א מַשִׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה פי' מִן כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךְ (דְּבָרִים כח, מ) כְּלוֹמַר מַפִּילִין הַפֵּרוֹת לָאָרֶץ בְּיוֹם טוֹב; וְלֹא יְשַׁלְשְׁלֵם בְּחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹרִידֵם בְּסֻלָּמוֹת וְלֹא יְטַלְטְלֵם מִגַּג לְגַג, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שָׁוִין.
ב מֻתָּר לְכַסוֹת פֵּרוֹת אוֹ כַּדֵּי יַיִן אוֹ לְבֵנִים, מִפְּנֵי הַדֶּלֶף.
ג לִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף, כְּדִינוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן של"ח (סָעִיף ח').
א סָעִיף א {א} משילין וכו' - פי' שיש לו פירות על הגג וראה גשמים ממשמשים ובאים ואפשר שיבוא לידי הפסד התירו לו חכמים לטרוח ביו"ט ולהורידם לבית דרך ארובה שבגג על ידי חבל או להשליכם דכיון שאין בזה טורח כ"כ התירו לו מפני הפסד ממונו אבל בלא הפסד לא:
ב סָעִיף א {ב} פירות - ואפילו היה לו פירות הרבה שם מותר לו לסלק כולם משם:
ג סָעִיף א {ג} ארובה - הוא חלון העשוי בתקרת הגג:
ד סָעִיף א {ד} ולא ישלשלם בחלונות - ר"ל אם היה הגג מוקף במחיצות ובאחד מן המחיצות היה חלון אסור להורידם דרך שם בחבל דאיכא טרחא יתירה להעלותם עד החלון ולהורידם ואפילו אם ירצה רק להגביהם עד החלון ולהשליכם דרך שם ארצה ג"כ אסור דהיה בזה עכ"פ טרחא להעלותם אמנם אם היה החלון נמוך שוה לגג דליכא טרחא יתירה מסתברא דמותר כמו דרך ארובה:
ה סָעִיף א {ה} בסולמות - ר"ל אם היו מונחים בשקים ליקח השקים ולהורידם למטה דרך הסולם וה"ה במדרגות שלנו אסור דהוי טרחא יתירה:
ו סָעִיף א {ו} ולא יטלטלם מגג לגג - היינו שאין ארובה בגג זה ורוצה להוליכם לגג הסמוך לו שיש בו ארובה להפילם דרך שם אסור דנחשב טרחא יתירה וכש"כ שלא במקום הפסד בודאי אסור לטלטלם מגג לגג:
ז סָעִיף א {ז} אעפ"י שהן שוין - שאין אחד גבוה מחבירו:
ח סָעִיף ב {ח} או לבנים - אפילו הם מוקצה כגון שהן סדורות ועומדות לבנין וכנ"ל בסימן ש"ח סעיף י"ז מותר לכסות אותם שלא ימחו:
ט סָעִיף ג {ט} ליתן כלי תחת הדלף - שדולף דרך התקרה כדי שלא יטנף את הבית:
א סָעִיף א משילין. בגמרא משמע דוקא כשהמטר יורד עליהם ומשום הפסד שרי וכ"כ הטור דאל"כ ה"ל כמפנה אוצר עסי' של"ג וכתב היש"ש אפי' טובא ואפי' לגמור האוצר שרי וכ"ד הרי"ף והרמב"ם מדסתמו דבריהם וכ"מ דעת הש"ע דלא כמ"ש בב"י:
ב סָעִיף א ארובה. הוא חלון שבתקרה:
ג סָעִיף א בחלונות. הן בכותל וצריך להגביהן:
ד סָעִיף א בסולמות. וה"ה במדריגות שלנו (רש"י יש"ש):
א סָעִיף א משילין פירות. פי' מי שיש לו פירות בראש הגג וראה מטר שבא יכול לשלשלן למטה דרך ארובה שבגג שיורידם למטה בחבל והן נופלים לארץ דליכא טירחא יתירה ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו לא טרחינן ול"מ דרך הורדה בחבל בדרך החלון דאסור אלא אפי' להפילם שלא בחבל אסור דיש טירחא להעלותה:
א סָעִיף א (ס"ק א) משילין. בגמ' משמע כו' והוא מדתנן ר"פ משילין. משילין פירות דרך ארובה בי"ט ואיבעי' להש"ס התם במסכת שבת תנן מפנין ד' או ה' קופות של תבן ושל תבואה בשבת מפני האורחים או מפני ביטול בה"מ. אי נימא דגם הכא לא הותר כ"א ד' או ה' קופות. או דלמא התם דליכא הפסד ממון. אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפי' טובא נמי כו' ולא איפשטא ומדקאמר אבל הכא דאיכא הפסד ממון משמע דפשט ליה דמתני' לא הותר כ"א היכי דאיכא הפסד ממון: ואפי' לגמור כו' וכ"ד הרי"ף ורמב"ם כו' דלא כהרב"י דהתם מבעי' ליה עוד. התם תנן גבי מפנין כו' ובלבד שלא יגמר האוצר (ופירש"י ליטול הכל לגלות את הרצפה) דלמא אתי לאשווי בומות הכא מאי. דדלמא שבת דחמיר אבל י"ט דקיל אפי' לגמר שרי. א"ד מה התם דאיכא ביטול בה"מ אמרת אסור. כ"ש הכא וגם האי איבעי' ולא אפשט'. והקשה הרב"י על הרי"ף ורמב"ם שהעתיקו המשנה סתם משמע דאפי' טוב' שרי. וס"ל כיון דמילי דרבנן נינהו נקטינן האיבעי' לקולא א"כ ה"ל ג"כ להתיר אפי' לגמר דהא הוא ג"כ איבעי' דלא אפשט'. וע"ש מ"ש לחלק בין טובא ובין לגמר. ומ"א ס"ל דבאמת גם לגמר פסקו לקולא והיינו ג"כ מדכתבו המשנה סתמא משמע דבכל ענין שרי אפי' לגמר:וכ"מ דעת ש"ע דלא הזכיר איסור לגמר וא"א דלהרי"ף ורמב"ם אסור לגמר לא ה"ל לסתו' בש"ע ולהביא דעתם בפי' אע"כ חזר בו וס"ל דגם דעת הרי"ף ורמב"ם להתיר אפי' לגמר ולכן סתמו וכן הוא סתם בש"ע משמע דאפי' לגמר שרי:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.