א נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה
ב האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת היתה בין החביות מגביהה ומטה על צידה והיא נופלת מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות היתה עליה לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה על של עור נותנין עליה מים עד שתיכלה
ג ב"ה אומרין מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין וב"ש אומרין מסלק את הטבלה כולה ונוערה מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית שיער של אפונים ושל עדשים מפני שהוא מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.