Orach Chayim 395 שולחן ערוך, אורח חיים שצה

גודל הטקסט

א מִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת וּמְבָרֵךְ עָלָיו: עַל מִצְוַת עֵרוּב, וְאוֹמֵר: בְּזֶה הַשִּׁתּוּף יִהְיֶה מֻתָּר לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מֵחֲצֵרוֹת לַמָּבוֹי וּמֵהֶם לַבָּתִּים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט) בְּשַׁבָּת. אֵימָתַי מְבָרֵךְ עָלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּץ אוֹתוֹ מִבְּנֵי הַמָּבוֹי, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּזַכֶּה לָהֶם. הַגָּה: וְאִם גָּבוּ אוֹתוֹ לְשֵׁם עֵרוּב וְשָׁכְחוּ וְלֹא בֵּרְכוֹ עָלָיו, הָוֵי עֵרוּב כִּי אֵין הַבְּרָכָה מְעַכֶּבֶת. (אָגוּר וְשִׁבּוֹלֵי לֶקֶט עַיֵּן סוֹף סִימָן שס"ו).

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah

סָעִיף א

א סָעִיף א (א) מצוה לחזור וכו' - פן ישכחו ויבואו לידי איסור טלטול:

ב סָעִיף א (ב) על מצות עירוב - שגם על שיתוף שייך שם עירוב שמעורבין ומשותפין כל החצרות שבמבוי ביחד:

ג סָעִיף א (ג) ומהם לבתים - ר"ל מן המבואות וחצרות לבתים ואף דהכא איירי בשתופי מבואות לחוד מ"מ הא מבואר בסימן שפ"ז דסומכין על שיתוף במקום עירוב ואיירי רמ"א באופן זה ועיין לעיל בסוף סימן שס"ו במ"ב שהעתקנו הנוסח הנהוג לומר:

ד סָעִיף א (ד) בשעה שמקבץ וכו' - עיין לעיל בסימן שס"ו במ"ב ס"ק פ' פ"א פ"ב ושייך ג"כ לכאן:

ה סָעִיף א (ה) ולא בירכו עליו וכו' - ה"ה אפילו לא אמרו עליו ג"כ הנוסח של בזה השתוף הנ"ל:

מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham

סָעִיף א

א סָעִיף א ומהם לבתים. אף על גב דהכא מיירי בשיתופי מבואות מ"מ הא סומכין על שתוף במקום עירוב כמ"ש סי' שפ"ז:

ב סָעִיף א עססי' שס"ו. והע"ש לא ע"ש בס"ט:

ט״ז Taz

סָעִיף א

א סָעִיף א מצוה לחזור כו'. דלא יבא לידי איסור טלטול:

ב סָעִיף א או בשעה שמזכה להם. בטור כתוב בשעה שמקבץ אותו מבני החצר או בשעה שמזכה להם ואחד זוכה לכולם ואומר בדין יהא שרי כו' ופי' ב"י דה"ק או בשעה שאינו מקבץ אלא א' מזכה לכולם וק"ל דאם כן מאי וא' זוכה לכולם דאמר אח"ז הלא כבר נכלל במ"ש או בשעה שהוא מזכה ונ"ל דהטור מיירי בשניהן דרך מקבץ אלא שעל שעת הברכה נקט תרי גווני שעושה הברכה בשעת הקבוץ או שממתין אחר הקיבוץ לברך בבה"כ כדרך שאנו עושין בע"פ וכדי של"ת היאך מזכה הא יש להרבה חלק בזה וזכוי אין שייך אלא אם נותן משלו ע"כ א' ואחד מזכה לכולם דאף שיש להרבה חלק בו מ"מ אחד מברך ומזכ' לכולם דהיינו שאפשר שעיקר העירוב לא נעשה משל כולם מ"מ אותן שנעשה העירוב משלהם מזכין להאחרים שלא נעשה משלהם ודבר זה עושה אחד מהם בשביל כולם שמזכה לכולם בשביל כל א' מהם וע"ד כן נתנו תחלה כל אחד להעירוב שיזכה המזכה בשבילם ויזכה לאחרים כנ"ל ובלבוש כתו' לכן מנהגינו לגבות קמח מכל בית ואופין מקצתו מצה א' לעירוב והשאר נותנין להשמש וסיים ע"ז ונ"ל לפי מנהגינו לא הוי עירוב אם שכחו לברך דהא לא זיכוהו להם ואין קמח של כולם נילוש בתוכו ואינו עירוב עד שיזכוהו להם עכ"ל ולא נלע"ד כן מטעם שכתבתי שכל אחד שנותן תחלה קמח נותן על מנת כן שיזכה בו כל הקהל אף מי שלא יתן קמח והמותר יחזיק לעצמו ואם כן השמש שעושה מצה של עירוב עושה בשביל כולם דהקמח הוא של כולם והזכוי שעושה הרב אחר כך בשעת הברכה הוא לפרסם הדבר שכל הקהל זוכים בו ואני מדמה זו לתמידין שהיו קרבין משל צבור והמותר היה לקיץ המזבח וא"כ תקשי לך הא ע"כ נשאר שום חלק ושמא נשאר חלק א' משל א' כולו וא"כ אין לו חלק ח"ו בתמיד אלא ודאי כיון שנתערב תחלה הכל ביחד נעשה הכל של כל אחד ואחד ה"נ בעירוב כנ"ל נכון:

בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

סָעִיף א

א סָעִיף א ס"א מצוה. ס"ח א': ומברך. שבת כ"ג א': ואומר. רי"ף בפ"ב די"ט: ומהם לבתים. עמ"א וכמנהגינו שם: אימתי. מנחות ל"ה ב': ואם גבו. ברכות ט"ו א':

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top