א שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו (שְׁמוֹת טז, כט), מִכָּאן שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ יָצָא חוּץ לַתְּחוּם. וּמוֹדְדִים לְכָל אָדָם בָּאַמָּה שֶׁלּוֹ, וְאִם הָיָה נַנָּס בְּאֵיבָרָיו נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים. הַגָּה: וְאֵלּוּ ד' אַמּוֹת מוֹדְדִין לוֹ מְרֻוָּחוֹת, וְהוּא בְּאֶמְצָעָן. (טוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמֻתָּר לְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל צַד, אֲבָל לְטַלְטֵל אֵין לוֹ רַק אַרְבַּע אַמּוֹת עִם אֲלַכְסוֹנָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שמ"ט. (טוּר בְּשֵׁם הרז"ה פי"ב בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א).
ב בְּכָל מָקוֹם שֶׁקָּדַשׁ הַיּוֹם עָלָיו, אִם הוּא מֻקָּף לְדִירָה אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ עַתָּה דִּיּוּרִין, חָשׁוּב כֻּלּוֹ כְּד' אַמּוֹת. וְאִם אֵינוֹ מֻקָּף לַדִּירָה, עַד סְאָתַיִם חָשׁוּב כֻּלּוֹ כְּד' אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ שָׁבַת בְּתֵל גָּבוֹהַּ, וּבְקָמָה קְצוּרָה וְשִׁבֳּלִים מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ, חֲשִׁיבֵי כְּד' אַמּוֹת עַד סְאָתַיִם.
א סָעִיף א (א) שבו איש תחתיו מכאן וכו' - פי' דכתיב תחתיו כתחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו וכמבואר בסימן שמ"ט עי"ש במ"ב אך דשם מיירי לענין טלטול איזה חפץ בר"ה והכא מיירי לענין יצא חוץ לתחום דיש לו רשות להלך ד' אמות:
ב סָעִיף א (ב) אפילו יצא וכו' - שהרי משה אמר זה לאותן שיצאו חוץ לתחום שבו איש תחתיו [טור]:
ג סָעִיף א (ג) באמה שלו - עיין לעיל שמ"ט במ"ב סק"ג:
ד סָעִיף א (ד) ננס באבריו - ר"ל שגופו בינוני וזרועו קצר וכמו שביארתי לעיל בשמ"ט סק"ד ובשה"צ שם:
ה סָעִיף א (ה) ואלו ד"א וכו' - ר"ל בין כשמודדין לכל אדם באמה שלו ובין כשמודדין ד"א בינוניות:
ו סָעִיף א (ו) מרווחות - ר"ל שיהיו מודדין אותו בריוח ולא בצמצום. ודע דארבע אמות נותנין לו מרובעות לעבר פניו שהוא רוצה לילך דהיינו שיכול לילך בהן אף באלכסונן שעולה עוד אמה וג' חומשין:
ז סָעִיף א (ז) והוא באמצען - ט"ס וצריך לכתוב זה אחר תיבת לכל צד וכמו שנבאר לקמיה [ט"ז והגר"א]:
ח סָעִיף א (ח) וי"א דמותר להלוך וכו' - דלדעה ראשונה אין לו רק ד"א לאותו רוח שבירר ואם בירר למקום אחד אינו יכול לחזור ולברור במקום אחר ולדעה זו יש לו ד"א לכל צד סביבותיו דהיינו שמונה על שמונה:
ט סָעִיף א (ט) לכל צד והוא באמצען - כצ"ל. ור"ל ממקום שהוא עומד יש לו לכל צד ד' אמות ונמצא דהוא שמונה על שמונה וכמו שכתבנו. ועיין בא"ר שכתב דיש לסמוך על דעה זו למעשה:
י סָעִיף א (י) אבל לטלטל וכו' - ר"ל דיש אומרים הזה פליגי רק אהילוך אבל לענין טלטול כו"ע מודו דאין מותר רק עד ד"א עם אלכסון ועיין לעיל בסימן שמ"ט דאותן ד"א שבירר לו לכו"ע מותר לטלטל באלכסונן אף שעולה יותר מחמש אמות:
יא סָעִיף ב (יא) מוקף לדירה - כגון ששבת בעיר או שאר מקום שהוקף לדירה:
יב סָעִיף ב (יב) אפילו אין בו עתה דיורין - כגון שנחרבה מדיוריה אבל חומתה קיימת:
יג סָעִיף ב (יג) חשיב כולו כד"א - אפילו אותו מקום גדול כאנטוכיא ומונה אלפים אמה מחוץ אותו המקום:
יד סָעִיף ב (יד) עד סאתים - ואם היה ההיקף יותר מסאתים אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום ד"א שהוא עומד בה בעת שקידש היום:
טו סָעִיף ב (טו) בתל גבוה - עשרה טפחים וה"ה בשבלים:
טז סָעִיף ב (טז) ושבלים מקיפות אותה - שהניח גבוליה סביב מלקצור [רש"י] והוא שקשר השבלים יחד בענין שאין רוח מצויה מנידה אותן שכל מחיצה שרוח מניד אותה אינה מחיצה [סוכה כ"ה]:
יז סָעִיף ב (יז) חשיבי כארבע אמות - דאע"ג דהיא עשויה מאליה שמה מחיצה ותל אע"ג דאין לה למעלה היקף סביבה מ"מ נחשב בכלל מחיצה כיון שהיא גבוה עשרה טפחים וכדלעיל בסימן שמ"ה ס"ב:
א סָעִיף א והוא באמצען. כ"כ הטור לדעת הרי"ף וצ"ע דהא בסי' שמ"ט כ' היו שנים כגון שיש ביניהם ו' אמות ואם איתא דס"ל והוא באמצען א"כ היו אסורים לטלטל מזה לזה אלא ע"כ ס"ל דבורר לאיזה רוח שירצה וגם ברא"ש משמע כן וכ"ד הרמב"ם פי"ב ופכ"ז וידוע שהוא הולך בשיטת הרי"ף וכ"כ הראב"ד ועמ"ש רסי' ת"ה וכמ"ש סימן ת"ט ס"ה:
א סָעִיף א יש לו ד"א. בטור כתוב ופסק רי"ף שאין לו אלא ד"א והוא באמצען והרז"ה פסק שיש לו ד"א בכל רוח שהן ח' על ח' ויש לתמו' דלפ"ז פסק רי"ף כר"א דס"ל במתני' כן בדף מ"ה ולא מצינו לרי"ף שפסק כן ואדרב' הרא"ש כ' הא דלא הביא הרי"ף מאי דאמרי' בגמ' ר' יהודא היינו ת"ק כו' משום דס"ל הלכה כת"ק דריש פירקין דאין לו אלא ד"א והב"י הוכיח דהטור לא ס"ל כר"א כיון שכ' סי' ת"ה מי שיוצא חוץ לתחום אפי' אמה א' לא יכנוס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמותיו עכ"ל ולא הבנתי הוכח' זו דודאי אם יצא חוץ לתחום יהי' לו מאותו מקום ב' אמות לכל צד ועכ"פ לא יכנס לתוך התחום להיות כבני העיר ובאשר"י כ' כדברי הרז"ה ח' על ח' והוא באמצען והוא לא זכר זה בפסקי הרי"ף גם ברמזים לא זכר בדברי הרי"ף רק ד"א ולא זכר והוא באמצען ע"כ נלע"ד דהך והוא באמצען אין זה מקומו אלא אחר דברי הרז"ה כמ"ש באשר"י כנלע"ד:
א סָעִיף א (ס"ק א) והוא באמצען כ"כ הטור לדעת הרי"ף וצ"ע דהא בסי' שמ"ט כו' אין כוונת מ"א בזה להקשות על הטור וכמו שהבין בס' ת"ש דניהו דהטור בסי' שמ"ט כתב האי דינא היו שנים כגון כו' מ"מ אין בזה תפיסה עליו דניהו דהביא כאן דעת הרי"ף מ"מ הא הביא גם דעת הרז"ה שהם י"א שהביא רמ"א ולא הכריע אדרבה הרב"י הוכיח דע"כ הטור ס"ל דל"א והוא באמצען עיין שם אלא כוונת מ"א לדקדק על הגהת רמ"א שכתב על דברי המחבר ואלו ד"א כו' והוא באמצען כו' כאלו דבריו הם פי' לדברי המחבר וע"ז כתב מ"א ניהו דהטור כ"כ לדעת הרי"ף אף הרב"י ע"כ לא ס"ל כן מדכתב הרב"י בש"ע לעיל סי' שמ"ט סעיף ד' היו שנים מקצת כו' כגון שיש ביניהם שש אמות כו' וגם אם נדחק כיון דיש להעמיס פה דברי הגהת רמ"א בדברי המחבר אף שבאמת המחב' לא ס"ל הכי לא כ' רמ"א בל' י"א וכן דרך רמ"א כמה פעמים מ"מ עכ"פ ה"ל להרמ"א להגיה לעיל סי' שמ"ט וכמ"ש מ"א שם ע"ש: וגם ברא"ש כו' הולך בשטת הרי"ף כו' היא קושיא אחרת על הטור לרמ"א דמנ"ל לפרש כן דברי הרי"ף דברא"ש אינו משמע דהרי"ף ס"ל הכי דהוא באמצען וגם דברי רמב"ם ההולך בשיטתו משמע דבורר לאיזה רוח שירצה מנ"ל להמציא מחלוקת בזה:
א סָעִיף א ס"א שבו. נ"א א' וערש"י והוא במתני' מ"א ב' וגמ' שם יצא לדעת כו': ארבע אמות. כגי' ר"ח שם מ"ח א' ד"ה ר"י ופ' כת"ק דר"י ור"א פליגי אליביה ופ' כר"י בסי' ת"ה ס"א: בינונית כו' שכל א' כו'. ג' ב': אלו. כר"י שם מ"ח א' וכפי' הרי"ף ורא"ש: והוא באמצען. עט"ז שט"ם הוא וצ"ל אחר לכל צד וכ"ה בהדיא ברא"ש: וי"א. כגי' רש"י שם ופ' כחכמים: אבל לטלטל. גמ' שם: עם אלכסונן. שם נ"א א' לאו היינו כו' וכפר"ת שם וכ"כ הרמב"ם:
ב סָעִיף ב ס"ב בכ"מ כו' אפי' אין. שם בעיר חריבה כו': ואם. ט"ו א':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.