למקום ישיבתו שמה וכן ביציאתן יש עלייה וירידה עד"ז והטור איירי משעת יציאה מהספינה כשירצ' לצאת ממנה להיבשה צריכין לעלות בתחלה עד הפתח שבצד הספינה והרמב"ם איירי מהכניסה שעולין בה תחלה מהיבש' כדי ליכנס לתוך הספינ' ונרא' דמ"ה כ' הרמב"ם כבש ואסכלא דהעשוי לעלייה מהיבש' לספינה קרוי כבש והעומדת בתוך הספינ' בצד הפתח לירד ולעלות בו נק' בלשונו אסכלא ואפש' שהיה לו שנוי שם מפני שזו שבספינה הית' קבועה ומחובר שם משא"כ העומדת בחוץ שהיא תלושה ומטולטל או מטעם אחר ואף שהמ"מ כתב בשם הרב אבן מגא"ש דפי' אסכלא בית הכסא שבתוך הספינה צ"ל דהרמב"ם והמחבר לא פירשו הכי דא"כ הוה להפוך ולכתוב ואת הכבש שעולין בה גם ברמב"ם כתוב שם בהדיא שעולין בהן ל' רבים ע"ש:
ה סָעִיף א ואת בית המים פי' שיש להן מקום בספינ' שמשתמרין שם מים מתוקים שלא יכולין לשתות מימי הים שעוברי' בו שהוא מלוח:
ו סָעִיף א אבל לא מכר כו' שכל אלו אף שהן עשויין לצרכי הספינ' מ"מ אין שם ספינה עליהן ויכול לעשות בו שימוש ג"כ לדבר אחר:
ז סָעִיף ב מכר הפרדות לא מכר הקרון דעל הפרדות יכולין לרכוב למקום חפצו בלא הקרון משא"כ בעגלות בלא פרדות והרי הן קשורין יחד:
ח סָעִיף ג אבל במשכיר כו' דאין דרך לשכור עגלות מזה ופרדות מזה ובוודאי כוונתו היה בשעת השכירות כפי המנהג ושיהיו שניהן שכורין לו.
ט סָעִיף ד מכר את הצמד. העול שנותנים על שני השוורים כשמוליכין אותן יחד לחרישה או בשאר משא נקרא צמד.
י סָעִיף ד שקורין לצמד בקר גם במיימוני פכ"ז דמכירה גם בסמוך בהג"ה סעיף ח' כתב מור"ם כן ואם לאו ט"ס הוא צ"ל דקאי אמאי דסיים מכר הבקר לא מכר הצמד וע"ז שפיר קאמר אפי' קורין לצמד ג"כ בקר אבל בסמוך ס"ח בהג"ה כתב מור"ם ואם הכל קורין לצמד בקר ולצמד לבד מפרשים צמד לבד כו' הכל מכר ור"ל וזה דלא אמר צמד לבד אלא מכר סתם צמד הכל מכור אפי' בקר משם מוכח דמור"ם פירשו דאמכר את הצמד קאי אי בקר הוי בכלל מכירת צמד לכך נראה להגיה דמ"ש לצמד בקר צ"ל צמד לבקר וכן צ"ל בטור וא"ש ג"כ בטור דצ"ל שקורין לבקר צמד וקאי אמ"ש מכר הצמד לא מכר הבקר ועיין בהג"ה בסמוך ס"ח דשייך לכאן דשם נתבאר דמ"ש המחבר כאן ואפי' קורין צמד לבקר או איפכא היינו דוקא כשאין הכל קורין צמד לבקר דאי הכל קורין אותו כן הי' אמרינן דהדמים מודיעין שמכר גם הבקר בכלל צמד ולפעמי' אפי' בלא דמים מודיעים היה ג"כ בקר בכלל צמד או צמד בכלל בקר והוא כשהכל קורין לבקר צמד ולצמד אומרי' צמד לבדו וכמ"ש שם ולא מצאתי פלוגתא בזה ואדרבא כן מוכח בגמ' ר"פ המוכ' את הבית וכמ"ש הטו' והמחבר ג"כ בסי' רי"ד ס"ז בהמוכר לחבירו בית בבירה גדולה ע"ש ושם כתב עוד פרטי דינים שייכין כאן גם הטור סדרם וביארם יפה חילוקי הדינים ע"ש אלא דמור"ם סידר דבריו על דברי המחבר שכתב אחר כל הדינים כלל אחד שאין הדמים מודיעין וק"ל:
יא סָעִיף ה מכר את הפרה עפ"ר שם הוכחתי דהרמב"ם דכ"כ איירי בקשורים יחד הפרה בעול וכן בסמוך מ"ש מכר העגלה מכר הבקר מיירי דוקא בקשורין ומ"ש לפני זה מכר צמד לא מכר הבקר וכן מכר הקרון לא מכר הפרדות מיירי באינן קשורין וצ"ל דהטור וב"י ומור"ם לא פירשו להרמב"ם כן וכמ"ש בפרישה ס"ל דטעם הרמב"ם בזה הוא דאף דהבקר אינן נגררות אחר צמד היינו טעמא דבקר שנים הן חשובין משא"כ פרה יחידי ובמוכר העגלה ס"ל דנמשכת הבקר אחריהן אף ע"ג דלא נמשכו הפרדות אחר הקרון דחשיבי טפי אבל הוא דוחק ועפ"ר:
יב סָעִיף ז מכר את המרדעת כו' מפורש בגמרא הטעם משום דסתם מכירת חמור הוא לרכיבה ומ"ה קנה בהדיה האוכף והמרדעת שהן כלי רכיבה משא"כ שק ודסקיא ומרכבת הנשים דעבידין למשוי דגם האשה כמרכבת יושבת עליו כמשוי ומ"ה אם פירשו בשעת מכירה והקנייה שקונה אותו בין לרכיבה בין למשוי קנה גם השק ומרכבת הנשים וכמ"ש הטור ואף שכן כתב בדברי הרמ"ה נרא' דליכא מאן דפליג עליה בהא:
יג סָעִיף ז ואפי' היו עליו בשעת המכר כ"כ נמי הטו' לדעת הרי"ף ור"י והרא"ש ופסק כוותייהו אבל מוכח מהגמ' וגם מדברי הרי"ף והרא"ש דהא דשק ומרכבת הנשי' אינן נמכרין בעודן עליו הוא מכח דהוא איבעי' דלא איפשט' בגמ' אי גם בעודן עליו פליגי רבנן ואמרי דאינן מכורין והוה חומרא לתובע וקולא לנתבע וממילא אם כבר באו ליד הלוקח והמוכר בא להוציא מידו המע"ה וכן מפו' בדברי הרמ"ה על פי שיטתו וכתבו הטו' וע"ש ועפ"ר שם מבואר:
יד סָעִיף ז אא"כ א"ל הוא וכל מה שעליו ה"ה אם א"ל וכל מה שראוי להיות עליו וכ"כ הטו' בשם הרמ"ה ונראה דל"פ בזה:
טו סָעִיף ח אין הדמים ראיה פי' אע"פ שא"ל מכור לי הצמד או הקרון ונתן בעדו מאה זהובים לא אמרינן ודאי דלא נתן בעד הצמד או הקרון לבד מאה זהובים כ"א בצירוף הפרדות והבקר קמ"ל דלא:
טז סָעִיף ח שאם טעה בכדי שהדעת טועה כו' כלו' אלא רואין כמה נותן לו עודף אם העודף אינה כ"כ יותר ואפ"ל שכוונתו היה על העגלה או צמד לבד ובטעות נתן לו העודף אז רואין אם העודף היא רק שתות אזי המקח קיים ומחזיר אונאה ואם העודף יותר משתות אזי דין ביטול מקח יש לו וכמבוא' דיניהן בסימן רכ"ז ואם העודף כ"כ דא"א לתלות דנתן לו בטעות בעד הצמד לבד כ"כ בזה אמרינן דיודע היה דאין הצמד שוה כ"כ ולא מבעיא דאין נותנין ללוקח הבקר וגם אין הלוקח יכול לבטל המקח אלא גם כל המעות שנתן ישארו ביד המוכר ואמרי' דבמתנה נתן לו כל העודף ובטור כתב עוד דאפילו אם עדיין לא נתן הלוקח כל הדמים וגם כבר משך הצמד והבקר אפי' הכי מוציאין מיד הלוקח כל הדמים וגם הבקר ונותנין אותן להמוכר עיין שם:
יז סָעִיף ח קורין לצמד בקר אז כו' כצ"ל ופי' דלצמד בקר כתבתי לפני זה בס"ד עיין שם:
יח סָעִיף ט הקטליות שבצואר ג"כ מין מלבוש תכשיט הוא שלמעלה מבגדי' וכמו שכתב בטור בא"ח סי' ש"ג ז"ל ולא תצא האשה בקטליאות שבצוארה והוא בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא תפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו שנצין כעין מכנסים ומכניסין בה רצועה רחבה וקושרת סביב צוורה והבגד תלוי על לבה עכ"ל:
יט סָעִיף י שפחה ופרה סתם כו' אמת שכ"כ באשר"י אבל הטור כתב בשם הרא"ש ז"ל דאפי' א"ל פרה ושפחה וחמורה זו סתם כו' וכתבתי בדרישה דהדין עם רבינו דס"ל דלא כתב הרא"ש דנמכר הולד עמה בסתם כ"א באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהיא לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו איזה שפחה שירצ' וכן מוכח מתר וכמ"ש לשונו בדרישה ע"ש "ובע"ש נמשך אחר ל' מור"ם והנלע"ד כתבתי:
כ סָעִיף יא לא מכר הולד שיד הלוקח על התחתונ' ויכול המוכרלו' מניקה דקאמר משום חלבה ובשפחה נמי כוונתו היה להודיע שהיא ראויה להניק את הבן דהלוקח:
כא סָעִיף יב משמנים ביניהן פי' רואין אותו אבר לאיזה מלאכ' הוא עומד ולפי שיוויו יטול ועד"ר שם ישבתי מה שמקשין ע"ז מהגמ':
כב סָעִיף יד מכר את הראש כו'. פי' אפי' אחר שחיטה:
כג סָעִיף טז מכר אשפה. הוא מקום עשוי להנחת זבל בהמותיו והוא היה נמוך או גבוה ג' (הג"ה כ' נ"י פ' המוכר הספינ' (דף קצ"ו) דאם מכר באר מים חיים כ"ע מודי' שמכר המים שע"ש זה נק' באר הריטב"א עכ"ל ד"מ ט"ו):
כד סָעִיף יח ל"מ שלא מכר את הכוורת כו' חד באידך תליא דכיון דאמר בלשון פירות אמרי' שדעתו היה לשייר לו פירות ומדשייר לו פירות ודאי לא היה דעתו למכור הכוורת והשובך דהפירו' מגודלין בהן וכיון דשייר לנפשו שובך וכוורת ופירותיהן הרי צריך להניח כ"כ שלא יחרבו השובך והכוורת ומ"ה אמרו דצריך שיניח כמו שמבאר המחבר והולך ואז לא יחרבו:
כה סָעִיף יח נוטל נחיל ומניח נחיל דרך הדבורים שמולידין הרבה וכל ט' ימים מוציאין לחוץ נחיל אחד וכל הנולד ויוצא חוצה האחרונ' גרוע מאשר נולד והוציא חוצה לפניה והלוקח לוקח לעצמו ג' נחילי' ראשוני' הטובי' ואח"כ נוטל זה א' וזה אחד באופן שישאירו גם להמוכר מהטובי' ולא יחרב הכוורת:
כו סָעִיף יח פירות השובך כו' דרך היונים דמולידי' זוג א' דהיינו זכר ונקב' (ושניה' יחד נקראי' בריכ' בל' המשנ' והרמב"ם) בכל חדש משך השנה זולת החדש אדר דאין מולידין בו והגוזלות שהולידו גם הן אחר ג' חדשים ללידתן מולידין כל חדש וחדש בריכה אחת ומין יונים הוא ל' נקבה לכך נקראת זוג שבו זכר ונקבה בשם "אמהות "ובנות ור"ל אמהות הזכר והנקב' שנולדו מהן הבנות והבנות ג"כ ר"ל זכר ונקב':
כז סָעִיף יח אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת כו' כצ"ל אם היו בו וכן הוא לשון הרמב"ם פכ"ג דמכיר' דין י"ב אות באות כלשון המחבר ודין זה הוא ממשנ' וגמ' דפ' המוכר את הספינה ומחולקים בנוסחאות ופירוש רשב"ם ותוספות והרי"ף וכמ"ש בדרישה ופרישה וגם כתבתי שם שנרא' דהרמב"ם נמשך אחר נוסחאות הרי"ף ופירושו ע"ש וכאן אקצר ואעתיק מה שהוא לצורך לפירוש לדברי הרמב"ם והמחבר לברר דהעיר שושן לא כוון יפה במה ששינה לשון הרמב"ם והמחבר והוא דשם במשנ' איתא ז"ל הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכ' "ראשונ' עכ"ל ובגמ' קאמר עלה ז"ל והתניא בריכה ראשונ' ושניה אמר רב כהנא לא קשיא הא בה הא באמה (כן הוא נוסחאות הרי"ף הא "בה והא באמה ולא כדגרס רשב"ם הא "לה הא לאמה ור"ל המשנה והברייתא איירי כשבשעת המכיר' היו בשובך אמהות ובנות והמוכר מוכר ללוקח פירותיהן ולא הן עצמן וצריכין להניח לכל אחד ב' בריכות לצוות כדי שלא יחריב השובך והמשנה איירי ממה שמניח הלוקח להאמהות וקאמר שמניח לה הלוקח עוד בריכה אחת ויצטוות' האם עם אות' בריכה ועם הבנות שנולדו ממנו כבר בשעת המכיר' ומה שיולדו מהאמהות משם והנאה יקח הלוקח דתו לא יברח האם כיון דיש לה ב' זוגות והברייתא איירי במה שצריך הלוקח להניח להבנות שהיו בשעת המכירה וקאמר דצריך להניח להן ממה שילדו מאותן בנות ג"כ ב' בריכות כמו שהניח להאמהות דאי לאו הכי יש לחוש שיברחו הבנות) ופריך הגמ' על זה ז"ל מ"ש אמה דמצטוות' אהבנות ואזוגה דשבקינן לה הבנות נמי תצטוות' אאמה ואבריכ' שהניחו עוד לאמה ומשני אמה אברת' מצטוות' ברת' אאמה לא מצטוות' (ומשום הכי צריכין להניח להבנות ג"כ ב' בריכות) עכ"ל הגמ' בקצת שינוי ל' לתוספ' הביאור ובזה דברי המחבר שהן דברי הרמב"ם מבוארין וזה שמסיק וכתב ז"ל וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונ' של האמהות הרי אלו שלו דתיבת מאח' קאי ג"כ אדבתרי' וכאלו אמר כל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות ומאחר הבריכה הראשונ' כו' ור"ל כל הנולד מהבנות אחר שהולידו הבנות הב' בריכות הנ"ל שהניח הלוקח להמוכר להיות צוות' להבנות והנולד מהאמהות אחר שתלד עוד הבריכה הראשונ' הנ"ל יקחם הלוקח וממה שיוולד מהבריכה הראשונ' של האמהות ומהשני בריכות של בנות לא הזכיר הרמב"ם והמחב' דבר אם יקחם כולם הלוקח או לא מפני שנמשך אחר ל' המשנ' וגמ' הנ"ל גם שם לא איירי מינה ויש בזה שם פלוגתא דהרשב"ם לשיטתו כתב שאין צריך הלוקח להניח צוותא להבריכות הנ"ל הנולדים מהאמהות ובנות מטעם דאחר שנולדו להן כ"כ תו מצטוותה גם הבריכות עם האמהות והתוס' כתבו שם לשיטתם דגם להבריכות צריכים להניח ממה שיולדו ראשונה להיות להן לצוותא והמשנה והברייתא קצרו דאטו תנא כי רוכלא לחשב וליזיל ע"ש גם הב"י הביא דעת הר"ן דפירש דברי הרי"ף ע"ד שכתבתי כנ"ל (ולא מצאתי להר"ן בשום מקום שכ"כ ועד"ר) ומסיק הר"ן וכתב שם דיש להסתפק בזה אם צריך להניח להמוכר ג"כ מה שיולדו הבריכות הראשונה או לאו ומינה נלמד דיש להסתפק ג"כ בכוונת הרמב"ם והמחבר בזה גם מהמ"מ מוכח שם דפי' דברי הרמב"ם ע"ד שכתבתי ע"ש פ"ג דמכירה וזה דלא ☜ כע"ש דהתחיל וכ' כל' המחבר ז"ל וכמה מניח אם היו בו אמהות ובנות כו' וסיים וכ' ז"ל וכל הנולד מאותן ב' בריכות של הבנות והבריכ' הראשונ' של האמהות הרי הוא של לוקח עכ"ל הרי לפנינו דקיצר ושינ' מל' הרמב"ם והמחבר דהשמיט תיבת "מאחר דהוא יתר לביאור דבריו של הרמב"ם והמחבר וכנ"ל וכתב בפשיטות דהנולד מהבריכו' שנשארו להמוכר יקח הלוקח הכל וכבר כתבתי דהוא כנגד דברי התוספות ושהר"ן מסופק בו לדעת הרי"ף ושכן יש להסתפק ג"כ בדברי הרמב"ם שנמשך אחר דברי הרי"ף וכנ"ל ואף שהטור ג"כ הביא דברי הרמב"ם והשמיט ג"כ תיבת מאחר וכת' כלשון ע"ש אין לתמוה עליו כ"כ מטעם שכתבתי בפרישה דמוכח מיני' וביה דהיה לו פירוש אחר בדברי הרמב"ם שהרי כתב תחלה הדין כמו שהוא לנוסחאות ופירוש רשב"ם וכ' עלי' דברי הרמב"ם בלי פלוגתא ע"ש ודוק משא"כ הע"ש דלא כ' אלא ל' הרמב"ם:
כח סָעִיף יח אע"ג דלענין דברים המחוברים כו' ז"ל הטור שאין חילוק בין מוכר לנותן אלא בקרקע שהוא חשוב בטלי אגבו בנותן אע"ג דלא בטלי במוכר אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן:
כט סָעִיף יח כמ"ש לעיל ע"ש דכתבתי מילתא בטעמא:
א סָעִיף י אם הם מעוברות הולד מכור. ז"ל הסמ"ע אמת שכ"כ ברא"ש אבל הטור כת' בשם הרא"ש דאפי' אמר לו פרה ושפחה וחמורה זו סתם כו' וכתבתי בפרישה דהדין עם רבינו דס"ל דלא כת' הרא"ש דנמכר הולד עמו בסתם כי אם באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהי' לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו שפחה איזה שירצה עכ"ל. ובט"ז סי' רכ"ג גבי מחליף פרה בחמור זה אומר עד שלא מכרתי וכו' ז"ל משמע דאין חילוק ביניהם רק בזמן הלידה וקשיא לי' מסי' ר"ך המוכר פרה סתם לא מכר הולד ואם אמר פרה מעוברת מכר הולד וא"כ קשה ממ"נ אם אמר פרה סתם הא לא מכר הולד אפי' נולד אח"כ ואם אמר פרה מעוברת הא מכרו אפי' נולד קודם כו' דהא כ' רבינו בשם הרא"ש דכשהי' מעוברת עדיין מכור משמע לדיע' הראשונה שם אפי' במעוברת לא מכר הולד ונרא' דבאמת לא כת' רבינו שם דרך פלוגתא עכ"ל ולפמ"ש בש"ע דבסתם לא מכר הולד תיקשי קושיות הט"ז גם בס' מעד"מ הוכיח ממתני' דמחליף פרה בחמור דמוכר פרה סתם ולא אמר מעוברת דמכור הולד ע"ש. אמנם כבר נתחבטו ונתלבטו בקושיא זו קמאי והוא בשטה מקובצת בסוגי' דמחליף פרה בחמור וז"ל הר"ר יונתן וכו' ולפום האי פירושא טענתא דמוכר לאו כלום הוא כיון דקאמר דהאי פרה מעברתא זבין ליה הילכך ודאי מחזי לאוקמה לטענתא דמוכר בכה"ג דקא טען מוכר אין ה"נ פרה מעוברת זבינ' לך ולא הוי ידענא אי האי פרה ילדה אי לאו ולבסוף איגלאי לי דודאי ילדה מקמי דזבינתא ניהלך והשתא אי בעית יהיבנא לך פרה אחריתי מעוברתא ואי לא בעית לבטל המקח ואידך כי קא טעין האי פרה ודאי מעוברת הוית בעידן זבינא וולדא דילדת דילי הוא וברשותי ילדה כו' דלא שוה העובר כמה דשוה כדמתיילד אבל היכא דא"ל פרה סתמא לית דינא ולית דיינא דלא קנה ולד כלל כו' וכן נראה לפרש הרמ"ך עכ"ל. ולפנינו דעת החולקין ודלא כמ"ש הט"ז דליכא פלוגתא ומשנתינו דמחליף מפרשי לה כהוגן: אמנם נראה ראיה דאפי' לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור מהא דתנן בתמור' (דף כ"ח) האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד זבחי שלמים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימים ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולד שלמים ואי נימא דמוכר פרה סתם לא מכר הולד א"כ היא שלמים וולדה עולה דסבר ר' יוסי אם נתכוין כו' ואם נמלך הרי זו וולדה שלמים דהא כשאמר היא שלמים הולד לא הקדיש ושיירו משוייר וחולין הוי וכדאמר ר' יוחנן שם הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה קסבר ר"י אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו דה"ל כמפריש שתי חטאות ע"ש וא"כ כשאמר היא שלמים הולד לא קדוש וחולין הוי וכשאמר אח"כ ולדה הרי הקדישה עתה לעולם אלא ודאי דאפי' בסתם נמי הולד מכור ומש"ה כשאומר היא שלמים הרי ולדה נמי הקדיש לשלמים ואין לו' דהקדש שאני דהמקדיש בעין יפה מקדיש דהא נותן מתנה יותר נותן בעין יפה ממקדיש וכדאי' פ' הספינה (בבא בתרא דף פ"א) ואפ"ה לא מחלקינן בין מוכר לנותן אלא במקרקע וכמ"ש בטור בשם הרמב"ם דקרקע חשוב ובטלי אגבן בנותן אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן וכמ"ש הרמ"א בס"ס ולא עדיפא הקדש ממתנה ומוכח מזה דמוכר פרה זו מכר ולדה זה ברור. ומיהו פרה סתם יכול ליתן איזה שירצה וכמ"ש בסמ"ע:
א סָעִיף א המים. פירוש שיש להן מקום בספינה שמשתמרין שם מים מתוקין שמימי הים א"י לשתות כי מלוחין הן. סמ"ע:
ב סָעִיף א אבל. שכל אלו אף שהן עשוין לצרכי הספינה מ"מ אין שם ספינה עליהן ויכול לעשות בהן ג"כ שימוש לדברים אחרים. שם:
ג סָעִיף ב הקרון. דעל הפרדות יכולין לרכוב ולבא למקום חפצו בלא הקרון משא"כ בעגלות בלא פרדות והרי הן קשורים יחד. שם:
ד סָעִיף ד הצמד. עיין בתשו' ראנ"ח סי' ק"ה:
ה סָעִיף ה הפרה. עפ"ר ושם הוכחתי דהרמב"ם דכ"כ איירי בקשורין יחד הפרה בעול וכן בס"ו מכר את העגלה כו' דוקא בקשורין מיירי ובס"ד מכר את הצמד כו' מיירי באינן קשורות וצ"ל דהטור וב"י והרמ"א לא פירשו כן וס"ל דטעמו בזה דאף דאין הבקר נגררות אחר הצמד ה"ט דבקר שנים הן וחשובין משא"כ פרה יחידה ובמוכר העגלה ס"ל דנמשכת הבקר אחריהן אע"ג דלא נמשכו הפרדות אחר הקרון דחשיבי טפי אבל הוא דוחק. סמ"ע:
ו סָעִיף ז שעליו. וה"ה אם א"ל וכל מה שראוי להיות עליו וכ"כ הטור בשם הרמ"ה (ועיין בט"ז שהאריך בביאור דברי הרמ"ה וכת' דהב"י לא ביאר כל הצורך בזה ע"ש):
ז סָעִיף ח ראיה. פירוש אע"פ שא"ל מכור לי הצמד או הקרון ונתן בעדו ק' זהו' לא אמרינן ודאי לא נתן בעד הצמד או הקרון לבד סך זה כי אם בצירוף הפרדות והבקר קמ"ל דלא. סמ"ע:
ח סָעִיף ח טועה. כלומר רואין כמה נתן לו עודף אם העודף אינו כ"כ יותר ואפשר לו' שכוונתו הי' על העגלה או הצמד לבד ובטעות נתן לו העודף אז רואין אם העודף הוא רק שתות אז המקח קיים ומחזיר האונאה ואם העודף יותר משתות יש לו דין ביטול מקח וכמבואר דיניהן בסי' רכ"ז ואם העודף כ"כ דא"א לתלות דנתן לו כ"כ בטעות בעד הצמד לבד בזה אמרינן דיודע הי' דאין הצמד שוה כ"כ ול"מ דאין נותנין הבקר ללוקח וגם הוא א"י לבטל המקח אלא גם כל המעות שנתן ישארו ביד המוכר דאמרינן דבמתנה נתן לו כל העודף ובטור כתוב עוד דאפילו אם עדיין לא נתן הלוקח כל הדמים וגם כבר משך הצמד והבקר אפ"ה מוציאין מיד הלוקח כל הדמים וגם הבקר ונותנין אותן להמוכר ע"ש. שם:
ט סָעִיף ח ודוק'. עיין בס' א"ר ד' צ"ו ע"ב:
י סָעִיף י סתם. אמת שכ"כ בהרא"ש אבל הטור כת' בשמו דאפילו אמר ליה פרה ושפחה זו סתם כו' והדין עמו דסבירא ליה דלא כת' הרא"ש דהולד נמכר עמה בסתם כי אם באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהיא לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו שפחה איזה שירצה וכן מוכח מתוספתא (וכ"כ הב"ח ע"ש). שם:
יא סָעִיף יא הולד. שיד הלוקח על התחתונה והמוכר י"ל מניקה שאמרתי משום חלבה ובשפחה נמי כוונתו הי' להודיע שהיא ראויה להניק את בן הלוקח. שם:
יב סָעִיף יד הראש. פירוש אפילו אחר שחיטה שם:
יג סָעִיף טז אשפה. הוא מקום עשוי להנחת זבל בהמותיו והוא היה נמוך או גבוה ג'. שם:
יד סָעִיף יח המחוברים. ז"ל הטור שאין חילוק בין מוכר לנותן אלא בקרקע שהוא חשיב בטלי אגביה בנותן אע"ג דלא בטלי במוכר אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן. שם:
א סָעִיף י ופרה סתם. עבה"ט דהיינו באומר פרה זו כו' וע' בדרישה ובב"ח ובט"ז לקמן סי' רכג מבואר בדבריהם דלפ"ז אין כאן מחלוקת וגם הרי"ף והרמב"ם מודו להרא"ש בהא ע"ש (ובט"ז שם מוכיח כן דאל"כ יקשה לדידהו דין דהתם שהוא משנה בב"מ דף ק' המחליף פרה בחמור כו' זה אומר עד שלא מכרתי ולדה כו' במאי איירי אי אמר פרה סתם הא לא מכר הולד אפי' נולד אח"כ ואי אמר פרה מעוברת הא מכרו אפי' נולד קודם כו' גם בס' פלפלא חריפתא להרב בעל תוי"ט בפ' הספינה סי' ט' כ' דממשנה זו ראיה גמורה להרא"ש ע"ש) וע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' ק"ה שכ' דזה אינו דהרמב"ם חולק בודאי ומסתמא כן הוא גם דעת הרי"ף וגם בשט"מ ב"מ דף ק' בסוגיא דהמחליף פרה בחמור בשם הרמ"ך שהובא ג"כ בקצה"ח מבואר להדיא שחולק וס"ל דאפי' באומר פרה זו דוקא בהזכיר לו מעוברת הא לאו הכי אין העובר בכלל ודלא כהרא"ש (ומפרש דמיירי בשא"ל פרה מעוברת והמוכר טוען אני לא מכרתי אלא מעוברת וסכנת הלידה עליך אבל עכשיו שכבר ילדה קודם משיכה הרי פרה וולדה שלי ואני אעמיד לך פרה מעוברת אחרת ותסבול אחריות הלידה כו' ע"ש) והראיה שהביא בקצה"ח מסוגיא דתמורה (כ"ח) כהרא"ש דאפי' לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור ודוחק בעיניו לחלק בין קדושת הגוף לשארי דברים הנה זה הדוחק הוא מרווח ואמת וכבר כ"כ כפ"י בקידושין ס"ג ומורי בהפלאה כתובות י"א כו' וכ' עוד דכל זה היכא דשניהם יודעים שהפרה מעוברת אבל היכא ששניהם לא נתכוונו אלא לפרה סריקא ונמצאת טעינה פשיטא שאין ולדה בכלל ומודה הרא"ש שהמוכר יכול לטעון אדעתא דהכי לא מכרתי כו' והאריך בזה בנדון השאלה שם שישראל קנה פרה מעכו"ם בכה"ג שלא ידעו שהיא מעוברת ואח"כ ילדה בכור עש"ה:
א סָעִיף א ובכלל כו'. כן פי' המ"מ המשוטין לחד פירושא:
ב סָעִיף א ואת הכבש והאסקלא. בגמ' האסקלא ופי רשב"ם ור"ח ורב האי כבש והרמב"ם כ' שניהם והן שני מיני כבש כמש"ו שעולין בהם כו':
ג סָעִיף א בין כו'. שם ביציא ודוגית ושם אמרו ביצית היינו דוגית כו' ועכ"מ:
ד סָעִיף ב היו קשורין כו'. שם תני כו' ומ' דבמכר את הפרידות שוה למתני':
ה סָעִיף ד אפי' במקום כו'. כגי' הרי"ף:
ו סָעִיף ד ודוקא כו'. דטעמא דמכר באדוקין בקרון ופרדות משום דהדמים מודיעין באדוקין דאל"כ למה אמרינן דמכר וא"כ ה"ה בצמר ובקר הרב"ן:
ז סָעִיף ה ויש חולקין כו'. דלפי מ"ש בגמ' ה"ד אילימא באתרא דקרו לצימדא צימדא כו' ה"ה לעול ופרה דליכא דקרו לעול פרה ועבה"ג:
ח סָעִיף ו וי"ח. כנ"ל:
ט סָעִיף ז אע"פ כו'. וכ"כ תוס' ורא"ש וכ"מ קצת מדפריך מתבי כו' ולא משני בשאינן ענין אף שיש לדחות: (ליקוט) אע"פ כו'. וכ"כ תוס' שם ד"ה אבל כו' והרא"ש שם דלא כרשב"ם שם ד"ה בעודן כו' אבל הרמב"ן הסכים לדברי הרשב"ם ע"ש בארוכה (ע"כ):
י סָעִיף ז אח"כ. ברייתא שם:
יא סָעִיף ח ודוקא כו' אבל כו'. שם ל"צ כו' ואיכא כו' ורבנן כו' דוקא ואיכא כו' ר"ל מקצת וכמ"ש באתרא דקרו כו' מ' שרובן קורין כך: (ליקוט) ודוקא כו'. כשיטת התוס' צ"ב א' ד"ה וליחזי כו' שכ' ואפי' לפי ספרים כו' דוקא בפלגא ופלגא דאיכא חזקה נגד הדמים אבל ברובא מסייע לדמים אף שהחזקה נגדה מ"מ הדמים מכריעים כמו ברדיא ע"ש. ורשב"ם שם כ' דדוקא שכולם קורין גם לבקר צמד אף שקורין לצמד לבד צמד מ"מ כיון שאין הדמים מכחיש ללשון של כולם הדמים ראיה וכמש"ש ע"ז ב' ואלא דקרו כו' ערשב"ם שם בד"ה כולה כו' צ"ב א' ד"ה וליחזי כו' וכ"כ הרא"ש ברפ"ו כדברי הרשב"ם והרשב"ם מפ' כפי' ר"י בתוס' ס"א ב' ד"ה אלא כו' לכך צריך להודעת הדמים אבל הרמ"ה מפ' כפי' ריב"ם שם לכך א"צ להודעת הדמים ז"ש הרמ"ה והרב ואם כל כו' מפרשים כו' (ע"כ):
יב סָעִיף ח ואם כל כו'. כמ"ש שם ואלא כו' וע"כ בלא טעם דהדמים מודיעין דלא כרשב"ם שם דאל"כ לא הל"ל אלא ל"צ באתרא כו' ול"ל ר"י סבר כו' הא מעיקרא נמי משום הא קאתינן אלא דמוקים השתא דאיכא כו' וכמש"ל ס"א ב' אלא דלבירה כו' ואע"ג דא"א שם הדמים מודיעים ועתוס' שם ד"ה ש"מ כו' ועוד אור"י כו':
יג סָעִיף ח ולצמד לבד מפ' כו'. כפי' ריב"ם שם ד"ה אלא כו':
יד סָעִיף ח וי"א הא דאמרינן כו' אבל כו'. כמ"ש שם ע"ח א' אצל חמור וכליו מחלוקת כו' אלמא כל דזבני למשאוי שק ודסקיא מכורין וכ"כ הטור שם בשם הרמ"ה אם פירש למשאוי וה"ה כאן:
טו סָעִיף י וי"א דאפי' כו'. כ"מ בשבת קל"ה ב' לקח שפחה מעוברת כו' ול"ק וולדה מ' דבסתמא קנה וולדה:
טז סָעִיף יב האומר לחבירו כו'. גי' שלנו בגמ' ריש ערכין ד' ב' אינה כן אלא ראש כו' הקדש הוא והקדיש שותפין בו ראש כו' מכור לך משמנין ביניהן וכ"ה הגי' בתוספתא פ"ג דערכין:
יז סָעִיף יג א"ל ראש כו' שהרי כו'. גמ' שם:
יח סָעִיף טז וי"א כו'. ערשב"ם שם וכמ"ש בפ"ד דיבמות:
יט סָעִיף טז מכר מים כו'. רשב"ם במתני' שם וע"ש ומילתא דפשיטא כו' ר"ל לכן לא תני היפוכם כמו בכל הני דמתני' משא"כ אם אמרינן דמכר ואדרבה ליתני היפוכם ואצ"ל הנך אלא דדבורים ויונים קשיא ויש ליישב:
כ סָעִיף יח י"א דה"ה איפכא כו'. תוספתא פ"ד:
כא סָעִיף יח (ליקוט) בכל אלו כו'. ר"ל בכל מ"ש בסי' זה יהוא דברי רשב"ם ע"ג א' ד"ה מרצופין כו' וכ"כ הרא"ש שם ולכך סידר האי פירקא לבד אחר בד"א במוכר וכן הטור סידר זה הסימן לבד אחר שסיים דיני הקרקע וכ' ובכ"ז כו' (ע"כ):
כב סָעִיף יח כמש"ל כו'. וכ"כ בש"ע שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.