שולחן ערוך, אורח חיים שצה
א מִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת וּמְבָרֵךְ עָלָיו: עַל מִצְוַת עֵרוּב, וְאוֹמֵר: בְּזֶה הַשִּׁתּוּף יִהְיֶה מֻתָּר לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מֵחֲצֵרוֹת לַמָּבוֹי וּמֵהֶם לַבָּתִּים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט) בְּשַׁבָּת. אֵימָתַי מְבָרֵךְ עָלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּץ אוֹתוֹ מִבְּנֵי הַמָּבוֹי, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּזַכֶּה לָהֶם. הַגָּה: וְאִם גָּבוּ אוֹתוֹ לְשֵׁם עֵרוּב וְשָׁכְחוּ וְלֹא בֵּרְכוֹ עָלָיו, הָוֵי עֵרוּב כִּי אֵין הַבְּרָכָה מְעַכֶּבֶת. (אָגוּר וְשִׁבּוֹלֵי לֶקֶט עַיֵּן סוֹף סִימָן שס"ו).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) מצוה לחזור וכו' - פן ישכחו ויבואו לידי איסור טלטול: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) על מצות עירוב - שגם על שיתוף שייך שם עירוב שמעורבין ומשותפין כל החצרות שבמבוי ביחד: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ומהם לבתים - ר"ל מן המבואות וחצרות לבתים ואף דהכא איירי בשתופי מבואות לחוד מ"מ הא מבואר בסימן שפ"ז דסומכין על שיתוף במקום עירוב ואיירי רמ"א באופן זה ועיין לעיל בסוף סימן שס"ו במ"ב שהעתקנו הנוסח הנהוג לומר: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) בשעה שמקבץ וכו' - עיין לעיל בסימן שס"ו במ"ב ס"ק פ' פ"א פ"ב ושייך ג"כ לכאן: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) ולא בירכו עליו וכו' - ה"ה אפילו לא אמרו עליו ג"כ הנוסח של בזה השתוף הנ"ל: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א ומהם לבתים. אף על גב דהכא מיירי בשיתופי מבואות מ"מ הא סומכין על שתוף במקום עירוב כמ"ש סי' שפ"ז: ש"ע סָעִיף א
ב עססי' שס"ו. והע"ש לא ע"ש בס"ט: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א מהם עמ״א כי שיתופי מבואות כלי הבית ששבתו בבית והוציא לחצר שאסור למבוי בלי שיתוף כבסי׳ שפ״ו במ״א ט״ו ומה״ם היינו ממבוי ומחצר לבית דשיתוף מועיל ג״כ במקום עירוב כבסי׳ שפ״ז בהג״ה וא״צ יותר. עמ״ש אי״ה באות ב׳: ש"ע סָעִיף א
ב עסי׳ שס״ו עמ״א מ״ש הע״ש בשם מהרי״ו משום הוספת דיורין בס״ט מבואר דלב ב״ד מתנה או אומר בפירוש כן. וכבר כתבנו הנוסח שראוי לומר בע״פ הרב אב״ד בקהלה כשהשמש נותן לו המצה יגביה הרב טפח א׳ די בע״ח אע״ג דבעלמא בעינן ג״ט ומברך אז הברכה והנוסח בדין יש להוסיף כמ״ש כאן ובהדין עירובא להוציא ולהכניס מחצר למבוי וממבוי לחצר ומהם לבתים אע״ג דמבואות שלנו דין חצירות יש להם כבסי׳ שס״ג במ״א כ״ז מ״מ לאו לכל מילי הוא והכין ראוי ודאי כמ״ש שם ולהוסיף ג״כ לנו ולכ״י הדרים בעיר הזאת ולכל מי שיתוסף בפרט בעיר שיש בו ירידים. והנה מה שמזכיר לכל שבתות השנה צ״ע אם י״ט בכלל ונ״מ למ״ש בתקי״ח להתיר טלטול מחצר לבית ומחצר לחצר בדנר שא״צ היום כלל ולהוסיף ולומר בכל מועדי השנה לא רציתי להוסיף דבר מה שלא נמצא וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
ט״ז
סָעִיף א
א מצוה לחזור כו'. דלא יבא לידי איסור טלטול: ש"ע סָעִיף א
ב או בשעה שמזכה להם. בטור כתוב בשעה שמקבץ אותו מבני החצר או בשעה שמזכה להם ואחד זוכה לכולם ואומר בדין יהא שרי כו' ופי' ב"י דה"ק או בשעה שאינו מקבץ אלא א' מזכה לכולם וק"ל דאם כן מאי וא' זוכה לכולם דאמר אח"ז הלא כבר נכלל במ"ש או בשעה שהוא מזכה ונ"ל דהטור מיירי בשניהן דרך מקבץ אלא שעל שעת הברכה נקט תרי גווני שעושה הברכה בשעת הקבוץ או שממתין אחר הקיבוץ לברך בבה"כ כדרך שאנו עושין בע"פ וכדי של"ת היאך מזכה הא יש להרבה חלק בזה וזכוי אין שייך אלא אם נותן משלו ע"כ א' ואחד מזכה לכולם דאף שיש להרבה חלק בו מ"מ אחד מברך ומזכ' לכולם דהיינו שאפשר שעיקר העירוב לא נעשה משל כולם מ"מ אותן שנעשה העירוב משלהם מזכין להאחרים שלא נעשה משלהם ודבר זה עושה אחד מהם בשביל כולם שמזכה לכולם בשביל כל א' מהם וע"ד כן נתנו תחלה כל אחד להעירוב שיזכה המזכה בשבילם ויזכה לאחרים כנ"ל ובלבוש כתו' לכן מנהגינו לגבות קמח מכל בית ואופין מקצתו מצה א' לעירוב והשאר נותנין להשמש וסיים ע"ז ונ"ל לפי מנהגינו לא הוי עירוב אם שכחו לברך דהא לא זיכוהו להם ואין קמח של כולם נילוש בתוכו ואינו עירוב עד שיזכוהו להם עכ"ל ולא נלע"ד כן מטעם שכתבתי שכל אחד שנותן תחלה קמח נותן על מנת כן שיזכה בו כל הקהל אף מי שלא יתן קמח והמותר יחזיק לעצמו ואם כן השמש שעושה מצה של עירוב עושה בשביל כולם דהקמח הוא של כולם והזכוי שעושה הרב אחר כך בשעת הברכה הוא לפרסם הדבר שכל הקהל זוכים בו ואני מדמה זו לתמידין שהיו קרבין משל צבור והמותר היה לקיץ המזבח וא"כ תקשי לך הא ע"כ נשאר שום חלק ושמא נשאר חלק א' משל א' כולו וא"כ אין לו חלק ח"ו בתמיד אלא ודאי כיון שנתערב תחלה הכל ביחד נעשה הכל של כל אחד ואחד ה"נ בעירוב כנ"ל נכון: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א מצוה עט״ז עסי׳ שצ״ג ושצ״ד אי הוי מציה גמורה או לאו ושבות ביה״ש נמי י״ל דל״ג ביה כמו בע״ח וכ״ש לדידן דהוי שיתוף ועירוב בב״א: ש"ע סָעִיף א
ב או עט״ז דיעבד אם לא זיכה מהני ולכתחלה כו׳ ומיהו בעיר שיש ירידים הזיכוי מעכב קצת כבסי׳ שמ״ו ס״ט וטוב לפרש ולכל מאן דאתא עלן וכ״כ הא״ר בשם הרוקח סי׳ קע״ג ועסי׳ שס״ו במ״א כ״א. ושבתות השנה צ״ע אם י״ט בכלל וא״כ כיון שפורס דבר א׳ ולא השאר י״ל דבי״ט שלא לצורך כלל אסור עסי׳ תקי״ח במ״א כאן: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א מצוה. ס"ח א': ומברך. שבת כ"ג א': ואומר. רי"ף בפ"ב די"ט: ומהם לבתים. עמ"א וכמנהגינו שם: אימתי. מנחות ל"ה ב': ואם גבו. ברכות ט"ו א': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)