שולחן ערוך, אורח חיים שנד

סָעִיף א

א (א) וחוליא - היינו קרקע סביבות הבור נותן סביבותיו להקיף כמין חומה: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) אם עומד - היינו הבור עצמה: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) בתוך וכו' - דכיון שהוא הפסק פחות מד"ט בין הבור להכותל לא דרסי בה רבים כלל וע"כ הוי מקום פטור: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) למלאות ממנו לרה"י - פי' מאותו צד שהוא סמוך לרה"י בין שהוא עומד בין הכותל לבור ומוציא המים מהבור ומניחו ברה"י שאצלו ובין שהוא עומד בבית ומשלשל הדלי לבור דרך חלון הבית וחוזר ומכניסו לבית והטעם בכל זה דמוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה - ר"ל כ"א בצירוף הבור אפ"ה הוי רה"י דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה וה"ה אם לא היה חוליא כלל והיה הבור בעצמו עמוק עשרה טפחים: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) ואם הוא רחוק וכו' - דהשתא אותו מקום לאו מקום פטור הוא אלא ר"ה: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) אין ממלאים ממנו - אפילו דרך חלון דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר ר"ה ואע"ג שאגידו בידו אסור: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) אא"כ תהא וכו' - דאז ממילא הדלי ששואב בו הולך למעלה מעשרה ששם מקום פטור וא"כ ממלא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה יו"ד טפחים מן הקרקע דלא ראה הדלי כלל אויר ר"ה והעומד בר"ה ומשלשל דלי בחבל לתוך הבור עמוק עשרה ורחב ד' וממלא מים ומוציא לר"ה חייב ואף דעל הדלי אין לחייבו משום שלא הוציא החבל מת"י כשהורידו לבור עכ"פ משום המים יש לחייבו דהא עקר המים מרה"י לר"ה ואפילו אם סביב הבור לא היה ר"ה רק כרמלית ג"כ יש ליזהר מזה דעכ"פ איסורא איכא. ודלי התלוי בעץ ארוך כמו שעושין לבארות שלנו לשאוב בו והוא תלוי בתוך הבאר או אפילו למעלה מן הבאר נגד אוירו אף שהמים היה בדלי מבעוד יום שלא עקר אותם בשבת מן הבאר אפ"ה יש ליזהר שלא להוציאו משם להורידו על הארץ שסביב הבאר דהא עכ"פ עשה הנחה בשבת ואפילו לאוחזו באויר סביב הבאר ג"כ מסתפק הפמ"ג אם מותר: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ט (ט) אשפה בר"ה וכו' - ואם עומדת בכרמלית עיין בפמ"ג: ש"ע סָעִיף ב

י (י) שגבוה עשרה - דאם לא היתה גבוה עשרה שם כרמלית עליה ואסור לזרוק עליה מרה"י: ש"ע סָעִיף ב

יא (יא) של רבים - דרבים משליכין שם שופכיהן וזבליהן: ש"ע סָעִיף ב

יב (יב) מותר לזרוק לה - ואפילו אם האשפה מופלגת מן הכותל ד' טפחים ויש על ההפסק שביניהם שם ר"ה אפ"ה מותר לזרוק על האשפה מחלון שבבית ורק שיהיה החלון גבוה עשרה מן הארץ כדי שתהיה הזריקה מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ומה שכתב המחבר הקרוב לה בא לאפוקי אם האשפה רחוק מרה"י שלא יזרוק על האשפה שעלול ליפול בר"ה: ש"ע סָעִיף ב

יג (יג) הקרוב לה - ואין צריך עירוב כיון שאין בה דיורין: ש"ע סָעִיף ב

יד (יד) מאוסים - כלומר שאין צריך להם ולא אתי לאתויי אח"כ אפילו אם יפול: ש"ע סָעִיף ב

טו (טו) כדרכן - שהיו רגילין שם מקודם משא"כ באשפה של רבים לא ממלכי מעשותה אשפה ולעולם תהיה גבוה עשרה טפחים שהרי כל היום משליכין כולם שופכיהן וזבליהן שם ולא תחסר גבהה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א בתוך ד'. דמקום פטור הוא כיון דלא דרסי ביה רבים: ש"ע סָעִיף א

ב אין ממלאין. אפי' דרך חלון דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך חלון אויר ר"ה ואף על גב שאגודו בידו אסור כמ"ש סי' שנ"ב וא"צ למה שנדחק הריטב"א: ש"ע סָעִיף א

ג החוליא גבוה י'. דאז הולך הדלי דרך מקום פטור ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה י' ואם הם בדיוטא א' אסור כמ"ש ססי' שמ"ז והעומד בר"ה וממלא מבור שהיא עמוקה י' ורחבה ד' חייב ולא חשיב אגודו בידו דהא עקר המים מרה"י לר"ה משא"כ הכא דלא עקר המים מר"ה וכשבאין באויר ר"ה הוי אגודו בידו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד אשפה בר"ה. וא"צ עירוב כיון שאין בה דיורין: ש"ע סָעִיף ב

ה מאוסים. כלו' שא"צ להם: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א בתוך עמ״א בב״י בכ״מ שאין דע״ד וגבוה ג׳ צ״ל ואין גבוה ג׳ או ככ״מ בכ״ף הדמיון. וע׳ בנהר שלום. ואף דליכא מחיצות כלל עד״מ ב׳ בורות עמוקים י״ט כ״א ואין ביניהם דע״ד הוי מקום פטור ועסי׳ שמ״ה סי״ט וב״ח כאן. ומ״ש המחבר חוליא משום סיפא נקיט וברישא אע״ג דליכא חוליא כלל כל שהגיע רה״י ממלאין. ומיהו אם החוליא סביבו גבוה י״ט בצירוף עם מחיצות הבור מצטרפין לעשרה כר״י שם. והט״ז פי׳ הבור עצמו כנראה מפירש״י שם עירובין צ״ט ב׳ ד״ה אי נימא דאם הבור רחוק ד״ט ויותר והחוליא רחבה ואין בין חוליא לכותל רה״י ד״ט אם אין החוליא גבוה ג״ט הוי רה״ר אם לפניהם רחב י״ו אמה כבסי׳ שמ״ה ס״ח ואם גבוה החוליא ג״ט לא הוי ביניהם רה״ר ויש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י: ודע דרה״י עולה עד לרקיע הן מחיצות הן תל הן בור עמוק אם נעץ קנה כו׳ כבסי׳ שמ״ה ואם היה בור עמוק י״ט רה״י ועשה מצד א׳ חוליא גבוה לא סביב כל הבור ואין ברוחב החוליא דע״ד י״ל דלא הוי רה״י ברחבו דאי בעי מינח מידו ל״ש בזה דאין רק בצ״א ל״ש מונח דף ע׳ תוס׳ עירובין ע״ח א׳ ד״ה אלא ושבת דף צ״ט א״ב כותל המוקף לכרמלית ובסי׳ שמ״ה והנה אם רבים מכתפים על החוליא שגבוה ט׳ או עד י׳ הוא רה״ר ואע״ג דבין החוליא ורה״י לית דע״ד מ״מ מצדדין מכתפין ומניחים שם ~דלמים~{דליים} ושאר חפצים הוי מעביר מרה״י לרה״י דרך רה״ר רוחב החוליא כאמור. ואם החוליא רוחב דע״ד ואין גבוה ט׳ י״ל כרמלית הוי ועט״ז אות א״ב מ״ש מזה יע״ש וע׳ שבת צ״ט ב׳ לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ״ש ל״ש בכאן והדבר צריך תלמוד : ש"ע סָעִיף א

ב אין עמ״א לא מיבעיא בעומד אצל הבור דחייב דהמוציא מרה״י לרה״ר כבסי׳ שמ״ז בס״א ג׳ אפי׳ מחלון רה״י נמי אסור כבסי׳ שנ״ג אות ב׳ למטה מי״ט אסור. ומ״ש דלא כריטב״א בשנ״ב אות ד׳ דוקא כתבי הקדש שרי הא שאר דברים אסורים אא״כ ג׳ קולות שמפסיק אויר כרמלית ולא הגיע לארץ ואגדו בידו יע״ש עמ״ש כאן בט״ז אות א׳ וב׳: ש"ע סָעִיף א

ג החוליא עמ״א לאפוקי מב״ח שכתב דמש״ה שינה הטור ולא כתב חלון שע״ג לומר כל שחוליא גבוה י״ט דמיד כשמוציא מבור רה״י תלוי באויר פטור ואז אף אח״כ כשמוריד למטה מי״ט שרי דבעינן דוקא חלון גבוה י״ט דלא בא כלל לאויר רה״ר. ועמ״ש בשנ״ב ד׳ י״ל דאין זה הכרח שישפכו המים יע״ש, ומ״ש בדיוטא א׳ כבסימן שמ״ז אות ה׳ (ט״ס שמ״ו) וצ״ע דאם הוא מושיט בב׳ דיוטות עכ״פ איסורא איכא ולאו היינו מושיט שאגדו ובקרשים היו מושיטין עד שהגיע לרה״י וקצה הב׳ בידו וגם שם היה מקבל אחר מידו אלא בדיוטא א׳ היה לך לגזור אטו אין אגדו בידו משא״כ בב׳ דיוטא הו״ל גזירה בדרבנן ל״ג ועדיין צ״ע. והעומד ברה״ר ומוציא מרה״י אף דלא הניח הדלי ברה״ר רק אחז בידו חייב כבסי׳ שמ״ז במ״א ג׳ משא״כ כאן למעלה מי״ט מקום פטור ולמטה מי״ט איסור איכא לא חיוב דלא נח המים ברה״ר : דלי התלוי בעין ארוך כמו שעושין לבארות ושואבין בו אם תלוי הדלי בתוך הבאר ונח ע״פ המים או תלוי באזור הבור רה״י צ״ע אם מותר לנטות הדלי אליו לחוץ עם המים לרה״ר ולשתות ממנו ע׳ שבת ה׳ ב׳ וברמב״ם פי״ג ה״ד ואפילו תלוי באויר נגד חלל הבאר רה״י עולה עד לרקיע והוי כתלוי באויר רה״י ואיסורא אפשר איכא לנטות כלי מאויר רה״י לאויר רה״ר וצ״ע כעת בזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד אשפה עמ״א ובש״ע כתב הקרוב לה וכ״ה בטור וע׳ לבוש בהג״ה פחות ד״ט כבס״א והיינו אם החלון תוך עשרה בעינן פחות מד״ט ואם החלון ע״ג למעלה מעשרה ואשפה גבוה עשרה מותר מרה״י לרה״י דרך פטור למעלה מעשרה. וא״י למה צריך האשפה דע״ד א״נ פחות מהן פשיטא דהוי מקום פטור וי״ל רבותא אף דע״ד לא צריך עירוב אף דהוי רה״י כי אין שם דיורין. וערש״י עירובין צ״ט ב׳ שמא תנטל אשפה פחות מעשרה ולכאורה עריין כרמלית והוי גזירה לגזירה. ודוחק לומר ברחוק ד״ט וראוי לכתף והוי רה״ר דאין אשפה ראוי לכתף ועתי״ט הביא מ״ש התוס׳ בעירובין ח׳ א׳ ד״ה זורקין או שופכין דברחוק ד״ט זורקין למעלה מעשרה ושופכין בקירוב אף למטה מעשרה מהחלון ומיהו אשפה גבוה י״ט דאל״כ הוי כרמלית כל שיש דע״ד : ש"ע סָעִיף ב

ה מאוסים עמ״א בלבוש בהג״ה א״נ פחות מד״ט לכאורה קאי אמותר לזרוק אף אם נאמר תוך י״ט אסור דאי שלא יתגלגל לרה״ר אכתי שמא יתגלגל מצדדי אשפה לרה״ר וע״כ כמ״ש המ״א פט״ו ה״י דאין דרך לזרוק שם כ״א כלי שאין חפץ בו ואמנם לגירסא שופכין לק״מ ע׳ באות הקדום וכמ״ש בר״מ ז״ל וי״ל לזרוק אסור שמא יתגלגל לרה״ר קוץ או שברי זכוכית ואתי לאיתויי ד״א ולזרוק מרה״ר לאשפה ומ״ד דגרס זורקין בעומדת אשפה תוך כרמלית כבסי׳ שנ״ג ס״א ב׳ גגין וכרמלית ביניהן דשרי וצ״ע למ״ד לית עתה רה״ר אפשר אשפה של יחיד נמי מותר ל״ג א״ד עשוי להפנות מצוי הוא ובר״מ ז״ל ונמצא שופכין ברה״ר כדרכן וצ״ע כעת : ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א (ס"ק א) בתוך כו' דמקום פטור כו' עיין בט"ז ס"ק א' הביא דברי ריטב"א בזה: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) אין כו' מטלטל מרה"י לרה"י דרך כו' כצ"ל: וא"צ למה שנדחק הריטב"א. ע' סי' שנ"ב ס"ק ד' הביא מ"א קושית הריטב"א: ש"ע סָעִיף א

ג (ס"ק ג) החוליא כו' ודוקא כשהחלון כו' והא דלא פי' כן ש"ע להדיא כבר כ' מ"א סי' שנ"ב ס"ק ד' דא"צ לפ' דמוכח דא"א למלאות בענין אחר דהא עקר המים ר"ל ניהו דהדלי אגדו בידו מ"מ כשעוקר המים מן הבור אין אגד המים בידו משא"כ הכא ר"ל דכאן מיקרי אגדו בידו דהא כשהתחיל לשאוב המים לא עבי' איסורא דהא הוא עומד ברה"י ושואב מן הבור שהוא רה"י רק כשמוציאו לאויר ר"ה אז מתחיל האיסור ואז כבר אגודו של המים בידו משא"כ כשעומד בר"ה מיד בתחלת השאיבה מתחיל האיסור דעומד בר"ה ועוקר ברה"י להוציא לר"ה ואז אין אגודת המים בידו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אם עומד בתוך ד' טפחים. פי' הבור עצמה והוה המקום הפנוי שבין הבור להכותל מקו' פטור ואע"ג דקי"ל תל ברה"ר שאין בו ד' לא הוה מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג' שאני הכא דכל הפסק פחות מד' בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל ע"כ הוה מקום פטור באין בו ד' אע"ג שאין גבוה ג' כ"כ ב"י בשם ריטב"א וט"ס יש שם וצ"ל כמ"ש: ש"ע סָעִיף א

ב ואם הוא רחוק וכו'. פי' הבור עצמה דהשתא לא הוה מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרה"ר על כן צריך שתהיה החוליא של הבור גבוה י' ממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מי' ושם לא הוה רה"ר והוא ממלא מרשות היחיד לרה"י דרך מקום פטור שכל שלמעל' מי' ברה"ר הוה מקום פטור משא"כ אם החוליא פחות מי' הולך הדלי דרך רשות הרבים ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום ר"ה. וכתב ב"י שהריטב"א הקשה אפילו ברחוקה יהיה מותר אפי' בלא גבוה י' כיון שאגדו בידו דהיינו ראש הדלי כי מיית לה מרשות היחיד לרשו' הרבים נמי אפי' שבות ליכא כדאיתא בסוף פירקין דהיינו מ"ש בסימן שנ"ב ותי' בדרך דחוק כמ"ש ב"י ומו"ח ז"ל חילק דבסי' שנ"ב דיעבד הוא ולא נח ברה"ר אבל הכא לכתחלה קא ממלא הלכך אע"ג דאגודו בידו ה"ל כמטלטל מרה"י לרה"י דרך ר"ה להדיא ואסור עכ"ל ול"נ תמוה מאוד דאין כאן קושיא כלל דגם בסימן שנ"ב יש חשש דלמא נפל כלו ואתי לאתויי ד"א בר"ה לפיכך צ"ל שם באסקופה נדרסת ולא גזרי' כן משום בזיון כתבי קודש וכן לשאר תי' שם יש טעם למה לא גזרי' כן וא"כ כאן באגודו בידו נמי יש ודאי לגזור דלמא נפיל כל הדלי מידו וילך למטה ויביאנו מרשות הרבים לביתו ושבות זה ודאי אסור זה נ"ל פשוט ונעלם ממנו כוונת הריטב"א בקושיתו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אם עט״ז אמר פירוש הבור עצמו דאם הבור רחוק דע״ד מרה״י רק החוליא ממעטו אז אם אין גובה חוליא ג״ט הוי מקום ההוא רה״ר כבסי׳ שמ״ה מבואות המתקצרין כו׳ וערש״י עירובין צ״ט ב׳ ד״ה אי נימא. והגיה בב״י ואי״ן גבוה ג׳ ובנהר שלום הגיה בכ״ף הדמיון עמ״א פירשתיו יע״ש ומבואר בכאן מרה״י לרה״י דרך אויר רה״ר היינו תוך י״ט אסור להוציא ולזרוק מזה לזה ופטור אבל אסור ועמ״א שנ״ג ב׳ אבל הלבוש כאן כתב דמותר לזרוק מרה״י לרה״י דרך אויר רה״ר וכאן במלוי המים דמיא להושטה ולמעלה מי״ט שרי מבואר מלשונו דהושטה ממש לא הוי דאגדו בידו אלא דגזור אטו אין אגדו בידו ודוקא תוך עשרה הא למעלה מעשרה ומושיט גופא חידוש הוא למעלה מעשרה כמו שיראה הרואה בחה״ר ריש פ״ק ור״פ הזורק יע״ש ל״ג חז״ל אגדו בידו ועא״ר ועמ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר ועדיין צ״ע ומ״ש הלבוש עוד דרך רה״ר או כרמלית הוא ממ״ש הב״י בשם הריטב״א ז״ל בקרן זוית הסמוכה לרה״ר ובגמ׳ משמע דוקא דרך אויר רה״י דגזור אטו יוציא מרה״ר לרה״י לא דרך כרמלית דהוי גזירה לגזירה וקלוטה לא כמי שהונחה דמיא ולפ״ז למ״ד עתה לית רה״ר או שיש כרמלית מפסיק בין הבור ורה״י צ״ע בזה ועמ״ש באות ב׳ עוד מזה: ש"ע סָעִיף א

ב ואם עט״ז מ״ש הבור עצמו פירשתיו באות א׳ דאם החוליא ממעט מרוחב דע״ד לרה״י אם אין החוליא גבוה ג״ט הוי רה״ר ואם גבוה ג״ט ורחב דע״ד הוי כרמלית. ועב״י בשם הריטב״א דאף מרה״י לרה״י דרך כרמלית אסור ועמ״ש באות א׳ כאן ומ״א ועיין לבוש: עב״י מ״ש על רבי יוחנן עירובין ופירש״י דבור וחוליא מצטרפין ועשה כלומר לא הבינותי דלכאורה הדברים כפשטן דאם אין מצטרף הוי הבור כרמלית ומ״ש דלמעלה מי״ט מקום פטור וכמ״ש הפרישה הואיל והחוליא משולי הבור גבוה י״ט צ״ע טובא דמ״מ מן החוליא לרה״ר אין י״ט והוי אויר רה״ר כשהולך הדלי שם ור״י דאמר אפי׳ תימא בסמיכה דוקא קאמר וכמ״ש בפי׳ המשניות ובתנאי כו׳ ובא״ר הרגיש בזה יע״ש ובש״ע פסק להלכה במופלגת ד׳ צריך החוליא גבוה י״ט ברה״ר ועמ״ש בסמוך אי״ה מזה: והנה הריטב״א הקשה כו׳ היינו מסי׳ שנ״ב סעיף ב׳ כשלא נח ברה״ר עצמו רק באויר רה״ר תוך י״ט גוללו אצלו אפי׳ שאין בזיון כ״כ ובס״א דנח ברה״ר גזור ולא התיר אלא בנדרסת א״כ כאן אמאי אסור כיון דלא נח באויר רה״ר וסובר הריטב״א כמ״ש במ״א של״ב באות ד׳ דה״ה שאר דברים ול״ד כתבי הקדש יע״ש והב״ח תירץ דהתם דיעבד והכא לכתחלה אסור זה תי׳ לקושיית הריטב״א ז״ל אבל הטור סובר דכאן נמי שרי לכתחלה כשלא נח ברה״ר בקצה הא׳ רק תלוי באויר רז״ר שרי כמו בס״ב לשם ואפ״ה בעינן גובה החוליא י״ט דמיד כשעוקר מרה״י בא מיד לאויר מקום פטור ומשם כשיורד לאויר רה״ר ומשם לחלון רה״י תוך י״ט שרי לכתחלה להטור אף בשאר דברים וא״ש דברי הב״ח ועמ״א שנ״ב אות ד׳ ולמ״ש י״ל: והט״ז סובר דשם בשנ״ב ס״ב גבי כתבי הקדש דוקא שרי ומש״ה הקשה כן. ועיין מ״א שם בלא נח רק תלה באויר כרמלית שרי בשאר דברים דלא כמ״ש הט״ז כאן בשם הרשב״א ועמ״ש כאן באות א׳ מזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א עומד. פי' הבור עצמה והוה המקום הפנוי שבין הבאר לכותל מקום פטור דפחות מארבע לא דרסי ליה רבים כלל. ט"ז: ש"ע סָעִיף א

ב רחוק. פי' הבור עצמה דהשתא לא הוה מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ע"כ צריך שתהיה החוליא של הבור גבוה יו"ד ממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מיו"ד ושם לא הוה רשות הרבים והוא ממלא מרה"י לרשות היחיד דרך מקום פטור שכל שלמעלה מי' ברה"ר הוה מקום פטור מה שאין כן אם החוליא פחות מי' הולך הדלי דרך ר"ה ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום ר"ה ועיין ט"ז: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א ואם הוא רחוק. עסי' שמ"ה ס"ח ומכאן שעד ד"ט הוי ר"ה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב ולא חיישינן. דלכך נקט במתני' אשפה ולא סלע או תל: ש"ע סָעִיף ב