א הלכות מזכה לעובר כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם כמו המזכה לעובר ואפילו שהוכר העובר חשוב לדבר שלא בא לעולם והמוכר או המזכה לו לא קנה וכתב הרמ"ה אפילו אמר לכשיולד לא קנה אבל ר"ח אמר שאם אמר לכשיולד קנה ולזה הסכים א"א ז"ל והוא שלא מת המזכה וגם לא חזר בו קודם שנולד העובר אבל אם חזר בו המזכה או מת ונפלו נכסים קמי יתמי לא קנה שלא נגמר הקנין עד שיולד ומיירי נמי בשלא הקנה ליה בקנין סודר דאם כן לכשיולד הדר סודר למריה וגם לא בחזקה אלא במשיכה וישנו ברשות הזוכה כשנולד העובר או עמד באגם או קרקע והשטר קיים ביד הזוכה בשעה שנולד העובר:
ב ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו שאין לעובר זכייה בה אע"פ שבאה לו מאיליה וכ"כ הרמ"ה ז"ל לא שנא הבן בירושת אביו ל"ש בשאר יורשין והראב"ד ז"ל כתב שיש לו זכייה בירושתו כיון שבאה לו מאיליה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל:
ג ואם זיכה לעובר שלו קנה אפילו לא אמר לכשיולד שדעתו של אדם קרובה אצל בנו:
ד ודווקא במזכה לעובר שלו שכבר נתעברה אשתו אבל אמר לאשתו נכסי לבניך שתלדי אינו כלום:
ה ואם לאחר שאמר לה כך אמר לאחד מבניו קני את כחד מינייהו לא קנה דהו"ל קני את וחמור דלא קנה כשם שלא קנה החמור:
ו אבל אם אמר לאחד קני את וחמור נכסי או חפץ פלוני קנה הוא החצי:
א סָעִיף א כשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם כמו המזכה לעובר וכו' בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמב.) אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה ופיר"ש בההיא שמעתא המזכה לעובר על ידי אחר וכתב עוד לכשתלד כלומר נכסי להאי דמיעברת לכשיולד דכיון דלא זכי ליה כלום עד שיולד אין זה מזכה לעובר ורב הונא אומר אף לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה וגרסינן בתר הכי אמר רבי יצחק א"ר יוחנן המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ופי' רשב"ם וא"ת משנתינו דאותביה רב נחמן לרב הונא לעיל האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה דעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה בכל לבו אבל לעובר אחר לא קנה ובתר הכי אמר שמואל המזכה לעובר קנה ואסיקנא והילכתא המזכה לעובר לא קנה זו היא צורתא דשמעתא ואיכא לעיוני כי אסיקנא והילכתא המזכה לעובר לא קנה אם הוא מטעם דרבי יוחנן סבירא ליה הכי או הוא מטעם דרב נחמן ס"ל הכי שאם הוא מטעם רב נחמן אם כן אית לן למימר דבשתלד קנה וזהו דעת הרא"ש שכתב אר"י אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו א"ל שמואל וכולי המזכה לעובר קנה והילכתא המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה כדרב נחמן דהילכתא כוותיה בדיני והוא שלא מת המזכה וכולי עד והשטר ביד הזוכה כשנולד וכ"כ ר"י סתם כדברי הרא"ש אבל הרי"ף לא הזכיר דברי רב נחמן שאמר לכשתלד קנה וגם הרמב"ם בפכ"ב מה"מ לא הזכירו אלמא ס"ל דכי אסיקנא והילכתא המזכה לעובר לא קנה לאו משום דאמרה רב נחמן הוא דאסיקנא הכי אלא משום דאמר ר' יוחנן וכיון שלא הזכיר רבי יוחנן שאם אמר לכשתלד קנה אלמא דל"ש ליה בין אמר לכשתלד למזכה סתם וא"כ אנן נמי לית לן לפלוגי בינייהו והר"ן הכריע דלרבי יוחנן אפילו באומר לכשתלד לא קנה מדאיצטרכינן לפרוקי מתניתין משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ולא מוקמינן לה באומר לכשתלד ואין זה כדי להכריע דאיכא לדחויי דר"י אית ליה דגבי בנו קנה ומתני' בבנו מיירי ותו לא איצטריך לאוקמה בלכשתלד וכן נראה שהוא דעת רשב"ם שכתב והילכתא המזכה לעובר לא קנה כר' יוחנן וכגון שאין בנו ועיין במרדכי פרק יש נוחלין:
ב סָעִיף ב ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו שאין לעובר זכיה בה וכולי בפרק אלמנה לכה"ג (סז.) תנן בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר העובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי ובגמרא מפרש טעמא משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא כלומר ואית ליה קניה ולפיכך פוסל בעבדים מלאכול בתרומה בשביל היורשים מפני חלקו שהוא זר ואמרינן תו בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלים בשביל בנים אין לו בנים וכו' אוכלים משום משפחה ופרש"י משום משפחה. שאין אחד מישראל שאין לו יורשים וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו ופסק שם הרי"ף דלא כר' יוסי אלא כחכמים דאמרי אין לעובר קניה ואין לו חלק עד שיולד הילכך אפילו במעי גרושה לא פסיל להו לעבד עד שיולד והראב"ד תמה עליו והכריע לפסוק כדר' יוסי מכח סוגיית מי שמת והרמב"ן סתר אותה ראיה ואדרבה הכריע כדברי הרי"ף מכח הסוגיא ההיא והרא"ש דחה ראיותיו והסכים לדברי הראב"ד וכל דברי' הללו תמצאם בארוכה בפסק הרא"ש בפרק אלמנה לכ"ג ולא ראיתי להעתיקם הנה שלא להאריך ודעת התוספות בפרק מי שמת בשם ריב"ם כדעת הראב"ד והרא"ש. וכתב הרא"ש בפרק מי שמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי ואני לא ידעתי היכן מצא הרא"ש כן בדברי הרמב"ם שאע"פ שתחילת דבריו בפ"ח מהלכות תרומה משמע לכאורה דס"ל כר' יוסי שכתב שאינו ילוד אינו מאכיל הלא תכף כתב לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל את העבדים וזה כדברי חכמים והגם כי דבריו באותה בבא יש בהן קושיות והויות יצטרך נגר להולמן וליישבן ע"פ סוגיות הגמרא ודברי התנאים לא אאריך בזה ואיכא למידק דאע"ג דאמרי' בריש מי שמת (שם) דהא דתנן תינוק בן יום א' נוחל ומנחיל בן יום א' אין עובר לא דה"ק נוחל בנכסי האם להנחיל לאחים מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב וא"כ אפילו נימא שזוכה בירושה בעודו העובר היכא דמת אינו מוריש לאחיו ירושת אמו ובירושת אביו לית לן בה אם לא יירש דמ"מ יורשיו יזכו מכח מורישיו דילמא לא קי"ל הכי אלא דזמנין דמייתא איהי ברישא כדפי' רשב"ם למר בריה דרב יוסף שם בסמוך ואף על גב דכתב דרפוי מירפי' בידיה דילמא אנן בריר לן ויש לומר דכיון דזמנין דאיהו מיית ברישא הוה ליה ספיקא והמע"ה:
ג סָעִיף ג ואם זיכה לעובר שלו קנה וכו' נתבאר במימרא דרבי יצחק אמר רבי יוחנן שכתבתי בסמוך וכתב העיטור באות זיין זיכוי ומסתברא אפילו בתוך ארבעים יום של יצירה הוא אלא דבעינן הוכר העובר ונ"י כתב בשם הריטב"א דמסתברא כדברי האומרים דדוקא לאחר ארבעים יום אבל תוך מ' יום מיא בעלמא הוא ע"כ. ולי נראין דברי בעל העיטור מיהו כתב הרמב"ן דבש"מ דוקא הוא דמתוך שדעתו של אדם קרובה אצל בנו חששו שמא תטרוף דעתו עליו אבל בבריא לא וכן מוכיח בירוש' וכ"כ הרי"ף בפ' מי שמת (קמב) אמתני' דהאומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה מתני' בש"מ והסכימו הרמב"ן והר"ן שמהטעם הנזכר כ"כ הגם כי מדברי הרשב"א בתשובה נראה דכי היכי דלא תיהוי אסמכתא הוא שכתב כן דס"ל דאין אסמכתא בדברי ש"מ ומדברי רבינו בסי' רנ"ג נראה דמשום דאין מטבע נקנה בחליפין וגם משום דהוי אסמכתא הוא שכתב כן מ"מ הני אשלי רברבי כך פירשו דבריו וכן דעת בעל נ"י בפרק אלמנה לכ"ג ובפרק מי שמת וכתב הר"ן יש מן הגאונים שפירשו כן ונזכר בדברי ה"ה בפכ"ב מה"מ שכן כתב בעל העיטור בשם רבינו האי אבל הרמב"ם בפרק הנזכר לא חילק בין בריא לש"מ וכן פירשו דבריו הר"ן וה"ה ובפרק אלמנה לכ"ג כתב הרא"ש דברי הרמב"ן ונחלק עליהם :
ד סָעִיף ד ודוקא במזכה לעובר שלו וכו' אבל אמר לאשתו וכו':
ה סָעִיף ה ואם לאחר שאמר לה כך אמר לאחד מבניו וכו' גם זה בריש מי שמת (בבא בתרא קמב:) דההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוי לי מינך אתא בריה קשישא אמר ההוא גברא מה תהוי עליה אמר ליה זיל קני כחד מבראי הנך ודאי לא קנו דאכתי ליתנהו האי אית חולק לטליא במקום בניה או לא ופרשב"ם כחד מבראי. קני כאחד מן הבנים העתידים לילד מאשה זו: אית חולק לטליא במקום בניה או לא. דאע"ג דבנים לא קנו בכח מתנה זו משום דליתנהו אפ"ה בריה טליא קנה בכח מתנה זו חלק אחד מלבד חלק שיירש עם אחיו שאם יהיו לה ג' בנים מלבד הקשיש חולקים בד' חלקים ויטול זה חלק א' מהם וחוזרים וחולקים ג' חלקים הנותרים לד' ויטול כל אחד חלק אחד בתורת ירושה. טליא תינוק גדול ואיפליגו בהו אמוראי התם ומשמע דמסקנא דלית ליה חולק מדא"ל ר' ירמיה לר' אבהו מידי בקשישותא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא וטעמא מאי זיל לגבי ר' אבין דאסברתיה ניהליה וכרכיש ברישיה בי מדרשא אזל לגביה א"ל קני כחמור מי קני ופר"ש כרכיש ברישיה. הודה לדברי: קני כחמור מי קנה. כמו שהחמור לא קנה כן הוא לא קנה ה"נ כי היכי דבנים העתידים לבא בעולם לא קנו איהו נמי לא קנה ומדחזינן דרבין הודה לרבי ירמיה וגם ר' אבהו משמע שקבל הטעם אלמא הלכתא כוותיה ועוד דבסמוך אמרינן בגמרא כחמור לא קנה את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה וכו' ומדנקט סתם תלמודא כחמור לא קנה אלמא הכי קי"ל וכן פסקו כל הפוסקים:
ו סָעִיף ו אבל אם אמר לאחד קני את וחמור וכו' גם זה שם (קמג:) את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה ורב המנונא אמר לא קנה ולא כלום ורב ששת אמר קנה הכל ופרש"י קנה מחצה. דהכי א"ל אתה וחמור תקנו שניכם הוא מחצה ואתה מחצה לא איבד האיש חלקו בשביל החמור שלא תלאן זה בזה וידוע דהלכה כרב נחמן בדיני וכן פסקו כל הפוסקים: כתב בעל נ"י בפרק אלמנה לכ"ג דכי היכי דאין זכיה לעובר במתנה וירושה כך אין משתעבדין לו דשעבוד וזכיה בהא מילתא דינם שוה כדמוכח בגטין (יג:) בשמעתא דמעמד שלשתן ומיהו יכול אדם לזכות לעובר בקני ע"מ להקנות כדאיתא בנדרים הריטב"א ז"ל עכ"ל :
א סָעִיף א כשם שאין אדם מקנה וכו' בפ' מי שמת אסיקנא הילכתא המזכה לעובר לא קנה והרמ"ה מפרש דתלמודא פסק כרבי יוחנן דאמר התם דלעובר אחר לעולם לא קנה אפילו אמר לכשתלד אא"כ דמזכה לבנו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה בכל לבו. ור"ח מפרש דפסק כרב נחמן דבעובר אחר נמי אם אמר לכשתלד קנה וע"ש (בדף קמ"ב): ומ"ש ולזה הסכים א"א הרא"ש והוא שלא מת וכו' עד בשעה שנולד העובר כל זה מדברי הרא"ש לשם:
ב סָעִיף ב ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו וכו' וכ"כ הרמ"ה טעמו דפסקו כחכמים דפליגי אר' יוסי בפרק אלמנה לכ"ג ודעת הראב"ד והרא"ש דהלכה כר' יוסי שיש לעובר קנייה בירושת אביו והרא"ש האריך בזה בפסקיו פ' אלמנה לכ"ג ע"ש. ודעת התוס' בפ' מי שמת כדעת הראב"ד והרא"ש וכתב הרא"ש בפ' מי שמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי ותמה עליו ב"י שהרי הרמב"ם פסק להדיא כחכמים פ"ח מה' תרומו' וע"ש ולפע"ד ברור ופשוט הוא דט"ס הוא בדברי הרא"ש וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וכך מראים הדברים שהתוספות פסקו כך ע"ש ריב"ם מכח אותה ההוכחה שכתב הרא"ש מפרק אלמנה לכ"ג בשם הרמב"ם ותו שהרי הרמב"ם כתב פסקיו בלי ראיה והוכחה ואיך יאמר הרא"ש דהרמב"ם פסק כר' יוסי דהכי מוכח פרק אלמנה לכהן גדול וכו' דמשמע הלשון שהרמב"ם הביא ראיה זו בדבריו והא ודאי ליתא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וק"ל. ואיכא למידק דמנ"מ אם יש לו זכייה בירושתו הא ודאי לדברי הכל כשנולד יש לו חלק בירושה ודוחק לומר דנ"מ לענין שאם הוא כהן דפוסל לעבדים מלאכול בתרומה כדאיתא פ' אלמנה לכ"ג ומביאו ב"י ונ"ל דנ"מ בפירות שגדלו בקרקע מקמי שנולד דאם אין לעובר זכייה אין לו בפירות כלום נ"ל:
ג סָעִיף ג ואם זיכה לעובר שלו קנה וכו' שם שנינו אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה ומפרש בגמרא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומשמע מדברי רבינו דאפילו בבריא דלא כהרמב"ן דדוקא בש"מ כדי שלא תטרוף דעתו וכבר נחלק עליו הרא"ש בזה בפרק אלמנה לכ"ג ונמשך רבינו לדעת הרא"ש וע"ל בסימן רנ"ג סעיף מ"ב:
ד סָעִיף ד ודוקא במזכה לעובר שלו שכבר נתעברה אשתו וכו' עד סוף הסימן בריש פ' מי שמת והלכה כרב נחמן דאמר קני כחמור לא קנה קני את וחמור קנה מחצה:
א סָעִיף א עוד כתב נ"י פרק מ"ש דף רכ"ד ע"ג הא דזוכה עובר שלו היינו דיצא חי לעולם וכתב עוד דלא זכה אלא במטלטלין אבל לא במקרקע וכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סימן ד' דוקא בנו אבל בן בנו כאחר דמי וע"ש אם לא היה הולד בן קיימא מה דינו:
ב ע"ל בי"ד סימן רכ"ח אם הקדיש דבר על תנאי ואמרו בלשון אסמכתא וגם קצב עליו קנס להדיוט אם הקדש קנה מאחר דלא קנה הדיוט וע"ש ועיין בת"ה סימן קע"ג אם הקנה לקבל גירושין והעמידו עליהן קנס אם הקנס בטל מאחר שהקניין היו על הגירושין וכן היו הקנין בטל הוי בקני את וחמור ע"ש:
ג סָעִיף ג וכתב הרא"ש כלל פ"ב סי' ד' האומר מה שתלד בתי יטול חלק בנכסי לא הוי כאומר כשתלד אלא הוי כאומר אם תלד זלא קנה וע"ש כתב הרשב"א בתשובה סי' שע"ח אם אמר לחבירו זכה במעות אלו לצורך מצבת קברך מת זכה המת ולא יוכל לחזור ולא הוי דומיא דקנה לעובר או לחמור דלא קנה דכל מה שהוא לכבוד המת זכה בו:
א סָעִיף א כמו המזכה לעובר פי' ע"י אחר מקור דינים הללו עיין בדרישה: והמוכר או המזכה לו ל"ק האי ל"ק אתיבת לו הסמוך קאי ור"ל העובר: וכתב הרמ"ה אפי' אמר לכשתלד כו' ואע"ג דהקונה דבר ונתן הדמים עתה וא"ל שיקנהו לאחר זמן כשהגיע הזמן קנאו אע"פ שכבר נתאכלו המעות וכמבואר בא"ע ר"ס מ' בענין קידושי אשה וכתבתיהו ג"כ לעיל בח"מ סימן ק"צ וקצ"ה ע"ש שאני התם דמעתה היה ראוי לקניין וקיבל המעות אדעתא דקניין רק שהתנה שלא יחול הקניין עד לאחר זמן משא"כ בעובר שלא היה ראוי כלל לקניין ונ"ל דמה"ט נמי בסמוך מסיק רבינו וכתב ז"ל ומיירי נמי כשלא הקנה לו בק"ס כו' דקשה הא מהני נמי בק"ס כשאמר מעכשיו וע"מ וכמש"ר בס"ס קצ"ה אלא ודאי שאני הכא כיון דעתה לא שייך ביה קניין כלל וק"ל: שאם אמר לכשיולד קנה דכיון דזיכה מעכשיו והוא מונח ביד הזוכה עד שיולד אין זה מזכה לעובר רשב"ם וטעם פלוגתתן עד"ר: או מת ונפלו נכסי קמי יתמי לא קנה כך הוא גם ל' הרא"ש ומדקאמר ל' יתמי משמע לכאורה דטעמא משום דטענינן להו שמא חזר בו אבל ע"כ זה ליתא אלא אפילו ידעינן שלא חזר בו נמי לא קנה מטעמא שסיים שלא נגמר הקניין ואין קנין לאחר מיתה ולפ"ז יתמי דנקט ל"ד וא"ת לפ"ז למה ליה למימר כלל ונפלו קמי יתמי לא הול"ל אלא כיון שמת בטל הקניין ור"ל דאי לא משום דנפלו ובאו הנכסי ליד אחרים לאחר מותו היינו נותנים להעובר כיון שראינו שניחא ליה לזכותו וק"ל: ומ"ש ולא בחזקה אע"פ שהחזיק בעשיית גדר או עשיית חפץ ועדיין הוא קיים מ"מ כיון דבשעת עשיית גדר לא חל הקניין כלל תו לא מהני עשייתו לאפוקי אף שעדיין קיים:
ב סָעִיף ב ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו פי' אין זוכה בה העובר בעודו במעי אמו עד שיוולד ונ"מ כגון אם ירשו עבד כנעני מאביהן והבנים אשר המה בעולם שחררו ובא על אשה ישראלית ואח"כ הפילה העובר דאם יש לעובר זכייה עדיין שם עבד עליו ועבד הבא על בת ישראל נתחללה ממנו לכהונה אף שהולד כשר כמבואר בא"ע ס"ס ז' א"נ כגון שראובן מת והניח בן גדול וגם הניח אשתו מעוברת והלך הבן ולוה ולא כתב למלוה דאקני ואשת ראובן הפילה העובר ואח"כ מכר כל הנכסים שהניח אביו דאי יש זכייה לעובר במעי אמו הרי נכסי ראובן החצי הם של עובר ואחיו הגדול יורשם ממנו והו"ל דאקני ואין המלוה גובה מהם ואי אין זכייה נמצא דמעולם כל הנכסים של זה הבן הגדול היו ומלוה טורף מהם ועד"ר:
ג סָעִיף ג ואם זיכה לעובר שלו קנה כולי אריש הסי' קאי ור"ל דלעובר שלו אפי' אמר סתם זה יהיה לעובר אשתי זכה ביה ושוב לא מצי הדר ביה הנותן ואפי' אם מת מפני שזכה בו מיד:
ד סָעִיף ד ואם לאחר שא"ל כך כו' ג"ז עובדא שם דף קמ"ב ההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוו לי מינך אתא בריה קשישא (הנולד לו מאשה אחרת) א"ל ההוא גברא מאי תהוי עלה א"ל זיל קני כחד מברא כו' עכ"ל ומל' מעשה זו משמע דאביהן הנותן בשעה שאמר קני את כחד מברא סבר שגם בניו שיוולדו לו קנהו כמ"ש נכסי להן ולפ"ז צ"ל דבעודם היו עסוקין באותו ענין הזה קאמר לבנו הגדול זה דאל"כ כיון דכבר זיכה נכסיו לאלו שתלד אשתו זו איך היה יכול לחזור ולזכות לבן זה שהיה לו מאשה אחרת וגם רבינו מהכי איירי מיהו ק' א"כ מהו זה שאמר ל"ק והא כיון דלא קנה שום א' מהן נמצא דזכות כולן בשוה אחר מיתתו בירושתו וכאילו לא דיבר כלום וי"ל ע"ד שפי' רשב"ם שם דמ"ש ל"ק ר"ל למיהוי ליה חלק יותר על אחיו דסד"א כיון דזיכה לו בחייו חלק א' כאחיו אף דאחיו שיולדו ולא היו בעולם לא קנו מ"מ איהו שהוא בעולם קנה חלק א' יותר ונ"מ שאם יהיה לה ג' בנים לבר מהא קשישא הא' שיחלקו בד' חלקים ויטול זה חלק א' מהם וחוזרים וחולקים ג' חלקים הנותרים לד' חלקים ויטול כל א' שלו בתורת ירושה קמ"ל דלא קנה חלק יותר על אחיו וק"ל:
ה סָעִיף ו קני את וחמור דלא תלה קנייתו בחמור אלא כל חד בפני עצמו וה"ה כשיאמר קני את ואותו שיולד שקנה הוא החצי ואותו חלק נוטל בראש ואח"כ יורש עם אחיו בשוה וכמ"ש בסמוך ולא נקט רבינו קני את וחמור אלא משום דלישני' דגמרא כך הוא קני את כחמור לא קני. וקני את וחמור אר"נ קנה מחצה וק"ל:
א וכתב הרמ"ה כו' אבל ר"ח כו' בב"ב דף קמ"א קמ"ב האי דאמר נכסי להאי דמעברתא א"ר הונא האי מזכה לעובר והמזכה לעובר ל"ק איתיביה ר"נ לר"ה האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה (ואף להרי"ף והר"י הלוי וסייעתייהו דמוקי להאי מתניתין כשמת דוקא וכמש"ר בשמם בסי' רל"ג מ"מ לא עדיף אמירה דשכ"מ ממסירה להדיוט וקשה לרב הונא דאמר שמזכה לעובר היינו שמסרו ליד אחר שיזכה לעובר אפילו הכי לא קנה והמקשן לא ידע לחלק דשאני שכ"מ משום שלא תטרוף דעתו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמ"ש הרמב"ן טעמו שהרי התרצן השיב לו שאני בנו דדעתו של אדם קרובה לו אבל המקשן לא ידע וק"ל) א"ל משנתינו זו איני יודע מי שנאה כולי עד ולימא ליה דאמר לכשתלד (ופי' רש"י אמאי לא משני רב הונא דמתני' דילדה אשתי זכר מיירי באומר לכשתלד) רב הונא לטעמיה דאמר ר"נ המזכה לעובר לא קנה ר"ה אמר אף לכשתלד ל"ק כו' וקאמר שם ר"י אמר המזכה לעובר ל"ק וא"ת משנתינו בנו שאני דדעתו קרובה אצלו ומסיק התם וקאמר הלכתא המזכה לעובר לא קנה וס"ל להרמ"ה דהיינו ע"פ תירוצא דר"י דמוקי למתני' מפני שדעתו קרובה אצל בנו ולא שני ליה בין אומר לכשיולד ללא אמר ור"ח ורא"ש ס"ל דמאי דמסקינן הלכתא המזכה לעובר לא קנה היינו ע"פ תירוצו דר"נ דס"ל דאם אמר לכשיולד קנה דהלכתא כוותיה בדיני ולהכי אפי' המזכה לעובר אחר נמי קנה כשאומר לכשתלד ובמזכה לבנו ס"ל לר"ח והרא"ש דגם ר"נ ס"ל דעדיף בנו מפני שדעתו קרובה (לו ולהכי אפי' לא אמר) [דלר"י דל"מ] לכשתלד אפ"ה ס"ל דבבנו קנה אפי' לא אמר לכשתלד כ"ש לר"נ וק"ל א"נ ס"ל לרא"ש ור"ח דר"י ור"נ לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא דגם לר"י קנה באומר לכשיולד אלא משום דס"ל דגבי בנו קנה אפילו לא אמר לכשתלד ומתניתין קתני בהדיא בנו להכי תירץ שאני מתני' דדעתו קרובה אצל בנו ואף לדעת ר"ח ורא"ש דמהני כשאמר לכשיולד היינו דוקא בכזה דמעתה יהיב המתנה לאחר לזכות להעובר והמתנה מונח ביד המזכה עד אחר שיולד ועדיין הוא בידו ולא חזר בו הנותן קודם שנולד העובר וכדמסיק רבי' ומשה"נ כ"ר סתם לעיל דל"ק וכנ"ל אבל המרדכי ר"פ י"נ כתב דיש דעות בזה וכ"כ ג"כ מ"ו ר"מ ז"ל בד"מ ובש"ע בסימן ר"ט ס"ד ע"ש:
ב ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו כו' והראב"ד כתב שיש לו זכיה בירושתו כו' ביבמות ד' פ"ז תנן בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי ע"ש בפירש"י ואמרי' בגמרא זו דברי ר"י אבל חכמים אומרים אין לו בנים אוכלים בשביל משפחה ופרש"י משום משפחה שאין א' בישראל שאין לו יורשים כל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו ופסק הרי"ף ור"ח והרמ"ה כרבנן דאין לו זכייה ואינו פוסל והראב"ד והרא"ש פסקו כר"י נמצא דהנ"מ בפלוגתא זו היא אם העבדים אוכלים בתרומה או לאו ואע"פ שבחו"ל מצוות תרומה אינה נוהגת מ"מ נוהגת בא"י ובארצות הסמוכה לה לכן כ"ר לפלוגתא זו וכ"כ בי"ד כל דיני תרומה ואעפ"י שבי"ד סי' צ"ח כ"ר ז"ל חוץ מטבל ותרומה שאין לנו עסק בהן כו' התם לשון הרשב"א היא אבל א"ל דרבינו כתב כאן לפלוגתא זו משום דיש נ"מ גם לעניין דינא דממונא אם יש לזה העובר אחין מן האב ומת האם בעודה מעוברת ממנו שאם יש לו זכייה בבטן אזי מנחיל אחין מן האב דזה אינו שהרי לקמן סי' רע"ו כ"ר בהדיא שעובר אינו יורש להנחיל לאחין מן האב וה"ט משום דעובר מיית ברישא ואינו יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו כמ"ש לקמן שם ומיהו אפשר לומר דמש"ר התם לא משום דפשיטא ליה דהוא מיית ברישא אלא מספקא ליה (וכן הוא שם בס"פ מי שמת ואיכא נ"מ בדתפיס אחין מן האב ורבינו בסימן רע"ו לא מיירי בתפיסה ויותר נראה דיש נ"מ כמ"ש בפרישה:
ג ואם זיכה כו' נראה דאפי לרי"ף וסייעתיה דמוקי למשנה אם ילדה אשתי זכר יטול מנה כו' דוקא בש"מ וכמבואר בדברי רבינו בסי' רנ"ג סעיף מ"ב כאן בזיכוי ע"י אחר מודים דמהני אפי' בבריא (מיהו הרמב"ן וקצת רבוואת' ס"ל דהרי"ף אינו מחלק בזה והביאן הב"י גם בש"ע ע"ש) וזיל בתר טעמא שכ"ר שם בשם הרי"ף משום דהוה קניין דברי' ועוד דהוה אסמכתא ועוד דאין מטבע נקנה בחליפין והני טעמי כולם אינם שייכים בזיכוי וכן מוכרחין אנו לומר לדעת הרמב"ם שבפ' כ"ב דמכירה כתב דין מזכה לעובר שלו דקנה ולא חילק בין שכ"מ לבריא ובפ"ח דזכייה כתב ז"ל ש"מ שצווה לתת מתנה לעובר שבמעי אמו זכה העובר מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו שביארנו (ופי' המ"מ כמו שביארנו פכ"ב דמכירה) אמר אם ילדה אשתי זכר כו' וכתב המ"מ אם אמר אם ילדה אשתי זכר כו' משנה פ' מי שמת ופירשה המחבר דוקא בש"מ כו' ואילו בפ' כ"ב דמכירה כתב י"א דדוקא בש"מ אמר ר"י זיכה לעובר שלו קנה אבל בבריא לא ויש שאין מחלקין וזה דעת המחבר כו' הרי לך שהרמב"ם והמ"מ ע"כ חילקו בין מזכה לעובר ובין האומר אם ילדה יטול כו' ומטעם שכתבנו ולהכי לקמן סי' רנ"ג כ"ר טעם הרי"ף והר"י מיג"ש בצידו כדי שלא תטעה לדמותו למזכה לעובר גם המ"מ פ"ח דזכייה כתב טעמים ההם שכ"ר בעינם ע"ש ורבינו שכתב שם בסי' רנ"ג דאיירי אפי' בבריא ולא מצריך שם זיכוי אין להקשות למה כתב כאן אם זיכה לעובר שלו דהא כ"ר שם דהאומר אם ילדה אשתי זכר מיירי שחייב נפשו במנה ושיעבד ע"ז נכסיו בקניין דהוה כזכייה ודו"ק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.