א אֵין הַסוּמָא יוֹצֵא בְּמַקְלוֹ, וְלֹא הָרוֹעֶה בְּתַרְמִילוֹ, וְדִין חִגֵּר דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש"א (סָעִיף י"ז).
ב אֵין יוֹצְאִין בְּכִסֵא, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה; וְאִישׁ שֶׁהָיוּ רַבִּים צְרִיכִים לוֹ, מֻתָּר, וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ עַל הַכָּתֵף אֲפִלּוּ בְּאַפִּרְיוֹן.
ג מִי שֶׁנִּתְכַּוְּצוּ (פי' שֶׁנִּצְמְתוּ וְנַעֲשָׂה קְצָרִים) גִּידֵי שׁוֹקָיו יָכוֹל לָצֵאת בְּמַקֵּל.
ד אֵין מַנְהִיגִין בְּהֵמָה בְּמַקֵּל.
א סָעִיף א {א} אין הסומא - וה"ה זקן:
ב סָעִיף א {ב} יוצא במקלו - היינו לר"ה או לכרמלית מפני שהוא דרך חול וזלזול ליו"ט כיון שאפשר לו לילך בלא מקל זה ואינו נוטלו אלא לתקן ולישר פסיעותיו. ומש"כ ולא הרועה בתרמילו. היינו גם כן לר"ה או לכרמלית ומטעם זילותא ליו"ט:
ג סָעִיף א {ג} ודין חיגר וכו' - וה"ה לענין חולה שעמד מחליו וכנ"ל בסימן ש"א סי"ז:
ד סָעִיף ב {ד} אין יוצאין בכסא - שהיה דרכם להוציא את הנכבד בכסא שהיה הוא יושב בקתדרא ואחרים היו נושאין את הקתדרא על כתפם כדי שלא ידחקוהו אנשים או כדי שלא יטנפו בגדיו וכתבו הפוסקים דדוקא בכסא אסור משום דהוא עובדא דחול אבל אם נושאו על כתפיו שלא בכסא מותר:
ה סָעִיף ב {ה} שהיו רבים צריכים לו - לבית המדרש לדרשה:
ו סָעִיף ב {ו} מותר - ואפילו יכול לילך ברגליו מותר אם יש בזה איזה צורך כגון שלא יטנף בגדיו או כדי שלא ידחקוהו אנשים וכ"ש אם היה זקן או טורח ההליכה מחמת חולשתו:
ז סָעִיף ב {ז} על הכתף - פי' אפילו על הכתף שמשים כל אחד ידו על כתף חבירו והכסא שהאדם יושב עליו על זרועותיהם וכ"ש אם נושאים הכסא בין ידיהם:
ח סָעִיף ג {ח} יכול לצאת במקל - אפילו לר"ה. דנחשב לו כמנעל כיון שאין יכול לילך בלתו:
ט סָעִיף ד {ט} אין מנהיגין בהמה במקל - אפילו אזמניה להמקל מאתמול לכך דשוב לית ביה משום מוקצה אסור דמחזי כמאן דאזיל לשוק למוכרה:
א סָעִיף א אין הסומא כו'. הטעם ברש"י דהוה דרך חול ויש זילותא לי"ט. וכתב רש"ל בשם הרא"ש ומ"מ נראה דאין אסור ביו"ט אלא ברה"ר או בכרמלית הדומה לרה"ר כדפרי' בפרק קמא דאין עירוב והוצאה לי"ט לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור בכל הדברים שאסרו לצאת בו חוץ מתכשיטי נשים עכ"ל:
ב סָעִיף ב אין יוצאין בכסא. פי' יושב בכסא ונושאין אותו:
ג סָעִיף ב שהיו רבים צריכים לו. בטור כתב ואינו יכול לילך בע"א משמע אם יכול לילך בע"א אסור אבל מדברי הר"ן משמע אפי' יכול לילך בע"א התירו לו משום דוחקא דציבורא או שלא יטנף הבגדים כ"ש אם היה זקן או טורח ההליכה ודעת הטור תמוה דאם אינו יכול לילך בע"א אפי' כל אדם שרי כמו מי שנתכווצו גידיו וי"ל דשם הוא עצמו יש לו היתר לילך במקל משא"כ כאן שאחרים ישאוהו לא הותר לאותן אחרים אלא ברבים צריכים לו וא"א בע"א כ"ה לדעת הטור וכיון דמילי דרבנן נינהו נראה דיש לסמוך על הר"ן להקל וכ"פ רש"ל:
ד סָעִיף ב על הכתף. פי' אפי' על הכתף שמשים כל א' ידיו על כתף חבירו והכסא על זרועותיהם וכ"ש אם נושאים בין ידיהם: ברמב"ם כתוב יוצאין בכסא אחריו וכב"י דמשמע שהיה מפרש שהיו נושאין כסא אחר אנשים חשובים לישב שם במקום שירצה. ורש"ל הקשה ע"ז דמשמע בגמ' דקאי על מה שמוציאין האנשים בכסא. גם לא אדע מה איסור יש בדבר להוציא הכסא אחר איש או אשה שרגילין לישב בכסאות אפי' אין רבים צריכים לו דהא כל צורך היום קצת שרי בהוצאה כו' ע"כ נראה דהאי אחריו הוא ט"ס ברמב"ם עכ"ל. ולענ"ד נראה דודאי יש איסור טפי בהוצאת כסא וספסלים ממקל שהסומא יוצא בו כדי לתרוצי סוגיא דהיינו שיוכל לילך בטוב שפיר ואפ"ה אסור כיון שיוכל לילך בלא"ה משום זילותא די"ט. כ"ש דאיכא זילותא די"ט בהוצאת כסאות ודמיא טפי לעובדא דחול ולא התירו הוצאה לצורך קצת אלא במקום שאין זילותא דיו"ט כמו הוצאת קטן כדלעיל כן נלע"ד:
ה סָעִיף ד אין מנהיגין בהמה במקל. הטעם דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. פירש"י לא מטעם מוקצה אסור אלא שנראה כמוליכה הרבה למכור בשוק. וכתב הר"ן וכ"ת ל"ל ה"ט תיפוק ליה משום מוקצה דלא נתנו עצים אלא להסקה ואפי' ר"ש מודה י"ל דנ"מ אפי' אזמנים מאתמול דלאו מוקצה הוא:
א סָעִיף א במקלו. ודוקא בר"ה או בכרמלית אבל מבית לחצר שרי דאין עירוב והוצאה ליום טוב לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור בכל הדברים שאסרו לצאת בו חוץ מתכשיטי נשים רש"ל ועיין סי' שי"א סעיף י"ח:
ב סָעִיף ב בכסא. פירוש יושב בכסא ונושאין אותו:
ג סָעִיף ב צריכים. ואז מותר אפי' יכול לילך בע"א אפ"ה התירו לו משום דוחק' דצבור' או שלא לטנף הבגדים וכ"ש אם היה זקן. ט"ז ע"ש:
ד סָעִיף ד במקל. אפי' אזמני' מאתמול לכך דמיחזי כמאן דאזיל לשוק למוכרה. אחרונים:
א סָעִיף ב (ס"ק א) על כו' עב"י ר"ל שכתב שמדברי הטור משמע שלא הותר לו אלא בא"א לו לילך שם אלא ביגיעה רבה שהוא זקן או חולה. והדרך רחוק. וכתב שהר"ן חולק ומתיר אפי' יוכל לילך בלי יגיעה אלא שלא יטנף כו' וכיון שסתם בש"ע משמע דס"ל דעת הר"ן עיקר. ודע שכתב ט"ז בס"ק א' בשם מהרש"ל וז"ל ומ"מ נראה דאין אסור בי"ט אלא בר"ה או בכרמלית הדומה לר"ה כדפי' בפ"ק דאין עירוב והוצאה לי"ט: (ועמ"ש הט"ז ע"ד מהרש"ל בסי' תקי"ח ס"ק ב') לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור כו' עכ"ל נראה מדבריו דבמקום שיש עירוב דליכא משום איסור הוצאה מותר אפי' בשבת אבל מ"א כ' לעיל סי' ש"א סס"ק כ"ז וז"ל מה שנהגו החשובים לילך במקל שבידם אסורים לצאת בשבת כו' אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת דאינו נושאו אלא לכבוד. אבל איש בעלמא דאינו נושאו לכבוד אפי' במקום שיש עירוב אסור. דאיכא זלות' דשבתא. כמ"ש סי' תקכ"ב עכ"ל ר"ל דהכא בי"ט דאין עירוב והוצאה לי"ט ואפ"ה אסור וע"כ משום זלות' די"ט. וא"כ ה"ה בשבת אפי' במקום שיש עירוב הרי כ' דלא כמהרש"ל ומ"מ באדם חשוב מודה מ"א דליכא משום זלות'. וגם ט"ז כתב שם בס"ק י"ב הא דאסור לצאת במקל מ"מ במקום דאיכא למיחש שיפול כגון במקום משופע וירדו גשמים או על הגליד שקורין אייז מותר ע"ש:
ב סָעִיף ד (ס"ק ב) אין כו' אפי' אזמניה כו' דאי לא אזמניה אסור משום מוקצה אפי' לר"ש דנא ניתנו עצים אלא להסקה וכמ"ש מ"א סי' תק"ב ס"ק י"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.