שולחן ערוך, יורה דעה ע
א מוֹלְחִין הַרְבֵּה חֲתִיכוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה גּוֹמֶרֶת פְּלִיטָתָהּ קֹדֶם לָעֶלְיוֹנָה, לֹא אָמְרִינָן שֶׁחוֹזֶרֶת וּבוֹלַעַת מִדַּם הָעֶלְיוֹנָה, לְפִי שֶׁהוּא שׁוֹהֶה הַרְבֵּה לִפְלֹט צִיר וְכָל זְמַן שֶׁפּוֹלֶטֶת צִירָהּ אֵינָהּ בּוֹלַעַת. וַאֲפִלּוּ מִתְקַבֵּץ הַרְבֵּה צִיר וְעוֹמֵד בַּגּוּמָא שֶׁבֵּין הַחֲתִיכוֹת, מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹלֵחַ בָּשָׂר עִם בָּשָׂר, וַאֲפִלּוּ בְּשַׂר שׁוֹר עִם בְּשַׂר גְּדָיִים וּטְלָאִים וַאֲפִלּוּ עִם עוֹפוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִגְמֹר כָּל פְּלִיטַת צִירָן עַד שֶׁיִּגְמֹר בְּשַׂר שׁוֹר לִפְלֹט אֶת דָּמוֹ. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם נוֹהֲגִין לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה שֶׁכָּל חֲתִיכָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בֵּית קִבּוּל, כְּגוֹן דֹּפֶן שְׁלֵמָה, מְהַפְּכִין אוֹתָהּ שֶׁיָּזוּב הַדָּם, אֲבָל בְּדִיעֲבַד אֵין לָחוּשׁ (א"ו הָאָרֹךְ). חֲתִיכָה שֶׁמָּלַח אוֹתָהּ ב' פְּעָמִים, מֻתֶּרֶת, וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמֶּלַח הַשֵּׁנִי מַבְלִיעַ הַדָּם הַנִּשְׁאָר מִמְּלִיחָה הָרִאשׁוֹנָה (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן ס"ו). אֲבָל בָּשָׂר עִם דָּגִים, אֲפִלּוּ בְּשַׂר עוֹפוֹת עִם דָּגִים, אָסוּר לִמְלֹחַ לְפִי שֶׁהַדָּגִים פּוֹלְטִים כָּל צִירָן קֹדֶם שֶׁיִּפְלֹט הַעוֹף אֶת דָּמוֹ. וְאִם עָבָר וּמְלָחָן יַחַד, הָעוֹפוֹת מֻתָּרִין, אֲבָל הַדָּגִים צָרִיךְ לִטֹּל מֵהֶם כְּדֵי קְלִפָּה. וְאִם לֹא נִטְּלוּ קַשְׂקַשֵּׂיהֶם כְּשֶׁנִּמְלְחוּ, מֻתָּרִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִין כָּל הַדָּגִים (אָרֹךְ כְּלָל י"ג) אִם אֵינָן ס' נֶגֶד הָעוֹפוֹת, דְּאָנוּ מְשַׁעֲרִין בִּמְלִיחָה בְּס', וְהָכֵי נָהוּג. וְדַוְקָא דְּלֵית בְּהוּ קַשְׂקַשִּׂים, דְּרָפוּ קְרָמַיְהוּ וּפָלְטֵי מִיָּד, אֲבָל אִי אִית בְּהוּ קַשְׂקַשִּׂים, מֻתָּרִים, דְּאֵינָן פּוֹלְטִים מִיָּד וְלֹא בָּלְעֵי מִן הָעוֹפוֹת (הָרֹא"שׁ וְשָׁם), דְּאַיְדֵי דְּטָרִידֵי לִפְלֹט לָא בָּלְעֵי, מִידִי דְּהָוֵי אַשְּׁנֵי חֲתִיכוֹת שֶׁנִּמְלְחוּ יַחַד.
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁמָּלַח שְׁנֵיהֶם יַחַד, אוֹ שֶׁהָעוֹף מָלִיחַ וְדָג תָּפֵל, אֲבָל אִם דָּג מָלִיחַ וְעוֹף תָּפֵל וּנְתָנָם זֶה אֵצֶל זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה, אַף דָּגִים מֻתָּרִים בְּלֹא קְלִיפָה. הַגָּה: וְכֵן אִם הַדָּגִים מֻנָּחִים עַל הָעוֹפוֹת, מֻתָּרִים אֲפִלּוּ נִמְלְחוּ יַחַד דְּדָם אֵינוֹ מְפַעְפֵּעַ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְלֹא גָּרַע מֵחֲתִיכָה הַמֻּנַּחַת בַּצִּיר דְּמַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִן הַצִּיר שָׁרֵי (אָרֹךְ כְּלָל י"ג). וְכֵן אִם לֹא הִנִּיחַ הַדָּגִים אֵצֶל הָעוֹפוֹת אֶלָּא לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ הָעוֹפוֹת בְּמִלְחָן שִׁעוּר מְלִיחָה, אַף הַדָּגִים מֻתָּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְלוּחִים (ד"ע וְכֵן מַשְׁמָע בְּאָרֹךְ). וְאִם נִמְלְחוּ דָּגִים בִּכְלִי שֶׁמָּלְחוּ בּוֹ בָּשָׂר, הַדָּגִים מֻתָּרִים דְּאֵין הַדָּגִים בּוֹלְעִים הַדָּם שֶׁבַּכְּלִי, דְּאֵין מְלִיחָה לְכֵלִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א סִימָן קכ"ט). וְהָא דְּאָמְרִינָן דְּאִם הַדָּג תָּפֵל וְהָעוֹפוֹת מְלוּחִים אֲסוּרִים, הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁהַדָּג פָּלַט כְּבָר דָּמוֹ וְהוּדַח, אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא פָּלַט דָּמוֹ וְלֹא נִמְלַח מֵעוֹלָם, מֻתָּר, דְּאַגַּב דְּיִפְלֹט דָּם דִּידֵיהּ יִפְלֹט גַּם כֵּן הַדָּם שֶׁבּוֹלֵעַ מִן הָעוֹפוֹת (סְבָרַת עַצְמוֹ וְכֵן מַשְׁמָע בְּאָרֹךְ כְּלָל י"ג בְּשֵׁם הסמ"ק), כְּמוֹ חֲתִיכָה שֶׁנָּפְלָה לְצִיר קֹדֶם מְלִיחָה דְּמֻתָּר מֵהַאי טַעֲמָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן זֶה. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ"א בְּאֵיזֶה מְלִיחָה אָמְרִינַן דְּהָוֵי כְּרוֹתֵחַ.
ג בְּשַׂר שְׁחוּטָה שֶׁמְּלָחוֹ עִם בְּשַׂר טְרֵפָה, אוֹ שֶׁהַטְּרֵפָה מְלוּחָה וְהַכְּשֵׁרָה תְּפֵלָה, וְהֵם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, אָסוּר כְּדֵי קְלִפָּה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בּוֹלֵעַ מִדַּם הַטְּרֵפָה, בּוֹלַעַת מִצִּירָהּ. אֲבָל אִם הַכְּשֵׁרָה מְלוּחָה וְהַטְּרֵפָה תְּפֵלָה, מֻתֶּרֶת בַּהֲדָחָה בְּלֹא קְלִיפָה, בֵּין נָתַן כְּשֵׁרָה לְמַעְלָה, בֵּין נְתָנָהּ לְמַטָּה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בְּנוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, וְסוֹבֵר שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ אֶלָּא בְּעוֹמְדִים בְּסָמוּךְ בִּכְדֵי שֶׁפְּלִיטָה שֶׁל זֶה נוֹגַעַת בָּזֶה. הַגָּה: וּכְשֶׁהַטְּרֵפָה מָלוּחַ וְכָשֵׁר תָּפֵל, אֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא אָסוּר. וְע"ל סִימָן ק"ה מֵאֵלּוּ דִּינִים.
ד הָא דְּאָמְרִינָן דְּאֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִפָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁשְּׁתֵּיהֶן כְּחוּשׁוֹת, אֲבָל אִם אַחַת מֵהֶן שְׁמֵנָה, אֲפִלּוּ אִם חֲתִיכַת הַטְּרֵפָה כְּחוּשָׁה וַחֲתִיכַת הַכְּשֵׁרָה שְׁמֵנָה, מְפַעְפֵּעַ הָאִסוּר בְּכֻלָּהּ אִם הָיְתָה הַטְּרֵפָה הַמְּלוּחָה לְמַטָּה, מִשּׁוּם דְּתַתָּאָה גָּבַר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ק"ה כֵּיצַד נוֹהֲגִין.
ה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּשָׂר שֶׁנִּמְלַח אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּמִלְחוֹ לְאַחַר פְּלִיטַת כָּל צִירוֹ דְּהַיְנוּ י"ב שָׁעוֹת, לְפִי שֶׁחוֹזֵר וּבוֹלֵעַ מִלַּחְלוּחִית דָּם שֶׁעָלָיו וְשֶׁעַל הַמֶּלַח. וְיֵשׁ מַתִּירִים לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּמִלְחוֹ אֲפִלּוּ כַּמָּה יָמִים. וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים, וּבְדִיעֲבַד מֻתָּר.
ו יֵשׁ אוֹסְרִים לִתֵּן בָּשָׂר שֶׁלֹּא נִמְלַח כְּלָל, אוֹ שֶׁנִּמְלַח וּפָלַט כָּל דָּמוֹ, עִם בָּשָׂר שֶׁנִּמְלַח קֹדֶם פְּלִיטָתוֹ דָּם, לְפִי שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁלֹּא נִמְלַח, אוֹ שֶׁנִּמְלַח וּפָלַט כָּל דָּמוֹ, חוֹזֵר וּבוֹלֵעַ מִמַּה שֶּׁחֲבֵרוֹ פּוֹלֵט. וְיֵשׁ מַתִּירִים עַל יְדֵי מְלִיחָה שֶׁיִּמְלְחֶנּוּ אַחַר כָּךְ, כִּי אָז יַפְלִיט כָּל דָּם שֶׁבָּלַע, וְיֵשׁ מַתִּירִים בְּכָל זֶה. וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד נוֹהֲגִין לְאָסְרוֹ אִם נָפַל בָּשָׂר שֶׁכְּבָר פָּלַט כָּל דָּמוֹ וְצִירוֹ אֵצֶל בָּשָׂר שֶׁלֹּא שָׁהָה עֲדַיִן שִׁעוּר מְלִיחָה (מהרא"י בְּהַגָּהַת ש"ד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מֵעֵת לְעֵת לְאַחַר שֶׁנִּמְלַח פּוֹלֵט צִיר, וְאִם נָגַע תּוֹךְ זְמַן זֶה לַבָּשָׂר שֶׁנִּמְלַח וְלֹא שָׁהָה עֲדַיִן שִׁעוּר מְלִיחָה, אֵינוֹ נֶאֱסָר, וְכֵן נוֹהֲגִין (ש"ד בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים ומהרא"י וסה"ת וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר"י), אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הֶפְסֵד מְרֻבֶּה יֵשׁ לְאָסְרוֹ לְאַחַר י"ב שָׁעוֹת. וְקֹדֶם לָזֶה אֵין לְהַחֲמִיר כְּלָל. וְכָל שֶׁכֵּן אִם לֹא נִמְלַח כְּלָל, דַּאֲפִלּוּ אִם נָפַל לַצִּיר מַמָּשׁ אֵין לְאָסְרוֹ, דְּאָמְרִינָן עַל יְדֵי שֶׁיִּפְלֹט דָּם דִּידֵהּ יִפְלֹט גַּם כֵּן מַה שֶּׁבָּלַע מִמָּקוֹם אַחֵר. וַאֲפִלּוּ נִמְלַח הַבָּשָׂר וְלֹא שָׁהָה עֲדַיִן שִׁעוּר מְלִיחָה, וְנָפַל לַצִּיר, יֵשׁ לְהַתִּיר (אָרֹךְ כְּלָל ה') אִם לֹא נִכְבַּשׁ בְּתוֹכוֹ יוֹם שָׁלֵם. אַךְ אִם שָׁהָה שִׁעוּר מְלִיחָה וְנָפַל לַצִּיר, יֵשׁ אוֹסְרִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּלָה זְמַן פְּלִיטַת צִירוֹ עֲדַיִן (רש"ל בא"ו שֶׁלּוֹ). וּמִכָּל מָקוֹם לְצֹרֶךְ הֶפְסֵד גָּדוֹל יֵשׁ לְהַתִּיר גַּם בָּזֶה כָּל זְמַן פְּלִיטַת צִירוֹ, דְּהַיְנוּ תּוֹךְ י"ב שָׁעוֹת, עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וִידִיחֶנּוּ (הַגָּהַת ש"ד) וְיַחֲזֹר וְיִמְלְחֶנּוּ. וְכֵן אִם נָפַל לַצִּיר קֹדֶם שֶׁשָּׁהָה שִׁעוּר מְלִיחָה, יְדִיחֶנּוּ וְיַחֲזֹר וְיִמְלְחֶנּוּ. מִיהוּ אִם מְלָחוֹ בְּלֹא הֲדָחָה לְאַחַר שֶׁנָּפַל לַצִּיר, שָׁרֵי בְּדִיעֲבַד (אָרֹךְ כ"ה). וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּצִיר שֶׁהוּא כְּרוֹתֵחַ, כַּמְּבֹאָר לְעֵיל סִימָן ס"ט, אֲבָל דָּם בְּעֵין שֶׁנָּפַל עַל בָּשָׂר שֶׁהוּא תּוֹךְ שִׁעוּר מְלִיחָתוֹ וְהוּא חָשׁוּב כְּרוֹתֵחַ כַּמְּבֹאָר לְקַמָּן סִימָן צ"א, נֶאֱסָר הַבָּשָׂר, דִּלְגַבֵּי דָּם בְּעֵין לֹא אָמְרִינָן אַיְדֵי דְּטָרִיד לִפְלֹט לֹא בָּלַע, וְלֹא כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ (שם). וְהָא דְּאָסְרִינָן אוֹתוֹ כְּשֶׁנָּפַל לַצִּיר, הַיְנוּ דַּוְקָא מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַצִּיר, אֲבָל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִן הַצִּיר, שָׁרֵי. מִיהוּ, מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַצִּיר נֶאֱסָר מִיָּד וְאֵין שִׁעוּר לַדָּבָר. בָּשָׂר שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ צִיר שֶׁעַל הַקַּרְקַע, דִּינָהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה הַצִּיר בַּכְּלִי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ש"ד ואו"ה שָׁם). בָּשָׂר שֶׁנָּגַע בַּחֲתִיכָה שֶׁנִּמְלְחָה בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְנֻקָּב וְנֶאֶסְרָה, דִּינָהּ כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּצִּיר (ד"ע). סָפֵק צִיר סָפֵק מַיִם, מֻתָּר, דְּצִיר דְּרַבָּנָן וּסְפֵיקָא לְהָקֵל (מָרְדְּכַי פכ"ה). צִיר מְעֹרָב עִם מַיִם, אֲפִלּוּ הָיוּ הַמַּיִם מוּעָטִים, לֹא חָשִׁיב עוֹד רוֹתֵחַ וְאֵינָהּ אוֹסֶרֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָגוּר) דִּין כָּבוּשׁ עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ק"ה.
ש״ך
סָעִיף א
א שאי אפשר להם לגמור כל פליטת צירן. עיין ס"ק כ"ד: ש"ע סָעִיף א
ב חתיכה שמלח אותה ב"פ. בלא הדחה בנתיים ודוקא מלח אבל לכתחלה אסור לעשות כן אלא צריך להדיחו יפה יפה קודם מליחה שנית וכן משמע בת"ח כלל ט"ו דין כ' ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ג ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם כו'. והא דאסרינן בר"ס ס"ט בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא מטעם שהמלח מבליע הדם שעליו שאני התם דאיכא דם בעין אי נמי שאני הכא כיון שנמלח תחלה ולא הודח אח"כ א"כ עדיין הוא עומד לפלוט ציר ומתוך כך אמרינן דאין המלח השני מבליע הדם: ש"ע סָעִיף א
ד ואם עבר ומלחן יחד כו'. בין שמלחן יחד זה אצל זה בין שמלח מעופות על הדגים בין שמלח הדגים על העופו' לעולם שייך לומר דהדגי' אסורים כדי קליפה והעופות מותרי' דאע"ג דדם אינו מפעפע למעלה וכמ"ש הרב בס"ב מ"מ קליפה בעי כמו שיתבאר שם וכמ"ש המחבר עצמו בסי' ס"ט ס"ח דמה שחוץ לציר חותך כדי קליפה והעופות מותרי' לעולם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי וכן דעת הרבה פוסקים מאד דלא כהב"ח שפסק כיחידאי לאסו' מן העופו' עד ס' ע"ש שדבריו ממילא נפרכים גם מ"ש דנקטינן להחמיר באיסורא דאוריי' ליתא דהא קיי"ל דם שמלחו אינו אלא מדרבנן כמבואר בכמה דוכתי: ש"ע סָעִיף א
ה ואם לא ניטלו קשקשיהן כשנמלחו מותרים. לפי שהקשקשין הם במקום קליפה וכן מוכח בטור ע"ש וגם הר"ב נראה פשוט דמודה שהקשקשין הם במקום קליפה כו' אלא דהוצרך לטעם דרפו קרמייהו למאי דאסרינן הדגים בס' ונ"מ דאם נמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו של דם אע"ג דלא אמרי' ביה איידי דפליט כו' מותרים הדגים דאע"ג דאנן קי"ל כל מליחה בס' מ"מ הא כתב הר"ב סי' ק"ה ס"ט דבאיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכה"ג לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה ועמ"ש שם ואם כן בכה"ג הכא הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים הם במקום קליפה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו ודג תפל כו'. מדסתים דבריו משמע שהוא תפל שלא נמלח עדיין ואפי' הכי אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ וכן משמע בב"י וכמו שהבין הר"ב בת"ח כלל כ' דין י"ד דעתו וקצת משמע כן דעת הטור דבדגים לא מהני מליחה לומר דאיידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחריני כדאמרינן גבי בשר לקמן סי' זה דשאני דגים כיון דרפו קרמייהו בלעי טובא והדם הבא להם מעלמא נסרך בהם ביותר וגם צ"ל שכן דעת רבותיו של הרשב"א בת"ה הארוך דף ע"א ע"א וכ"כ בדרישה סעיף ד' שכ"פ מהרש"ל וכ"כ האו"ה כלל ה' דין ב' להדיא והוכחתי בספרי בכמה הוכחות שט"ס הוא באו"ה כלל י"ג ד"ג בשם הסמ"ק וצריך להגיה שם קצת דלא כמ"ש הר"ב בת"ח שם בשם או"ה בשם הסמ"ק דבדגים נמי אמרינן איידי דיפלטו כו' וכמ"ש לקמן בהג"ה והשיג שם על הב"י מיהו נ"ל שדעת הרשב"א והר"ן כהר"ב ובהגהות שנדפסו בגליון או"ה בכלל י"ג נסתפק בדין זה: ש"ע סָעִיף ב
ז או זה ע"ג זה כו'. משמע להדיא שנוגעים זה בזה ואע"ג דלקמן סעיף ג' גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה מלוח הביא המחבר דיש אוסרים כדי קליפה כשנוגעים זה בזה י"ל נהי דנחשב הטרפה תפלה מחמת הכשירה מלוח רותח כל כך שמפליטה ציר וציר טרפה אסור מכל מקום לא מחשב רותח כל כך שיפלוט דם דהכא אין האיסור אלא משום דם ועוד דאף אם מפליט דם מכל מקום לא מחשב רותח כ"כ שיפלוט כל כך דם הרבה אפי' אחר פליטת דם וציר של הדגים: ש"ע סָעִיף ב
ח וכן אם הדגים מונחים על העופות כו'. כתב מהרש"ל פרק כ"ה סי' ע"ג דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ע"כ: ש"ע סָעִיף ב
ט מונחים על העופות כו'. וכתוב בהגהות שבסוף ספר האו"ה שער י"ג סי' א' דה"ה אפי' זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מן הבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי' באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר ע"כ: ש"ע סָעִיף ב
י מותרים כו' דדם אינו מפעפע כו'. מיהו קליפה בעי וכדלקמן ס"ס זה גבי חתיכה שמקצתה בציר והר"ב כתב זה לדידן דאסרינן הדגים עד ששים דאם הדגים מונחים על העופות מותר בלא ששי' בקליפה אבל לסברת המחבר לא שייך דין זה וכמו שכתבתי בס"ק ד' ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
יא אלא לאחר ששהו העופות שיעור מליחה כו'. ואע"ג דלקמן בסי' צ"א גבי בשר וגבינה מלוחים אמרינן דאף לאחר שיעור מליחתו חשוב רותח שאני הכא דאין האיסור אלא משום דם ולאחר שיעור מליחתו פלט כל דמו ואע"ג דלעיל סי' ס"ט ס"כ נהגינן לאסור במעשה דרש"י שאני התם שהמוהל בעין והבשר מונח בתוכו אבל משום לחלוחית בעלמא שעל הבשר לא נהגינן איסור וסגי לדגים בהדחה וכן מתבאר בת"ח שם דין י"א בשם או"ה: ש"ע סָעִיף ב
יב העופות במלחן כו'. ואפילו שהו הדגים ג"כ מתחלה שיעור מליחה מותרים כן מוכח להדיא בת"ח שם ע"ש וכן מתבאר מתוך הטעמים שכתבתי בס"ק הקודם: ש"ע סָעִיף ב
יג ואם נמלחו דגים כו'. משמע דיעבד אבל לכתחלה לא משום דמ"מ הדחה מיהא בעי וחיישינן דלמא משתלי להדיח וכדלקמן ר"ס צ"א ואע"ג דלעיל סי' ס"ט סעיף ט"ז כתב הר"ב דמותר למלוח אפי' לכתחלה בשר שכבר נמלח והודח בכלי שאינו מנוקב שמלחו בו בשר כבר כתבתי שם דה"ט דאורחיה דבשר להדיחו קודם הבישול משא"כ כאן גבי דגים אבל מדברי הב"י (בסוף ד"ה כתוב בשבולי הלקט כו') משמע דס"ל דגם דגים דרכן להדיח קודם הבישול וכ"כ הרשב"א בת"ה בית ד' סוף שער א' ונראה לחלק בין דגים שמולחין לקדרה לבשל מיד שאין דרכן להדיחן ובין דגים שמולחין לקיום שדרכן להדיחן אח"כ קודם הבישול ובהכי מיירי הרשב"א בתשובה סי' קכ"ט ומביאו ב"י דכתב דמותר לכתחלה למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר כשר כן נראה ליישב דעת הר"ב אבל לפי מ"ש לקמן ר"ס צ"א ס"ק ב' בלאו הכי לק"מ ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
יד והא דאמרינן כו'. הר"ב מבאר כן לדעת עצמו אבל דעת המחבר אינו כן וכמ"ש בס"ק ו' וע"ש ולא כתב הר"ב כן בלשון וי"א כיון שאין בדברי המחבר הכרח וכן דרכו בכמה מקומות: ש"ע סָעִיף ב
טו פלט כבר דמו והודח. אין לפרש דנקט והודח משום דאז נסתמין נקבי הפליטה וכדלקמן ס"ק כ"ו אבל כשלא הודח אף שפלט דמו מ"מ עדיין פולט ציר ואיידי דפליט ציר לא בלע דהא עכ"פ הדג פולט כל צירו קודם שיפלוט העוף דמו א"כ אפי' בלא הודח נמי יהא אסור וכמו שנתבאר אלא והודח הוא לאו דוקא אלא שכתב כן דלישנא דתפל משמע שאינו עומד במלחו: ש"ע סָעִיף ב
טז וע"ל סי' צ"א כו'. כלומר דשם סעיף ה' בהג"ה נתבאר דציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח וה"ה הכא ודוק ועיין בת"ח שם סוף דין י"א. כתב או"ה כלל י"ג (דין ב') דגים שנמלחו עם עופות אין לאסרם משום סכנה דאין סכנה במליחה עכ"ל ת"ח שם דט"ו ונ"מ נמי כגון היכא דליכא משום איסור דם כגון ששהו שיעור מליחה והודחו וחזרו ונמלחו יחד וכה"ג וע"ל ר"ס קי"ו: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יז והם נוגעים זה בזה כו'. לרבותא דסיפא נקט הכי דאם הכשרה מלוח והטריפה תפלה אפי' בנוגעים זה בזה מותר ולא אמרי' דמתוך נגיעתו יחשב התפלה רותח ויפלוט ע"י כך כיון שלא נמלח ממש ולאפוקי סברא אחרונה אבל אין לפרש דלהכי נקט נוגעים זה בזה משום דאל"כ אפילו הטריפה מלוח והכשרה תפלה מותר דזה לא נמצא בשום פוסק ואדרבה משמע בב"י דכ"ע מודי בהא דאע"פ שאינן נוגעים זה בזה כל שעומדים בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור וגם אין סברא כלל להתיר בכה"ג כיון דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא אלא ודאי כדפי' ומ"ש הרב ובטריפה מלוח כו' היינו אליבא דכ"ע: ש"ע סָעִיף ג
יח שאע"פ שאינו בולע מדם הטרפה. כיון שהוא טרוד לפלוט דם דידיה מ"מ בולע מציר שהיא נוח ליבלע דדוקא גבי דם אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע אבל לא בשאר איסורים. וציר נבילה וטריפה ושרצים הוא מדאורייתא משא"כ ציר דגים טמאים דהוי מדרבנן וכדלקמן סי' פ"ג ס"ה וכן ציר דבשר דאסור משום דם אינו אסור אלא מדרבנן וכדלקמן בסוף הסי' ונ"מ לענין ספיקא: ש"ע סָעִיף ג
יט וסובר כו' אלא בעומדים בסמוך כו'. ונראה דאז אפילו הדחה לא צריך כיון שאין נוגעים זה בזה וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה ס"י אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים וסתם שם כסברא הראשונה וכן בסימן צ"א ס"ה סתם כן וגם בספרו ב"י משמע להדיא שהסברא ראשונה עיקר בעיניו ולכן כתב הסברא האחרונה בשם ויש מי שאוסר: ש"ע סָעִיף ג
כ וע"ל סי' ק"ה מאלו דינים. כלומר דשם ס"ו פסק הר"ב דיש להחמי' שלא במקו' הפסד מרובה כסברא האחרונה ובת"ח סוף כלל כ"א פסק לגמרי כסברא הראשונה וכן דעת מהרש"ל פ' כל הבשר סימן פ' וכ"ד העט"ז: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
כא אפילו אם חתיכה הטריפה כחושה כו'. משום דאזיל הכשרה ומפטם לטריפה: ש"ע סָעִיף ד
כב אם היתה הטריפה המלוחה למטה. לאפוקי אם היתה הכשרה התפלה למטה אע"פ שהטריפה שמינה למעלה אינו אסור אלא כדי קליפה דתתאה שהוא אינו מליח גובר ומצנן העליון מיהו בשניהם כחושים לענין קליפ' אין חילוק בין המלוח למטה או למעלה אלא לעולם טמא מליח כחוש אוסר טהור תפל כחוש עכ"פ כדי קליפה וכדלקמן סי' צ"א ס"ה ודוק ועמ"ש שם: ש"ע סָעִיף ד
כג וע"ל סי' ק"ה כו'. כלומר דשם נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם נתבאר שם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בס' וע"ש בסעיף י' וי"א: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
כד י"א שבשר שנמלח כו'. בב"י כתוב שדין זה תלוי בדין דסי' ס"ט ריש סעיף כ' ע"ש ובת"ח כלל י"ד ד"ד כתב דאפי' למאי דמחמירין לעיל לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואין שהמלח הוציא עוד הציר ומאחר שמונח בכשא"מ אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מן המלח שעליו דאף אם יפליט דם מישרק שריק לכן שרי בדיעבד ע"כ (ועיין בס"ק י"א) ואע"ג דאם נפל בשר שכבר פלט דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה אסור כמ"ש הר"ב ריש ס"ו ופשוט הוא דהיינו אפי' בכלי מנוקב ולא אמרינן מישרק שריק י"ל דשאני הכא דמה שיצא מן הבשר תוך שיעור מליחה שהוא רותח ודם ממש כבר יצא לחוץ הכלי שהוא מנוקב ומה שנשאר ע"ג אינו אלא לחלוחית שיצא ממנו אחר ששהה שיעור מליחה דאינו אלא מוהל בעלמא לדעת הרבה פוסקי' וכמו שנתבאר בסי' ס"ט שם א"כ נהי דמחמירין לחשבו דם מ"מ איכא למסמך בכה"ג אטעמא דמישרק שריק וכן המלח שעליו הרבה פוסקים ס"ל שלאחר שפלט דמו אין לו שום כח וכמו שנתבאר שם הלכך סמכינן הכא אטעמא דמישרק שריק משא"כ לקמן: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
כה שלא נמלח כלל. שאז אינו פולט כלום ובולע: ש"ע סָעִיף ו
כו או שנמלח. ופלט כל דמו והודח כן הוא בתורת הבית ובר"ן ונראה דהיינו משום דכיון דהודח אחר שיעור מליחתו נסתמין נקבי הפליטה וכדכתב בת"ח כלל ו' סוף ד"ה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פולט ציר אינו בולע א"נ מ"ש הט"ו ופלט כל דמו ר"ל דמו וצירו וכן מצאתי בהגהות מהרש"ל לטור שפי' כן וכן הביא הדרישה על שמו ופי' כן בפרישה והיש מתירין מתירין אפי' בכה"ג כמו שהוכחתי בספרי מדברי הרשב"א בת"ה להדיא וחד טעמא הוא דכי היכא דמתירין בבשר שנמלח והודח דאפי' אין בו דם של עצמו וגם נסתמים נקבי פליטת צירו אפ"ה חוזר ופולט ע"י מליחה אח"כ ה"נ אם פלט כבר כל צירו וזה ברור דלא כהב"ח שדחה פי' זה מפני שהבין דבכה"ג ליכא מאן דמתיר והאריך להוכיח כן ע"ש שהוכחתו היא סתירתו וגם הר"ב משמע שהבין כמו שכתבתי והוא פשוט: ש"ע סָעִיף ו
כז וי"מ ע"י מליחה כו'. כלומר י"מ בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט אח"כ דם של עצמו יפלוט דם דאחריני: ש"ע סָעִיף ו
כח ויש מתירין בכל זה. כלומר אפי' בסיפא דלית בה דם של עצמו אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ: ש"ע סָעִיף ו
כט ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין. כלומר דלכתחלה יש ליזהר בכל זה שלא לעשותו אבל בדיעבד יש לפסוק בכל זה דמותר וכן משמע בב"י שכתב דלכתחלה יש ליזהר בכל הדברים האלו ולחוש לדברי האוסרין אבל בדיעבד יש לסמוך אהמתירין עכ"ל משמע דקאמ' דלכתחלה יש ליזהר שלא לעשותם וכך נראה שהבין הרב ודלא כמו שדקדק מהר"י כהן מקראקא בתשובה סי' כ"ז שגם הב"י אוסר בדיעבד ומ"ש לכתחלה ר"ל כשרוצה הרב לפסוק לכתחלה יפסוק דאסור אבל בדיעבד שאם פסק להתיר סמכינן אהמתיר ולא מהדרינן עובדא עכ"ל ע"ש שאין בדקדוקו כדאי להוציא דברי המחבר מפשטן ודברי בעל ספר אפי רברבי בכמה דינים שבסי' זה מעורבבין ואין לסמוך עליו ומ"ש המחבר להתיר בדיעבד בבשר שלא נמלח כלל מיירי שהודח מתחלה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפי' דיעבד מפני שהמלח מבליעו לדם בעין שעליו ואינו יוצא שוב לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה וכדלעיל סי' ס"ט ס"ב וכן מ"ש הרב דאם לא נמלח כלל ונפל לציר ממש דהותר ע"י הדח' ומליחה אח"כ מיירי נמי שהודח קודם שנפל לציר וזה פירשתי לדעת מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ו' והרב בת"ח כלל ו' ד"ב אבל בהגהה אחרת בש"ד כתב ע"ש הר"ר יעקב שושן עמק דאפי' למאי דאסרי' בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא שרי הכא בציר ע"ש הטעם וכ"כ באו"ה ריש כלל ה' ע"ש המרדכי בשר שלא הודח ולא נמלח ונפל לציר חוזר ומדיחו ומולחו ומותר ובדין ב' שם פי' הטעם דאין כח ברתיחת הציר אלא להתבלע היא עצמה ולא להבליע הדם בעין שעליו לתוכו וכ"פ מהרש"ל באו"ש ובפרק כל הבשר סי' ע"ו וכ"פ הב"ח והיינו שלא כתבו הפוסקים והמחבר בשר שהודח ולא נמלח כו' ומ"ש בא"ו של מהרי"ל חתיכה תפלה שלא נמלחה עדיין ונתערבה בין מלוחות ונשתהה ביניהם אותה חתיכה אסורה ולא מועיל למלחה שנית אמנם אם הודחה טרם שנתערבה יחזור וידיחנה וימלחנה עכ"ל נראה דשאני התם כיון שנתערבה בין המלוחות ונשתהא שם א"כ אפשר שקבלה טעם מהמלח עצמו: ש"ע סָעִיף ו
ל ואפילו בדיעבד נוהגין לאוסרו כו'. ולא מהני הדחה ומליחה אחר כך ואפילו לצלי אסור ת"ח שם ריש דין ה' וטעמא דכיון שכבר פלט דמו וצירו א"כ אינו טרוד שוב לפלוט ובולע ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כיון דלא פליט דם של עצמו וגם לא אמרי' דמישרק שריק והלכך כולו אסר דאנן משערינן במליחה בס' וגם משמע דנאסר מיד ואף מהרש"ל דס"ל דבשר שנפל לציר אינו אסור אלא כששהה שם שיעור כבישה והבאתיו בס"ק מ"ה משמע בספרו פכ"ה סי' ע"ד וע"ה דמודה הכא ונראה דה"ט דכיון דמיד שנפלט מן הבשר נופל עליו א"כ מיד הוא נבלע ועוד דכאן הוי רותח מיד מחמת המליחה ודוק: ש"ע סָעִיף ו
לא שכבר פלט כל דמו וצירו כו'. וכן אם שהה שיעור מליחה והודח ונפל אצל בשר כו' דחד טעמא הוא וכמ"ש בס"ק כ"ו: ש"ע סָעִיף ו
לב ואם נגע תוך זמן זה כו'. אינו נאסר בזה גם מהרש"ל מודה כמבואר באו"ש ובספרו פכ"ה סי' ע"ד וה"ט דכיון שפולט ציר אינו בולע והלכך א"צ לחזור ולמלחו אח"כ: ש"ע סָעִיף ו
לג אך במקום שאין הפסד מרובה כו'. ודעת מהרש"ל באו"ה שלו ובספרו שם נראה להתיר עד מע"ל אפי' בלא הפסד מרובה ודעת הר"ב נראה עיקר (לפי שדעת הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה והרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח והרב המגיד והאגור שאחר י"ב שעות שוב אין פולט ציר וזה דעת המחבר וגם בכל בו נזכר דעה זו): ש"ע סָעִיף ו
לד דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידיה. כשידיחנו וימלחנו וק"ל: ש"ע סָעִיף ו
לה יש להתיר. כשידיחנו ויחזור וימלחנו וכמ"ש הר"ב לקמן בסמוך והיינו טעמא דכיון דלא שהה שיעור מליחה ועדיין אית ביה דם שפיר אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ דגם דאחריני לכ"ע וכמו שיתבאר: ש"ע סָעִיף ו
לו אם לא נכבש בתוכו יום שלם. כ"כ בהגהת ש"ד על שם רבי' שמשון ב"א (ומביאה ב"י בסי' ס"ט) ומביאה הר"ב בת"ח שם ד"ט אבל תימה דלקמן ר"ס ק"ה סתם כדברי המחבר והרא"ש דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוה כמבושל עכ"ל (וע"ל סי' ס"ט סי"ח) וי"ל דלא קאמר התם דהוי כמבושל אלא לשאר מילי אבל לא לענין בשר דיהא כמבושל ממש ולא יצא אח"כ ע"י מליחה וכמ"ש הר"ב לשם אדברי המחבר וע"ל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר ודוחק ועי"ל דהכא ע"כ מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להר"ב דלא מהני הדחה ומליחה שנית כמ"ש בס"ק מ' וא"כ נראה דהכא הרא"ש מודה דלא הוי כבוש אלא ביום שלם דהא הרא"ש קאי להדיא אכלי שאינו מנוקב ולא אכלי מנוקב ודוק מיהו ודאי מהרש"ל פשיטא דסובר דאם לא שהה שיעור מליחה ונפל לציר אע"פ ששהה בתוכו כדי שירתיח כו' שרי שהרי סובר דבשר ששהה שיעור מליחה ונפל לציר אינו אסור אלא בשיעור שירתיח וצ"ע לדינא: ש"ע סָעִיף ו
לז אך אם שהה כו' יש אוסרים כו'. זהו דעת מהרש"ל בא"ו שלו סי' ו' ומביאו הרב בת"ח כלל ו' ומוכח שם דאין חילוק בין לדעת הר"ב ובין לדעת מהרש"ל בין נפל לציר או נפל ציר עליו ע"ש וצ"ל דס"ל דציר גרע מנמלח בשר על גבי בשר שכבר נמלח ולא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע ציר וצ"ל דגם הר"ב מודה לזה אלא שמהרש"ל סובר דאף הדחה ומליחה שנית לא מהני דלא אמרינן בכל דוכתי אלא איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני אבל איידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני זה לא אמרי' והר"ב ס"ל דלצורך הפסד גדול יש להתיר כל זמן פליטת צירו ע"י שיחזור וימלחנו דאיידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט ג"כ דם דאחריני ולהכי לא התיר הר"ב בלא מליחה שנית משום דאע"ג דעדיין לא פלט כל צירו לא אמרינן איידי דטריד למפלט ציר לא בלע ציר וצ"ע בת"ח שם מה שהביא בשם הרא"ש ובסימני ת"ח שם דמשמע שם להדיא דמתיר במקום צורך משום טעם דאף לאחר שיעור מליחה כיון דעדיין פולטת ציר לא בלעה ואם כן אמאי מצריך כאן בהגה"ה הדחה ומליחה שנית ואפשר דאה"נ מדינא לא צריך הדחה ומליחה שנית במקום צורך גדול אלא הרב חשש כאן להחמיר דדילמא דעת מהרש"ל עיקר דבלע ולכך יש להדיחו ולמלחו שנית לכתחלה (וכן משמע קצת בת"ח שם ובא"ו של מהרש"ל ע"ש ודוק) מיהו אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דעת הרב דמותר במקום צורך גדול ודו"ק. מיהו כל זה כשלא הודח אחר המליחה קודם שנפל לציר אבל הודח כבר נסתמים נקבי הפליטה ובולע ולא מהני אח"כ הדחה ומליחה שנית אליבא דכ"ע וכמ"ש הרב בת"ח שם וכמ"ש בס"ק כ"ו: ש"ע סָעִיף ו
לח דהיינו תוך י"ב שעות. שאז אפילו שלא במקום הפסד מרובה אמרינן דפולט ציר וכמו שכתב הר"ב לעיל בסמוך ואם כן ממילא דבמקום הפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אחר כך ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות: ש"ע סָעִיף ו
לט ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו. ולא אמרינן שכיון ששהה שיעור מליחה קודם שנפל לציר ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה וכדלעיל דשאני הכא דהדחה זו אינו אלא להעביר הלכלוך של הציר ולא אמרינן דכיון שהודח נסתמים נקבי הפליטה אלא כשהדיחו קודם שנפל לציר ומכ"ש שלפי מ"ש בס"ק מ"ב דא"צ אלא לשפוך עליו מעט מים ודיו להעבי' הלכלוך של הציר פשיטא דלא נסתמים בזה נקבי הפליטה דלא אמרינן דנסתמים כו' אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה משא"כ בזה ובב"ח כתב ששגגה היא זו לפני הר"ב דאם ידיחו יסתמו נקבי הפליטה ופשוט הוא שדעת הר"ב כמו שכתבתי ואין כאן שגגה: ש"ע סָעִיף ו
מ וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה כו'. דוקא שנפל לציר שיש לה מקום לזוב (פי' שהיא בכלי מנוקב) אבל אין לה מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ כ"פ בת"ח כלל ז' דין ב' (ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכלי מנוקב לא מהני הדחה ומליחה) וכתוב בת"ח שם בשם או"ה כלל ו' (דין י"ד) דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונ"ל דלא מיירי מטעם כלי שאינו מנוקב דא"כ לא תלי בציר ועוד דא"כ גם הרב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסימן ס"ח ס"ק ס"ט אלא מיירי כמ"ש האו"ה שם ותוס' פג"ה דף צ"ו והפוסקים כגון המולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ולאח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר מטעם דל"ד לכלי שאינו מנוקב כיון דמונחת ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא דכיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר ודוק ולהב"ח דעת אחרת בדינים אלו והנלפע"ד כתבתי: ש"ע סָעִיף ו
מא קודם ששהה שיעור מליחה כו'. אף מהרש"ל מודה בזה דכיון שלא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני ואפילו הודח קודם שנפל לציר לא אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה כיון שהודח קודם שיעור מליחה וזה פשוט: ש"ע סָעִיף ו
מב מיהו אם מלחו בלא הדחה כו'. ומהרש"ל כתב באו"ש ובפכ"ה סימן ע"ו דאין צריך לחזור ולהדיחו אפי' לכתחלה ואפילו הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו כיון שהודח הדחה קמייתא עכ"ד ונראה דגם הרב מודה בזה דאין צריך אלא לשפוך עליו מים ודיו ולכך לא פירש שיעור ההדחה: ש"ע סָעִיף ו
מג שרי בדיעבד. ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמיית' כמו בר"ס ס"ט דהתם דוקא בדם שבעין אמרינן הכי משא"כ ציר זה דלא גרע משאר דם פליטה: ש"ע סָעִיף ו
מד שהוא תוך שיעור מליחתו כו'. היינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה גם כן דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשוב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה: ש"ע סָעִיף ו
מה אבל מה שלמעלה מן הציר. שרי דדם אינו מפעפע למעלה ואפילו אותו מקצת שבציר שמן מותר כדלעיל סימן ס"ט סי"ח והכי איתא בת"ח ריש כלל י"ז מיהו חותך גם כן כדי קליפה ממה שבחוץ לציר וכדאיתא בסימן ס"ט ובת"ח שם ועיין בסימן ס"ט ס"ק ע"ג: ש"ע סָעִיף ו
מו מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד. בת"ח כלל ו' ד"ט כתב הרב דמשמע דעת הרא"ש דאם נפל לציר ולא נכבש בה כשיעור אם נתנו על האור כדי שירתיח אינו נאסר רק כדי קליפה ואנן לא נהגינן כן אלא נאסר מיד שנפל בציר או הציר עליו דהוה כרותח עכ"ל ומהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סימן ע"ה חלק על הרב וכתב שלא ירד לעומקו דאע"פ שאנו נוהגים לאסור מיד בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב היינו משום דמחלקינן בין כשא"מ לבשר שנפל לציר (כלומר דבכשא"מ נאסר מטעם דהוי פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט ס"ק ס"ח) אבל הרא"ש מדמי ליה לבשר שנפל לציר וכתב שיעור זה מי יימר דפליגי עליה תוס' עכ"ד וסמך עצמו אדברי הרא"ש אלו להתיר ואני שמעתי ולא אבין דנ"ל דגם הרא"ש מודה דאי הוה שיעור מליחה בס' דהוה אסור מיד דציר זה רותח הוא ולכך נהגינן לאסור מיד ומ"ש הרא"ש גבי בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב וז"ל לפי שהאיסור הוא מחמת שנכבש בציר ואמרינן כבוש הרי הוא כמבושל הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטלו מיד א"א שיאסר לאלתר כו' ושיעור כבישה הוה כאלו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל אם נכבש בתוך הציר כשיעור הזה נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח הרי הוא כרותח עכ"ל היינו משום דרוצה ליתן טעם למה אסור כל מה שמונח בציר ולא סגי ליה בקליפה וכדס"ל להרא"ש בעלמא דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה והוצרך לומר שהאיסור הוא מכח כבוש ולא מכח מליח כרותח ובפחות משיעור זה לא מקרי כבוש אבל ודאי ברור דמודה הרא"ש דנאסר מיד מכח מליח כרותח וכדמסיים ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח ה"ה כרותח וא"כ נהי דהרא"ש לא אסר אלא כדי קליפה היינו דס"ל בעלמא דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה אבל לדידן דקי"ל כל מליחה בששים פשיטא דנאסר מיד הכל וא"כ מוכח אדרבה מהרא"ש דלדידן נאסר כולו מיד וכן דעת האו"ה בכמה דוכתי והכי נהגינן ואין לשנות: ש"ע סָעִיף ו
מז דינה כאלו היתה הציר בכלי. ז"ל הת"ח שם דין ח' כתוב באו"ה דראוי להסתפק אם קרקע מקרי כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר עכ"ל ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוה כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט כו' או מקרי כלי שאינו מנוקב ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר וכמ"ש בשמו בס"ק מ' ע"ש אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב וכמו שנתבאר ואע"ג דבלשון הגהת ש"ד שהביא בת"ח שם נסתפק אי נימא דהוי ככלי מנוקב ואגב דאזלא לא בלע כו' ומשמע לפ"ז דאפי' בכה"ג אפשר דשרי מטעם דלא בלע הא נתבאר דאפי' בכלי מנוקב בלע מיהת מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפילו בכלי שאינו מנוקב ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום כמ"ש האו"ה כלל ה' דין י"ב ודוקא מלח בכלי שאינו מנוקב הוא דאסור מיהו אף למ"ש לעיל דאף מה שבחוץ לציר אסור אפילו להר"ב אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכלי שאינו מנוקב ממש מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לך אי הוי ככלי מנוקב או לא דהתם גופא חומרא בעלמא היא לאסור מה שחוץ לציר ודמי למ"ש בסי' ס"ט ס"ק ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
מח דינה כאילו נגעה בציר. כלומר ומהני לה מליחה אח"כ איידי כו' וכן משמע בת"ח כלל ו' ד"ד וכלל י"ד דין י"ג ע"ש וכ"ד מהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה ס"ס ע"ז דחתיכה תפלה דהיינו שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב ובלעה דם דמותרת על ידי מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשמלחה חתיכה בכלי שאינו מנוקב משום דהמקום הוא דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש סי' ס"ט ס"ק ס"ח משא"כ הכא וכ"כ בס' באר שבע דלא כדמשמע מדברי מהר"י כהן מקראקא בתשובה סי' כ"ו דחתיכות תפלות שלא נמלחו שקבלו דם מחתיכות שנמלחו בכלי שאינו מנוקב דאסור ולא מהני מליחה אחר כך (שהבין כן מדברי המרדכי פג"ה וגם באגודה פכ"ה סי' קמ"ד הבין כן וז"א כמה שכתוב שם עיין שם) כי דבריו באותה תשובה אינם עולים יפה ובספרי בררתי כל זה עיין שם ועיין בהגהת הר"ב שבסוף סעיף י"ח בסי' ס"ט: ש"ע סָעִיף ו
מט דציר מדרבנן כו'. פירוש דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן והכי איתא במרדכי שם ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא יש לומר דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש וכן יש לומר בשאר ספיקות מה שאין כן הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר ועיין במשמרת הבית דף ע"ה עמוד ב' שמחלק כהאי גוונא גבי דם שבשלו עיין שם: ש"ע סָעִיף ו
נ אפילו היו המים מועטים. פירוש שאין במים ס' נגד הציר אבל עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מהציר כן משמע להדיא בהג"א פכ"ה ושאר פוסקים וכן הוא בהדיא באו"ה כלל ב' דין ה' ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך
סָעִיף א
א שא"א. עש"ך הראה מקום לאות כ"ד. הנה תראה שדבר גדול דיבר האדון ז"ל והוא שלשון זה כתב בארוך ע"א והט"ו והמחבר ומשמע דהכין הוא שעד שיפלוט בשר שור דמו שוהה העוף לפלוט דמו וצירו עד"מ שיעור שעה או מיל עכ"פ וא"כ קשה איך מולחין לכתחלה עופות עם בשר שור דהא לאחר שיעור שעה לית בעופות כלל דם וציר ואיך שרינן למלוח יחד ולהשהות יותר משעה א' דהא בשר לאחר פליטת צירו לאחר יב"ש אסור להניחו כך לכתחלה בלא הדחה ה"ה עופות כל מה שיכולין למהר לאחר שיעור הראוי להם להדיח שפיר טפי וע"כ אמר דאין קפידא דעופות נמי פולטין ציר יב"ש דסתמא כתב הרשב"א דמקובל מרבותיו שיעור פליטת ציר יב"ש וכן הר"ב בס"ו בהג"ה לא חילק ומש"ה שרי למלוח ביחד בשר שור ועופות ולהניח לכתחלה יותר משעה או ב' דפולטין ציר והבית ישראל כתב דעופות לכל היותר אין פולטין ציר רק ב' שעות ול"נ והבל"י אות כ"ד ג"כ השיגו מהא דכתב הד"מ בסי' ס"ט דחתיכה שנמלחה מצ"א או עוף מצ"א אם לא עבר יום שלם ימלחנו כו' אלמא עוף נמי פולט יום שלם ויפה השיגו ובזה ברור: ש"ע סָעִיף א
ב חתיכה. עש"ך דר"ל בלא הדחה בנתיים לא חיישינן שהמלח הב' שהוא בכחו מבליע מעט דם שע"פ לתוכו ומיהו לכתחלה אין לעשות כן: ש"ע סָעִיף א
ג ולא. עש"ך ב' תירוצים. א' דיש חילוק בין דם בעין ובין דם שע"פ הבשר דם פליטה ולפ"ז אף לאחר פליטת צירו אם מלחו נמי שרי ולתירוץ הב' דוקא תוך זמן פליטת צירו ועמ"ש בט"ז דהמיקל כתי' א' לא הפסיד: ש"ע סָעִיף א
ד ואם. עש"ך וכוונתו מבואר דהמחבר לשיטתיה דפסק דם אין אוסר במליחה אלא כ"ק ואף אם ההיתר שמן אין מפטם לדם ולשאר איסור הוא דמפטם כמו שיתבאר בסי' ק"ה בעזה"י א"כ אין חילוק אף דגים למעלה אסור כ"ק אף דדם אין מפעפע למעלה היינו לאסור כולו לדידן משא"כ כ"ק מפעפע והביא ראיה ממ"ש המחבר סי' ס"ח סעיף ח' דמה שלמעלה צריך קליפה והמ"י כלל כ' אות כ"ב וכ"ג הניח בצ"ע דאפשר בחדא חתיכה בעי' קליפה לא בב' חתיכות ומיהו אם הדגים מונחים גבוהים במקצת דהוה חדא חתיכה פשיטא מה שלמעלה בעי קליפה או דא"א לצמצם כמו מקום חתך דאסור מה"ט יע"ש ואם נתבשל בלא קליפה יש להקל לצורך ע"ש וכדומה אף שאין ס'. ועמ"ש בסימן ס"ט מה דקשיא בנמלח מצ"א אמאי אין תקנה יניח מלח מתחת החתיכה ויניחנה כך דאין דם מפעפע למעלה ולש"ך א"ש דמקום כ"ק לא ידעינן היכן הוא משא"כ להמ"י משום מקום חתך לא שייך שם דהא עכשיו לית בה דם כלל ודם אין מפעפע למעלה אף כ"ק ✍והר"ב שחילק בין מונחים למעלה דסובר מליחה בס'. ומ"ש הש"ך דעופות מותרים לעולם דטרידי ולא בלעי האי לעולם לאו דוקא דלאחר יב"ש ועכ"פ אחר מעל"ע אין טרוד. ונראה דבאין ה"מ יש לאסור כמו לעיל במעשה דרש"י דאסור כ"ק בכלי חולבת כולו אסור באין ה"מ ה"ה כאן אלא דמחמת פליטת ציר של דגים אין לחוש לאחר שיעור מליחה כמבואר סי' פ"ו דלאחר מליחה צירו מועט יע"ש א"כ אין איסור מטעם דציר נ"נ ומיהו משום דם שלהם שפולטין אף לאחר שיעור מליחה ול"ד למעשה דרש"י דמה שיש במלח אין המלח מפליטו ומה שיש ע"פ משריק שריק משא"כ בדגים וכ"ש אם יש שומן בדגים דאף לאחר שיעור מליחה יש לאסור וצ"ע: ש"ע סָעִיף א
ה ואם. עש"ך דרמ"א נמי מודה דהקשקשים הם במקום קליפה כמ"ש הטור דל"ת דאיסור נכנס לדגים בין הדבקים ונ"מ באיסור כחוש דרבנן דסגי בקליפה. וה"ה דה"מ לומר דנ"מ במליחה בעי ס' וקליפה לחומרא כמבואר בסי' ק"ה דדי בקליפת קשקשים שוב ראיתי שהכה"ג בהגהות הטור אות ז' תפס עליו בזה. וה"ה דנ"מ בהם לצונן דתתאה גבר די בקליפת הקשקשים וכדומה: ודע דאם שניהם מלוחים והקשקשים עליהם מדברי הטור משמע דהקשקשים הם במקום קליפה והם אסורים ואם בשלו עם הקשקשים צריך ס' נגדן אמנם המ"י כלל כ' אות כ"ד כתב לטעם הרא"ש דקמיטי ביותר א"כ גם הקשקשים מותרים ועכר"ו אות ג' ולדידי מסתבר כטור והקשקשים אסורים ומאן נימא דהדג פולט דרך שם לומר בהו איידי דטרידי לא בלעי. ואם הדג תפל ונמלח עם העופות יש לאסור הקשקשים כיון דבלעי תו לא שייך לומר ככ"פ דלית להו דם וציר ש"ע דהם עצמות יבישות ואין בהם לחלוחית והחוש והעין תעיד ע"ז ומ"ש הרשב"א בארוך דכתב רפי קרמייהו ונסרך בהם ביותר זה לפי שיטת מקצת רבותיו דסוברים דם מעלמא נמי פולט משא"כ לדידן ואף בשניהם מלוחים נמי יש לאסור כמ"ש דהדג פולט בין הדבקים לא דרך שם ומ"מ יש לעיין אם לא נדמה לכלי עצם מנוקב עס"י ס"ט סי"ז. ועמ"ש בט"ז אם הדגים תפילים וקשקשים עליהם דשרי הדגים דל"ש בהו הטעמים המבוארים שם ✍: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו ודג. עש"ך וכוונתו מבואר דסתימת לשון המחבר הדג תפל אין סובל כמו שפי' הר"ב בהגה"ה היינו הודח אחר כך אלא אפילו לא נמלח כלל אסור והסכים לט"ז אות ה' דלא מהני מליחה שנית ומ"ש דכ"מ בטור מדכתב וכ"ז בשניהן מלוחים אבל דג מליח וטמא תפל שרי ולא כתב רבותא להיפך ש"מ דג תפל אסור ודעת רבותיו של הרשב"א סוברים כך דהא הם כתבו דבשר שפלט כל צירו ובלע דם מהני מליחה וצ"ל דגים שאני דרפי קרמייהו וא"כ ה"ה כשלא פלט הדם נמי דפי לדידהו דאין חילוק ואף לדידן יש לומר כן לאסור בדגים. ומ"ש מאו"ה הנה באמת דברי או"ה סתורים דבכלל ה' ד"ב כתב דגים תפילים שנפלו לציר אין להם תקנה דלא גרע מנמלחו יחד ובכלל י"ב ד"ג כתב דגים מלוחים והעוף תפל דמותר דהוה כטהור מלוח וטמא תפל ומה"ט מתיר בסמ"ק בדגים תפילים הרי בהדיא דמתיר והם דברים סתורים וכבר עמדו בזה הר"מ והש"ך כאן. ולישנא דאו"ה דמה"ט מתיר יש לפרש כיון דהמליח מבליע בתפל לא שמפליט ממנו מש"ה דגים תפילים לא פלטו כלום וככ"פ כו'. ואם באנו לומר דבכלל ה' בניטלו קשקשים מיירי דרפי קרמייהו ונסרך ביותר ובכלל י"ג מיירי דלא ניטלו קשקשים דלא רפי כ"כ ומהני מליחה וחוזרין להיות מותרים וה"ק דמה"ט דאין המליח מפליט מתפל א"כ יש להם דש"ע וככ"פ משא"כ אי הוה מפליט אוסר דאין פולט בשפע לומר ביה אגב דטרוד כו' ומ"ש וכ"ז כשנמלחו יחד אבל דג מלוח ולא עוף שרי מיירי בנטלו קשקשים דאי לא נטלו פסק שם בדין א' דשרי כרא"ש. ומ"מ זה דוחק לומר מ"ש ומה"ט מתיר בדג תפל מיירי בלא נטלו קשקשים. גם אין לומר דההיא דכלל ה' בנפלו לציר חשיב כמלוחים שניהם גם הדגים ובכלל י"ג במונחים הדגים אצל העופות המלוחים דהמעיין בכלל ה' ד"ב משוה שם ציר למונח אצל מלוח שאין הציר עושה פעולה כלל להפליט או להבליע (ד"א) וכ"ת דגים דרפי קרמייהו הציר עושה בהם פעולה מנלן הא באופן שדברי או"ה צ"ע: ודע דיש לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי דאלו אמרינן דט"ס הוא בכלל י"ג ד"ג וצ"ל דאוסר מה"ט דגים תפילים עם עופות מלוחים דעכ"פ המליח יבליע בתפל אכתי טעמא דמלתא לא ידענא אמאי דהנה ד' טעמים יש לאסור דגים תפילים עם עופות מלוחים הביאם הט"ז אות ה'. א' טעם הפרישה דגים שם היתר עליהן ואיך יחזרו להיתרן אחר שנאסרו. הב' דם שלהם הוה רק כציר ולא אמרינן בציר ככ"פ כמ"ש רש"ל. הג' כמ"ש הט"ז דם שלהם מועט ולאחר פליטת דם וציר שלהם עדיין נשאר דם עופות ולא קיי"ל כהר"י דאורליינ"ש. הד' כמקצת רבותיו של הרשב"א דרפי קרמייהו ונסרך בהם ביותר ול"ד לבשר תפל. וכדחזינן לאו"ה ז"ל ליתנהו להני טעמים דהא בכלל ו' ד"ט פוסק כסברת הר"י דאורליינ"ש ממש דלאחר שיעור מליחה אף שפולט ציר אסור ליתן עליה חתיכה שהיא תוך שיעור מליחה ובתוך שיעור מליחה מותר וצריך לשהות תחתונה כמו עליונה וזהו סברת הר"י מאורליינ"ש ועת"ח כלל ו' ד"ה כ"כ דאו"ה ממש כסברת הר"י דאורליינ"ש וגדולה מזו סובר דוקא כל שפתוח לפלוט דם ולא כל שפתוח לפלוט ציר גם אין סובר דאגב דטרוד לא בלע אפילו בדם דהא מצריך לשהות תחתונה כשיעור עליונה ובכלל ה' ד"ב פסק כספר התרומות בשר תפל שהונח אצל מלוחה יש תקנה במליחה אף שהפליטה לאחר זמן הבליעה. א"כ מ"ט אוסר לדגים תפילים שאין להם תקנה במליחה הא סובר כס"ה ואין לומר כסברת הט"ז הא סובר כהר"י מאורליינ"ש וצ"ל דסובר דם דגים הוה כמו ציר או רפי קרמייהו ונסרך ביותר או איך יחזרו להיתרן הראשון א"כ קשה למה אמרינן בגמרא דגים רפי קרמייהו קדמו לו דמושך זמן פליטתן כמו עופות אסורין בשלמא לפרישה ולאינך ל"ק דאם היו מושכין פליטתן לא הוה אסור דטרידי לא בלעי משא"כ או"ה סובר בדם נמי לא אמרינן טרוד לא בלע מדמצריך לשהות תחתונה כשיעור עליונה א"כ בדגים דבלעי ורפי קרמייהו ונסרך ביותר לא פלטי או דם דידהו לא הוה אלא כציר ולא פלטי או איך יחזרו להיתרן הראשון. ולסברת הר"י דאורליינ"ש ע"כ קדמי ופלטי קודם התחלת פליטת העופות. א"כ דגים תפילים היה ראוי להתיר ע"י מליחה וכספר התרומה באופן שלכאורה או"ה ז"ל מזכה שטרא לבי תרי. אם לא דנפל לציר מיירי דנשתהה שם קצת והוה כמלוחים ורפי קדמי ופלטי ול"ד כבשר לציר וכדאמרן כאן. ואין לומר דאו"ה גורס כר"מ פ"ו ממ"א דגים רפי בולעין דלדידיה בלאו הכי בולעין ועיקר דאין פולטין חסר והר"מ ז"ל לשיטתיה דלאחר מליחה פולטין א"כ כיון דבולע תו אין פולט כל הדם משא"כ או"ה אין סובר זה והבן: עוד רגע אדבר במ"ש הרשב"א בארוך ע"א א' בשם מורו הרב דבשר שנמלח והודח עם בשר מלוח מהני מליחה שנית והרשב"א הקשה מדגים ותי' דרפי קרמייהו ולעיל ע' ב' הביא בשם מורו הרב בשר ששהה במלחו לאחר פליטת צירו אסור ואם באנו להשוות ולומר שזה הנזכר לעיל והוא רבינו יונה כמ"ש במשמרת הבית להדיא הוא מורו הרב הנזכר בע"א א' יש לומר בב' פנים. הפן הא' דסובר לעיל דאסור בלא מליחה שנית כ"ק אם נתבשל כך דנהי דמלח מבליע לאחר שיעור מליחה דלא כמעשה דרש"י מ"מ אין בו כח להפליט. הפן הב' דלעיל אין בו ציר וכאן בהודח תוך יב"ש יש בו ציר ואגב דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני והרשב"א סובר בהודח נסתמו נקבי הפליטה ע"כ הוקשה לו מדגים עד שהוצרך לשנויה דרפי קרמייהו ומורו הרב אין סובר כך. ומזה תבין שהט"ז באות ט"ז הוצרך להוכיח שמורו הרב הנזכר בע"א א' אינו רבינו יונה ממ"ש הר"ן אליביה דרבינו יונה דבשר שפלט דמו והודח אסור ואין לו תקנה דמשמע דאליביה דרבינו יונה אמרה וכאמור והבן: ש"ע סָעִיף ב
ז אין. עש"ך חילק בין הך דהכא לדלקמן ותי' ב' תירוצים תי' א' דיש חילוק בדם אין אומרים שהמליח מחמם התפל להפליט ציר ולא דם (ויש לומר דם הנפלט מעט הוא ושריק) ולפ"ז יש קולא בחתיכה ששהה במלחה והודחה דנסתמין נקבי הפליטה או לאחר יב"ש ומלחה והניחה חתיכה תפלה עליה שרי דאין מפליט דם וה"ה דגים כה"ג שרי. ולתי' הב' אם נמלחה כה"ג וכן בדגים שחזר ומלחן לאחר פליטת צירן והניח עליו עופות תפילים אסורים דמפליט דם מהם ולא שייך טרוד הא פלטו כבר במליחה ראשונה ויש איסור עכ"פ באין ה"מ עס"י ק"ה ס"י בהג"ה ובש"ך כאן אות כ': ש"ע סָעִיף ב
ח וכן. עש"ך הביא ג"כ מ"ש הט"ז באות ה' ומ"ש שם הט"ז דם דאורייתא קשה הא איהו גופא כתב כ"פ דם שמלחו מקילין שוב ראיתי במ"י כלל כ' אות כ"ו תמה עליו בזה ועמ"ש לעיל גבי ספק אם נמלח תחלה: ש"ע סָעִיף ב
ט מונחים. עש"ך ומיהו כשגבוהים קצת עכ"פ קליפה בעי לכ"ע אף להמ"י ועמ"ש באות שאח"ז: ש"ע סָעִיף ב
י מותרים. עש"ך דמש"ה השמיט המחבר זה דלדידיה אין אוסר כ"א כ"ק א"כ אין נ"מ וכ"כ באות ד' והמ"י כלל כ"ב אות כ"ב כתב דל"ד חתיכה א' חציה בציר צריך קליפה דא"א לצמצם משא"כ ב' חתיכות א"צ כ"א הדחה ועמש"ל: ש"ע סָעִיף ב
יא אלא. עש"ך חילק בין כאן לסימן ס"ט דיש ציר בכלי ומשמע בלא ציר שרי אף לדידן ועיין לקמן בבשר ששהה במלחו לאחר יב"ש. ודע דהא דאסורין הדגים בנמלחו עם העופות בשהו קצת וראינו שפלטו קצת הא לא"ה הדגים מותרים וזה לפי שיטת מ"ד דגים תפילים מותרים הא להמחבר וט"ז וש"ך ממ"נ הדגים אסורים אי לא פלטי הדגים כלל בלעו ולא שייך ככ"פ דרפי קרמייהו ואי התחילו נמלחו לפלוט אין שיעור לדבר דממהרין לפלוט ואסורים כל שראינו שעופות עכ"פ פלטי קצת: ש"ע סָעִיף ב
יב העופות. עש"ך ור"ל דליכא טעמא דטרוד ואפ"ה שרי ויראה להתיר אפילו נמלחו מחדש שניהם אח"כ וצ"ע ✍: ש"ע סָעִיף ב
יג ואם. עש"ך חילק בין רוצים לבשל מיד אסור למלוח לכתחלה בכלי איסור דלאו אורחיה בהדחה ובתשובת הרשב"א דמתיר לכתחילה מיירי שרוצים למלוח לקיום דאורחיה בהדחה דלאו מישתלי ולקמן סי' צ"א אות ג' חילק באם קינח הקערה יפה א"צ להדיח אח"כ ועמ"ש שם: ש"ע סָעִיף ב
יד והא. עש"ך דהא דלא כתב הר"ב וי"א משום דאין מפורש להיפוך בהמחבר לא כ"כ: ש"ע סָעִיף ב
טו פלט. עש"ך דמש"ה נקיט הודח דאלישניה דהמחבר קאי (אף שאין מפרש דברי המחבר) דקורהו תפל היינו הודח. ומ"מ לשון הש"ך קשה דפשיטא דלא הודח אסור דבהכי איירינן דגים ועופות שמלחו זע"ז ומה בא ללמדינו ועמ"ש באות שאח"ז: ש"ע סָעִיף ב
טז ועיין. עש"ך עשה כלומר ולא הבינותי אמאי לא כפשוטו דעיין לקמן בה"מ דשרי כל שלא נמלח מליחה הראויה ה"ה כאן ואה"נ דציר אף מבשר שנמלח לצלי חשוב כרותח כמ"ש שם בהג"ה ואף בה"מ אסור וכמ"ש המ"י כלל ו' אות ט"ו יע"ש. ואולי סברתו הוא דווקא בשר וגבינה יש חילוק בין נאכל מחמת מלחו בה"מ שרי וציר כה"ג נמי אסור משא"כ לענין איסור דם אף בנאכל מחמת מלחו הדם מרותח הוא ואף בלא נטיפת ציר וכ"מ בת"ח כלל כ' ד"א דכתב ולפי מה שנתבאר לעיל אין חילוק והיינו כמ"ש ודם הוה כציר ואף נוגעים בלא נטיפת דם אסור. עוד הביא בשם או"ה כו' ומלת והודחו לאו דווקא דלאחר שיעור מליחה אין לאסור כמבואר לעיל ודוחק לומר כאן מתיר לכתחלה למלוח יחד דאין נראה ומ"מ יש לעיין אי לאוכלן כך קאמר או שיבשלם אח"כ וצ"ע אי יבשלם יתן טעם דרך בישול והרי בלועים תחלה ע"י מליחה ואולי יש לחלק ועמ"י כלל כ' הניח בצ"ע בכבוש אי שייך סכנה בדגים עם בשר יע"ש ✍: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יז והם. עש"ך ופשוט הוא דל"ת דעה א' פליגי בתרתי עם דעה ב' אלא דכ"ע מודים כשהטריפה מלוחה אסור אף באין נוגעים והר"ב לאו לדעה שנייה כ"כ וכ"מ בב"י יע"ש: ש"ע סָעִיף ג
יח שאעפ"י. עש"ך וכלל הוא בדיני מליחה אגב דטרוד לפלוט דם לא בלע דם וכן אמרינן ביה ככ"פ דכ"ע וציר נבילה ד"ת וציר דגים כחושים דרבנן דזיעה בעלמא הוא ובשמנים הוה ד"ת וע"י כבישה ובישול אי הוה ציר דגים ד"ת או דרבנן אבאר בסי' פ"ג וק"ז. ודם שבשלו או מלחו הוה דרבנן לדידן עיין סוף הסימן ספק ציר או מים לקולא ומיהו דם הנפלט ע"י כבישה מע"ל או חומץ כשיעור על האש הוה ד"ת דלאו מבושל ממש הוא אלא שמפליט ומבליע ועמ"ש בסי' ק"ה: ש"ע סָעִיף ג
יט וסובר. הש"ך צידד להקל כסברא א' אף בנוגעין כל שהטהור מליח וטמא תפל שרי ועס"י ק"ה דכתב הר"ב במקום הפסד ופי' הש"ך ה"מ יע"ש: ש"ע סָעִיף ג
כ ועיין לקמן דשם היקל במקום הפסד ובת"ה כלל כ"א היקל לגמרי. ש"ך: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
כא אפילו. עש"ך והיינו להמחבר דאין אוסר כ"א כ"ק ובדם לכ"ע אין מפטם ולדידן בכ"ע משערים בס' אף בדם כמבואר: ש"ע סָעִיף ד
כב אם. עש"ך דלהמחבר יש חילוק בשומן דאוסר עד ס' בין תתאה לעלאה כמו בחום ע"י האש דאי המליח למטה אוסר בתפל עד ס' ואי המליח למעלה אין אוסר אלא כ"ק. ומיהו כ"ז דווקא בטמא מליח הא טהור מליח אף שהוא למטה אין מחמם לתפל הטמא להיות מפליט ומבליע בטהור ובהדחה סגי ובכחוש לדידיה אין חילוק בין הטמא המליח למטה או למעלה כ"ק מיהא נאסר כמו חם לצונן. ומיהו אם מחמת תתאה גבר הקליפה מ"ה הוא במליחה ואי מחמת אדמיקר בלע הקליפה רק חומרא מדרבנן כמ"ש המ"א בא"ח תס"ז יע"ש ועמ"ש בסי' צ"ב. ולדידן אין חילוק בכ"ז כמו שיתבאר: ש"ע סָעִיף ד
כג ועיין לקמן דלדידן אין חילוק בין עליון לתחתון אוסר עד ס' במליחה ואף בכחוש דא"א בקיאין ובסי' ק"ה יבואר אי"ה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
כד י"א. עש"ך דמש"ה לא הגיה הר"ב כאן כלום אף שאוסר במעשה דרש"י כ"ק וא"כ לאחר ששהה יב"ש גם כאן היה לאסור דיש לחלק בכמה אנפי: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
כה שלא. עש"ך וסוברים דלא אמרינן ככ"פ במליחה אלא אגב דטריד אין בולע ומש"ה אסור ליתן בשר תפל שבולע ולא יפלוט: ש"ע סָעִיף ו
כו או. עש"ך ולפי דבריו לית כאן אלא ב' דינין. הדין הא' הוא בשר תפל שיש אוסרין דלא אמרינן ככ"פ וי"מ והוא ספר התרומות דאמרינן ככ"פ והיש אוסרין הב' בפלט כ"ד והודח דנסתמין נקבי הפליטה ואין טרוד ובולע והוה זו ואצ"ל זו אלא נקיט לה משום סיפא דאפ"ה יש מתירין בכל זה והם מקצת רבותיו של הרשב"א בתה"א ע"א א' דככ"פ אף שאין לה דם וציר מגופה ושאני דגים דרפי קרמייהו ומ"ש דנסתמין נקבי הפליטה ירצה בזה דמש"ה י"מ הא' אין מתירין בדין השני דהודח דנסתמין נקבי הפליטה ומיהו אכתי אימא דמש"ה אוסרין דלא אמרינן ככ"פ בציר ומנא ליה דהודח נסתמין נקבי הפליטה והא וודאי טרוד לא הוה אך מנא ליה שאין פולט עוד ציר לאחר מליחה שנית אלא דסברתו מדקשיא ליה להרשב"א מדגים ומאי קושיא הכא איכא ציר ורבותיו סוברים איידי דיפליט ציר יפליט דם אלא דנסתמין ועמ"ש בט"ז. וכתב דיש לפרש נמי ופלט כ"ד היינו עם צירו לאחר יב"ש ואפ"ה היתר דיעבד כה"ג אף דם מעלמא ע"י מליחה והר"ב הודה לו בדין הא' ולא בדין הב'. ולפ"ז היה להר"ב לכתוב וי"א דיעבד דהדבר מפורש שחולק עליו אלא דאפשר לפרש במחבר ופלט כ"ד היינו ולא צירו ולכן לא כתב בלשון מחלוקת. ולפ"ז קשה למה לי היש מתירין הא' ולמ"ש מהר"י כהן מקראקא הביאו הש"ך א"ש דבדין הא' סובר המחבר דיעבד ש"ד ובדין הב' לא מהדרינן עובדא הא לא"ה יש לאסור אף דיעבד ועיין בבאר הגולה וז"ל י"א ליתן בשר תפל או פלט כ"ד וי"מ אבל לא בשר שפלט והודח וי"מ בכ"ז יע"ש וכפי הנראה גם לפי דבריו לית כאן כ"א ב' דינין. אמנם היה נראה דג' דינין יש כאן. א' י"א בשר תפל דל"א במליחה ככ"פ. הדין הב' בשר שפלט כל דמו ולא הודח אפ"ה אסור וזה דעת הר"י דאורליינ"ש ואו"ה כלל ו' דבציר לא אמרינן טרוד ולא ככ"פ וי"מ אבל לא בהודח דנסתמין נקבי הפליטה וי"מ גם בדין השלישי והוא מודו הרב בארוך ע"א א' והר"ב חולק כדין הג'. ואם נאמר דחזרה יש כאן מת"ה כמ"ש הט"ז הודה לו בכל הג' דינים להתיר. וז"ש אפילו דיעבד נוהגין לאוסרו עכ"פ אם פלט כל צירו לאחר יב"ש או כ"ד באין ה"מ ומש"ה לא כתב וי"א: ש"ע סָעִיף ו
כז וי"מ ע"י מליחה. עש"ך ראה והבן דבריו הקדושים דלפי פירושו הוצרך לכל זה די"מ הא' אבשר שלא נמלח כלל קשה הלשון ע"י מליחה דפשיטא דמליחה בעי דתפל הוא וכך היל"ל וי"מ ומש"ה עשה כלומר משא"כ לפי מה דפירשתי דג' דינין יש א"ש וי"מ בין תפל ובין פלט כ"ד ע"י מליחה שנית דווקא ככ"פ בציר אבל לא בהודח דנסתמין נקבי הפליטה וי"א בכ"ז וכ"ש אם נגיה וי"מ אבל לא בפלט כל צירו א"ש טפי אלא שהוא ז"ל לא רוצה לפרש כן דמשמעות הב"י שממנו מקור הדין יורה דלית כאן אלא ב' דינים מש"ה פי' כן: ש"ע סָעִיף ו
כז וי"מ. עש"ך הלשון קצת רחוק דהיל"ל אפילו דנסתמין נקבי הפליטה אפ"ה שרי ע"י מליחה אפילו דם מעלמא וכדאמרן: ש"ע סָעִיף ו
כט ולכתחלה. ע' ש"ך דקשיא ליה דהיל"ל ולכתחלה יש ליזהר מש"ה עשה כלומר דלא כמהר"י כהן שמשום זה כתב דהמחבר נמי סובר דלכתחלה יש לפסוק כאוסרין והיינו בסיפא. ומ"ש דהר"ב הבין כן היינו מדכתב ואפילו דיעבד נוהגין לאוסרו ולחלק על המחבר בא משמע דהמחבר מתיר לכתחלה בדיעבד עכ"פ והר"ב הגיה דיש לאסור: עוד כתב הש"ך דמ"ש המחבר והר"ב בשר שלא נמלח שהונח אצל חתיכה במלחה או נפל לציר לכאורה מיירי בהודח בראשונה דאל"ה אף דיעבד אסור באין ה"מ להר"ב. והמחבר אעפ"י שסתם לעיל בסי' ס"ט כדעה א' דמותר מ"מ הביא י"א וכאן הכריע לקולא. אמנם באו"ה כלל ה' התיר. והביא מ"ש או"ה כלל ה' בשם המרדכי ומהתם אין ראיה דהמרדכי מדמה לחתיכה ע"ג חתיכה ככ"פ ובאמת לדידן הוה דם בעין ולא מהני ביה ככ"פ והמרדכי לשיטתיה בטעם הדחה א' שלא יתמלא המלח מדם עש"ך סימן ס"ט אות א' ומש"ה הביא מ"ש או"ה טעם בדין ב' דאין הציר עושה פעולה כ"א להתבלע הוא עצמו ולא להבליע דם שעליו ומש"ה שרי לדידן ג"כ ואו"ה ג"כ אוסר בחתיכה שלא הודחה ונמלחה כמבואר כלל ה' אות ח' וכלל ד' אות א' ואפ"ה התיר בנפל לציר קודם הדחה א' מטעם האמור. והש"ך השווה הא דאו"ה עם מהרי"ל דחילוק יש בין נפל לציר אעפ"י ששהה קצת בלא הדחה א' אין איסור ובין נפלה להרבה חתיכות מלוחות ונשתהה המלח עושה פעולה שמבליע דם בעין שעליו ואוסר באין ה"מ והמ"י כלל ה' אות ד' חולק על הש"ך בזה דא"א לחלק בהכי יע"ש: ודע דמ"ש או"ה כלל ד' ד"כ וכלל ה' ד"ח דם פליטה דרבנן משא"כ דם בעין שהוא דאורייתא לא אמרינן ככ"פ לאו דווקא אלא דם בעין אין יוצא ע"י מליחה וצליה משא"כ דם פליטה קליש ודק. דעוד דם פליטה תחלת הווייתו הוה דרבנן ע"י מליחה וכדומה משא"כ דם בעין תחלתו ד"ת אף שבשלו אח"כ. ומיהו דם פליטה ע"י כבוש הוה ד"ת כמו שאני עתיד לבאר בסימן ק"ה ואפ"ה שייך ביה ככ"פ אלא עיקר החילוק בין דם שע"פ הבשד עב ובין דם פליטה קליש וצלול. ועיין עוד בכלל ה' ד"ב כתב או"ה דאם נכבש תוך הציר שיעור כבישה אסור דלא גרע משריית מים אבל פחות מזה שרו אף להבליע דם בעין לתוכו אין בו כח. והמ"י כלל ה' אות ה' כתב דאו"ה מיירי מעל"ע דומיא דשריית מים הא כשיעור על האש וירתיח יוצא ע"י מליחה דאו"ה כלל למ"ד לית ליה כבישה בדברים חריפים כשיעור שיתנו כו' דלא כהרא"ש. והר"ב בסימן ק"ה דסובר כשיעור על האש הוה כבוש מ"מ יוצא ע"י מליחה והסכים לש"ך אות ל"ו וזה תוכן דבריו. הנה או"ה השווה בלא הודח בראשונה נמי לאם לא שהה יום שלם דשרי והיינו דסובר כבישה דווקא מעל"ע אף בדברים חריפים וא"כ לדידן עכ"פ באין ה"מ בלא הודח בראשונה יש לאסור כשיעור על האש דכיון דמבליע דם בעין אין יוצא ע"י מליחה. אמנם הש"ך סימן ק"ה אות ב' כתב דאו"ה כלל למ"ד סובר דחומץ אין כבישה פחות מעל"ע משמע הא ציר חזק יש כבישה וא"כ ע"כ או"ה מיירי בכבישה כשיעור על האש דאל"כ בלא הודח עכ"פ אסור דמבליע דם בעין ומש"ה באות ל"ו לא הביא דברי או"ה אלא דברי רבי שמשון ב"א ושם אבאר: והנה יש לעיין ב' חתיכות אחת מלוחה ואחת תפילה וחלב צונן נפל על התפילה אי יש לומר נהי דהטמא מליח מבליע צירו בטהור תפל אבל לא דברים אחרים כמו חתיכה שלא הודחה ונפלה לחתיכות מלוחות ולא נשתהה או להמ"י אף בשהה אין איסור ה"ה כאן א"ד בדם דקיל דמשרק שריק אמרינן דשרו לא בשאר איסורין והיינו באם החתיכה המלוחה כבר הוכשרה מדם ונמלח שנית וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה אי ציר מלוח יש כח להבליע חלב צונן בחתיכה תפילה או אין בו כח אלא להתבלע הוא עצמו ✍: ש"ע סָעִיף ו
ל ואפילו. עש"ך הטעם כל שאין ציר לפלוט מגופה (בשפע) לא שייך טרוד ולא ככ"פ אבל כל שיש לה ציר אמרינן ככ"פ בה"מ להר"ב כמו שיתבאר. וכתב דיש"ש בפכ"ה דאין אוסר חתיכה שפלטה דמה ונפלה לציר אלא בשהה שיעור כבישה על האש וירתיח כמבואר אות מ"ו (ט"ס מ"ה) מ"מ הכא מודה דהתם הציר נתקרר קצת שנפל על הכלי או על הקרקע ואח"כ נפל לשם בשר שפלט דמו משא"כ כאן דטפת ציר נופל מיד על החתיכה מודה דאוסר מיד ועוד דכאן איכא תרתי רתיחת הציר והמלח. ואף דיש"ש מיקל אם נפלה עם מלחה לאחד שיעור מליחה י"ל דמלח דידה לאחר שיעור מליחה לא מיחשב רותח משא"כ בתוך שיעור עס"י ס"ט: ש"ע סָעִיף ו
לא שכבר. עש"ך דה"ה פלט דמו והודח והיינו לשיטתי' דלא חזר כאן ממ"ש בת"ח דנסתמין נקבי הפליטה עיין אות ל"ט ובט"ז: ש"ע סָעִיף ו
לב ואם. עש"ך דגם היש"ש מודה לכאן וחילוק יש בין נפלה לציר או הונחה אצל חתיכה דבציר ל"ש טריד וככ"פ אגב ציר דידיה לא אמרינן ליש"ש (ולהר"ב אמרינן כמו שיתבאר) ובהונחה אצל חתיכה אמרינן בציר טרוד ולא בלע לכ"ע ומש"ה א"צ כאן מליחה שנית אף להר"ב. ולט"ז ג"כ צריך מליחה שנית אלא ככ"פ במליחה אמרינן ובציר חמור יותר ולא התיר הר"ב אף תוך יב"ש אלא בה"מ ועמ"ש באורך בסוף הסימן: ש"ע סָעִיף ו
לג במקום. עש"ך דהעיקר כמחבר עד יב"ש כפי קבלת רשב"א מר"י הלכך לאחר יב"ש אין היתר כאן כ"א בה"מ דווקא: ש"ע סָעִיף ו
לד דאמרינן. עש"ך דאמרינן ע"י הדחה ומליחה שגית כמ"ש הר"ב אגב דפליט דטרוד ל"ש דתפל ועוד בציר אף תוך שיעור מליחה ל"ש טרוד כמ"ש הר"ב שיחזור וידיחנו וכאן א"צ ליזהר להדיח בהעברה בעלמא אלא שפשוף היטב ואפילו לא הודח בראשונה דבעי הדחה גמורה לא נסתמין נקבי הפליטה כיון דיש לה דם ש"ע ובאין לה אלא ציר ש"ע נסתמין כמבואר בט"ז וש"ך ומ"ב ל"ט ונ"ג: ש"ע סָעִיף ו
לה יש. עש"ך דווקא ע"י הדחה ומליחה שנית כמ"ש הר"ב לקמן וכן אם לא שהה שיעוד מליחה ונפלה לציר ידיחנו. והאי הדחה ל"ד להדחה בנפלה לאחר שיעור מליחה דהתם צריך ליזהר בהעברה בעלמא וכאן מצות נמי איכא לשפשף היטב וכמ"ש באות הקדום. וכתב דאף רש"ל מודה דתוך שיעור מליחה שרי דכ"ז שיש דש"ע פולט דאחריני אגב דם דידיה ויש לראות אם שהה בציר כמה כל שלא שהה יום שלם מעל"ע שרי כמ"ש באות ל"ו דלרש"ל וודאי הכין הוא ואמאי אם שהה ח"ש ונפלה לציר ושהה שעה הרי בח"ש פולט דש"ע ובציר דידיה ל"א ככ"פ ליש"ש א"כ אמאי שרי וצ"ל דבזמן מועט כל שיש דש"ע מועט פולט דם דאחריני הרבה ודגים שאני דרפי קרמייהו או דם דגים הוה כציר ורש"ל לשיטתיה כמ"ש הט"ז אות ח' אבל כאן שרי ולא דקי"ל כהר"י דאורליינ"ש אלא כדכתיבנא ועמ"ש בט"ז: ש"ע סָעִיף ו
לו אם. עש"ך בתי' הא' כתב דיש חילוק בין כבישה מעל"ע דאוסר דלא יצא ע"י מליחה ובין כשיעור על האש דיוצא ע"י מליחה ולפ"ז ה"ה בסימן ס"ט בכבוש דאסור היינו מעל"ע ולא כשיעור על האש בדברים חריפים ועוד תי' דכאן מיירי בכלי מנוקב וביש לציר מקום לזוב דאי אין לציר מקום לזוב אף תוך שיעור מליחה אין תקנה מה שבתוך הציר כמבואר אות מ'. ומ"ש בכ"מ ר"ל דע"כ בכ"מ ויש מקום לזוב דבכשא"מ הוה מולח בכשא"מ כיון דתוך שיעור מליחה ובכ"מ ואין מקום לזוב עכ"פ מה שבתוך הציר אסור וע"כ בכ"מ יש לציר מקום לזוב מש"ה לא הוה כבוש ממש דרא"ש כתב בכשא"מ הוה כשיעור על האש כבוש. וכ' דרש"ל ע"כ בכשיעור על האש אין אוסר תוך שיעור מליחה דלאחר שיעור מליחה אין אוסר אא"כ כשיעור על האש כמבואר באות מ"ו ומינה תוך שיעור מליחה אפילו כה"ג. ועמ"י כלל ה' אות ה' תמה עליו בתרתי חדא מ"ש דהוא הדין המוזכר בת"ח כלל ה' ד"ט שגגה היא דשם מיירי בפלט כל דמה וכתב הר"ב דנאסר מיד וכמ"ש בש"ע ס"ס ע' דמיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ומה שהוכיח מרש"ל דתוך שיעור מליחה אין אוסר כשיעור שיתנו על האש נעלם ממנו דברי היש"ש (בכ"ה) סימן ע"ז דבפי' כ"כ דבתוך שיעור מליחה אף אם נכבש כשיעור על האש דשרי דמפליט ע"י מליחה עכ"ל. וכן הט"ז אות י"ז הביא הא דרש"ל. והנה להציל אדונינו חש"ך מקושיא א' יש לומר דמש"ה לא הביא הא דת"ח ד"ב דמשם משמע שיעור כבישה כשיעור על האש וכמשמעות הט"ז מדלא כתב שיעור מעל"ע אבל ממ"ש בת"ח ד"ט ע"ש רבי שמעון ב"א והוא בהגהות ש"ד דמתיר אם לא נכבש יום שלם אף שהה כשיעור על האש והרב חולק עליו משום דלאחר שפלט כל צירו או כל דמו באין ה"מ נאסר מיד לדידן דמליחה בס' ולא חולק עליו תוך שיעור פליטה דכל שלא נשרה יום שלם מותר אלמא דמודה כה"ג. וע"ש בת"ח מ"ש וכן יראה דעת הרא"ש היינו דלא אוסר אלא כשיעור עכ"פ והר"ב חולק ואוסר מיד בפלט כ"ד באין ה"מ או לאחר יב"ש בה"מ ולא השיג עליו לומר בשהה שיעור כבישה אף תוך זמן פליטת דמו אסור ש"מ דאודי ליה כה"ג. ומ"ש דרש"ל מתיר מדאוסר לאחר פליטת כו' קושטא קאמר ואה"נ דרש"ל כ"כ בפירוש ועמ"ש לקמן: ש"ע סָעִיף ו
לז אך. עש"ך ולשיטתיה אזיל ומפרש דכ"ע היש"ש והר"ב מודים בחתיכה אצל חתיכה במליחה כ"ז שפולטת ציר אין בולעת וא"צ הדחה ומליחה שנית ובנפלה לציר אף להר"ב ל"ש טרוד ובהא פליגי דליש"ש לא אמרינן ככ"פ אגב ציר דידיה ולהר"ב אמרינן ועכ"פ אף להר"ב צריך מליחה שנית ודווקא בה"מ ותוך יב"ש דחשש לדעת יש"ש. והקשה דבת"ח משמע מראיה שהביא מהרא"ש שמוצאין בין החתיכות ציר דכ"ז דטרוד לא בלע אף בציר אלמא דא"צ הדחה ומליחה שנית (וע"ש בת"ה כלל ו' ד"ה אין הכרע דמתחלה כתב ככ"פ) והעלה הש"ך דמ"ש הר"ב ע"י הדחה ומליחה היינו בלא נתבשל דיש תקנה אבל לאחר הבישול אה"נ דבה"מ אף בלא מליחה שנית שרי ולסמוך עמ"ש בת"ח דלא בלע אף שנפלה לציר: ש"ע סָעִיף ו
לח דהיינו. עש"ך דווקא תוך יב"ש אבל לאחר יב"ש אף בה"מ אוסר דאיכא תרתי פלוגתא דרבוותא לאסור דעת הרשב"א שאין פולט לאחר יב"ש ודעת דאין אומרים ככ"פ בציר דידיה. ויש לראות אמאי החמיר הר"ב בלא שהה שיעור כבישה על האש דחשש לסברת רש"ל והא רש"ל גופא אין אוסר לאחר פליטת כ"צ וכ"ש תוך פליטת צירו אלא כשיעור על האש וירתיח כמבואר אות מ"ו א"כ אמאי החמיר הר"ב וכ"ת דאה"נ דלא החמיר אלא כשיעור הזה הא בורכא דכתב אח"כ דנאסר מיד ולט"ז אפילו תוך שיעור מליחה אסור בשיתנו על האש כמ"ש באות י"ז וי"ל דהר"ב חשש אליביה דנפשיה לסברת רש"ל והוא סובר דלא בעינן כשיעור על האש היכא דלא מהני הדחה ומליחה שנית. ודע דלט"ז הכין הוא ליש"ש תוך שיעור מליחה אפילו שהה כשיעור על האש אמרינן ככ"פ אגב דם דידיה ולאחר שיעור מליחה (או לאחר כ"צ דלדידיה אין חילוק) אם נפל לציר כשיעור על האש אוסר כולו ובפחות מזה אין אוסר מה שבתוך הציר כ"א כ"ק ולהר"ב תוך שיעור מליחה אם לא שהה כשיעור על האש שרי וכשיעור על האש לא מהני מליחה שנית כמ"ש באות י"ז ולאחר שיעור מליחה בלא שהה שיעור על האש תוך י"ב שעות יש להתיר בה"מ ובשהה כשיעור על האש אף בה"מ אסור ואף תוך שיעור מליחה וא"כ הר"ב החמיר יותר מרש"ל אמנם בהא מיקל אף מלחו הבשר הזה מחדש דיש רתיחת מליחה וציר נוטף עליו מיד דלרש"ל אוסר מיד כמ"ש אות למ"ד ולהר"ב שרי דככ"פ. ולש"ך הכין הוא דתוך שיעור מליחה אף בשהה כשיעור על האש שרי ע"י הדחה ומליחה שנית להר"ב ג"כ כ"ז שלא נכבש יום שלם והיינו בכ"מ ויש לציר מקום לזוב ולאחר שיעור מליחה בה"מ תוך יב"ש שרי ככ"פ ובאין ה"מ או לאחר יב"ש אף בלא שהה שיעור כבישה אסור מיד דלא כרש"ל וכמ"ש ומיהו מה שבתוך הציר אסור מיד ומחמיר בהא יותר מרש"ל ועמ"ש בסוף הסימן: ש"ע סָעִיף ו
לט ע"י. עש"ך דאין כאן חזרה מת"ח דבהעברה בעלמא להעביר הלכלוך אין נסתמין נקבי הפליטה. אבל תוך שיעור מליחה א"צ זהירות ומצוה להדיח היטב דכ"ז שיש דש"ע לא נסתמין: ש"ע סָעִיף ו
מ וכן. עש"ך והעיקר דהא דמתירין תוך שיעור מליחה בנפל לציר ע"כ בכ"מ דאי אין מנוקב אפילו מה שלמעלה מציר אסור לדידן בסי' ס"ט דמולח בכשא"מ אלא בכ"מ ואפ"ה יש חילוק אי יש לציר מקום לזוב אז מה שבתוך הציר שרי ע"י הדחה ומליחה שנית ובין אין לציר מקום לזוב כמו מולח בגיגית ע"ג עצים דהוה כ"מ כיון שבשר לא מונח על שולי הגיגית ואפ"ה כיון שיש ציר הרבה הוה אין מקום לזוב ומה שבתוך הציר אסור. וכל זה תוך שיעור מליחה אבל חתיכה תפילה שנפלה לציר בכשא"מ שרי ע"י הדחה ומליחה דלא הוה מולח בכשא"מ דאין החתיכה מלוחה וגם לא איכפת לן מה שנשרה בתוך הציר וכ"מ בת"ה בהדיא כלל ו' ד"ג ובמ"י אות ז'. ומה שהניח בצ"ע לא ידענא דהאמת כן הוא וכדמוכח נמי בת"ה כלל ז' ד"ב. ולאחר שפלט כל דמה תוך יב"ש בה"מ יש להתיר ביש לציר מקום לזוב ובאין מקום לזוב פשיטא דאסור מכ"ש תוך שיעור מליחה ואף שיש לחלק מ"מ כנ"ל: ש"ע סָעִיף ו
מא קודם. עש"ך דבזה רש"ל מודה דאגב דיפלוט דם דידיה פולט דאחריני ואף בשהה כשיעור על האש ליש"ש. ולהר"ב לש"ך ג"כ הכין הוא. ומ"ש הר"ב וכן בלא שהה כו' היינו דבלא שהה אף בלא ה"מ ואפ"ה מליחה שנית בעינן אף תוך שיעור מליחה ובתוך שיעור לא נסתמין: ש"ע סָעִיף ו
מב ומיהו. עש"ך דהדחה זו אין מעכבת דיעבד וצריך ליזהר להעביר כו': ש"ע סָעִיף ו
מג שרי. עש"ך לכאורה דר"ל הטעם דעיקר הווייתו דרבנן משא"כ דם בעין ע"י דוחקא דסכינא. ואין צורך אלא דם פליטה קליש וככ"פ או טרוד ודם בעין שהוא עב ל"ש ככ"פ ולא טרוד: ש"ע סָעִיף ו
מד שהוא כו' אבל לאחר שיעור מליחה לצורך ה"מ וסעודת מצוה בהדדי שרינן וש"ך הראה מקום לצ"א ולא ידענא למה לא הראה לסימן ס"ט ס"כ בהג"ה יע"ש: ש"ע סָעִיף ו
מה מה. עש"ך דם אין מפעפע למעלה וקליפה בעי בחתיכה א' אף להמ"י וב"ח להמ"י א"צ: ש"ע סָעִיף ו
מו מיהו. עש"ך דהסכים להר"ב דכל ששהה שיעור מליחה ואין ה"מ או לאחר יב"ש אף בה"מ דלא מהני מליחה שנית כל מה שבתוך הציר אסור מיד דלא כיש"ש דאין אוסר כולו כ"א כשיעור על האש ובפחות מזה רק כ"ק וז"א דהרא"ש נמי אוסר מיד בכל מקום דלא מהני מליחה שנית אלא דס"ל דמליחה אין אוסר רק כ"ק משא"כ לדידן: ש"ע סָעִיף ו
מז דינה. עש"ך וכוונתו דמיירי תוך שיעור מליחה דבאין לציר מקום לזוב מה שבתוך הציר אסור כמבואר אות מ' ובכלי מנוקב. ובכשא"מ אף למעלה מציר אסור דהוה מולח בכשא"מ לז"א דציר בקרקע יש להסתפק אי הוה כ"מ או אינו מנוקב ומספיקא מותר מה שלמעלה דכשא"מ גופא הוה חומרא לאסור מה שלמעלה והרא"ש מתיר והוה כעין ס"ס שמא קרקע הוה כ"מ ושמא הלכה כרא"ש כמו ספק תוך שיעור מליחה או אחר שיעור מליחה מה"ט גופא אבל מה שבתוך הציר אסור דהוה כאין מקום לזוב ומ"ש הר"ב דינה כאלו היתה בכלי היינו בכ"מ אלא דמיקרי אין מקום לזוב כיון דהוא בכלי כמו בגיגית ע"ג עצים וכדאמרן כאן. ומ"ש דאין לפרש לאחר שיעור מליחה דאפילו כ"מ אסור היינו דאין להסתפק אי מיקרי כ"מ אבל הר"ב כאן אפשר דמיירי לאחר שיעור מליחה ובה"מ ואסור באין מקום לזוב. ומיהו חילוק יש בכ"מ באין מקום לזוב מה שבתוך הציר אסור כולו מיד ובקרקע רק כ"ק אסור. ולשון הר"ב דינה כאלו היתה בכלי אין מדוקדק לפ"ז ועמ"י שם אות כ' בשם מ"ב וכ"ע מודים לו דאם יש מים על הקרקע וציר מעורב בתוכה דבטל הוא כמ"ש הר"ב אח"כ אלא מיירי באין שם מים כלל: ש"ע סָעִיף ו
מח דינה. עש"ך עשח כלומר דאהיתרא קמהדר דמהני מליחה ודוקא בשר תוך שיעור מליחה שנפל לכשא"מ נאסר מיד מטעם מולח בכשא"מ ולא בשר תפל ואם נשתהה שם עיין באות כ"ט דהוה כמולח וכאן מיירי שסלקוהו מיד מהני מליחה שנית: ש"ע סָעִיף ו
מט דציר. עש"ך דלעיל אזיל מספיקא לחומרא היינו דנתן לה דין כלי עכ"פ והוה כמו אין מקום לזוב ועכ"פ קליפה בעי ולא נימא ספק דרבנן לקולא ולא יצטרך קליפה ותי' דהתם יש ציר אלא קרקע הוא הספק משא"כ כאן הספק אי יש כאן דם כלל. וכפי הנראה דהתם הוה ספק חסרון חכמה ומש"ה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא עס"י ק"י: ש"ע סָעִיף ו
נ אפילו. עש"ך דעכ"פ רוב מים בעינן שמבטל כח הציר ואף דאין כפל רק מרובין משל ציר ובאו"ה כתב דאם ספק אם היו המים רוב מותר היינו מטעם ספק דרבנן וכבר התבאר: אמר הכותב ראיתי לכתוב פרטי הדברים הדינים העולים מסעיף ו' מהר"ב בהג"ה כי רבה היא וכל מורה צריך ליזהר בהם: הנה הדין נחלק לששה דינין וע"פ שלשה דרכים ר"ל חתיכה אצל חתיכה או חתיכה הנופלת לציר בכ"מ או נופלת לציר בכלי שאינו מנוקב: הדין א הוא חתיכה שלא הודחה בראשונה העלה הש"ך אות כ"ט דאם הונחה אצל חתיכה תוך שיעור מליחה שרי באין ה"מ דלא הוה כמולח בלא הדחה ומיהו בין הרבה חתיכות ונשתהה שם קצת הוה כנמלחה בלא הדחה קמייתא ואסור באין ה"מ. ומשמע דוקא שקיבלה טעם ממלח עצמו הא נפלה לציר אף ששהה קצת אין בכך כלום וזה שסתמו המחבר והר"ב משמע אף שלא הודחה בראשונה. ומיהו יש חילוק אם נפלה לכ"מ ויש מקום לציר לזוב אף נשתהה כשיעור על האש וירתיח למ"ש הש"ך באות ל"ו דל"ש כבישה בכ"מ ביש מקום לזוב יש לצדד נמי ולהקל לכבוד אורחים וכדומה אף שאין ה"מ [יב] משא"כ בכשא"מ אי נשתהה כשיעור על האש אין להתיר בלא ה"מ דלו דמבליע ומפליט כשיעור על האש מ"מ דם בעין אין יוצא ע"י מליחה כמבואר ובה"מ יש לעיין ביה דאפשר להתיר וי"ל לאיסור דע"כ מתירין בסי' ס"ט דיש צירוף טעם הרא"ש דאין דרך המלח להבליע יע"ש ולצורך ה"מ וסעודת מצוה המיקל כה"ג אין לגעור בו דיעבד אמרינן דהוי כדם פליטה: השני בשר שהודח בראשונה ולא נמלח והונח אצל חתיכה במלחה אין אוסר ככ"פ כס"ה ובנפלה לציר כשיעור על האש לט"ז להר"ב אין תקנה דהוה כבוש ולרש"ל שרי. ולהש"ך בכ"מ ויש לציר מקום לזוב יש לצדד ולהקל בה"מ עכ"פ ובכשא"מ אף להש"ך אסור בה"מ בתי' הב' והכין מסתבר דלדידן שיעור כבישה כשיעור על האש כמבואר סי' ק"ה ולא שייך ביטול בס' כמו במים דהכי כולו דם. ובפחות משיעור זה אין איסור לכ"ע ככ"פ אגב דם דידיה ובכל אלה מדיח אה"כ היטב ואין חשש דכ"ז דדמו בתוכו אין נסתמין כמבואר: השלישי חתיכה ששהתה הצי שעה במלחה והונחה אצל אחת בתחלת מליחה נמי הדין כמו דין השני ול"מ בלא הודחה דטרוד ולא בלעה כלל אלא אפילו הודחה ובלעה או נפלה לציר דבלע אף שלא הודחה כמו שהתבאר אפ"ה גם לרש"ל שרי ע"י הדחה ומליחה שנית ולא עוד אלא שמיקל מהר"ב לפי סברת הט"ז בתי' ונוסחתו דלהר"ב בשהה כשיעור על האש כו' אסור ולרש"ל ככ"פ אגב דם דידיה ואף דבח"ש יפליט דם דידיה והוא בלע שיעור שעה וככ"פ בציר לא אמרינן ליש"ש אפ"ה שרי דבזמן מועט שפולט דש"ע פולט דם אחר מה שבלע בשעה דאנן לא קיימא לן כר"י מאורליינ"ש ומה שאוסר רש"ל לדגים תפילים דם שלהם הוה כציר או דרפי קרמייהו ונסרך והר"ב באמת מתיר שם וכ"ז בציר בה"מ ויש מקום לזוב הא אין מקום לזוב מה שבתוך הציר אסור כולו מיד להר"ב כמבואר אות מ' וחוץ לציר שרי. ובכשא"מ אף מה שחוץ לציר נאסר מיד דהוה מולח בכשא"מ כיון דהחתיכה מלוחה היא וכדאמרן: הרביעי בשר ששהה שיעור מליחה תוך יב"ש והונהה אצל חתיכה במלחה תוך שיעור מליחה להט"ז אות ט"ז שרי דוקא ע"י הדחה ומליחה שנית דבלע וככ"פ ולא טרוד עיין אות א"ב ולש"ך א"צ מליחה שניה דטרור נמי אמרינן בציר בין להר"ב ולרש"ל כמבואר אות ל"ב. ואם נפלה לציר בכ"מ ויש מקום לזוב ולא שהה כשיעור על האש להר"ב שרי בה"מ תוך יב"ש ובזה מהרש"ל מיקל יותר דבלא שהה כשיעור על האש אין אוסר מה שבתוך הציר כ"א כ"ק אף באין ה"מ תוך יב"ש ואף לאחר יב"ש או יומים ואם שהה שיעור כבישה על האש בכ"מ לט"ז אסור ולש"ך אפשר לצורך גדול וסעודת מצוה מתיר גם בזה מטעם ככ"פ אגב ציר דידיה וכדאמרן וכ"ז שלא הודח באחרונה אבל הודח לט"ז נאמר דחזר כאן ממ"ש בת"ח ובה"מ שרי ולש"ך אין כאן חזרה ואסור להר"ב בה"מ מיד דנסתמין נקבי הפליטה ובכשא"מ אין איסור מחמת מולח בכשא"מ דכבר עבר שיעור מליחה אלא אי שהה כשיעור על האש להר"ב אסור אף לש"ך בתי' הב' ולרש"ל נמי אסור ולאו מחד טעם דלהר"ב מטעם כבוש וליש"ש מטעם דלא אמרינן כבולעו כך פולטו בציר: החמישי הוא בשר לאחר יב"ש להר"ב אסור באין ה"מ ורש"ל מיקל באין ה"מ מעל"ע כמבואר באות ל"ג. ואם נפל לציר אף בכ"מ ויש מקום לזוב אפ"ה אסור אף בה"מ לא התיר הר"ב ונאסר מיד כמ"ש אות ל"ה ואף דרש"ל בלא שהה שיעור כבישה מתיר וא"כ ליכא תרי פלוגתא דרבוותא לאסור אפ"ה החמיר הר"ב ואף מט"ז אות י"ט נראה להתיר יש לדחוק ולומר דכוונתו ג"כ יום שלם יב"ש ולא מעל"ע ואם הודח כבר נתבאר יש מחלוקת אי נסתמין נקבי הפליטה או לאו. ואם שהה שיעור כבישה אף בכ"מ הר"ב ורש"ל כ"ע מודים דאסור: הששי הוא בשר לאחר מעל"ע שהונח אצל חתיכה במלחה נאסר מיד ואף רש"ל מודה כאן ול"ד לציר דקיל לענין זה ובעי לדעתו שיעור דנתקרר קצת (אם אמרינן בכלי תתאה ואף במליחה א"א ורש"ל סובר בכלי לא אמרינן תתאה עס"י ק"ה מ"מ נתקרר קצת) משא"כ בציר הנוטף עליו מיד וגם מחמת המלח עצמו שעל החתיכה מודה רש"ל דאסור בה"מ כמ"ש הש"ך באות למ"ד דמיד אסור וה"ה בנפלה ציר על החתיכה י"ל לרש"ל דאסור מיד ובנפלה לציר הוא דמחולק היש"ש וסובר בעינן שיעור כבישה הכלל העולה דחתיכה אצל חתיכה כ"ע הרש"ל והר"ב מודים דאגב דטרוד לפלוט ציר לא בלע אליביה דהש"ך וא"צ מליחה שנית ובנפלה לציר אף בכ"מ ויש מקום לזוב כ"ע הר"ב ויש"ש מודים דבלע כיון שהוא משוקע בציר ל"ש טרור אלא דהר"ב סובר ככ"פ אגב ציר ויש"ש סובר דלא אמרינן ככ"פ בציר וכבר התבאר זה בתכלית האריכות. ולט"ז בהונח אצל חתיכה נמי ככ"פ אמרינן ולא טרוד ואפ"ה בנפלה לציר החמיר הר"ב מפי ואוסר ולא אמרינן ככ"פ אגב ציר דידיה בנפלה לציר. ולש"ך הוא כפשוטו. ולרש"ל אליבי' דט"ז אם הודח בהעברה בעלמא דלא טרוד ולא נסתמין נקבי הפליטה בהונחה אצל חתיכה מודה רש"ל אנב דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני ובנכבש בציר כשיעור על האש הוא דהחמיר ולש"ך כל שהודח בהעברה דתו לא טרוד לרש"ל בהונחה חתיכה אצל חתיכה נמי אסור מיד ולא בעי שיעור כבישה כמ"ש באות למ"ד דטיפת רותחין הם אגב דטרוד אמרינן ולא ככ"פ בציר דידיה ועיין רש"ל פכ"ה סימן ע"ד ע"ה ע"ו ויש בזה מקום עמוק אין העת האסף פה: מה הוא כ"מ במולח בגיגית על עצים מיקדי כ"מ אלא דאין מקום לזוב הוה ובכ"מ ממש מקרי מקום לזוב. מה הוא תוך שיעור מליחה מבואר בסימן ס"ט שיעור מיל לכבוד ע"ש ושעה באין צורך הוא הדין כאן דיש לחלק כך (ומ"מ דיעבד יש לומר דשרי) יב"ש ומעל"ע אין חילוק בין בשר שור לעופות דלא כבית ישראל הביאו הבל"י כאן דעופות אין פולטין רק שעה או ב' דליתא. ועיין מ"ב ל"ט ונ"ג האריך. והנה בשר שלא הודח בראשונה ונמלח והונח לאחר יב"ש לכאורה היה מקום לאסור אף בה"מ ועיין מ"ב סימן נ"ג אלא מסתימת הפוסקים אין נראה כך וכבר התבאר: כתב הבל"י בשם פ"י בשר שלא הודח בראשונה ונפל לכ"ש שאין יס"ב הבשר מותר שאין כ"ש מפליט והתבשיל צריך ס' נגד כל החתיכה ואם הודח הבשר התבשיל שרי עכ"ל עוד כתב הבל"י בשר ששרה ג"י בלי הדחה ומליחה ונפלה לציר מותר לצלי עכ"ל. הנה הדין הא' באין יס"ב למה התבשיל אסור ואף כ"ר ואין יס"ב בהוסר מאש אפשר לכ"ע שרי. ואם נגיה יס"ב או דמיירי בדבר לח ונתערב דם בעין שע"פ לתבשיל מ"מ אמאי צריך ס' נגד כל החתיכה באומד יפה נגד דם שע"פ החתיכה (עס"י ק"ה בט"ז אות ד'). והדין השני שהה ג"י בלי הדחה ומליחה ונפלה לציר דמהני צליה זה פשוט דשרי לצליה היינו להש"ך בנה"כ סי' ס"ט אבל להט"ז שם אות ל"ב דכתב שמורה א' טעה בזה והתיר בשר ששהה ג"י בלא הדחה ומליחה שנמלח עם שאר בשר ואין היתר לצליה דשמא לא יצא כל הדם א"כ כ"ש בנפל לציר דאין היתר: ש"ע סָעִיף ו
ט״ז
סָעִיף א
א שפולטת צירה אינה בולעת כו'. כן הוא לחד תירוצא בתוס' שמביא ב"י כאן אלא שיש עוד תירוץ שם דס"ל דשפיר בולע אלא דיש לו היתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדכתבו רמ"א סעיף ו' שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ"פ בלע כבר: ש"ע סָעִיף א
ב ולא חיישינן שמלח השני מבליע כו'. זה על פי דעת הרא"ש שכ' הטור משמו שאין דרך מלח להבליע רק להפליט ולפי הפוסקי' שסוברי' שהמלח מבליע ג"כ כמו שזכרתי לעיל סי' ס"ט סעיף ב' בשם או"ה בטעם הדחה קמייתא וכן הש"ד שער ג' ובא"ו סוף שער ו' אוסרים בהדיא בנמלח שנית מטעם שהמלח השני יבליע המוהל שעליו לתוכו נ"ל טעם אחר בזה דכיון שהבשר עדיין טריד להפליט ציר בשעה שבא עליו מלח השני ע"כ המלח השני (לא) יפליט הצי' ולא יבליע מה שפלט כבר כיון שבשעה שבא המלח יש שם פליטת הציר וא"ל אמאי אסור בסמוך בדם בעין שנפל על הבשר בשעת מליחה אף ע"ג דבאותה שעה היא טרודה לפנוט התם אין האיסור מחמת שהמלח מבליעו אלא שהבשר עצמו הוא רותח מחמת המליחה הוה כמו בצלי שנפל עליו דם משא"כ כאן שאין איסור רק מצד מלח השני ובזה אין איסור אבל אם נמלח בלא הדחה קמייתא יש איסור מצד המלח שבשעה שבא עליו המלח היה בלא פליטה ע"כ אמרינן שהמלח מבליעו ולפ"ז גם כאן אם שהה כבר כדי פליטת ציר דהיינו אחר מע"ל אז אין היתר אלא לדעת הרא"ש ונראה דאחר פליטת ציר דהיינו אחר מע"ל למליחתו יש לאסור אם נמלח דהרי לקמן סי' פ' קי"ל דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע בו והכא נמי יבליע בו: ש"ע סָעִיף א
ג לא ניטלו קשקשיהם כו'. בטור משמע שהקשקשין מועילין לפי שאין איסור בלא"ה אלא כ"ק וא"כ לדידן דדגים כולן אסורין לא יועילו הקשקשים וליתא אלא עיקר הטעם דבעוד הקשקשים עליהם קמיטי ולא בלעי כמו העופות כ"כ רש"ל פכ"ה סי' ע"ד וכ"מ מדברי רמ"א בסמוך דמותרין לגמרי והא דאין הדגים אסורין משום סכנה דנמלחו עם בשר וקשה לדבר אחר דאין סכנה במליחה כמ"ש סי' קי"ז סעיף ג': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אבל אם דג מליח כו'. שהדבר המליח מחמס התפל שיהא מבליע אבל לא כ"כ עד שיהא פולט ב"י בשם רשב"א: ש"ע סָעִיף ב
ה וכן אם הדגים כו'. ובספק יש לאסור רש"ל: ש"ע סָעִיף ב
ו לאחר ששהו העופות כו'. ולא דמי למעשה דרש"י סי' ס"ט סעיף כ' דקי"ל שם לחומרא במוהל לאחר שיעור מליחה היינו דוקא אם המוהל בעין והבשר מונח בתוכו כדלעיל אבל משום לחלוחית לחוד שעל הבשר לא נהגו איסור וסגי בהדחה לדגים. או"ה: ש"ע סָעִיף ב
ז דאין הדגים בולעים דם שבכלי. דוקא דם אבל בשאר איסורים שנאסר הכלי מהם ע"י מליחת בשר אפשר דהויין הדגים אסורין לפי שפליטות שאר איסורין מסתרכת יותר ב"י בשם רשב"א ורש"ל כתב פכ"ה סי' ע"ג אני אומר שאין מליחה לעץ להפליט איסור כלל אפי' בבליעה בכלי איסור דאורייתא עכ"ל: ש"ע סָעִיף ב
ח אבל אם עדיין לא פלט דמו כו'. בזה חולק על ב"י שכ' על מ"ש הטור דהדגים אסורים בשניהם מלוחים וכ' ב"י דכ"ש אם הדג תפל והאיסור מלוח דהוי כטהור תפל וטמא מלוח וטעמו דבשניהן מלוחים כ"א טרוד לפלוט ואפ"ה אמרי' שג"כ בולע ק"ו בדג תפל שבולע מעוף מלוח וכ"כ רש"ל דיש ק"ו אם הדג לא נמלח והבשר נמלח דאסור הדג. ורמ"א בד"מ ובת"ח חולק ע"ז וס"ל דכיון שהדג תפל אינו בולע רק דם ואמרי' הואיל ועדיין פולט דם דידיה פולט נמי דם שבולע ממקום אחר כמ"ש אצל בשר שלא נמלח שהונח עם בשר שנמלח עכ"ל ומו"ח ז"ל כתב שיש לפרש דברי ב"י שהדג כבר נמלח ואח"כ נקרא תפל וכתוב בפרישה על רמ"א וצ"ע דלכאורה יש לחלק דשאני הכא שהדגים שם היתר עליהם ואיך נתירם כשקיבלו איסור דם וגם מ"ו פסק לאיסור משום דדם דגים אינו אלא ציר בעלמא ולא שייך לומר אגב דפליט דם דידיה כו' עכ"ל ולעד"נ ג"כ כדברי האוסרים דכיון דהציר שבדגים הוא דבר מועט ולפלוט אותו בזמן קצר היאך נסמוך על פליטת ציר שלהם לומר שאגב שפליט ציר יפליט הדם שבלע דשמא יכלה זמן פליטת הציר קודם לפליטת הדם שבלע ויש כאן ספק דאורייתא משא"כ בבשר עם בשר שיש בו ציר להפליט זמן מרובה ע"כ יש זמן רב להפליט גם דם הבלוע ממקום אחר ולפי פי' הרר"י מאורליינ"ש בתוס' פכ"ה הביאו ב"י ריש סי' ע' דפי' אצל בשר ובשר שכל זמן שהאחד פתוח לפלוט קודם התחלת בליעתו מן השני לא יסתום פליטתו אח"כ יש להתיר ג"כ הדגים) ע"י מליחתן אבל אנן לא קי"ל כאותו תירוץ כמבואר שם) ועוד יש כאן טעם לאיסור שהרי כ' הרא"ש בפכ"ה פי' רשב"ם דבבשר ובשר לא הטריחוהו יותר מדאי כיון דדם מדרבנן הוא כו' ע"כ הקילו שם וזה לא שייך כאן דלאו תקנת חכמים שימלח דגים עם בשר ע"כ אין להקל מטעם שיחזור וימלחנו ויפלטנו כנלע"ד ועוד ראייה ממ"ש ת"ה הארוך דף ע"א וז"ל ואפשר דדגים כיון דרפי קרמייהו בולעים הרבה והדם הבא להם מעלמא נסרך בהם ביותר ואין כח במלח להוציאו עכ"ל ועוד ראייה ממ"ש או"ה כלל ה' דגים תפלים המונחים עם ציר בשר אסורים דלא גרע מאילו נמלחו עמהם עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש לאיסור ותמיהני על רמ"א שלא הרגיש בזה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט בשר שחוטה שמלחו כו'. בש"ד שער י' כתוב ואי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה הוי ספק דאורייתא לחומרא עכ"ל: ש"ע סָעִיף ג
י ויש מי שאוסר כו'. הוא הר"ן שהוקש' לו דגם בטהור מליח וטמא תפל י"ל שרתיחת הטהור מליח מחמת הטמא עד שיפליט ויבליע בטהור ואיהו לא ס"ל התירוץ שכתבתי ריש סעיף ב' בשם הרשב"א שאינו מחמם כ"כ ע"כ תירץ דלא התירו אלא באינה נוגעים רק שהפליטות נוגעים ואפי' בזה אם הטהור תפל וטמא מליח אסור: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יא הא דאמרינן כו'. זה יתבאר בסי' ק"ה בס"ד. ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
יב ויש מתירין להשהותו. הטעם דדם מישרק שריק ונופל ועוד שהבשר הנמלח פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם: ש"ע סָעִיף ה
יג ובדיעבד מותר. ואפי' מאן דמחמיר במעשה דרש"י סי' ס"ט סעיף כ' מודה כאן דאין ציר בעין וכמ"ש סי' זה סעיף ב' בשם או"ה כ"כ ד"מ: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יד ויש מתירים בכל זה. פי' בבשר שלא נמלח עדיין פשיטא שתועיל לו מליחה כשם שיוציא דם של עצמו כך יוציא דם הבלוע אלא אפילו בבשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו מועיל לו מליחה שיוציא את הדם שבלע עכשיו) והיש אוסרין דרישא ס"ל דאין מלח מפליט אלא מה שהוא שלו ולא מה שבלע ממקום אחר כלל: ש"ע סָעִיף ו
טו ואפילו בדיעבד נוהגי' לאסרו כו'. כיון שאין לו מה לפלוט אסור כיון שבולע והי"א שמביא רמ"א לא אתי אלא לפרושי אימת נקרא פלט כל דמו וצירו: (טז) ש"ע סָעִיף ו
טז ואם נגע תוך זמן זה כו'. אינו נאסר כיון שעדיין טרוד לפלוט ציר שלו פליט נמי מה שבלע מחתיכה שלא נמלחה. וכתב רמ"א בת"ח דהיינו דוקא שלא הודח הבשר הנמלח אחר המליחה אבל אם הודח לאחר מליחתו לא אמרינן דיחזור וימלחנו ויצא הציר שבולע ע"י הציר שבגופו דמאחר שנמלח פעם אחד והודח נסתמין נקבי הפליטה ושוב לא יפתחו בשביל הציר שבו עכ"ל וסברא זאת משמע כן בדברי הר"ן בשם ה"ר יונה בפכ"ה בפשט דגים ועופות שמלחן כו' שהשווה בשר שנמלח ויצא מידי דמו והודח לבשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו ע"ש משמע דאחר שיצא הדם עושה ההדחה שנסתמין נקבי הפליטה לענין ציר שבו כמו אם היה שוהה בלא הדחה אחר המליחה יום שלם שאז ג"כ כלה הציר שבו ועיין מ"ש סי' ס"ט ס"ק ט"ו ובטור כתב בשם רשב"א וז"ל יש מתירין גם בזה ע"י מליחה וכו' עכ"ל ובת"ה הארוך כ' אותה דיעה בשם מורו הרב וזכר שם אפי' הודח אחר המליחה וצ"ל דאותו הרב אינו רבינו יונה דהא הר"ן כתב בשם רבינו יונה דהודח אוסר וזה הרב ס"ל דאין ההדחה אוסרת כלל מחמת שנא' שנסתמו נקבי הפליטה גם הטור נראה דס"ל כן שאין ההדחה עושה כלום מדהביא דעת הרב של רשב"א ולא נקט רבותא אליביה דאפי' הודח יש תקנה במליחה אלא ודאי דהדחה זאת אינה מעלה ולא מוריד ולפי מ"ש בסעיף א' שכ"ז שפולט ציר אינו בולע א"צ כאן לחזור ולמלוח אלא דיש עוד תירוץ בתוס' דס"ל דשפיר בולע אלא דההיתר הוא שיחזור ויפליטנו וכמו שזכרתי ר"ס זה. ולענין אם לא שהה עדיין שיעור מליחה ויש בו עדיין דם לא שייך חילוק זה דאפי' אם הודח מהני ליה מליחה אחרת דאל"כ היאך מצינו תקנה למי שהדיח הבשר קודם ששהה שיעור מליחה וכ"ת ה"נ דאסור הא ודאי לא הוו שתקו הפוסקים מלהשמיענו דין זה אלא פשוט שאין ההדחה סותמת אלא נקבי הציר אבל לא דם ובכ"מ שמזכיר רמ"א יחזור וימלחנו שנית מחמת שיש בו עדיין ציר ולא דם הוא מיירי דוקא בלא הודח עדיין אחר מליחה הראשונה.אך יש לתמוה מ"ש רמ"א בסמוך אחר זה בשהה שיעור מליחה ונפל לציר תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו והא התם עיקר ההיתר מכח ציר שלו שיש לו עדיין ואם ידיחנו יסתום נקבי הציר ומה תועיל אח"כ המליחה וכן קשה על מ"ש או"ה שער ה' דין ז' וז"ל ואפי' אם יפול תוך שיעור מליחתו תוך הציר בנמלח או הושם בכלי שאינו מנוקב ואפי' לאחר שיעור מליחתו לא נהגינן בו איסור אלא מותר הכל כשחוזר ומדיח ומולחו דאגב דפליט וכו' עכ"ל. הרי דגם הוא תלה ההיתר במה שידיח ויחזור וימלח ויפלוט אגב הציר שבו דלא אמרינן שנסתמו נקבי הפליט' ונ"ל שבעל או"ה וכן רמ"א כאן לא ס"ל הך סברא דהודחו נסתמו נקבי הפליטה וכמו דס"ל לרבו של הרשב"א שזכרתי בסעיף ו' וכן משמע דעת הטור כמ"ש שם וכאן [סתם] רמ"א כמו אותה הדעה שהביא הטור דיש מתיר גם בזה ע"י מליחה וכפסק הש"ע ואע"ג שכתב שם רמ"א דאף בדיעבד נוהגים לאוסרו היינו אחר פליטת כל צירו משא"כ כאן דתוך י"ב שעות הוא. ובת"ח כתב רמ"א ממש להיפך ממ"ש כאן דשם כתב דאם הודח לא מועיל אח"כ שום תיקון אם נשתהא הבשר תחלה שיעור מליחה הרי חומרא ואם לא הודח לא נאסר כלל דאמרינן דאף שבולע מדבר האוסרו מ"מ כבולעו כך פולטו אגב ציר שיש עדיין בתוכו וכאן חזר בו וכתב דהדחה אינה סותמת כלל וצריכין דוקא הדחה ומליחה שנית. ועכ"פ צ"ל דמיירי כאן שלא שהה הבשר שבציר שיעור כבישה דאם לא כן אין לו תקנה דהוה כמבושל וכמ"ש ר"ס ק"ה ורש"ל האריך בדינים אלו פרק כ"ה סימן ע"ז ומסקנתו דתיקון של חזרת מליחה אינו מועיל אלא אם לא שהה עדיין שיעור מליחה שיש בו עדיין דם אז אמרי' שע"י המלח יפליט דמו ויפליט ג"כ מה שבלע מהציר שנפל לתוכו אבל אם שהה שיעור מליחה ולא נשאר בו אלא ציר לא מהני חזרת מליחה אם נפל לציר והא דנקטו הפוסקים אגב שיפלוט ציר דידיה ר"ל דם דידיה והוא הדין אם בשר שלא הודח ונמלח נפל לציר ג"כ לא מהני חזרת מליחה אח"כ כיון שיש דם בעין על הבשר שלא הודח ונבלע בבשר בשעת מליחתו אינו יוצא אח"כ ועיין מה שכתבתי בסוף הסימן באם לא הודח ולא נמלח שנפל לציר אבל אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה לבין חתיכות בשר שהם מונחים במליחה אז יש היתר מצד כבולעו כך פולטו דכמו שבולע מן החתיכות המלוחות כך פולט ע"י שפולט ג"כ ציר דידיה ואע"ג דבנפל לציר לא מהני זה התם ליכא כבולעו כך פולטו אגב ציר דידיה דבנפל לציר ונשרה בו הוי כמבושל בו וע"כ לא שייך בו כבולעו כך פולטו אלא מ"מ אם לא שהה הבשר שיעור מליחה ונפל לציר ונשתהה שם שיעור כבישה יש לו עדיין תקנה בחזרת מליחה ואע"ג דאמרינן כבוש כמבושל היינו אם נפל אחר ששהה שיעור מליחה ונשתהה שיעור כבישה דאסור כולו ולא סגיא בקליפה אבל לא בלא נשתהא שיעור מליחה שתקנתו ע"י חזרת מליחה כיון שלא נשתהה בציר יום שלם והא דאמרנו שאחר שיעור מליחה יש היתר לבשר שנתערב בין חתיכות מלוחות מכח כבולעו כך פולטו היינו שיש בו עדיין ציר דידיה אבל אם פלט כבר כל צירו כגון ששהה יום שלם אחר המליחה או שהודח תכף אחר שיעור מליחה ממילא נסתמו נקבי פליטת צירו אז נאסר כשנופל בין חתיכות מלוחות ואין לו שום תקנה ע"כ ונראין דבריו לפי משמעות הפוסקים זולת במה שהתיר בשר שלא שהה שיעור מליחה ונפל לציר ושהה שם שיעור כבישה שיחזור וימלחנו דמשמעות הפוסקים אינו כן אלא קי"ל בסי' ק"ה דשיעור כבישה הוה כמבושל לכל דבר ולא מהני ליה חזרת מליחה כמ"ש רמ"א ובסמוך נפרש עוד. ש"ע סָעִיף ו
יז אם לא נכבש בתוכו יום שלם. תמוה הוא לי דאם נכבש יום שלם מאי איריא ציר אפילו מים נמי הוה אסור דכבוש הרי כמבושל כדאיתא סימן ס"ט סעיף ט' בנמלח ולא הודח אח"כ וזה מבואר שם בסעיף א' דשריית מע"ל הוי כמבושל. ותו דבמקור דין זה לא כ"כ אלא בת"ח כלל ו' דין ט' זכר בשם הג"ה ש"ד דיום או לילה סגי. וכתב שם רמ"א וז"ל וכן משמע באשיר"י דאם לא נכבש כשיעור שירתיח אצל האור דלא נאסר רק כדי קליפה עכ"ל ובאו"ה כלל ה' דין ו' כתב ג"כ דבפחות משיעור כבישה לא נאסר ובת"ח שם דין ג' פסק כאו"ה שהחתיכה שלא נמלחה ונפלה לציר ונשתהה שיעור כבישה דאין לו תקנה אח"כ במליחה דהוי כמבושל נמצא לדעת רמ"א כל שנכבש שיעור כבישה אסור הן בלא נמלח הן בנמלח אלא שרש"ל פכ"ה סימן ע"ז חולק על רמ"א בלא נמלח וז"ל נהי דבלע מ"מ חוזר ופולט אגב דמו אע"ג דאמרינן גבי ציר כבוש כמבושל היינו שאוסר כולו ולא סגי בקליפה והיינו דוקא אחר ששהה שיעור מליחה אבל קודם ששהה שיש תקנה לחזור ולמולחו אינו כמו מבושל גמור ואינו דומה להיכא ששרוי במים מע"ל דאז אסור אפילו בלא ציר דחשוב בישול גמור ולא כמהר"ם בת"ח כו' עכ"ל ואם נאמר דרמ"א כאן הדר ביה ממ"ש בת"ח וס"ל דבעינן יום שלם תוך שיעור מליחה וכדעת רש"ל שזכרתי לא היה לו לתלות האיסור בציר דאפילו נכבש במים מע"ל אסור וכמדומה שט"ס יש כאן הך יום שלם וצ"ל אם לא נכבש בתוכו שיעור כבישה אבל אם שהה שם שיעור כבישה אסור אע"ג דלא נכבש בתוכו יום שלם ופשוט הוא דכאן לא מיירי מכלי שאינו מנוקב דאל"כ היה כאן איסור בלא ציר מטעם שאינו מנוקב והבשר לא שהה עדיין שיעור מליחה כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ח אלא מיירי כאן בכלי מנוקב כגון שמלח בגיגית על עצים והציר יורד למטה ונפל מקצת בשר לציר. ובספר משאת בנימין סימן ל"ט לא הבין כן מדברי רמ"א וחלק על רמ"א ולא נ"ל. ולענין אם כבר שהה הבשר שיעור מליחה ונפל לציר כתב בת"ח שם כלל ו' דין ג' ואנו לא נהגינן כן כאו"ה דבעי שיעור כבישה אלא נאסר מיד שנפל לציר או הציר עליו דהוי כרותח ע"כ. וכ"פ רמ"א בסמוך דמה שבתוך הציר נאסר מיד. ולענין הלכה יש לנו לפסוק אם תוך שיעור מליחה נפל לציר ולא נשתהה שיעור כבישה יחזור וידיחנו וימלחנו ואם נשתהה שיעור כבישה אין לו תקנה כדעת רמ"א בת"ח ובאו"ה הביאו רמ"א שם כלל ו' דין ג' ולא כדעת רש"ל שמיקל בזה ומחלק בין כבוש למבושל דציר בכדי שירתיח על האור ובין שאר כבוש כמבושל במים בכדי מע"ל דלא משמע לחלק בכך ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אפי' לא נשתהה אלא מעט בציר אסור כדעת הת"ח וכמ"ש רמ"א בסמוך: ש"ע סָעִיף ו
יח מיהו אם מלחו בלא הדחה כו'. הטעם שכבר הודח קודם המליחה הראשונ' וכתב רש"ל שאין צריך הדחה גמורה בזה אלא שופך עליו מים ודיו ואין צריך שרייה כלל. והנה בהגהת ש"ד שער ד' בשם מהרא"י מסתפק אם לא הודח כלל ונפל לציר אי הוה כנמלח בלא הדחה קמייתא או לא והכריע לחומרא ואישתמיטתיה דברי המרדכי פכ"ה מביאו באו"ה ריש שער ה' דמותר כשמדיחו מן הציר וחוזר ומולחו וכ"פ רש"ל פכ"ה סימן ע"ז מסברא דנפשי' וכתב שאין ראייה למהרא"י להחמיר והנה יש ראיה ברורה להתיר: ש"ע סָעִיף ו
יט והא דאסרינן אותו כשנפל לציר. פירוש אם נפל לציר אחר שכבר פלט כל ציר דידיה דהיינו אחר ששהה יום שלם או שהודח אחר המליחה לדעת רש"ל ות"ח או אפילו אם לא שהה יום שלם אלא תוך י"ב שעות ואין כאן הפסד גדול דאסור לפי פסק רמ"א דלעיל: ש"ע סָעִיף ו
כ מה שבתוך הציר כו'. פירוש אם אחר ששהה שיעור מליחה כנזכר לעיל במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו: ש"ע סָעִיף ו
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א שפולטת. עט"ז. מפני שיש קושי ההבנה בדבריו לכן אבאר וכבר ביארנו בפתיחה מעניני מליחה אמנם עדיין לא נשלם המאמר וצריך לתוספת ביאור: דע דמה שאנו מולחין הרבה חתיכות זע"ז לכתחלה הרבה טעמים נאמרו ע"ז והם כתובים בתוס' חולין קי"ב ב' ד"ה ודגים הביאו ד' טעמים. א' הוא סברת ר"ת דם מישרק במליחה כמו בצליה. ב' הוא שיטת יש מפרשים דכ"ז שפולטת ציר פולטת דם חבירו ג"כ. הג' הוא סברת הר"י דאורליינ"ש שכיון שתחתונה פתוחה לפלוט דם של עצמה פולטת מה שבלעה מעליונה אף לאחר שכלה פליטת התחתונה שאין בה דם של עצמה כיון דלא נסתמו רגע א' נקבי הפליטה. הד' כל זמן שטרודה לפלוט ציר לא בלעה כלל מעליונה. ואבאר הנ"מ מהני טעמים. הנה לכ"א יש קולא וחומרא. לר"ת דם שריק במליחה כמו בצליה ואף לאחר פליטת צירה יום שלם אפ"ה אם נמלחה עם חתיכה שיש בה דם שרי דמישרק הרי קולא ודגים עם עופות דאסורין הדגים דרפי קרמייהו נסרך בהם ולא שייך שריק משא"כ בשר ואפילו בשר עוף שריק. עוד קולא דא"צ להשהות התחתונה כשיעור עליונה דשריק ולא בלע כלל. וחומרא אם נפל חתיכה תפילה לציר לכשא"מ ואפשר אף במנוקב אסור כמו שהקשו התוס' לשם דאם בתחתונה יש גומות ובהם ציר דלא שייך שריק אסור לר"ת. ולמ"ש י"מ יש חומרא אם לאחר פליטת כל צירו נמלחה עם תפילה אסורה דלא שייך ככ"פ שאין לה ציר מגופה לפלוט. עוד חומרא שצריך להשהות תחתונה כשיעור עליונה. וקולא אפילו נפל לכשא"מ חתיכה תפילה אמרינן אגב דפליט כו' וכ"ש ציר בגומות דשרי. ומ"ש התוס' דציר ולא דם הוא לתרוצי בין לר"ת ובין לי"מ אפילו בשהה יותר מזמן פליטת צירו הא לא"ה אף דם פליטה מותר דפולט אגב ציר וכאמור. ובין י"מ להר"י מאורליינ"ש. לי"מ קולא אף לאחר פליטת הדם שרי ככ"פ אגב ציר דידיה וחומרא אם הניחו הרבה חתיכות זע"ז עד לאחר פליטת ציר התחתונה אסורה. ולר"י דאורלייל"ש נהפוך הוא חומרא לאחר פליטת דמו וקולא כל שלא נסתמו רגע נקבי הפליטה אף ששוהה זמן ארוך לאחר פליטת ציר התחתונה שרי. ובין אלו הטעמים לטעם דטרוד לפלוט ציר לא בלע יש קולא וחומרא. לטעמים הראשונים צריך להשהות התחתונה כשיעור עליונה הרי חומרא. וקולא אם הודחה תוך שיעור מליחה ואף אחר שיעור קודם פליטת צירו לי"מ עכ"פ שרי ולטעם ד' טרוד אמרינן ככ"פ לא אמרינן. אמנם ראוי שתדע דכל אלו הטעמים שריק או ככ"פ בין למ"ש י"מ ובין להר"י דאורלייל"ש או טעם דטרוד זה לא שייך אלא בדם ולא בשאר איסורין אפילו איסור דרבנן ואפילו ציר דגים אפ"ה לא שייך בהו כל הני טעמים ואסורים ועמ"ש בסימן צ"א בש"ך אות י"ב בזה. ודע דאין להקשות דא"כ בטלנו תורת מליחה דנהי דדם שריק מ"מ ציר היוצא עם בשר מעורב עם דם נ"נ לדידן דנ"נ בשאר איסורים וחזר הציר ונבלע בבשר ויאסור הבשר י"ל אין הנאסר יותר מהאוסר ואף רשב"ם דאוסר בדגים ועופות אף העופות משום דמדגים זב דם מעט ועם הרבה ציר ונבלע בעופות משא"כ דם וציר היוצא מבשר דם הרבה ומעט ציר אין כח באותו ציר להתבלע וכדכתיבנא והבן. עוד התבאר דוודאי לאחר כמה ימים פולטין ציר אלא שאין פולטין בשפע כ"כ מש"ה לאחר מעל"ע לא שייך טרוד ולא ככ"פ כ"ז מבואר הוא. ודע דאין לחלק בין בשר בהמה ועופות שגם עופות פולטין ציר יב"ש כמו שאבאר לקמן: עוד אבאר לך כי הרשב"א בארוך ע"א א' ובקצר בית שלישי ש"ש הביא בשם מקצת רבותיו דאפילו בשר שפלט כל דמו וצירו שנמלח עם בשר שיש בו דם אפ"ה מהני שימלחנו דאף דם מעלמא נמי פולט וסתר דבר זה מדגים אמאי יחזרו להיתרן הראשון ע"י מליחה ומקצת רבותיו סברי דשאני דגים דרפו קרמייהו משא"כ בשר כו'. והנה המחבר ס"ו סתם כדעת מקצת רבותיו שכתב ויש מתירין בכל זה ולכתחלה יש ליזהר ודיעבד ש"ד ועפ"ר אות כ"ה ובש"ך אות כ"ח וכ"ט דלא כב"ח שכתב דבפלט כ"ד וציר ליכא מאן דמתיר דמקצת רבותיו של הרשב"א הם המתירים ושאני דגים דרפי קרמייהו. וא"כ המחבר תלתא טעמי אית ליה דפולט דם הבא ממקום אחר אף שאין לו דם וציר של עצמה וסובר נמי ככ"פ בפשיטות אלא דכאן נקיט הטעם דטרוד דמה"ט אף לכתחלה שרי דלטעם ככ"פ דיעבד שרי ולא לכתחלה. וה"ה נמי דנקיט האי טעמא שא"צ להשהות תחתונה כשיעור פליטת העליונה והכל טעמא דטרוד לפלוט ציר לא בלע ואפילו נמצא ציר בגומות שרי מה"ט דטרוד הוא ובלא מליחה שנית שרי וכן פי' הב"ח בטור ולא מטעם דמה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם ולקמן ס"ו אבאר דעת רמ"א בזה במ"ש אם נפלה לציר יחזור וידיחנו וימלחנו שנית: ועתה אבוא לבאר דברי הט"ז הנה הוא ז"ל כתב דהמחבר והר"ן מחולקין המה דלהמחבר הטעם דטרוד בציר לא בלע דם וא"צ להשהות תחתונה כשיעור עליונה ולהר"ב כ"ז שפולט ציר בולע שפיר אלא ככ"פ ומש"ה כתב הר"ב לקמן דיחזור וימלחנו שנית ואלו היה סובר דטרוד א"צ מליחה שנית ואין סובר החילוק שכתב הש"ך אות ל"ב ול"ז דחתיכה אצל חתיכה במליחה אין בולעת כשפולטת ציר הא נפלה לציר בולעת ומש"ה בעי מליחה שנית. אלא סובר דאף במליחה בולעת דם ומשום ככ"פ אתינן עליה וכ"כ בפי' באות ט"ז וז"ל דכ"ז דפליט ציר פליט מה שבלע וסיים דיש עוד תי' בתוס' דככ"פ הרי דתופס עיקר בשיטת הר"ב ככ"פ וטרוד לא אמרינן אלא כשפולט דם ש"ע ולא כשפולט ציר ש"ע רק ככ"פ וזה דעת י"מ שהביאו התוס' וכמ"ש לעיל כ"ז באורך. וריש דברי הת"ח כלל ו' ד"ה מורין כן דהטעם אם נפלה לציר תוך יב"ש או הונחה אצל מלוחה הכל ע"י מליחה אגב דפליט ציר יפלוט דם שבלע וסוף דבריו מ"ש וכן משמע ברא"ש פכ"ה דאין בולע מציר מורה כמ"ש הש"ך ובש"ך אות ל"ז אבאר זה. ולפ"ז לט"ז אם מולחין הרבה חתיכות אסור ליטול התחתונה קודם שיעור פליטת עליונה ואפילו הניח העליונה מאוחר חצי שעה לתחתונה וסילקה מיד צריכה התחתונה לשהות מחדש שיעור שעה אלא דבזה י"ל דאגב דטריד לפלוט דם לא בלע כלל ודווקא בציר סובר אגב דטריד בלע וככ"פ משא"כ בדם ✍: ש"ע סָעִיף א
ב ולא. עט"ז ודבריו צריכין ביאור. הנה בפסקי מהרא"י סי' ס"ו כ' ב' טעמים א' דאין טבע המלח להבליע אלא להפליט והוא מהרא"ש פכ"ה דאף שמוצאין ציר בגומות אין לחוש דהמלח מונע מלהבליע וה"נ אין המלח השני פועל שיבליע מעט לחלוחית שעליו וכ"ש שלא יפליט דם ממלח הא' שאין טבע המלח הא' להפליט ומלח הב' ג"כ אין מפליט מהמלח הא'. עוד כתב טעם דטרוד לפלוט ציר והט"ז לא ניחא ליה בטעם הרא"ש דאין טבע המלח להבליע דם דהא אנו אוסרים בסי' ס"ט בשר שלא הודח בראשונה אלמא מלח מבליע דם ולא ס"ל כמ"ש הש"ך אות ג' ד' דיש חילוק בין דם בעין וע"כ ההיתר מחמת טרוד. ואף שבאות א' וט"ז כתב להר"ב כ"ז שטרוד לפלוט ציר בולע דם אלא ככ"פ וא"כ היה צריך להמתין במלח הב' שיעור שעה כדי פליטת דמו י"ל בצירוף עם טעם הרא"ש דאין טבע המלח להבליע א"צ לשהות שיעור שעה אח"כ. ועפ"ז העלה דאי נמלח לאחר פליטת צירו היינו לאחר מעל"ע אוסר במלח השני ומשמע הא קודם מעל"ע לאחר יב"ש אין אוסר בלא ה"מ ואף דהר"ב בס"ו כ' דבאין ה"מ אסור כאן יש נמי טעם דאין המלח מבליע. אמנם מ"ש דם בעין שנפל על החתיכה וחילק בין בשר רותח משא"כ כאן דאין חשש אלא מחמת מלח הב' לשון הר"ב אין משמע כן אלא דיש חילוק בין דם בעין דלא שייך ביה לא אגב דטרוד ולא ככ"פ כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט אות א'. ומיהו מבשר ששהה במלחו כמה ימים אין קושיא דמש"ה שרי דכבר תשש כח המלח ומעט שע"פ בטל הוא בס' ודם שבתוך המלח אין טבע המלח להפליטו. אמנם לדינא כפי הנראה מש"ך אות ג' שרי אף לאחר פליטת צירו והמ"י כלל ט"ו אות מ"ד הסכים להתיר אף לאחר מעל"ע וכ"כ בכלל י"ד אות ט' דל"ד לחתיכה שפלטה כל צירה בס"ו שהביא הט"ז ראיה לאסור דכאן הלחלוחית שע"פ מעט הוא ואין כח במלח הב' להבליע יע"ש. ובל"י באות א' הביא בשם ט"ז וש"ך לאסור ומש"ך אין ראיה דבתי' הא' סובר דשרי כדכתיבנא: ש"ע סָעִיף א
ג לא. עט"ז וכוונתו מבואר דבטור כתב ואין אסור אלא כ"ק לפיכך אם לא ניטל קשקשים מותרים ומלת לפיכך יורה הואיל ואין מליחה אוסר אלא כ"ק הקשקשים הם במקום קליפה וז"א דרא"ש כתב דקמיטי יותר מעופות אם הם בקשקשים וכ"כ רמ"א דאף לדידן שרי ומ"ש דכ"מ מרמ"א דמותרים לגמרי קצת קשה דהא בפי' כתב רמ"א כן ומלת לגמרי מיותר הוא ואי לומר אף הקשקשים שרינן וא"צ לשער נגדן כלום דלא בלעו דזה נמי פשיטא דשיען והם כעצם ואין בולעין כלום. ודע דהיה נראה לומר דמ"מ דגים ממהרין לפלוט דמן קודם דם העופות דמועט הוא אלא דהציר שלהם משוך קצת כיון דהם בקשקשים וא"כ לשיטת הט"ז אות י"ז דבציר אמרינן ככ"פ ולא טרוד ואין חילוק בין נפלה לציר או הונחה אצל חתיכה במלחה א"כ ה"א דהדגים צריכין לשהות שיעור שעה כמו עופות ומכ"ש אם נאמר דם דגים לא הוה אלא כמו ציר עיין אות ח' א"כ צריכין לשהות הדגים כמו העופות קמ"ל דליתא ומותרים לגמרי בלי שהייה ומליחה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אבל. עט"ז הביא בשם הרשב"א דהמליח מבליע בתפל לא שיהא מפליט ממנו ואין העופות פולטין כלום ושרי הדגים. והנה הרשב"א בארוך צ"ב ב' כתב ב' פירושים א' שהמליח מחמת התפל ומפליט ממנו אלא שאין כח באותו המועט להתבלע במליח דטריד לפלוט. הב' דאין מחמם כלל להתפל ואין פולט כלום והב"י כאן הביא שני הפרושים ובקצר בש"א ב"ד ל"ז ב' דפוס קרימוני הביא להלכה פירוש א' וז"ל טהור מליח וטמא תפל מותר לפי שאין חום המלח גדול שיפליט החתיכה שלא נמלחה אף שנוגעים זה בזה. החתיכה המלוחה מפלטת ומבליע בחברתה ואינה מפלטת ממנה אלא מעט ואותו מעט אין בו כח להבליע במליחה שפולטת הרבה ואינה בולעת אותו המעט. הרי בבירור כפירוש הא' ואם כן כיון שבקצר הביא כן מסתמא הלכה הוא. ולפי זה בשר וחלב נוגעין זה בזה והחלב מלוח הכל אסור הבשר אסור כמבואר סימן צ"א בהג"ה ס"ה אלא אפילו החלב אסור מהאי טעמא כיון שהמלוח מפליט מיבש תפל קצת אלא איידי דטרוד המלוח אין בולע אותו המעט אף ציר ושומן דנוח להתבלע בטרוד כמבואר ברב מרי בר רחל אפ"ה כה"ג אין בו כח וא"כ בחלב שהוא לח לא טרוד ומתערב המעט שנפלט עם החלב ונאסרו שניהן וכדעת הסמ"ג לאווין קל"ו ועת"ח כלל כ"ב דין כ"ד כתב דאין הלח נאסר כשהיב"ש תפל דלא כסמ"ג ותמהני שלא הביא דברי הרשב"א בארוך וקצר דלדבריו אסור הוא גם הש"ך בסימן צ"א אות ט"ז לא הביא דברי הרשב"א ולענין דינא ראוי להחמיר וודאי מאחר שהסמ"ג אוסר וכן המרדכי ורשב"א בארוך ובקצר דעתו כן ובאות י"ז אבאר לענין בני מעיים ✍: ש"ע סָעִיף ב
ה וכן. עט"ז ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא דקרוב לוודאי שנתהפכו כ"פ ואסורים ✍: ש"ע סָעִיף ב
ו לאחר. עט"ז אפילו מאן דמחמיר במעשה דרש"י באין ה"מ והיה לאסור כאן כל הדגים דהתם בקליפה סגי ובדגים אפשר כולן נאסרין אפ"ה שרי דהתם היה ציר בכלי מה שאין כן כאן וה"ה לקמן אות י"ג מה"ט שרי יע"ש ונראה אפילו הדגים תוך שיעור פליטתן דחשיבי רותחים כל שהעופות לאחר שיעור שרי ופשוט: ש"ע סָעִיף ב
ז דאין. עט"ז הביא בשם רשב"א דווקא דם הא איסור אחר נאסרין הדגים וכן מורה דקדוק לשון רמ"א והביא בשם רש"ל דמתיר דאין מליחה לכלים להפליט אף איסור תורה שאין דם ואף דבסימן ק"ה כתב רמ"א דאין מליחה לכלים אף בשאר איסור אין ראיה דאפשר דגים רפי קרמייהו מסתרכי בהם יותר לכן הביא בשם יש"ש דאף בדגים כן ועס"י ק"ה בט"ז אות כ"ח: ש"ע סָעִיף ב
ח אבל. עט"ז דהרב חולק עם הב"י אלא דאפשר לדחוק מ"ש הש"ע דג תפל היינו שנמלח והודח מש"ה לא כתב רמ"א וי"א. ומש"ה כתב והודח לומר דכוונת המחבר במ"ש דג תפל היינו הודח והוה כ"ש עש"ך אות ט"ו. והנה מ"ש הט"ז דהד"מ לא הרגיש מ"ש או"ה כלל ה' תמהני שבד"מ הנדפס עם א"מ ובדפוס טורים עם ד"מ ד"ה שחוזר באות ח' הביא דברי או"ה כלל ה' דאוסר תפילים. ואין נראה ובאות ו' ד"ה אלא הביא דברי או"ה כלל י"ג דשרי ועיין או"ה כלל י"ג ד"ג כ' ומה"ט מתיר בסמ"ק דגים תפילים עם בשר מלוח ובכלל ה' ד"ב אוסר דגים תפילים והם דברים סותרים ובש"ך אות ו' אבאר בזה. ודע דבד"מ אות ו' הביא ראיה מחתיכה שלא נמלח עם בשר שנמלח אמנם באות י"א הביא ראיה מאו"ה כלל ה' ד"ה שכתב דלאו דווקא חתיכה תפילה שנפלה לציר ה"ה חתיכה שלא שהה שיעור מליחה ונפלה לציר דשרי וכן כאן בהג"ה כתב ראיה מחתיכה שנפלה לציר ולא כתב מהחתיכה שהונחה אצל מלוחה אלא כוונתו דאף דיש לחלק כמ"ש הט"ז דגים דם שלהן דבר מועט ולא שייך ככ"פ לגבייהו שדם העופות צריך שיעור שעה ולאחר מעט פליטה אין להם דם של עצמן והד"מ כ"כ בפירוש דיש לחלק כן ואח"כ הביא ראיה מאו"ה דחתיכה תוך שיעור מליחה שנפלה לציר והיינו כמו התם דאין לה דש"ע אלא שיעור חצי שעה ונפלה לציר אף ששהתה הרבה כל שאין יום שלם מותר לדעתו עיין ס"ו בהג"ה ואמאי הא בציר וודאי בלעה החתיכה ואיך תפלוט אח"כ דם המרובה עם דם המועט שיש לה מגופה וכ"ת דיש ציר הרבה ומש"ה אגב דיפלוט ציר יפלוט דם המרובה הא הר"ב חשש לקמן לדברי מהרש"ל באין ה"מ דלא אמרינן אגב דיפלוט ציר פולטת דם דאחריני ועיין בהגהות שבסוף ספר או"ה שער ה' כ"כ ומפרש דברי או"ה דווקא תוך שיעור מליחה הוא דמותר ולא כשפלטה דמה (ומ"ש ציר ר"ל דמה) א"כ קשיא איך תפלוט בשיעור מועט אלא וודאי כיון דיש דש"ע פולטת דם המרובה עם דש"ע ואף דלא קי"ל כסברת הר"י דאורליינ"ש דהתם לאחר פליטת התחתונה בולעת מעליונה ואין לה דש"ע כלל משא"כ כאן וכדכתיבנא ועש"ך אות וי"ו: והנה הט"ז הסכים לאסור כהמחבר מד' טעמים. א' דאיך יחזרו להיתרן והוא טעם הפרישה ור"ל דגים אין צורך בהם המליחה וכיון שנאסרו אף דלא שייך חנ"נ בדבר שאפשר להפריד האיסור (עס"י צ"ח) מ"מ אין ראיה מחתיכה תפילה שצריך למולחה מחמת דש"ע לא חל שם איסור עליה. טעם הב' כתב רש"ל דם דגים הוה כציר ולא שייך ככ"פ ולפי ב' טעמים האלו היה ראוי להתיר הדגים בה"מ עכ"פ דהא בס"ו בהג"ה מתיר חתיכה שפלטה כל דמה שנפלה לציר בה"מ וכן הלכה והא שם היתר עליה לאחר פליטת דמה וגם אגב ציר דידה פולטת דם דאחריני וכ"ש לט"ז שם כמו שיראה הרואה שם ה"ה כאן יש להתיר בה"מ. אמנם לטעם דמן מועט אין כח להפליט דם המרובה ולטעם הד' דרפי קרמייהו וזהו לפי דעת רבותיו של הרשב"א דחתיכה שפלטה כ"ד וצירה שנפלה לציר שרי שיפלוט דם שבלע ממקום אחר ושאני דגים דרפי קרמייהו נסרך ביותר ה"ה לדידן אין ראיה מחתיכה בשר כו' יש לאסור בה"מ ג"כ. ולפ"ז אם לא ניטלו הקשקשים והם תפילים והונחו אצל העופות שרינן להו עכ"פ בה"מ אף לטעם הט"ז ולא נימא דם שלהם הוה כמו ציר מ"מ קמיטי ביותר מעופות כמ"ש הרא"ש ואגב דטריד לא בלע או פולט וכן לא שייך רפי קרמייהו ביש קשקשים וכאמור. ויראה להתיר אף באין ה"מ דהא בשניהם מלוחים ולא נטלו קשקשים שרינן אף לדידן בלא ה"מ וע"כ דם שלהן לאו כציר חשיב [יא] דאל"כ באין ה"מ לתסור לט"ז דסובר באות ט"ז כל שאין לה דש"ע אלא ציר לא שייך טרוד ולא ככ"פ ✍אלא וודאי דאנן סוברים דם דגים הוה דם לענין זה וקמיטי ביש קשקשים ועמ"ש לקמן העליתי לט"ז יש חילוק בין נפלה לציר ובין הונחה אצל מלוחה א"כ פשיטא דהכין הוא: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט בשר. עט"ז דציר נבילה ד"ת וציר דגים דרבנן והיינו באין שמנונית כמבואר סי' פ"ג. ודע דכל מה שנאמר כאן לאחר שיעור מליחה אין להם ציר כמו דגים דרפי קרמייהו או בשר לאחר יב"ש או מעל"ע לאו דאין פולטין כלל שהחוש יכחיש זה אלא שאין פולטין בשפע ולא שייך טרוד ולא ככ"פ. ומש"ה דג מלוח ועופות תפילים שרי הדגים אף לטעם א' של הרשב"א לעיל יע"ש. ומינה בשר שחוטה עם בשר נבילה לאחר מעל"ע אפ"ה נאסר דפולט מעט מעט: ש"ע סָעִיף ג
י ויש. עט"ז דזהו סברת הר"ן דנוגעים מחמת המלח שעל הטהור מרתיח לטמא ומפליט ומבליע בטהור וכשהן רחוקים אז שרי ומינה בטמא מלוח אף רחוקים אסור דציר זב על טהור ולענין דינא עיקר כסברא א' בה"מ עכ"פ להתיר ועש"ך אות כ' ולקמן בק"ה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יא הא. עט"ז ועס"י ק"ה דא"א בקיאין בין כחוש לשמן ואוסר במליחה עד ס' וכמ"ש הר"ב כאן בהג"ה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
יב ויש. עט"ז דדם משרק שריק או דפולט ציר לעולם אף דאנן לא קיי"ל משרק שריק במליחה כמו שיתבאר מ"מ הלחלוחית מעט שריק ודם שבמלח אין טבעו להפליט אלא למשוך אליו עי' ברא"ש: ש"ע סָעִיף ה
יג ובדיעבד. עט"ז בשם הד"מ דאף מאי דאוסר במעשה דרש"י עכ"פ כ"ק מ"מ כאן שרי דהתם נמחה הדם בציר משא"כ כאן שרי דיעבד ואפילו שהה לאחר מעל"ע במלחו ולא הודח אין לאסור דיעבד ופשוט: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יד ויש. עט"ז וירצה דמ"ש המחבר י"מ א' הוא ספר התרומות דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט דאחריני והסכים הרשב"א לזה בארוך. ויש מתירין הב' הוא דעת מקצת רבותיו של הרשב"א דאף בפלט כל דמו וצירו. ומפרש מ"ש המחבר ופלט כל דמה היינו עם צירה או הודח ונסתמין נקבי הפליטה אפ"ה מהני מליחה שנית דמלח מפליט דם הבא ממקום אחר אף שאין לה דם וציר ש"ע ודגים רפי קרמייהו נסרך ביותר כמי שיתבאר באורך אי"ה באות י"ו. וי"א דרישא סוברים שאין מפליט כלל דם הבא ממקום אחר אף דיש לה דש"ע ולהלכה עיין באות ט"ו: ש"ע סָעִיף ו
טו ואפילו. עט"ז הר"ב חולק עם המחבר דמתיר דיעבד בפלט כל דמו וצירו והוא אוסר ומפני שלא כתב המחבר בפירוש כ"ד וצירו לא כתב הר"ב וי"א. ומ"ש הר"ב וי"א לאו מחלוקת אחרת הוא אלא לפרושי אימת נקרא זמן פליטת צירו יב"ש או מעל"ע: ש"ע סָעִיף ו
טז ואם. עט"ז ויראה לפרש דבריו דסובר דהר"ב משוה מדותיו בין שהונחה אצל חתיכה שלא נמלחה ובין שנפלה לציר ממש דלא כש"ך באות ל"ב ול"ד ול"ו שמחלק בין הונחה אצל חתיכה שלא נמלחה אז א"צ מליחה שנית דטרוד לפלוט ציר לא בלע כלל ומש"ה מותר באין ה"מ תוך יב"ש ולאחר יב"ש בה"מ. ובנפלה לציר דאז וודאי בולעת דלא שייך טרוד כיון שנפלה לציר ממש אלא ע"י מליחה שנית הוא דמותר תוך יב"ש ובה"מ דווקא ולאחר יב"ש אף בה"מ אסור כמו שאבאר בש"ך באורך. אמנם הט"ז אין דעתו כן אלא דשוין המה וכ"מ בת"ח כלל ו' דין ה' שכתב נפלה לציר תוך יב"ש שרי וה"ה הונחה אצל חתיכה שלא נמלחה משמע דחד טעמא הוא וכ"כ שם בפירוש אלא דחזר כאן ממ"ש בת"ח בתרתי א' דשם כתב הודח נסתמין נקבי הפליטה ולא מהני בציר אגב דיפלוט דנסתמין נקבי הציר הרי חומרא ובלא הודח היקל דא"צ מליחה שנית אלא אמרינן ככ"פ במליחה ראשונה אף שהוא לאחר שיעור מליחה ותשש כח המלח כמ"ש בסימן ס"ט במעשה דרש"י אפ"ה אמרינן ככ"ת כיון דהוא מעט בליעה דיש נמי טעם דטרוד קצת ואלו כאן החמיר דצריך מליחה שנית בין נפלה לציר או הונחה אצל חתיכה במלחה (דלהט"ז אין חילוק) והיקל דאם הודח לא נסתמין נקבי הפליטה ממש דהרי כתב ידיחנו כו' זהו תוכן כוונתו. אמנם הש"ך אות ל"ט יישב זה דבהודח נסתמין ולהעביר הלכלוך אין נסתמין. וצריך להבין לט"ז כיון דאין חילוק בין נתלה לציר או הונחה במלחה אצל חתיכה שלא פלטה דמה א"כ אמאי במליחה היקל בה"מ לאחר יב"ש ותוך יב"ש באין ה"מ ובנתלה לציר לא היקל אלא בה"מ כיון דחד טעם הוא י"ל דמ"מ החמיר יותר בנפלה לציר י"ל דבלע טובא משא"כ במליחה יש צירוף דאגב דטרוד לא בלע כ"כ ועמ"ש בש"ך: ועתה אבא לבאר מ"ש הט"ז וכן משמע מהר"ן שהביא דברי רבינו יונה דהודח נסתמין. הנה הר"ן בשמעתתא דדגים ועופות הביא סברת רבינו יונה דבשר תפל אצל חתיכה שנמלחה מותר דל"ד לדגים שאין להם דש"ע משא"כ כאן דיפלוט אגב דם דידיה. ומ"מ אפילו לפ"ז בשר שפלט כ"ד והודח אין להניח אצל בשר במליחה וכן בשר שפלט כ"ד וצירו וכן בשר שפולט ציר אין להניח בשר אחר עליו שאחר שיניח לפלוט ציר יבלע עכ"ל ולכאורה הוכחת הט"ז מדאוסר בהודח אלמא נסתמין נקבי הפליטה דאל"כ נימא איידי דיתלוט ציר דידיה. וזה דחה הצ"צ בסימן ח' דרבינו יונה סובר דלא אמרינן איידי בציר ומש"ה הודח אסור ובלא הודח שרי מטעם דטרוד לא בלע כלל יע"ש באורך. גם אין לומר מדכתב רבינו יונה ול"ד לדגים דאין להם דש"ע משמע הא אי הוה להו שרי כמו שדקדק הד"מ באמת דבדגים תפילים שרי אלמא סובר ככ"ת שייך בציר דדם דגים הוה כציר כמ"ש מהרש"ל ואפ"ה אוסר בהודח אלמא נסתמין נקבי הפליטה דמנא ליה זאת אימא דם דגים דם מעליא לענין ככ"ת. גם הלשון שכתב הט"ז דמשוה לדין שפלט כל צירו קשה קצת. ויראה דבבא אמצעית מיותרת היא דלא הוה ליה להזכיר אלא בבא א' הודח דאוסר דלא אמרינן איידי בציר ובבא ג' דאם יש לחוש שמא יניח מלפלוט הציר ועליונה עדיין תפלוט דם אסור לאפוקי מסברת הר"י דאורליינ"ש ובבא ב' כ"ש דפלט כל צירו דאסור אלא מש"ה נקטיה לומר דהודח מטעמא דנסתמין נקבי הפליטה הוה וכן בפלט כל צירו אף שפולט קצת ציר כיון שאין פולט בשפע: אמנם מ"ש הט"ז ראיה מרבו של הרשב"א דהדחה אין סותמת נקבי הפליטה ומטור ג"כ ראיה לא הבינותי כלל דמשמע דמפרש מ"ש הרשב"א בארוך ע"א א' דמורו הרב אמר שבשר שפלט דמו והודח ונמלח עם בשר אחר שרי ע"י מליחה היינו דלא ס"ל דנסתמין נקבי הפליטה ע"י הדחה וככ"פ בציר נמי אמרינן דז"א דטעמם דאף דם מעלמא אמרינן ככ"ת ודגים שאני דרפי קרמייהו נסרך בהם ביותר כמ"ש הרשב"א שם. ובקצר ש"ג ב"ג באמת דחה דבריהם מדגים ועופות ודוחק לומר שמורו הרב ורשב"א מחולקין בהא אי הדחה סותמת נקבי הפליטה. גם מ"ש ראיה מה שלא הזכיר הטור אפילו הודח מתירין מקצת רבותיו ש"מ שסובר שאין הדחה סותמת נקבי הפליטה אפ"ה היה לטור לומר רבותא אפילו הודח דלא טרוד אפ"ה מתירין דאיידי דיפלוט ציר ואין לומר דסובר הטור בציר לא אמרינן כלל טרוד שהרי סברת הרבה פוסקים והרא"ש מכללן דבציר אמרינן טרוד אשר ע"כ דבריו צ"ע בכאן. ולענין דינא הצ"צ בסימן ח' היקל בה"מ ומ"ב בסימן נ"ג ומ"י כלל ו' אות י"ד בשם ס' תמים דעים היקל ג"כ והיינו בה"מ עכ"ת. עוד הביא הט"ז מסקנת רש"ל וחולק עליו באם נשתהה שיעור שיתנו על האש דאסור דהוה כבוש וכמו שהגיה ברמ"א דא"צ יום שלם ועמ"ש בש"ך: ש"ע סָעִיף ו
יז אם. הט"ז תמה והגיה כשיעור כבישה על האש הוה כבוש ואסור ואף לא נמלח כלל והודח בראשונה לדעתו אסור. והש"ך באות ל"ו ובנה"כ חולק עליו ועמ"י כלל ו' אות ה' דכשיעור כבישה על האש יוצא הוא ע"י מליחה דלא הוה כמבושל ממש ועפר"ח אות כ"ח תפס כתי' הב' של הש"ך בכאן דמיירי בכ"מ ולא שייך שיעור כבישה ועמ"ש בש"ך אות ל"ו: ש"ע סָעִיף ו
יח מיהו. עט"ז דאין הדחה מעכבת ואף לכתחלה בהעברה בעלמא סגי והטעם דלא הוה דם בעין ולרכך לא שייך כאן דכבר הודח בראשונה ולשפשף ביד ג"כ לא צריך רק להעביר הלכלוך. ומיהו מליחה שנית ודאי מעכב ל"מ לאחר שיעור מליחה דתשש כח המלח ובלעה מציר אלא אפילו תוך שיעור מליחה אפ"ה כיון שנפלה לציר נמס המלח ואין כח עוד להפליט ומש"ה צריך מליחה שנית משא"כ כשנגעה עם חתיכה שנמלחה עתה זה להט"ז ג"כ שרי ועמ"ש בש"ך. וכתב עוד דאם הודחה בראשונה ונפלה לציר כתב או"ה ריש כלל ה' להתיר וכ"כ הש"ך באות כ"ט והיינו כמ"ש או"ה שם באות ג' דציר אין כחו להתבלע אלא הוא עצמו ולא להפליט ולהבליע דבר אחר בתוכו כמו טהור מליח וטמא תפל. ובאות א' כתב הטעם ככ"פ וז"א דהא מחזקינן לדם שעליו לדם בעין אלא טעם הב' עיקר ועיין בהג"ה שם שבסוף הספר רוצה לאסור מטעם הא' ומש"ה הביא הש"ך באות כ"ט טעם הב' והט"ז ודאי דעתו ג"כ אטעם הב'. אמנם כן נראה דוקא שלא שהה שיעור כבישה הא שהה כשיעור על האש להט"ז אף בה"מ אסור דלא עדיף מחתיכה שהודחה בראשונה ונתלה תוך שיעור מליחה לציר ושהה כשיעור על האש ולהש"ך והמ"י עכ"פ באין ה"מ יש לאסור דנהי דמפליט ומבליע מ"מ בדם בעין ל"ש ככ"פ כמבואר וא"כ בשהה כשיעור על האש להש"ך והמ"י באין ה"מ אסור ולט"ז בה"מ נמי עס"י ס"ט ✍: ש"ע סָעִיף ו
יט והא. עט"ז ומדבריו לכאורה יראה דבתוך מעל"ע נמי שרי בה"מ מדכתב יום שלם משמע מעל"ע וחולק עם הש"ך אות ל"ח דכתב דוקא תוך יב"ח ולפ"ז צריך לדחוק מ"ש הר"ב תוך יב"ש רבותא קאמר אפי' תוך יב"ש דוקא בה"מ ואין זה כלום דמשמעות לשון הר"ב דלאחר יב"ש בה"מ אסור בציר ויש לדחוק ולומר מ"ש הט"ז יום שלם היינו יב"ש ואין חולק. עש"ך: ש"ע סָעִיף ו
כ ומה. עט"ז היינו במקום דלא מהני מליחה שנית ובשהה כשיעור על האש לדידיה תו לא מהני מליחה שנית אף תוך שיעור מליחה ואף בכלי מנוקב דהא לעיל איירי בכ"מ דאל"כ אסור בלא"ה משום מולח בכשא"מ. ומיהו חתיכה תפילה ונפלה לכשא"מ יש דעות לומר דמהני מליחה אח"כ וכמ"ש לעיל ובש"ך אות ל"ו אבאר עוד: דע דמליחת הדקין המבואר בסי' ע"ה וכרס וכדומה דין חדש יש בהו כמו שאומר. דאם הסירו השומן מעליהם ונמלח עם שאר בשר אף דמותר עיין בט"ז סימן ע"ה אות ז' וכן המנהג מ"מ אם נפלה לציר תוך שיעור מליחה אפ"ה יש לאסור אם לא בה"מ וצורך גדול כיון דאין להם דש"ע אלא ציר א"כ לא אמרינן ככ"פ אגב ציר דידיה בנתלה לציר וכאמור. ולט"ז אות א' דמשמע אף במולח בכ"מ כל שאין לו דש"ע אמרינן דבולע אלא ככ"פ א"כ אם נמלחו כרס ודקין עם בשר ולאחר חצי שעה הסירו הדקין או קודם שיעור מיל והודחו ונתבשלו יש לאסור עכ"פ באין ה"מ דבלעו מבשר וצריך שיעור מיל וכן הודחו תוך שיעור מיל ונמלחו עם בשר אסורין למ"ד נסתמין נקבי הפליטה ודוקא בשר תוך שיעור מליחה שהודח אין נסתמין דיש לו עוד דם משא"כ נקבי הציר כמ"ש בת"ח והש"ך והט"ז לא הכריע להתיר ומיהו י"ל דשאני ציר לאחר שיעור מליחה מתוך שיעור מליחה דפולט ציר בשפע ואין נסתמין ומ"מ יש להחמיר וכדאמרן ✍: ש"ע סָעִיף ו
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א שפולטת. כתב הט"ז שיש עוד טעם להיתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדברי רמ"א ס"ו שכתב שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ"פ בלע כבר: ש"ע סָעִיף א
ב מבליע. כתב הש"ך והא דאסרינן בר"ס ס"ט בשר שנמלח בלא הדחה ראשונה מטעם שהמלח מבליע הדם שעליו שאני התם דאיכא דם בעין א"נ שאני הכא כיון שנמלח תחלה ולא הודח אח"כ א"כ עדיין עומד לפלוט ציר ומתוך כך אמרינן דאין המלח השני מבליע הדם. והוסיף הט"ז וכתב שאם אחר שפלט כל צירו דהיינו אחר מע"ל ועדיין לא הודח וחזר ומלחו יש לאסרו דהא קי"ל לקמן דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע וה"נ יבליע בו עכ"ל: ש"ע סָעִיף א
ג יחד. כתב הש"ך בין שמלחן יחד זה אצל זה או שמלח העופות על הדגים או הדגים על העופות לעולם הדגים אסורים כ"ק והעופות מותרים דאע"ג דדם אינו מפעפע למעלה מ"מ קליפה בעי וכמ"ש סי' ס"ט סעיף י"ח דמה שחוץ לציר חותך כ"ק והעופות מותרים לעולם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי: ש"ע סָעִיף א
ד קשקשיהם. דקשקשים הם במקום קליפה וכתב הש"ך דגם הר"ב מודה לזה ומ"ש הטעם דרפו קרמייהו נ"מ אם נמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו של דם אע"ג דלא אמרינן ביה איידי דטריד למיפלט וכו' מותרים הדגים דאע"ג דקי"ל כל מליחה בס' מ"מ הא כתב הר"ב בסי' ק"ה באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכה"ג לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כ"ק ואם כן בכה"ג הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים הם במקום קליפה וכתב הט"ז והא דאין הדגים אסורים משום סכנה דנמלחו עם בשר צ"ל דאין סכנה במליחה וע"ל סי' קי"ז ס"ג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה זה. כתב הש"ך משמע להדיא שנוגעים זה בזה ואע"ג דבס"ג גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה מליח יש אוסרים כ"ק כשנוגעים זה בזה י"ל דשם הכשרה מלוח רותח כ"כ שמפליט ציר מטרפה וציר טרפה אסורה מ"מ לא מיחשב רותח כ"כ שיפלוט דם והכא אין אסור אלא משום דם וכתב עוד אף שהדגים לא נמלחו עדיין אפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ דבדגים לא אמרינן איידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחריני כמו גבי בשר דשאני דגים דרפו קרמייהו כן הוא לדעת המחבר: ש"ע סָעִיף ב
ו על. כ' מהרש"ל דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ואו"ה כתב דה"ה אפילו זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מהבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפילו באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר והא דאם הדגים מונחים על העופות דמותרים מיהו קליפה בעי. ש"ך: ש"ע סָעִיף ב
ז ששניהם. כתב הש"ך ואע"ג דבסי' צ"א גבי בשר וגבינה מלוחים אמרינן דאף לאחר שיעור מליחתו חשוב רותח שאני הכא דאין האיסור אלא משום דם ולאחר שיעור מליחתו פלט כל דמו משא"כ בבשר וגבינה דשם לא שייך שיעור מליחה: ש"ע סָעִיף ב
ח נמלחו. כתב הש"ך דכאן משמע דוקא דיעבד אם נמלחו ובסי' ס"ט סט"ו כתב הרב דמותר למלוח אפי' לכתחלה בשר שכבר נמלח והודח בכשא"מ שמלחו בו בשר צריך לחלק דבשר דרכו להדיח משא"כ דגים אבל מדברי הב"י משמע דגם דגים דרכן להדיח וצ"ל דהיינו אם מלחן לקיום אז דרכן להדיח קודם בישולן אבל כשמולחן לקדרה לבשל מיד אין דרכן להדיח וע"ל סי' צ"א ובט"ז הביא דעה א' דדוקא בדם אמרינן אין מליחה לכלים אבל לא בשאר איסורים ולא משמע כן בסימן ק"ה סי"ב אלא דאף בשאר איסורים אמרינן אין מליחה לכלים וכן כתב מהרש"ל: ש"ע סָעִיף ב
ט והודח. כתב הש"ך דהאי והודח הוא לאו דוקא דאף אם לא הודח דלא נסתמו נקבי הפליטה מ"מ הדג פולט כל צירו קודם שיפלוט העוף דמו: ש"ע סָעִיף ב
י דמותר. והט"ז חולק ע"ז ופסק שאין להקל בדין זה כלל דגבי דגים לא אמרינן איידי וכו' ומביא כמה ראיות לזה ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יא נוגעים. כתב בש"ד אי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבלה הוי ספק דאורייתא לחומרא וגם הש"ך כתב וציר וציר נבלה וטרפה ושרצים הוי דאורייתא מה שא"כ ציר דגים טמאים הוי מדרבנן כדלקמן סימן פ"ג ס"ה וכן ציר דבשר דאסור משום דם ג"כ מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא וכתב עוד מ"ש המחבר כאן והם נוגעים וכו' לרבותא דסיפא נקט הכי דאם הכשרה מלוחה והטרפה תפלה אפילו בנוגעים זה בזה מותר אבל באמת אם הטרפה מלוחה והכשרה תפלה אע"פ שאין נוגעים זב"ז רק שעומדים בסמוך כ"כ בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא עכ"ל: ש"ע סָעִיף ג
יב בסמוך. כתב הש"ך ונראה דאז אפילו הדחה לא צריך כיון שאין נוגעים זב"ז וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה ס"י אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים וסתם שם כסברא ראשונה וכן בסי' צ"א ס"ה סתם כן דס"ל דסברא הראשונה הוא עיקר: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יג למטה. כתב הש"ך מיהו בשניהם כחושים אין חילוק לענין קליפה בין המליח למעלה או למטה אלא לעולם עכ"פ אוסר כ"ק: ש"ע סָעִיף ד
יד נוהגין. כלומר דשם נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם מבואר שם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בס' וע"ש סעיף יו"ד: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
טו מותר. כ' הש"ך אפי' למאי דמחמירין בסי' ס"ט ס"ך לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואים שהמלח הוציא עוד ציר ומאחר שמונח בכשא"מ אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מהמלח שעליו דאף אם יפליט דם מישרק שריק לכן שרי בדיעבד ואע"ג דאם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דאסור ולא אמרינן מישרק שריק והתם אפילו בכלי מנוקב שאני הכא מאחר שכבר פלט כל דמו יש לסמוך אסברא זו: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
טז ופלט. כתב הש"ך דהיינו שהודח ג"כ דאז נסתמו נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פלט ציר אינו בולע א"נ דמיירי כאן שכבר פלט כל דמו וצירו: ש"ע סָעִיף ו
יז מתירים. פי' בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט דם של עצמו יפלוט דם דאחריני והיש מתירין האחרים ס"ל אפילו בבשר שפלט כל דמו וצירו או הודח כנ"ל אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ: ש"ע סָעִיף ו
יח לאסרו. כ' הש"ך דאסור אפילו לצלי וגם משמע דנאסר מיד וא"צ שיעור כבישה משום דהוי רותח מיד מחמת המליחה וה"ה דיש לאסור אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה והודח אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דחד טעמא הוא (כיון שאין לו מה לפלוט הלכך אסור אפי' לצלי דאנן משערינן במליחה בס'): ש"ע סָעִיף ו
יט אינו. פי' דא"צ למולחו אח"כ: ש"ע סָעִיף ו
כ כלל. ומיירי שהודח מתחילה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפילו דיעבד אבל מהרש"ל וב"ח ושאר פוסקים ס"ל דכאן אפי' בלא הדחה ראשונה איירי משום דאין כח ברתיחת הציר להבליע הדם בעין שעליו וכן נוטה דעת הש"ך ע"ש בס"ק כ"ט: ש"ע סָעִיף ו
כא דם. ע"י שידיחנו וימלחנו: ש"ע סָעִיף ו
כב להתיר. כשידיחנו ויחזור וימלחנו דכיון דעדיין לא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני (ואין להקשות הלא אם ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה ולא יפלוט גם דם דידיה משום דלא אמרינן כשהודח נסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח לאחר שיעור מליחה אבל אם לא שהה עדיין שיעור מליחה לא אמרינן כן הכי איתא בכל הפוסקים): ש"ע סָעִיף ו
כג שלם. כתב הש"ך תימה דלקמן ר"ס ק"ה פסק המחבר דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל וי"ל דהכא מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית ובכ"מ כ"ע מודו דלא הוי כבישה אלא אחר יום שלם וצ"ע לדינא עכ"ל והט"ז כתב שכמדומה האי יום שלם הוא ט"ס וצ"ל שיעור כבישה ולדעתו אם שהה שיעור כבישה לא מהני הדחה ומליחה שנית ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
כד עדיין. והא דגרע כאן טפי מאם נמלח בשר ע"ג בשר שכבר נמלח מחלק הש"ך דדוקא גבי דם אמרינן איידי דפולט דם דידיה וכו' משא"כ גבי ציר לא אמרינן הכי רק לצורך הפסד גדול ס"ל להר"ב דאף בציר אמרינן הכי ודעת הט"ז נראה עיקר דהכא שאני משום דנשרה בתוכו ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
כה שעות. שאז אפילו שלא בהפסד מרובה אמרינן שפולט ציר וא"כ ממילא דבהפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אח"כ ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות: ש"ע סָעִיף ו
כו וידיחנו. כתב הש"ך ולא אמרינן כיון ששהה שיעור מליחה ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינה אלא להעביר הלכלוך וא"צ ליתן עליו אלא מעט מים ובהדחה כזו לא אמרינן דנסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה ודלא כב"ח שכ' ששגג הר"ב בזה וגם דעת הר"ב דבדיעבד אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דיש להתיר במקום צורך גדול עכ"ל: ש"ע סָעִיף ו
כז ויחזור. כתב הש"ך בשם ת"ח דוקא שנפל לציר בכלי מנוקב אבל בכשא"מ אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכ"מ לא מהני הדחה ומליחה וכתב באו"ה דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונראה דלא איירי מטעם כשא"מ דא"כ גם הר"ב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסי' ס"ט אלא מיירי כגון שמולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ואח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר דל"ד לכשא"מ כיון דמונח' ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא כיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר עכ"ל: ש"ע סָעִיף ו
כח שרי. והטעם מאחר שהודח בראשונה א"צ רק מכח חומרא לשפוך עליו מים להעביר הלכלוך ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא דדוקא בדם בעין אמרינן הכי ולא בציר זה דלא גרע משאר דם פליטה: ש"ע סָעִיף ו
כט מליחתו. והיינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה ג"כ דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשיב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה. ש"ך: ש"ע סָעִיף ו
ל שלמעלה. דדם אינו מפעפע למעלה מיהו חותך כדי קליפה ממה שחוץ לציר וע"ל סי' ס"ט סי"ח: ש"ע סָעִיף ו
לא שיעור. כתב הט"ז פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו עכ"ל: ש"ע סָעִיף ו
לב בכלי. הטעם איתא בש"ך בשם או"ה דראוי להסתפק אם הקרקע נקרא כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ. ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שעדיין לא שהה שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוי כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט וכו' אז מקרי כשא"מ ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפי' בכשא"מ ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום ודוקא מלח בכשא"מ הוא דאסור מיהו אף דלעיל אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכשא"מ ממש דאפילו להרב אסור אף מה שחוץ לציר מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב או לא ודמי למ"ש בסימן ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכשא"מ או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט: ש"ע סָעִיף ו
לג בציר. ומהני לה מליחה אח"כ איידי וכו' וכן דעת מהרש"ל דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא"מ ובלעה דם דמותרות ע"י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלח חתיכה בכשא"מ משום דהמקום דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט משא"כ הכא ודלא כמשמע בתשו' שארית יוסף שמחמיר בזה עכ"ל הש"ך: ש"ע סָעִיף ו
לד להקל. כתב הש"ך ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא י"ל דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש משא"כ הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר: ש"ע סָעִיף ו
לה מועטים. כתב הש"ך מיהו עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מציר (אף שאין במים ס' נגד הציר) עכ"ל (קיצור דינים מדברי רמ"א וט"ז אם נפל בין החתיכות בשר שמונחים במליחה בין שהוא אותו הבשר שנפל אחר שיעור מליחה ובתנאי שהוא תוך י"ב שעות או שלא מלח כלל מותר ואם הוא אחר י"ב שעות ובתוך מעל"ע מותר בה"מ ולאחר מעל"ע אסור אפי' בה"מ ואם נפל לציר ולא נשתהה בציר שיעור כבישה שיוכל ליתן לאור וירתיח בין שלא מלח כלל או שנפל תוך שיעור מליחה מותר ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו אבל נשתהה בציר שיעור כבישה אין לו תקנה. ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אם נפל לציר אפילו לא שהה בציר אלא רגע אסור. וכתב רמ"א מ"מ בה"מ יש להתיר גם בזה עד פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו ופשוט דלא איירי כאן מכלי שאינו מנוקב דא"כ היה אוסר בנפל תוך שיעור מליחה אפילו בלא ציר מטעם שא"מ כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ט והא דכתב רמ"א דאסור דוקא מה שמונח בציר אבל שלמעלה מציר מותר לא קי"ל כן אלא הכל אסור היכא דנאסר בנפל לציר לדידן דקיי"ל מליחה בס'. ועיין ש"ך): ש"ע סָעִיף ו
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה
סָעִיף א
א ואם לא ניטלו קשקשיהם. [עבה"ט מ"ש דאין סכנה במליחה. עפמ"ג בשפ"ד ס"ק ט"ז שהביא שהמ"י כלל כ' הניח בצ"ע בכבש בשר עם דגים מעל"ע אם היא סכנה ע"ש ועי' בספר בית יהודא שהביא ראיה דגם בכבוש אין סכנה ע"ש]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ו
ב נוהגין לאוסרו. עבה"ט מ"ש וה"ה כו' ועיין בתשובת צמח צדק סימן ח' שנשאל על דין זה והשיב להיתר במקום הפסד מרובה דהך סברא שע"י הדחה נסתמו נקבי הפליטה לא קיים לן שפיר ומאן דמקיל בזה אפילו שלא בהפ"מ ע"י שיחזור וימלחנו לא הפסיד ע"ש ועי' בתשובת משאת בנימין סימן נ"ג שמקיל ג"כ בזה וכ"כ בס' מנחת יעקב כלל י' ס"ק י"ד בשם ספר תמים דעים ע"ש. ועיין בתשובת מהר"י הלוי אחי הט"ז סימן ל"ה: ש"ע סָעִיף ו
ג יום שלם. עבה"ט בשם ש"ך וט"ז ועי' בתשובת נו"ב תניינא ח' יו"ד סימן מ"ב שדעתו דאם הבשר נמלח ולא שהתה שיעור מליחה יש לאסור כדברי הט"ז אפילו בהפ"מ לחלוטין אבל אם לא נמלחה כלל באין הפ"מ יש לאסור אבל בהפ"מ או לכבוד שבת יש להתיר לצלי דבזה יש עוד סיוע מדברי המחבר בסימן ס"ט סט"ז דאין כבוש אוסר לצלי ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
ד שלמעלה מן הציר שרי. עבה"ט סוף ס"ק ל"ה שכתב דאנן לא קי"ל כן אלא הכל אסור. ובמח"כ שגה בזה והבין דמ"ש הש"ך סוף ס"ק מ"ו אבל לדידן דקיי"ל כל מליחה בס' פשיטא דנאסר מיד הכל ר"ל אפילו מה שלמעלה מהציר ובאמת הש"ך לא דייק בתיבת הכל אלא לומר דלא כ"ק לחוד נאסר רק הכל מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מהציר בודאי מותר ואפילו זה שבתוך הציר שמן אינו אוסר שלמעלה מהציר רק כ"ק כמבואר בש"ך ס"ק הקודם ובכמה דוכתי שוב מצאתי בתשובת פרי תבואה סי' י"ח בהגה שהשיג עליו בזה. ש"ע סָעִיף ו
ה מיהו מה שבתוך הציר. [עי' ש"ך ס"ק מ"ו ועי' בתשו' משכנות יעקב סימן כ"ד מ"ש בזה: ש"ע סָעִיף ו
ו ציר מעורב עם מים. עי' בת"ח כלל ו' סימן יו"ד בדין בשר שנמלח ונפל למים שנתאדמו מפני שהדיחו בהם בשר ואין ס' במים נגד הדם יש אוסרין ואין נוהגין כן אלא מותר בדיעבד ותלה הטעם לפי שהמים מבטלים כח הציר ע"ש. ועיין בתשובת נו"ב תניינא ח' יו"ד סימן מ"א שפקפק ע"ז דשאני ציר המתערב עם המים תיכף ובטל כחו אבל הבשר אינו מתערב עם המים ואינו מצטנן וראיה מסימן צ"א ס"ה בהגה ב' דלא אמרינן שדבר הצלול מצנן המליח והאריך בזה ומחלק בין בב"ח לענין דם והעלה לדינא ג"כ דיש להקל בין אם הוא תוך שיעור מליחתו ע"י מליחה שנית ובין אחר שיעור מליחתו ג"כ יש להתיר ומי שלבו נוקפו בזה עב"פ יתיר ע"י מליחה שנית ואף שכאן י"ל נסתמו נקבי הפליטה מכל מקום הרי הצ"צ בסימן ח' (הבאתיו לעיל) חולק על דין זה שעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה וראוי לסמוך עליו בנדון זה רק יזהר שימלחנו בפני עצמו ולא עם שאר בשר ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
ז מועטים. עבה"ט בשם ש"ך דעכ"פ בעינן שיהיו מרובים מהציר ועיין במג"א סימן תמ"ז ס"ק ל"ט שכתב דמלשון רמ"א משמע אפילו אין המים מרובים ועי' בתשובת פר"ת סימן י"ח בהגה שכתב עליו דלא עיין לקמן סימן קכ"ב ס"ג בדברי הרמ"א עיין שם: ש"ע סָעִיף ו
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א מולחין הרבה כו'. עבה"ג ועתוס' קי"ב ב' ד"ה ורגים כו' וכן מפרש ר"ת כו': ש"ע סָעִיף א
ב לפי כו' וכ"ז כו'. שם ומיהו עדיין י"ל טעם אחר כו': ש"ע סָעִיף א
ג ואפילו מתקבץ כו'. תוס' שם ור"ל דלטעם הראשון שכ' התוס' משום דדם משרק שריק משא"כ בדגים דרפו קרמייהו ובולעים היה אסור בבה"ג דל"ל שריק. שם: ש"ע סָעִיף א
ד בד"א כו'. גמ' שם: ש"ע סָעִיף א
ה ואפילו כשר כו' מדנקט דגים דוקא דרפו קדמייהו כמ"ש שם: ש"ע סָעִיף א
ו חתיכה כו'. מטעם הנ"ל וכ"ז כו': ש"ע סָעִיף א
ז העופות כו'. רש"י ד"ה אסורין הדגים כו' ועתוס' ורא"ש שם: ש"ע סָעִיף א
ח כדי קליפה. דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה כמ"ש בסי' ק"ה ס"ט ועתוס' צ"ו ב' ד"ה עד כו' וברא"ש שם דמליחה ודאי די בקליפה (וע"ל סי' ק"ה ס"ק נ"ב): ש"ע סָעִיף א
ט ואם כו'. דקשקשין במקום הקליפה: ש"ע סָעִיף א
י ויש כו'. כמ"ש שם בהג"ה משום דא"א בקיאין בין שמן לכחוש דבשמן אוסר בס' כמש"ש צ"ז א' ומליח כצלי כמש"ש ב' (וע"ל סי' ק"ס ס"ק נ"ג): ש"ע סָעִיף א
יא ודוקא כו'. כמ"ש בגמ' דרפו כו' ובקשקשים קמיטי יותר סעיפות: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
יב בד"א כו'. דלכך אמר שמלחן זע"ז ול"ק דגים שמלחן כו'. תוס' ד"ה דגים כו' ועבה"ג: ש"ע סָעִיף ב
יג או זה כו'. תוס' שם ד"ה טהור מליח כו': ש"ע סָעִיף ב
יד וכן כו' ולא כו'. כמש"ל סי' ס"ט סי"ח: ש"ע סָעִיף ב
טו וכן אם לא כו'. אף לדעת הס' בסי' ס"ט ס"ך דמיחשב כרותח מ"מ כבר פלט כל דמו ואף לס' שם שאינו חשיב מוהל שם מחמירין משום דאיכא מוהל בעין. ט"ז וש"ך: ש"ע סָעִיף ב
טז ואם נמלחו כו'. תוס' הנ"ל ד"ה טהור כו': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יז כדי קליפה. כנ"ל ס"א: ש"ע סָעִיף ג
יח שאע"פ שאינו כו'. כנ"ל ס"א וכ"ז כו' משום דלא אמרינן כן אלא בדם. הרא"ש שם [ציר ורוטב מסרך סרוכי. רשב"א]: ש"ע סָעִיף ג
יט אבל אם כו'. גמ' שם: ש"ע סָעִיף ג
כ בין כו'. תוס' הנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
כא ויש כו'. דבמקום שנוגעים מחשב כרותח דשם נמלח גם הטהור ועברא"ש שתירץ דשם אינו נחשב כרותח לפי שמליח כרותח אינו אלא כשימלחנו יפה יפה שאינו נאכל מחמת מלחו כמ"ש לעיל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
כב הא דאמרינן כו'. כמש"ש צ"ז א' וכנ"ל: ש"ע סָעִיף ד
כג אפילו אם כו'. פסחים ע"ו ב' ולוי ל"פ אלא משום דריחא כו' (וע"ל סי' ק"ס ס"ק נ"ה): ש"ע סָעִיף ד
כד אם כו'. דלא עדיף מהם כמ"ש שם א': ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
כה י"א שבשר כו'. כמ"ש בס"א בבשר ודגים וה"ה בחתיכה א' כמ"ש קי"ג תרי מ"ט לא כו' אלא ל"ש וההיתר משום דאינו בולע זמן פליטת הציר כמ"ש בתוס' ד"ה ודגים ובס"א כנ"ל וכסברת האומרין בסי' ס"ט ס"ך דאף לאחר שיעור מלחו אוסר והוי כרותח וכ"ז נמשך אחר סברתו וכס' שכ' בתוס' דהטעם דכ"ז פליטת צירו אינו בולע כנ"ל: ש"ע סָעִיף ה
כו דהיינו כו'. כן קיבל מרבותיו: ש"ע סָעִיף ה
כז ויש מתירים כו'. כטעם שכ' בתוס' משום דדם מישרק שריק ואינו בולע לעולם וכ"ש לסברת המתירים בסי' ס"ט ס"כ ועש"ך: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
כח יש אוסרים כו'. ז"ל הר"ן גבי דגים ועופות שמלחם זע"ז אסורין כתב משמע דאסורין לגמרי ולא מהני להו מליחה וצ"ל שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באברים מעצמן אבל לא דם הבא ממקום אחר ולפ"ז יש ליזהר שלא להניח בשר תפל כו' וזו סברא ראשונה וכ' שם אבל ר' יונה התיר ואמר דל"ד לדגים שאין בהם דם מגופם כלל משא"כ בכה"נ כשם שמפליט דמה כך מפליט דם הנבלע ומ"מ אף לפי סברא זו כל שנמלח ויצא מידי דמו והודח אין מניחין אצל בשר שמלחו עליו וכי בשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו אף שמלחו עליו אצל בשר מליח שלא יצא מידי דמו וזו סברא שניה ועבה"ג שמגיה כאן ע"ש ועש"ך ס"ק כ"ו שמגיה בש"ע או שנמלח ופלט כל דמו והודח עם כו'. וכ' עוד שם אלא שר"ת מיקל בכל זה ואמר שאין הדם נבלע בחתיכה אחרת כל שנמלח בכלי מנוקב דדם משריק שריק ויוצא דרך הנקבים ודוקא בדגים דרפו קרמייהו כו' והוא סברא ראשונה שבתוס' ד"ה ודגים וכן מפרש ר"ת כו' ונראה דה"ט משום כו' וזו היא סברא שלישית: ש"ע סָעִיף ו
כט (ליקוט) או שנמלח ופלט כל דמו. ר"ל דמו וצירו והוא דברי ת"ה ע' א"ב וכמ"ש בדגים ועופות ובתר דניחי דגים כו'. ויש מתירין. צ"ל ויש מתירין בבשר שלא נמלח ע"י מליחה כו'. והוא דברי סה"ת והסכים עמו הרשב"א שם ע"א א' וכתב שם בשם ה"ר יונה דאפילו בבשר שנמלח והודח כן אבל הוא חלק עליו בזה: ויש מתירין כו'. ר"ל אפילו בסיפא וכמש"ש ע' ב' בשם ר"ת וע"ש סברותיהן וראיותיהן של כ"א באורך (ע"כ): ש"ע סָעִיף ו
ל ואפילו בדיעבד כו'. הכריע כסברא השניה וכ"כ בש"ע ס"א לפי שהוא כו' וכ"ז שפולטת כו' אבל בשר כו' לפי שהדגים פולטין כו' וכ"כ בהג"ה בס"ב והא דאמדינן דאם הדג כו' ור"ל דאין חילוק בין בשר לדגים אלא שדגים פולטין כל צידן קודם כו' כמ"ש בש"ע הנ"ל: ש"ע סָעִיף ו
לא וי"א שכל כו'. לא חידש כאן אלא בשיעור הפליטה: ש"ע סָעִיף ו
לב וקודם לזה כו'. ר"ל שלא כסברא ראשונה בש"ע: ש"ע סָעִיף ו
לג וכ"ש אם לא כו'. ר"ל דבציר החמיר משום דאגב הציר נסרך הדם יותר כמ"ש ז"ל והחמיר דלאחר י"ב שעות אין להתיר אף בהפ"מ ותוך י"ב שעות דוקא בהפ"מ וכ' כאן אבל אם לא נמלח כלל אף בציר מותר וכן אם לא פלט דמו דהיינו שיעור מליחה אבל תוך פליטת ציר יש אוסרין והתיר בהפ"מ אבל תוך כ"ד שעות שבלא"ה י"א דוקא י"ב שעות ולא התיר אף בבשר שלא נסלח כי אם בהפ"מ לא רצה להתיר כאן כלל: ש"ע סָעִיף ו
לד אם לא נכבש כו'. אע"ג דבציר השיעור כדי שירתיח כמ"ש בסי' ק"ה ס"א כאן דע"כ מיירי בכלי מנוקב ומדינא לא שייך ביה כבוש וחומרא בעלמא היא. ש"ך ופר"ח: ש"ע סָעִיף ו
לה וכן אם נפל כו'. בזה אף בלא הפ"מ מותר כיון שלא פלט כל דמו דאין מחלוקת אלא בתוך פליטת צירו כנ"ל ולא כ' כאן אלא משום הדין שידיחנו כו' והדחה זו כמ"ש בגמ' מדיחו ומולחו כו' ופי' משום הדם שע"ג צריך הדחה שהמלח מבליעו וכן כאן בציר ומ"מ ל"ד לשם דציר הוא כדם פליטה וז"ש מיהו אם כו' וכ' וכ"ז לא מיירי כו' ג"כ כנ"ל דהוא כדם פליטה וכמו כבדא עילוי בישרא: ש"ע סָעִיף ו
לו אבל דם בעין כו'. תוס' קי"ג א' ד"ה אין כו': ש"ע סָעִיף ו
לז והא דאסרינן כו'. כמש"ל סי' ס"ט סי"ח וס"כ בהג"ה ע"ש: ש"ע סָעִיף ו
לח מיהו מה כו'. אע"ג דשיעור כבישה הוא כדי שיתן על האור וירתיח כנ"ל היינו לאסור כולו מטעם כבוש אבל לאסור כדי קליפה מטעם מליח כרותח אסור מיד כמ"ש הרא"ש סוף סי' מ"ט וכמ"ש צ"ז ב' כבוש כמבושל מליח ברותח דצלי ע"ש ואנן נהגינן אף במליח לאסור בס' כמ"ש בסי' ק"ה ס"ט בהג"ה א"כ א"צ שיעור: ש"ע סָעִיף ו
לט בשר שנפל כו'. באו"ה נסתפק בדבר ופסק הרב להחמיר: ש"ע סָעִיף ו
מ בשר שנגע כו'. ר"ל דמהני ליה מליחה אגב שפולט דמו כו': ש"ע סָעִיף ו
מא דציר דרבנן. ר"ל דם שמלחו כמ"ש במנחות כ"א א': ש"ע סָעִיף ו
מב וספיקא כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת (ל"ד א') ופ"ק ופ"ד דעירובין ורפ"א די"ט: ש"ע סָעִיף ו
מג אפילו היה כו'. ר"ל שאין ס'. ש"ך ועש"ך מכל סעיף זה: ש"ע סָעִיף ו
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.