א הָיָה קוֹרֵא, וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו, פּוֹסֵק עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם, וְחוֹזֵר לִקְרוֹת, אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ עַל בְּגָדָיו וְיֵשׁ בָּהֶם טוֹפֵחַ עַל מְנַת לְהַטְפִּיחַ, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְכֻסִים בְּבִגְדּוֹ. וְאִם נָפְלוּ מֵי רַגְלַיִם בָּאָרֶץ, מַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת: הַגָּה: אוֹ כְּשִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן פ"ב, אוֹ מַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ בַּקַּרְקַע. (הר"י (פ"ב) [פ"ג] דִּבְרָכוֹת) וַאֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְכֵן עִקָּר וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סי' ס"ה. וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא:
א סָעִיף א (א) היה קורא - ה"ה לד"ת ולתפלה פוסק עד שיכלו המים לשתות ואפילו אם יצטרך עי"ז לשהות הרבה באמצע תפלה שיהיה כדי לגמור כולה ויצטרך עי"ז אח"כ לחזור לראש אפ"ה ממתין:
ב סָעִיף א (ב) המים - ואף דלמטה ברכיו לחות עדיין ממי רגליו מותר:
ג סָעִיף א (ג) בבגדו - ר"ל שהבגד העליון לא נתלכלך ואם גם הוא נתלכלך בק"ש ושאר דברי קדושה צריך לילך ולהסיר בגדיו או עכ"פ לכסות המקום המלוכלך בבגד אחר אך לענין תפלה שא"א לו להפסיק ולעסוק בזה מתפלל כדרכו אחר השתיתה כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן וכבר הוא עומד בתפלה לא גזרו:
ד סָעִיף א (ד) מרחיק - עיין בבה"ל דלענין תפלה ג"כ נכון להחמיר להרחיק בנפלו לו על הארץ כמו לק"ש:
ה סָעִיף א (ה) אמות - או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור ויתבאר לקמן סימן פ"ב כצ"ל. וכתב המ"א דאף דאפשר דע"י ההמתנה על הבליעה יצטרך לשהות כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש אפ"ה אין לחוש לזה בק"ש דהוי כקורא בתורה אבל אם נזדמן לו כן בברכת ק"ש טוב יותר שירחיק מהם ולא ימתין על הבליעה בקרקע ובדיעבד אם שהה בברכת ק"ש כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב:
ו סָעִיף א (ו) וכן עיקר - עיין לעיל בסימן ס"ה במ"ב ובבה"ל דביארנו שם כל פרטי דין זה:
ז סָעִיף א (ז) לעיל סי' ס"ה - ר"ל דתלוי העיקר אם הוא אנוס בעת ההפסק חוזר לראש וה"נ הא אנוס הוא. ולענין תפלה אם נזדמן כן באמצע והמתין על הבאת מים או על הבליעה בקרקע בכדי לגמור כל התפלה נ"ל דאפשר דא"צ לחזור לראש [כי בדיעבד יש לסמוך על דעת הרשב"א והתוספות ברכות כ"ב ע"ב ד"ה ממתין דס"ל דא"צ להרחיק כלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה וא"כ לא היה אז אנוס אם לא שבפסיקה עד שיכלו המים לבד היה השיעור כדי לגמור כולה ועיין בבה"ל ולקמן בסימן צ' סכ"ז במ"ב שם]. ומי שיש לו חולי המטפטף ממנו תמיד מ"ר עיין לקמן סימן פ' במ"ב:
א סָעִיף א כיון שהם מכוסי'. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפי' הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים) ועמ"ש ס"ס צ':
ב סָעִיף א או ממתין עד שיבלעו בקרקע. כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב וכ"מ בש"ע מוגה של בעל ש"ך וקשה דבס"ס צ' פסק דלא ימתין עד שיביאו מים דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש וכ"ש הכא דימתין עד שיבלעו דשיעור גדול הוא וי"ל דגבי ק"ש י"א דאף אם שהה כדי לגמור כול' אין צריך לחזור כמ"ש ר"ס ס"ה לכן לא חיישינן שמא ישהה אבל בתפל' לכ"ע צריך לחזור לראש לכן חיישינן שמא ישהה מ"מ קשה אפכא מסתברא דבק"ש לא ימתין דאם ישהה יהיה ספק אם יחזור לראש משא"כ בתפלה לכן נ"ל דבק"ש לא קפדי' אם יחזור לראש דהוי כקורא בתורה, וע' בתר"י עס"ס קפ"ב: כתב רמ"א בתשו' סי' צ"ח מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לב"ה ויתפלל ובשע' הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשע' שמתחיל להתפלל ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו' ע"ש שהאריך בטעמו ועבסי' פ' ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה וס"ו בשם הרא"ש:
א סָעִיף א בבגדו. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב"י עמ"א ס"ס צ':
ב סָעִיף א אמות. או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב כצ"ל. עמ"א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה"כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ"י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ"א סי' צ"ח מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) כיון כו' שאסור לזוז ממקומו כו' ועמ"ש ס"ס צ' ולפי דברי מ"א שם ע"כ מ"ש כאן שאסור לזוז ממקומו הוא לאו דוקא דאין זה עיקר הטעם דעל מ"ש לקמן ס"ס צ' הי' עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת ישתוק עד שיביאו מים להטיל על מי רגלים או יהלך לפניו ד"א כו' וכ' מ"א וז"ל ול"ד למ"ש סי' ע"ח דא"צ להפסיק דהתם יהיה הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים אבל הכא שתיקה ל"מ הפסק וכן ההליכה ממקומו ל"מ הפסק כ"כ עכ"ל. הרי דההליכ' אינו הפסק כ"כ ואין הטעם כאן משום שצריך לזוז ממקומו אלא משום שצריך לפשוט בגדיו כו' וע"כ ר"ל שאסור לזוז כו' לפשוט בגדיו כו' דסתמ' דמלת' אין הבגדים מוכנים אצלו ללבשן וההפסק הוא משום הפשיטה והלבישה:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) או כו' וכ"מ בש"ע מוגה כו' דלגי' שלפנינו משמע דלקמן סי' פ"ב מבואר שיעור אחר מהבלעתן ואינו מבואר שם כ"א שיעור שיבלעו בקרקע. פסק רמ"א בנידון הנ"ל שאם עומד בתפלה והשתין תינוק שטוב יותר לילך ולהרחיק ד"א מלהמתין עד שיביאו מים להטיל לתוכן: אצ"ל כמ"ש ר"ס ס"ה. אע"ג דגם בסי' זה מבואר כן מ"מ רמז על ר"ס ס"ה דשם מקור הדין: יהיה ספק אם יחזור. ויהיה מעוות שאינו יוכל לתקן דספק לא יהיה רשאי לחזור. משא"כ בתפלה דאליבי דכ"ע צריך לחזור וא"כ יחזור ויהיה הדבר מתוקן: דהוי כקורא בתורה. ולא יאמר ברכת של ק"ש. כ' רמ"א כו' העליונים יהיו נקיים ועי"ז יהיו המי רגלים מכוסים וכמ"ש פה בש"ע: ועבסי' ע' ר"ל דשם כ' מי שברי לו שיצטרך להפיח תוך ק"ש ותפלה מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ויתפלל מנחה שתים. וה"ה הכא כיון שיודע שיצטרך לטפטף תוך התפלה ה"ל לאוסרו שלא יתחיל. לזה כתב רמ"א שם דהא גם בסי' פ' לא כ' דאסור להתפלל אלא כ' לשון מוטב שיעבור כו' והיינו דוקא בסי' פ' דאית ליה תקנתא להשלים במנחה משא"כ הכא דאין לו תקנה דלעולם לא יוכל להתפלל לכך לא חיישינן להאי מוטב כו'. ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה ס"ק ו' בשם הרא"ש ז"ל:
א סָעִיף א ס"א אפי' כו' כיון כו'. עתוס' ד"ה ממתין כו' וכיון שעומד כו' וראיה מדל"ק שם מרחיק כמש"ש בצואה הרשב"א ודעת הטור דה"ה לק"ש והג"מ כ' דאף בתפלה צריך לכסות בבגדים או להרחיק כשיעור והכריע כדעת התוס' בתפלה אבל בק"ש כדעת הג"מ כיון דיכול להלוך וז"ש כיון כו' ואם כו': או ממתין כו'. כמש"ש כ"ה א' וכמ"ש בס"ס פ"ב: וי"א כו'. שם וכמש"ל סי' ס"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.