א מְסִירִים זְבוּבִים הַנִּתְלִים בַּבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה.
ב אֵין מְגָרְדִין בְּהֵמָה בְּמִגְרֶדֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת שֵׂעָר.
ג אֵין מְיַלְּדִין בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין אוֹתָהּ, שֶׁאוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ, וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחוֹטְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו.
ד בְּהֵמָה שֶׁרִחֲקָה וְלָדָהּ, מֻתָּר לְזַלֵּף (פי' לִשְׁפֹּךְ) מֵי שִׁלְיָתָהּ עָלָיו וְלִתֵּן מְלֹא אֶגְרוֹף מֶלַח בְּרַחְמָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּרַחֵם עָלָיו; אֲבָל הַטְּמֵאָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רמ"ו (ס"ג בְּהַגָּה) אִם אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּיוֹם טוֹב.
א סָעִיף א {א} מסירים זבובים וכו' - ר"ל ביד או במגרדת של עץ שאינו מוכרח שיתלש שער עי"ז משא"כ בשל ברזל וכדלקמיה:
ב סָעִיף א {ב} שהן עושין חבורה - ר"ל שלפעמים נעשה חבורה עי"ז כיון שהוא אינו מתכוין לזה:
ג סָעִיף ב {ג} במגרדת - היינו של ברזל שבודאי יתלש שער עי"ז ואף שאינו מכוין לזה וגם לא ניחא ליה בתלישת השער קי"ל דהיכא דהוי פסיק רישא אף דלא ניחא ליה אסור וכנ"ל בסימן ש"כ סעיף י"ח:
ד סָעִיף ג {ד} אין מילדין וכו' - דהיינו למשוך הולד מן הרחם דאיכא טרחא יתירא:
ה סָעִיף ג {ה} ונופח לו בחוטמו - שנחיריו סתומין לו ברירין:
ו סָעִיף ד {ו} עליו - על הולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו [גמרא]:
ז סָעִיף ד {ז} ברחמה - כדי שיכאוב לה ותזכור צער לידה ותרחם עליו [שם]:
ח סָעִיף ד {ח} הטמאה אסור - שאינה מקרבתו לעולם אחר שריחקתו [שם]:
ט סָעִיף ד {ט} אם אדם מצווה וכו' - עיין לעיל בסימן תצ"ה סקי"ד במ"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.