Shulchan Aruch, Orach Chayim 78 — שולחן ערוך, אורח חיים עח
א הָיָה קוֹרֵא, וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו, פּוֹסֵק עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם, וְחוֹזֵר לִקְרוֹת, אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ עַל בְּגָדָיו וְיֵשׁ בָּהֶם טוֹפֵחַ עַל מְנַת לְהַטְפִּיחַ, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְכֻסִים בְּבִגְדּוֹ. וְאִם נָפְלוּ מֵי רַגְלַיִם בָּאָרֶץ, מַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת: הַגָּה: אוֹ כְּשִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן פ"ב, אוֹ מַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ בַּקַּרְקַע. (הר"י (פ"ב) [פ"ג] דִּבְרָכוֹת) וַאֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְכֵן עִקָּר וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סי' ס"ה. וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא:
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) היה קורא - ה"ה לד"ת ולתפלה פוסק עד שיכלו המים לשתות ואפילו אם יצטרך עי"ז לשהות הרבה באמצע תפלה שיהיה כדי לגמור כולה ויצטרך עי"ז אח"כ לחזור לראש אפ"ה ממתין: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) המים - ואף דלמטה ברכיו לחות עדיין ממי רגליו מותר: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) בבגדו - ר"ל שהבגד העליון לא נתלכלך ואם גם הוא נתלכלך בק"ש ושאר דברי קדושה צריך לילך ולהסיר בגדיו או עכ"פ לכסות המקום המלוכלך בבגד אחר אך לענין תפלה שא"א לו להפסיק ולעסוק בזה מתפלל כדרכו אחר השתיתה כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן וכבר הוא עומד בתפלה לא גזרו: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) מרחיק - עיין בבה"ל דלענין תפלה ג"כ נכון להחמיר להרחיק בנפלו לו על הארץ כמו לק"ש: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) אמות - או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור ויתבאר לקמן סימן פ"ב כצ"ל. וכתב המ"א דאף דאפשר דע"י ההמתנה על הבליעה יצטרך לשהות כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש אפ"ה אין לחוש לזה בק"ש דהוי כקורא בתורה אבל אם נזדמן לו כן בברכת ק"ש טוב יותר שירחיק מהם ולא ימתין על הבליעה בקרקע ובדיעבד אם שהה בברכת ק"ש כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) וכן עיקר - עיין לעיל בסימן ס"ה במ"ב ובבה"ל דביארנו שם כל פרטי דין זה: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) לעיל סי' ס"ה - ר"ל דתלוי העיקר אם הוא אנוס בעת ההפסק חוזר לראש וה"נ הא אנוס הוא. ולענין תפלה אם נזדמן כן באמצע והמתין על הבאת מים או על הבליעה בקרקע בכדי לגמור כל התפלה נ"ל דאפשר דא"צ לחזור לראש [כי בדיעבד יש לסמוך על דעת הרשב"א והתוספות ברכות כ"ב ע"ב ד"ה ממתין דס"ל דא"צ להרחיק כלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה וא"כ לא היה אז אנוס אם לא שבפסיקה עד שיכלו המים לבד היה השיעור כדי לגמור כולה ועיין בבה"ל ולקמן בסימן צ' סכ"ז במ"ב שם]. ומי שיש לו חולי המטפטף ממנו תמיד מ"ר עיין לקמן סימן פ' במ"ב: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א כיון שהם מכוסי'. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפי' הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים) ועמ"ש ס"ס צ': ש"ע סָעִיף א
ב או ממתין עד שיבלעו בקרקע. כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב וכ"מ בש"ע מוגה של בעל ש"ך וקשה דבס"ס צ' פסק דלא ימתין עד שיביאו מים דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש וכ"ש הכא דימתין עד שיבלעו דשיעור גדול הוא וי"ל דגבי ק"ש י"א דאף אם שהה כדי לגמור כול' אין צריך לחזור כמ"ש ר"ס ס"ה לכן לא חיישינן שמא ישהה אבל בתפל' לכ"ע צריך לחזור לראש לכן חיישינן שמא ישהה מ"מ קשה אפכא מסתברא דבק"ש לא ימתין דאם ישהה יהיה ספק אם יחזור לראש משא"כ בתפלה לכן נ"ל דבק"ש לא קפדי' אם יחזור לראש דהוי כקורא בתורה, וע' בתר"י עס"ס קפ"ב: כתב רמ"א בתשו' סי' צ"ח מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לב"ה ויתפלל ובשע' הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשע' שמתחיל להתפלל ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו' ע"ש שהאריך בטעמו ועבסי' פ' ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה וס"ו בשם הרא"ש: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א כיון שהם עמ״א מפני שיש כאן שערוריה מדברי הפוסקים ודרכי החכמה נעלמו ממני מוכרח אני להאריך בכאן: הנה יש בכאן ג׳ שיטות: א׳ שיטת הפרישה וכפי הנראה שהוא שיטת הלבוש כאן וצדיק סעיף כ״ז והוא דבתפלה ומים שותתין על ברכיו ובגדו טופח ע״מ להטפיח וגם על הארץ בעין ל״מ דא״צ להפשיט בגדיו דהפסקה גדולה בתפלה והתירו לו ואוקמיה אד״ת (מ״ר שלא כנגד העמוד) אפי׳ אין מכוסה בבגד העליון וגם המחבר בע״ו כתב נכון להחמיר. (ונאמר בין בגד לבגד ג״כ אסור עמ״א וא״ו) אפי׳ הליכה דלא הוי הפסק כ״כ בתפלה מ״מ קצת הפסק הוא ולמה בחנם ילך מאחר דבע״כ התירו לו דרבנן על ברכיו ובגדיו משא״כ בתינוק השתין ירחיק ד״א דהליכה אין כ״כ הפסק וז״ש רבינו המחבר בספרו הארוך כאן דברי הרשב״א ובצדיק דברי הרוקח כמ״ש הלבוש כ״ז בהג״ה בצדיק סכ״ז יע״ש וע׳ נ״ץ, וה״ה אם הוא השתין על הארץ ולא בגדיו דינו כתינוק וכ״ז בתפלה אבל בק״ש דהליכה אין הפסק ואפי׳ בפרשה א׳ ילך ויפסיק מעט ויקרא אח״כ לא התירו לו לקרוא במקומו ומ״ר על הארץ אבל להפשיט בגדיו דטורח גדול גם בק״ש לא הטריחו בק״ש ג״כ וקורא בבגדיו וחילוק זה מוכרח להרר״י שהסכים לרא״ש בתפלה דא״צ להפשיט בגדיו כמ״ש הב״י ואפ״ה מרחיק ד״א כמ״ש הד״מ משמו ש״מ דיש הפרש בין הליכה להפשטת בגדיו דטורח גדול או דבגדיו אין נראים בעין ובארץ גנאי יותר דהם בעין. וז״ש המחבר כיון שהם מכוסים בבגדו ולא אם מכוסים בבגדו ש״מ דה״פ הואיל ואינם בעין רק מכוסים ונבלעים אע״פ שיש טופח ע״מ להטפיח והנה צדק אדונינו הפרישה ז״ל במ״ש דלא חזר הב״י מספרו לכאן דבספרו כתב ע״ד הריטב״א ופשוט הוא דבק״ש מרחיק ולא כתב כן אהפשטת בגדיו ש״מ דאין פושט בגדיו אף בק״ש כאמור ועא״ר ולמ״ש א״ש וח״ו לחשוד למאורן של ישראל בכך: השיטה הב׳ שיטת המ״א בכאן וצדיק דהב״י חזר בכאן מכל רק בתפלה א״צ להפשיט בגדיו הא מרחיק ד״א ופסק כרוקח והרר״י שהובא בד״מ כאן דמרחיק ד״א וא״צ לפשוט בגדיו (תר״י הם הרמב״ן ורשב״א ופסק כהרר״י) ובק״ש אפי׳ בגדיו מפשיט אם לא שמכוסה בבגד עליון ואע״ג דהמחבר בע״ו כתב נכון להחמיר כאן השמיט על ברכיו (רק על בגדיו טופח להטפיח וכמ״ש המ״א בע״ו אות ו׳ וכמ״ש שם יע״ש) עמ״א צ׳ אות מ׳ ודע דע״כ יש הפרש בין נראים בעין או לאו שהרי הר״ב אומר כן אדונינו מ״א ז״ל בע״ו אות י״א שותת מדרבנן הוא ובתפלה אוקמיה אד״ת כמ״ש המ״א כאן ולכאורה זיכה שטרא לבי תרי דבגדיו א״צ להפשיט בתפלה דהוי הפסקה וממתין עד שיכלו המים ואפי׳ כדי לגמור כולה ויחזור לראש ולא אוקמיה אד״ת טפי שלא יחזור שנית ש״מ דבשותת גנאי טפי ה״ה לפרישה י״ל כן לחלק בין נראים בעין ובין מכוסים ונבלעים דאין גנאי כ״כ ומ״מ לשיטת הלבוש ופרישה קשה למה השמיט המחבר בתפלה דמים שותתין א״צ להרחיק ד״א כרשב״א: ושיטה הג׳ י״ל דחזר בש״ע בצדיק סכ״ז ופסק כרוקח והרר״י בד״מ לחלק בין הרחקה ד״א דמרחיק ובין הפשטת בגדיו דאפי׳ בק״ש דטורח גדול הוא אוקמיה אד״ת וגם החילוק בבגדיו אין נראים בעין משא״כ על הארץ בעין גנאי הוא כמו שותת דאסרו ועיין ע״ץ נ״ץ ותבין ומ״ש הנ״ץ על הלבוש דא״כ למה ליה לרשב״א לומר דאין מרחיק דהפסיק לימא דמ״מ בע״כ מתפלל בבגדיו י״ל דאפי׳ בגדיו נקיים לגמרי אפ״ה אין מרחיק בתפלה ובק״ש אפילו בגדיו ג״כ אין נקיים התירו לו בגדיו שמכוסים ונבלעים והליכה לא התירו שאין הליכת הפסקה כלל בק״ש משא״כ בתפלה דהפסקה קצת הוי הלכך כל שבגדיו ג״כ אין נקיים אין מרחיק ובתינוק מרחיק זהו מה שרצינו לבאר בכאן והבן זה: ש"ע סָעִיף א
ב או ממתין עמ״א מה שהראה מקום לקפ״ה א״י כעת איזו שייכות לכאן דשם נסתפק המחבר בברכות אם חוזר מברך בצואה ומ״ר אין חוזר יע״ש ושם יבואר אי״ה כמ״ש בסי׳ ע״ו סעיף ח׳ במ״ר אם קרא וראה מ״ר מהו הדין ועמ״ש בהקדמה בט״ז ע״ט א׳ מזה ומ״ש מע״ו אות י״א דשותת הוי דרבנן ומ״מ מבואר הוא דממתין אפשר אפי׳ יעבור זמן התפלה ממתין ואין להאריך יותר בכאן ואי״ה יבואר עוד: אם בברכת ק״ש שותתין אפשר דלא ימתין כשיעור שיצטרך לחזור לראש ולפי מ״ש המ״א בקפ״ג אות י״א י״ל דוקא ק״ש ותפלה לא ברכות ועסי׳ ס״ה ואי״ה יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) כיון כו' שאסור לזוז ממקומו כו' ועמ"ש ס"ס צ' ולפי דברי מ"א שם ע"כ מ"ש כאן שאסור לזוז ממקומו הוא לאו דוקא דאין זה עיקר הטעם דעל מ"ש לקמן ס"ס צ' הי' עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת ישתוק עד שיביאו מים להטיל על מי רגלים או יהלך לפניו ד"א כו' וכ' מ"א וז"ל ול"ד למ"ש סי' ע"ח דא"צ להפסיק דהתם יהיה הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים אבל הכא שתיקה ל"מ הפסק וכן ההליכה ממקומו ל"מ הפסק כ"כ עכ"ל. הרי דההליכ' אינו הפסק כ"כ ואין הטעם כאן משום שצריך לזוז ממקומו אלא משום שצריך לפשוט בגדיו כו' וע"כ ר"ל שאסור לזוז כו' לפשוט בגדיו כו' דסתמ' דמלת' אין הבגדים מוכנים אצלו ללבשן וההפסק הוא משום הפשיטה והלבישה: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) או כו' וכ"מ בש"ע מוגה כו' דלגי' שלפנינו משמע דלקמן סי' פ"ב מבואר שיעור אחר מהבלעתן ואינו מבואר שם כ"א שיעור שיבלעו בקרקע. פסק רמ"א בנידון הנ"ל שאם עומד בתפלה והשתין תינוק שטוב יותר לילך ולהרחיק ד"א מלהמתין עד שיביאו מים להטיל לתוכן: אצ"ל כמ"ש ר"ס ס"ה. אע"ג דגם בסי' זה מבואר כן מ"מ רמז על ר"ס ס"ה דשם מקור הדין: יהיה ספק אם יחזור. ויהיה מעוות שאינו יוכל לתקן דספק לא יהיה רשאי לחזור. משא"כ בתפלה דאליבי דכ"ע צריך לחזור וא"כ יחזור ויהיה הדבר מתוקן: דהוי כקורא בתורה. ולא יאמר ברכת של ק"ש. כ' רמ"א כו' העליונים יהיו נקיים ועי"ז יהיו המי רגלים מכוסים וכמ"ש פה בש"ע: ועבסי' ע' ר"ל דשם כ' מי שברי לו שיצטרך להפיח תוך ק"ש ותפלה מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ויתפלל מנחה שתים. וה"ה הכא כיון שיודע שיצטרך לטפטף תוך התפלה ה"ל לאוסרו שלא יתחיל. לזה כתב רמ"א שם דהא גם בסי' פ' לא כ' דאסור להתפלל אלא כ' לשון מוטב שיעבור כו' והיינו דוקא בסי' פ' דאית ליה תקנתא להשלים במנחה משא"כ הכא דאין לו תקנה דלעולם לא יוכל להתפלל לכך לא חיישינן להאי מוטב כו'. ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה ס"ק ו' בשם הרא"ש ז"ל: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א בבגדו. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב"י עמ"א ס"ס צ': ש"ע סָעִיף א
ב אמות. או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב כצ"ל. עמ"א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה"כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ"י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ"א סי' צ"ח מ"א: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אפי' כו' כיון כו'. עתוס' ד"ה ממתין כו' וכיון שעומד כו' וראיה מדל"ק שם מרחיק כמש"ש בצואה הרשב"א ודעת הטור דה"ה לק"ש והג"מ כ' דאף בתפלה צריך לכסות בבגדים או להרחיק כשיעור והכריע כדעת התוס' בתפלה אבל בק"ש כדעת הג"מ כיון דיכול להלוך וז"ש כיון כו' ואם כו': או ממתין כו'. כמש"ש כ"ה א' וכמ"ש בס"ס פ"ב: וי"א כו'. שם וכמש"ל סי' ס"ה: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)