שולחן ערוך, יורה דעה ז
א יָכוֹל אָדָם לִקְבֹּעַ סַכִּין בְּגַלְגַּל שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל עֵץ, וּמְסַבֵּב הַגַּלְגַּל בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ, וּמֵשִׂים שָׁם צַוַּאר הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף עַד שֶׁיִּשְׁחֹט בִּסְבִיבַת הַגַּלְגַּל; וְאִם הַמַּיִם הֵם הַמְסַבְּבִים אֶת הַגַּלְגַּל וְשָׂם הַצַּוָּאר כְּנֶגְדּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁסִבֵּב וְנִשְׁחַט, הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, (ל' הַרַמְבַּ"ם שָׁם דִּין י"ג) וְאִם פָּטַר אָדָם אֶת הַמַּיִם עַד שֶׁבָּאוּ וְסִבְּבוּ אֶת הַגַּלְגַּל, וְשָׁחַט בִּסְבִיבָתוֹ, הֲרֵי זֶה כְּשֵׁרָה בְּדִיעֲבַד, שֶׁהֲרֵי מִכֹּחַ אָדָם בָּא; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּסְבִיבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא מִכֹּחַ הָאָדָם, אֲבָל מִסְבִיבָה שְׁנִיָּה וּלְאַחֲרֶיהָ, פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מִכֹּחַ הָאָדָם, אֶלָּא מִכֹּחַ הַמַּיִם בְּהִלּוּכָן.
ש״ך
סָעִיף א
א יכול אדם כו'. דעת המחבר כדעת הטור והרשב"א דבגלגל שהוא מסבב בידו או ברגלו מותר לשחוט לכתחלה כשהוא תלוש אבל מהרש"ל פ"ק דחולין סימן ל"ה והב"ח פסקו דאסור לכתחלה וכן משמע דעת הרמב"ם פ"ב והכל בו והרא"ש ורבי' ירוחם: ש"ע סָעִיף א
ב הרי זו פסולה. דבעינן כח גברא כדלעיל סימן ג': ש"ע סָעִיף א
ג מסביבה שנייה. כלומר ושניה בכלל פסולה: ש"ע סָעִיף א
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך
סָעִיף א
א יכול. הש"ך הביא כמה דעות דסוברים דבדפחר' נמי אסור בסביבה ראשונה ג"כ לכתחלה דגזרינן אטו דמיא ובל"ק דחולין הא בדפחר' כו' ולא הוה גזירה לגזירה דאי שרית ליה בדפחר' ודאי אף סיבוב שניה שרי כמ"ש הכנה"ג והפר"ח והתב"ש ותמהני שלא הביא מדברי הב"ח כלום שכתב כן בפי' דכל מה שמסבב מכח אדם אף בכמה סיבובים הוה כחו וראייתם מזרק סכין לנועצה בכותל ושחטה וכדמסיק שהלכה ובאה אלמא כה"ג כחו. (ובזה מיושב מ"ש רש"י חולין י"ב ה"ה דהמ"ל בסכין ארוך אלא דבעינן לאוקמיה אפילו בכ"ש. והיינו דבעי לאורויי חידוש' אף חזרה הוה כחו) ושפיר יש לגזור אטו דמיא בסיבוב שניה ומש"ה ודאי בדפחר' אף בסיבוב ראשון הוה כולה חדא גזירה ומש"ה אסרו לל"ק. ודע דיש לראות להר"מ ז"ל במ"ש הכ"מ בה' שא"ה בפ"ב ובה"ש פ"ד לדידיה דרש' דוזבחת הוה אסמכתא וקוף לדידיה נמי מדרבנן הוא א"כ סרנ' דמיא בכח שני נמי הוה רק מדרבנן ודאי הוה גזירה לגזירה ולפי זה המחבר לשיטת הר"מ ז"ל אמרה ומש"ה כתב דשיחט לכתחלה ומה דנקיט דיעבד בברייתא איידי דאינך וכן הר"מ ז"ל העתיק כן והש"ך שכתב דעת הר"מ דיעבד שהלך לשיטתיה בסי' ב' אות א' שסובר דרשא דתוספתא מן התורה לא אסמכתא ומש"ה דוקא דיעבד ולא לכתחלה דגזרינן אטו דמיא בסיבוב שניה דהוה מן התורה אמנם כן אף דמשמע מקצת המפרשים דלהר"מ הוה שחיטת קוף מדרבנן וה"ה נפלה סכין ושחטה דקרא אסמכתא הוה אין זה הכרח דאיפשר דדריש מוזבחת לומר דבעינן כח אדם עכ"פ וממעט מ"ה שחיטת קוף ונפלה סכין אף להר"מ ז"ל וכן מורה לשון הר"מ בפ"ב מה"ש הי"ב יע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב הר"ז פסולה. דבעינן כח גברא כדלעיל סימן ג' דדרשינן וזבחת: ש"ע סָעִיף א
ג מסביבה שניה ואילך ושניה בכלל נמי פסולה ודוקא בסיבוב ראשון כתב התב"ש אף בסיבוב ראשון דוקא שהגלגל סמוך למים הא רחוק פסול כמו לענין נט"י דלא הוה כח גברא כה"ג וכן בפחרא אי עומד בחוץ שהרוח מסייע לגלגל הוה ליה כשנים שוחטין כשר ופסול וכן כתב כר"ו ולקמן סימן ט"ו אבאר לענין או"ב: ש"ע סָעִיף א
ט״ז
סָעִיף א
א סכין בגלגל. צ"ל דהוא בתלוש מן הקרקע דאל"כ ה"ל תלוש ולבסוף חברו דאסור לכתחלה בסי' ו': ש"ע סָעִיף א
ב אבל מסביבה שנייה. פי' בשנייה שחט: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א כתב הט"ז דווקא שאין קבוע הא קבוע ה"ל תלוש ולסוף חיברו לכתחלה אסור עכ"ל כן כתב הב"ח ג"כ ולכאורה א"י מה מלמדנו פשיטא דהכין הוא ואולי יש סברא לומר דהגלגל לא מיחלף אטו מחובר מעיקרו כיון שמתנענע אילך ואילך ולא דמי למחובר וכן כתב הפרי תואר אות א' באמת קמ"ל דגזרינן גביה אטו מחובר: ודע דהרא"ש והר"מ ז"ל בפ"ב מה"ש הי"ג והיש"ש פ"ק סימן ל"ה חלקו אפסק המחבר ואוסרין לכתחלה וכתב הפר"ח דאין נראה דהוה גזירה לגזירה אטו דמיא ומיא גופא אטו בכח שני והתב"ש והכר"ו הקשו עליו דהא בגמרא חזינן לתי' ראשון דגזרינן ש"מ דלאו גזירה לגזירה הוא ע"כ והנה דלא לישוויה לפר"ח לטועה י"ל דסובר דתי' א' לאו משום אטו דפחרא כמו שסובר הרשב"א ז"ל אלא טעמא משום מחובר הוא דסתם גלגל מחובר לקרקע ע"י עמודים וכבר הוקשה לפ"ת כן יע"ש ותי' דא"כ הוה למיתני בהדדי והפר"ח לא ניחא ליה זה וכ"ת תרתי למה ליה מוכני ונעץ סכין י"ל דצריכי דאי הוה תנא נעץ ה"א הטעם משום דמעביר צוואר על הסכין יש חשש דרסה לכתחלה עכ"פ בצואר למטה ומכ"ש להש"ך בסימן וי"ו אף למטה בבהמה כו' ומש"ה תני מוכני דמעביר הסכין עם הגלגל כפי רצונו וההיא וודאי בתלוש גמור אף צואר למעלה שרי כמ"ש התב"ש גופא דע"כ לא אסר הש"ך אלא כשאוחז הסכין בידו ומעביר הצואר הא כשמעביר הסכין שרי אפ"ה אסור כאן משום אטו תלוש ולסוף חיברו ואי הוה תני מוכני ה"א הא הוא דשרינן דיעבד הא נעץ סכין אף דיעבד אסור משום גזירה אטו מחובר דדמי ממש או משום חשש דרסה ושפיר אמר הפר"ח דמנלן למגזר גזירה לגזירה ומיהו כל אלו הדברים אין שכיחים גם שוחטי זמנינו וודאי אסור להם כמ"ש התב"ש יע"ש כ' הב"ח דצוואר למעלה לכתחלה אף להרשב"א כמו לעיל וא"י מנא ליה הא✍וכפי הנראה דאף להש"ך סימן ו' אות ח' דאוסר לכתחלה בתלוש בצוואר למעלה היינו שמעביר הצוואר לא כשמעביר הסכין וכאן הא מעביר הגלגל גם מ"ש הב"ח כדלעיל סימן ו' צ"ע: ש"ע סָעִיף א
ב פי' בשניה שחט פסול ט"ז וכן כתב הפרישה ושאר פוסקים דהאי מסביבה שניה ואילך הוה שניה בכלל דכח כחו לאו ככחו דמי: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א אבן. ופי' הט"ז בתלוש מן הקרקע מיירי: ש"ע סָעִיף א
ב ברגלו. וכתב בש"ך לפי דעת המחבר משמע דגלגל שמסבב ברגלו או בידו מותר לכתחלה כשהוא תלוש אבל מהרש"ל והב"ח פסקו דאסור לכתחלה: ש"ע סָעִיף א
ג פסולה. והטעם משום דבעינן כח גברא: ש"ע סָעִיף א
ד שנייה. פי' בשנייה שחט: ש"ע סָעִיף א
ה בהילוכן. וכתב בש"ך ושניה בכלל פסולה: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א יכול כו'. כלישנא בתרא (דלא כמ"ש בה"נ ועב"י בשם הרשב"א) דלא איירי בדפחרא ואף לכתחלה מותר דבדרבנן קי"ל להקל: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.