א אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם, עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן רְבִיעִית מַיִם, וְאָז מֻתָּר. וְלָא שְׁנָא עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לָא שְׁנָא בִּכְלִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא עָבִיט הַמְיֻחָד לָהֶם. וְדִין עָבִיט ע"ל סִימָן פ"ז לָא שְׁנָא הָיוּ הֵם בַּכְּלִי תְּחִלָּה, וְנִתַּן עֲלֵיהֶם מַיִם, לָא שְׁנָא הַמַּיִם בַּכְּלִי תְּחִלָּה.
ב רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ, לְמֵי רַגְלַיִם שֵׁל פַּעַם אַחַת. וּלְשֶׁל שְׁנֵי פְּעָמִים שְׁנֵי רְבִיעִיּוֹת, וּלְשֶׁל שָׁלֹשׁ שְׁלֹשָׁה: הַגָּה: וְכֵן לְעוֹלָם:
א סָעִיף א (א) כנגד וכו' - וצריך לזה כל דיני הרחקה כמו לקמן בסימן ע"ט ס"א לענין צואה:
ב סָעִיף א (ב) עד שיטיל וכו' - לפי שמן התורה אין אסור לקרות רק כנגד עמוד של קלוח בלבד ואחר שנפל על הארץ אין איסורו רק מדברי סופרים וכנ"ל בסוף סימן ע"ו לכן הקילו חז"ל שיכול לבטלם ע"י רביעית מים ואפילו היו המי רגלים מרובין ולפ"ז אינו מועיל הרביעית מים אלא דוקא כשאין מסריחין אבל אם ידוע שהם מסריחין דאז אסור מד"ת לקרות נגדם אין מועיל רביעית אלא צריך שירבה עליהן מים לבטל הסרחון:
ג סָעִיף א (ג) רביעית מים - י"א דבעינן דוקא בבת אחת דאל"ה קמא קמא בטיל:
ד סָעִיף א (ד) ע"ג קרקע - ויראה שילכו המים על כל מקומות שהמי רגלים נשפכים שם שהם טופח ע"מ להטפיח ועיין בבה"ל:
ה סָעִיף א (ה) המיוחד להם - שאז אפילו אין בו מי רגלים כלל אסור לקרות נגדו ואינו מועיל בנתינת המים להכשיר הכלי עצמו כמו שיתבאר בסימן פ"ז:
ו סָעִיף א (ו) הם בכלי תחלה - וכן אם היו מים כרביעית תחלה ע"ג קרקע והשתין אח"כ על גבי המים מותר לקרות ק"ש ואפילו אם עתה מחמת מי רגלים נתפשט יותר:
ז סָעִיף ב (ז) פעם אחת - ואפילו אם השתין הרבה די ברביעית וכנ"ל בסק"ב וכן אם השתין רק מעט י"א דצריך ג"כ רביעית אבל בתשובת חכם צבי סי' ק"ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא"צ רביעית דלא אמרו רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פ"א הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן אבל לא להחמיר ואפילו אם המי רגלים הם משתי פעמים סגי ברוב מים לבטלן וכן הסכימו האחרונים ועיין עוד מש"כ לקמן סימן פ"ב במ"ב סק"ד:
ח סָעִיף ב (ח) שתי רביעיות - פסק כדעת הרמב"ם ושארי פוסקים ולא כדעת הרשב"א שמיקל בזה כמו שמבואר בב"י ובמגן גבורים מצדד לומר דאין ביניהם מחלוקת ואף הרמב"ם לא קאמר דבעי ב' רביעית לב' פעמים רק בשבאו זה אחר זה כגון שהשתין ונתן לתוכו רביעית מים כשחוזר ומשתין צריך עוד הפעם לתת לתוכו מים וכן לעולם ולא מהני לזה מה שהטיל הרביעית בפעם ראשונה אבל אם השתין כמה פעמים ורוצה לקרות כנגדן די בהטלת רביעית לבד עי"ש ובביאור הגר"א מסכים ג"כ להלכה דדי בהטלת רביעית לבד בזה עי"ש כי קצרתי:
א סָעִיף ב אחת. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט כ"מ מ"א. ובתשובת חכם צבי סי' ק"ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא"צ רביעית דלא אמרינן רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פעם אחד הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן. ובש"ג בשם ריא"ז מקיל יותר ומתיר דאם המי רגלים פחות מרביעית דא"צ מים אלא כנגד המי רגלים שוה בשוה ולא בעי רוב מים וכדאי לסמוך עליו באיסור תורה כ"ש באיסור דרבנן עכ"ל ע"ש:
א סָעִיף ב ס"ק א פעם כו' או מעט. משמע דאפי' אם המי רגלים הם פחותים מרביעית צריך רביעית מים ולכן הקשה מ"א לקמן סי' ש"ב ס"ק כ"ה עמ"ש רמ"א דאע"ג דאסור ליתן מים ע"ג בגד בשבת דשרייתו היא כבוסו. מ"מ אי תינוק הטיל מים על הבגד מותר לנגב ידיו שרחץ בבגד ההוא ועי"ז מתבטלים מי רגלים הבלועים ואין בזה איסור דהוי דרך לכלוך. והקשה הא כ' כאן דאפי' למי רגלים מעוטין בעינן רביעית מים והא המים שעל ידיו אין בהם רביעית ותי' כיון דהמי רגלים אינן בעין לא בעינן רביעית. אבל בתשובת חכם צבי סי' ק"ב כ' דאפי' הן בעין אם אין במי רגלים רביעי' אין צריך רביעית מים לבטלן וסגי ברוב מים דלא חמירו מי רגלים שהן דרבנן מאיסור תורה שבטל ברוב ולא אמרו רביעית מים אלא להקל דאפי' מי רגלים מרובים הרבה סגי ברביעית עיי"ש:
א סָעִיף א ס"א ול"ש כו'. טור ור"ל אפילו בכלי דאינו נבלע ומוכח ממש"ש ת"ר גרף כו' ומ"ר עצמן כו' מ' אף בכלי וערש"י ד"ה ומ"ר עצמן כו': ובלבד שלא כו'. ממ"ש ומ"ר עצמן כו' מ' דלעביט לא מהני: ל"ש כו'. כר"י ור"ז דמעשה רב כמ"ש בספי"ז דשבת וש"מ וערש"י בד"ה אייתי כו':
ב סָעִיף ב ס"ב רביעית כו'. וצ"ע דאם השתין והפסיק באמצע צריך ב' רביעית ואילו היה משתין בפ"א א"צ רק אחת אבל העיקר נראה כהרשב"א שכ' דאפילו בתוך הרבה פעמים די ברביעית דומיא דכ"ש לת"ק דודאי אין חילוק וכ"ה בירושלמי א' כלי גדול וא' כלי קטן וכן הוא בה' שבת סי' ש"ב ס"י ועמ"א ודבריו דחוקים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.